יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 38
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
ערכאת ערעור ביטלה החלטה של בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, שקבעה כי על לוי להתנצל בעקבות מאמר דעה שכתב וביקר את משמר הגבול. חופש הביטוי מצווה עלינו "לאפשר גם הצגה של תזות קיצוניות, מקוממות ומרגיזות", קבע בית הדין לערעורים.

בבית הדין לערעורים של מועצת העיתונות תיק 51/2013 בתל אביב מועד הדיון 24.12.13 חברי המותב: ד"ר יובל קרניאל, עו"ד – יו"ר צגה מלקו חיים נוי אילן גטניו מוטי רוזנבלום המערערים: 1. עיתון "הארץ" 2. גדעון לוי ע"י ב"כ עוה"ד מ. מוזר ו/או ברג/סגל ממשרד עוה"ד ליבליך-מוזר מרחוב הנמל 40, ת.ד. 300, ת"א 61002 טלפון: 03-5442370, פקס: 03-5442375 נ ג ד - המשיבה: משטרת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד שאול גורדון, תנ"ץ, המטה הארצי, דרך חיים בר לב ירושלים טל: 02-5428150, פקס: 02-5898762 החלטה בפנינו ערעור עקרוני בנושא חשוב ומרכזי לתפקידה של מועצת העיתונות, הנוגע לגבולות חופש הביטוי של עיתונאי במאמר דעה. ואלה פרטי הפרשה: העובדות ביום 20.5.13, בסניף בנק הפועלים בבאר שבע, פתח איתמר אלון באש מאקדחו, רצח ארבעה בני אדם ולבסוף ירה בעצמו והתאבד.ביום 23.5.13 פורסמה בעיתון "הארץ" במדור הדעות רשימתו של גדעון לוי אשר כותרתה "מגיבור לרוצח?". בכתבה זו ניסה לוי לענות על השאלה "מה עבר על איתמר אלון?".לוי ציין במאמר כי "אלון היה קצין בהנדסה קרבית ובמג"ב" וכי –"בהנדסה הקרבית ובעיקר במג"ב למד אלון לא רק את השימוש בנשק, אלא גם למד את קלות השימוש בו. הוא גם למד שאפשר להרוג חפים מפשע ולא להיענש......במג"ב למד אלון לא רק לירות, אלא גם לנהוג בגסות רוח באלימות, לפתור בעיות באמצעות רובהו, ועוד לזכות על כך לכבוד ויקר." וכן:"מג"ב הוא החיל החולה ביותר של שלטון הכיבוש. לכך יש סיבות סוציולוגיות ואתניות הנעוצות ברקע של מרבית לוחמיו, רוסים, דרוזים, אתיופים ותושבי הפריפריה, שלא במקרה נשלחים דווקא הם בידי ישראל בציניות להיות חוד החנית של שליטתה האלימה בפלסטינים; לא במקרה הם גם נהפכים לברוטאליים ביותר."ביום 10.6.13 הגישה משטרת ישראל תלונה למועצת העיתונות. לפי התלונה חרג הפרסום האמור, בצורה קיצונית, מן הנורמות הקבועות בכללי האתיקה של מועצת העיתונות (להלן: "התקנון") וכי בפרסום הכתבה הפרו העיתונאי והעיתון שורה של הוראות הקבועות בתקנון.לאחר קבלת תגובת הנילונים החליטה מועצת העיתונות כי יש מקום להביא תלונה זו בפני ביה"ד, וביום 29.9.13 התקיים דיון בפני ביה"ד קמא במעמד ב"כ הצדדים.ביום 10.11.13 קיבל ביה"ד קמא את התלונה וקבע כי המערערים הפרו את הוראות סעיפים 5א ביחד עם 6ב, 4א ו-14 סיפא לתקנון. על העיתון והעיתונאי נגזר עונש של נזיפה והם חויבו לפרסם התנצלות בנוסח שקבע ביה"ד.על החלטה זו הגישו הנילונים ערעור.הטענה העיקרית העומדת בבסיס הערעור היא כי שגה ביה"ד קמא משקבע כי המערערים הפרו את הכללים הנזכרים מכללי האתיקה העיתונאית, וכי מדובר בכתבה אשר כל כולה "הבעת דעה". הכתב, כך נטען "מעולם לא התיימר להציג אמת עובדתית בדבר המניע שהניע את אלון לבצע את הרצח", אלא רק להביא את פרשנותו האפשרית של הכותב, המוגנת על ידי עקרונות חופש הביטוי. הדיון בבית הדין לערעורים לקראת הישיבה הגישו הצדדים את הערעור ואת התגובה לערעור בכתב. במהלך הישיבה טענו בפנינו הצדדים ובאי כוחם באריכות, וענו לשאלות חברי המותב. אנו מבקשים להודות לשני הצדדים על הדיון המעמיק והרציני אשר התקיים במעמד הדיון בשאלות של חירות, אתיקה, משפט, אמת, הגינות וגזענות, ובעיקר בניסיון לדקדק בהבחנה הקשה בין דעה לעובדה, בכל הנוגע לכתיבה עיתונאית פובליציסטית. הצדדים והמותב שותפים להכרה בדבר חשיבותה של עיתונות בחברה חופשית ודמוקרטית, וכי "עיתונות חופשית היא תנאי לקיום משטר דמוקרטי, שלטון תקין והוגן, וחברה נאורה הנוטלת חלק בעיצוב גורלה" (מתוך המבוא לתקנון מועצת העיתונות). חופש הביטוי כולל כמובן גם את החופש לבטא דעות מרגיזות, מקוממות, ובלתי מקובלות. תפקידה של מועצת העיתונות הוא להבטיח את קיומו של חופש הביטוי וכן להבטיח כי לא יעשה שימוש בלתי ראוי בכוחה הרב של העיתונות. לשם כך נקבעו כללי אתיקה לעיתונות, ותפקיד המועצה הוא לשקוד על קיומם ולטפל בתלונות על הפרתם (ס' 2 לתקנון).ס' 2 לתקנון האתיקה קובע את הנורמה הבסיסית של העיתונות החופשית: "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שירות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות".לצד הזכות ואף החובה לשרת את זכות הציבור לדעת ניצבת החובה לפרסום מדויק, הוגן ואחראי, וחובה זו אינה חלה על פרסום ידיעות בלבד, אלא אף על פרסום דעות. דעה או עובדה וגבולות חופש הביטוי אנו קובעים כי מאמרו של גדעון לוי הוא מאמר דעה, המציג תזה אפשרית על הסיבות להתקף הטירוף הרצחני של אלון. לוי לא כתב כתבה אינפורמטיבית או תחקיר עיתונאי על אלון או על המשטרה הצבאית. מדובר בהבעת דעה בלבד, המבוססת על העובדות שהתפרסמו בפרשה בתקשורת. המאמר התפרסם במדור דעות, הוא נפתח באופן ברור בהסתייגות מפורשת המסבירה כי כל מה שכתוב בהמשך הוא פרשנות אפשרית ודעת הכותב בלבד. כך גם מבין את המאמר הקורא הסביר. מדובר בהבעת דעה בנושא ציבורי ופוליטי במובהק, הנהנה מההגנה הגבוהה ביותר של עקרון חופש הביטוי. אולם גם בתוך מאמר דעה, יש להימנע מלכלול טענות עובדתיות מטעות, שקריות ובלתי הוגנות. האם מאמרו של לוי חורג מגבולות אלו?אלון אכן שירת במג"ב. משטרת ישראל טוענת כי ישנן עוד עובדות מהותיות אשר צריך היה להביאם בפני קוראיו: שירות זה במג"ב היה בין השנים 1995-1996.שירות זה נמשך רק שנה אחת.שירות זה היה במסגרת "הסיורים המשותפים", אותו כוח מיוחד שהוקם בעקבות חתימת הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני ועל פי הקבוע בו, אשר פעל (לפחות בשנים הראשונות) שכם אל שכם עם הכוחות הפלסטינים במטרה ליישם את הוראות ההסכם.לאחר סיום שירותו במג"ב המשיך אלון בשירות מילואים בצה"ל כמפקד מחלקה בגדוד חי"ר וביצע מספר פעמים תעסוקה מבצעית בשטחים, עד שהודח מתפקידו בשנת 2002, בין היתר על רקע התנהגותו התוקפנית כלפי פלסטינים. העיקרון הבסיסי קבוע בס' 4(א) לתקנון, אשר כותרתו "נאמנות לאמת", הקובע לאמור:"לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף."הוראה זו חלה גם על פרסום עובדות במאמר דעה. השמטה של עובדות חשובות יכולה לעלות כדי הטעיה או סילוף, ותפקידו של העיתונאי, גם במאמר דעה, היא לבחון ולהכיר את העובדות הרלבנטיות ולהציג אותן באופן נאמן בפרסום. אנו קובעים כי העובדה שמאמרו של לוי לא כלל את כל המידע הנזכר לעיל, אינה הופכת אותו למטעה, מסולף או שקרי. כאמור, אין מדובר בתחקיר ובדיווח עיתונאי עובדתי. מועד, אופי ומשך השירות במג"ב ובצה"ל הם ודאי נתונים רלבנטיים לניתוח התופעה. העדרם, מפחית אולי ממשקלו של הניתוח הנערך בכתבה, אך אינו הופך את המאמר למסולף. אלון אכן שירת במג"ב, שירות שאינו חסר משמעות ומשקל (שנה תמימה), והעיתונאי רשאי להביע את דעתו ולהעלות את התזה שלו על משמעותו של השירות הזה, והשפעתו האפשרית על האיש. "הוא גם למד שאפשר להרוג חפים מפשע ולא להיענש" האם אמירה זו, המקוממת מאוד את המתלוננת, מהווה טענה עובדתית או הבעת דעה? אין ספק שמדובר באמירה קשה, מרגיזה ומקוממת, הנחזית כקביעת עובדה. יתרה מזאת, זהו כתב אישום חמור נגד מג"ב, בו מתרחשים לפי האמירה הזו מקרים של הרג חפים מפשע ללא תגובה הולמת. זוהי אכן אמירה המותחת עד הקצה את גבולות חופש הביטוי של חברה דמוקרטית. אם מדובר בטענה של עובדה, אין כמעט דרך בעולם להוכיחה. אולם, אנו קובעים כי אין מדובר כאן בקביעה ובטענה עובדתית. בהקשר בו היא נכתבה במאמר דעה, על ידי עיתונאי פובליציסט המכריז כי הוא בא להציג רק אפשרות אחת, זוהי באופן מובהק הבעה של תזה, דעה, של הכותב. לוי לא מתיימר באמת לדעת מה עבר בראשו של אלון, ולא קובע כעובדה הנתמכת בראיות כי במג"ב מלמדים להרוג חפים מפשע בלי להיענש. לוי מציג תזה לפיה השירות במג"ב יכול להטמיע אצל לוחמים תובנות, שיש בהן טשטוש של גבולות והכרה, כאפשרות, שהרג אדם יכול לעבור ללא תגובה. דברים קשים, אך בחברה חופשית מותר להציגם לדיון. כמו בית המשפט העליון, המעדיף לא אחת לראות באמירות דומות הבעה של דעה, גם אנחנו במועצת העיתונות, מעדיפים לסווג את הפרסומים, במקרים המתאימים, כהבעת דעה, על מנת לשמר את חופש הביטוי, ולאפשר גם הצגה של תזות קיצוניות, מקוממות ומרגיזות. אמירות אלה, הנחזות ומתפרשות כהבעת דעה, גם על ידי הקורא הסביר, אין צורך להעמיד בחובת "בדיקת העובדות" וה"נאמנות לאמת" שבתקנון האתיקה, אלא בחובת ההגינות. יש צורך לנמק אותן, להציג בהגינות את ההקשר הרחב בו הן נאמרות, וכמובן לאפשר, בהמשך, זכות תגובה לעמדה שונה, שתשלול אותן מכל וכל. לא למותר להדגיש ולציין כי עיתון הארץ ולוי עצמו הסכימו ואף ביקשו לפרסם את תגובתם ועמדתם השונה של משטרת ישראל ומג"ב, אך המתלוננים העדיפו שלא לעשות כן מעל דפי עיתון הארץ. גדעון לוי, למרות הסגנון הקיצוני, שיכול להיות שנוי במחלוקת, לא עבר את גבולות האתיקה במקרה זה. אפליה וגזענות? במאמר הביע לוי את דעתו כי "מג"ב הוא החייל החולה ביותר של שלטון הכיבוש":"לכך יש סיבות סוציולוגיות ואתניות הנעוצות ברקע של מרבית לוחמיו, רוסים דרוזים, אתיופים ותושבי פריפריה, שלא במקרה נשלחים דווקא הם בידי ישראל בציניות להיות חוד החנית של שליטתה האלימה בפלסטינים. לא במקרה הם גם נהפכים לברוטאליים ביותר."בדברים אלה רואים המתלוננים גזענות לשמה, המוגשת לקורא במסווה של "הבעת דעה". לטענתם, אמירה כוללנית זו, המקבצת יחדיו אוכלוסיות שונות ומתייגת אותן כאוכלוסיות אלימות, הינה מבישה ומפרה באופן גס את הוראת ס' 14 לתקנון. דעתנו שונה. אמנם, יתכן שכאן חטא הכותב בהכללה מיותרת, וניתן היה לנסח את הדברים ברגישות רבה יותר, אולם, לדעתנו, הדעה המוצגת בפסקה זו, היא דעה אפשרית המוגנת על ידי עקרון חופש הביטוי. העמדה לפיה המדינה שולחת את השכבות החלשות ביותר שבקרבה, לרבות עולים חדשים, מיעוטים ותושבי פריפריה, כדי להתעמת אלה עם אלה, או עם הפלסטינים בשטחים, היא עמדה אפשרית, ויש לאפשר את הצגתה, גם אם כדי לעשות זאת צריך להתייחס באופן ישיר להיבטים סוציולוגיים ואתניים. הצורך בעידון ובניסוח "פוליטיקלי קורקט", אסור שימנע הצגת דעות חריפות וביקורתיות, גם בנושא רגיש זה. סוף דבר מועצת העיתונות מופקדת "לשמור על ערכי עיתונות חופשית ובכללם חופש האינפורמציה, חופש הביטוי וחופש הבעת הדעה בישראל". באותה נשימה, מופקדת היא גם "להבטיח נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית, מצד כל העוסקים בעיתונות, ועל קביעתן של אמות מידה המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות, להגנה על כבוד האדם ולכיבוד צנעת הפרט ואכיפתן".מכוח עקרונות אלה, ומתוך ניסיון לאזן בין תפקידים חשובים אלה, נקבעו כללי האתיקה העיתונאית. חופש עיתונות וזכות הציבור לדעת מכאן, והגינות וכבוד האדם משם. אנו מבינים ומכבדים את עמדתם של משטרת ישראל ומג"ב, אשר נפגעו מהפרסום הביקורתי והבוטה, וראו בו הזדמנות חשובה לבדוק את גבולות הביקורת הציבורית, גבולות הבעת הדעה, ומשמעותה של האתיקה המקצועית של העיתונות, אל מול דברים חריפים, קשים ושנויים במחלוקת. אנו מודים למתלוננים שהביאו את הנושא לבירור, עד לערכאה הגבוהה ביותר של מועצת העיתונות. מקרה זה הינו מקרה מובהק של הבעת דעה חריגה, חריפה, קיצונית ומקוממת, בסגנון נחרץ. הסגנון חוטא לעיתים בהכללה, או בניסוח המתיימר לכאורה לקבוע עובדות, במקום נאמרות למעשה דעות. אולם לדעתנו, חופש העיתונות בישראל, יכול לשאת גם ביקורת זו, במיוחד שהיא מופנית לגוף ציבורי, שלטוני, רב עוצמה וכוח, העוסק בהגנה על חיי אדם. את הדעה של לוי ניתן ואף רצוי ללוות בתגובה ובמתן במה לעמדה שונה של משטרת ישראל ומג"ב, אך התשובה הראויה היא פרסום נוסף של עמדות ודעות נוספות, ולא איסור אתי על הבעת דעות חריפות. אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטת בית הדין קמא, ודוחים את התלונה של משטרת ישראל. ניתנה היום, 26.12.2013 בהיעדר הצדדים. 漮

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף