מועצת העיתונות בישראל ע"ר 580491223
אני מבקש להציע קמפיין פרסומי של מועצת העיתונות שיושתת על מסרים קצרים ביותר וימצב את מועצת העיתונות ככתובת. כתובת שיש ביכולתה לתרום משמעותית לדימויה (הירוד) של התקשורת בישראל ויכולה לשמש גורם מאזן לדברי הסתה ודמגוגיה שנשמעים הרבה כלפי העוסקות והעוסקים במקצוע הזה. הידוק הקשר עם הציבור גם יחזק את מעמדה של מועצת העיתונות בבואה לנקוט עמדה בסיטואציות מצוקה של התקשורת הישראלית וכאלה רק הולכות ומצטברות.
מאת מנשה רז
לתפישתי, הנוכחות שלי
בישיבות בתי הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, היא מהצד של ה"איגוד המקצועי"
של העיתונאיות והעיתונאים. בבואי לשבת בבית הדין אני מגיע עם תחושה מובנית של אהדה
לחברותיי וחבריי למקצוע. "אני מהצד של הכלה"...
זה קרה לי הרבה
בדיונים ששאלתי עצמי, איך הייתי מגיב אם אני הייתי, הכתובת לתלונה. תלונה שבבסיסה
חובת ההוכחה של המתלונן או באי כוחו, שלא הקפדתי כראוי על תקנון האתיקה של מועצת
העיתונות, ש"עיגלתי" פינות מתוך איזו כוונה נסתרת או סתם עצלנות ו/או
רשלנות. תלונה כזו לא הייתה נותנת לי מנוח. הייתי אומר לעצמי: זה לא יכול להיות!
אני שכול כך משוכנע במקצוענות, ביושר, בהגינות ובשיקול הדעת שלי. הייתי מתייצב
בפני בית הדין של מועצת העיתונות ולא מרפה במאמץ שהייתי משקיע כדי להוכיח שהתלונה
נגדי היא טעות, קטנוניות והתגוננות מהצורך להתמודד עם העובדות הלא נוחות שפרסמתי.
אבל אולי לא? אולי
בכול זאת, כן יכול היה לקרות לי ש..."פישלתי"... זה מביך, אם לא מבייש.
זה יכול להתפשט כ"אש בשדה קוצים" בברנז'ה ובאווירת התחרות במקצוע הזה
שטבעה לייצר גם שמחה לאיד פה ושם, זה לא "בא לי בטוב" וזו לשון המעטה.
ובמערכת? ה"עין העקומה" או ההערה, אפילו כחכוחי המבוכה, עלולים "לבשר"
על מהמורות בדרך המקצועית שלי אם לא חמור מכך. לתסריט הזה מצטרף גם הפרסום שתחילתו
בענייניות והמשכו באווירה בין העמיתות והעמיתים למקצוע הזה ועד לתחרות בין גופי
התקשורת השונים. אתרי הברנז'ה, הציוצים בטוויטר, פוסטים בפייסבוק
וה"איום" רק מתעצם ומתגוון עוד. ולא התעכבתי על מצוקת הדימוי הציבורי...
במילים אחרות,
האפקטיביות של מועצת העיתונות ממוקדת לדעתי, בראש ובראשונה בעיתונאיות ובעיתונאים.
כול פעם מחדש אני מתפעל מההקפדה של רוב נשות ואנשי המקצוע להתייצב בפני בתי הדין
של מועצת העיתונות כדי להילחם על שמם המקצועי הטוב. גם הצורך לתגבר עצמם עם עורכי
דין כקנה מידה לרמת הגיבוי של המו"לים והמערכת מסמן את עוצמת האפקטיביות.
וכשבית הדין מצביע באצבע על העיתונאית או העיתונאי ומתריע על מחדלם המקצועי, מתחיל
דיון ומשא ומתן על גודל ועוצמת התיקון או ההתנצלות. דיון רווי אמוציות ומתח וזה
יכול לפעמים להידרדר לרמה של מיקוח ממש.
הנחת העבודה שמועצת
העיתונות היא חסרת שיניים בשל העובדה שאין בידה בדל של סנקציה או כלי ענישה וכך
מעמדה מוגבל, היא לדעתי, הנחה מוטעית. המיקוד בהשפעה של מועצת העיתונות על העוסקות
והעוסקים במקצוע הזה, יכול לשרטט מרחב של תרבות עשייה מקצועית. אני בטוח שלקרובות
והקרובים אצל המקצוע הזה, אין צורך להרחיב בתיאור חשיבותו.
באשר לתקנון מועצת
העיתונות. מי שמאמין שהדפסתו בפורמט "ידידותי לקורא", יביא לתפוצתו
ולהידוק הקשר עם הציבור, לא קורא נכון את המציאות. מניסיוני אני יודע שגם באקדמיה
כשהתקנון מוצג בכיתה כסוג של "קריאת חובה", אני לא מוכן לחתום שכול
התלמידות והתלמידים בלי שום קשר לרמתם וכשרונם, מקדישים עצמם לשינונו... אגב, אני
תוהה גם מי מבין עמיתנו העמיק(ה) קרוא את הראוי ושאיננו ראוי במקצוע הזה – תקנון
מועצת העיתונות... ולכן אני מבקש להציע קמפיין פרסומי של מועצת העיתונות שיושתת על
מסרים קצרים ביותר וימצב את מועצת העיתונות ככתובת. כתובת שיש ביכולתה לתרום
משמעותית לדימויה (הירוד) של התקשורת בישראל ויכולה לשמש גורם מאזן לדברי הסתה
ודמגוגיה שנשמעים הרבה כלפי העוסקות והעוסקים במקצוע הזה. הידוק הקשר עם הציבור גם
יחזק את מעמדה של מועצת העיתונות בבואה לנקוט עמדה בסיטואציות מצוקה של התקשורת
הישראלית וכאלה רק הולכות ומצטברות.
יכולותיה הכספיות
המוגבלות של מועצת העיתונות, אסור ש"יוציאו את הרוח מהמפרשים". במועצה
כוחות יצירתיים ומקוריים שעבורם ניסוח נכון ותכנון אינם בבחינת "אתגר בלתי
אפשרי". גם הקשר עם הציבור נגיש היום הרבה יותר באמצעות הרשתות החברתיות
באינטרנט, בעיקר פייסבוק. אני (כמעט) בטוח שבהידברות נכונה עם המו"לים ובעלי
רשתות השידור – רדיו וטלוויזיה, ניתן לייצר מצב שמודעות של קמפיין מועצת העיתונות
יפורסמו במימון אפסי כמעט. אין המדובר במופע של "מקבצי נדבות" אלא
ביכולת לשכנע שהמדובר באינטרס משותף.