יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
משתתפים: כבוד השופטת בדימוס דליה דורנר - יו"ר עו"ד אורנה לין אריק בכר חיים שיבי יובל שרלו בן דרור ימיני מוטי שקלאר אבי משולם הדס ריבק פרופ' יחיאל לימור פרופ' עמוס שפירא דני זקן יוסי בר מוחא אבי פז אהרון לפידות

דליה דורנר: את פותחת את ישיבת נשיאות המועצה ליום 15 באפריל 2010. ויש לנו מספר דברים שאנחנו רוצים לדון בהם. קודם כל אני רוצה לספר לחברים שהמועצה אחרי התייעצות פנימית הוציאה הודעה בפרשת בלאו. הודעה מאוזנת. וקיבלתי תגובות טובות. והיום אני מספרת, הייתה זכות כבוד להדליק את המשואה במסגרת ארוחה חגיגית ישבתי על יד יושב ראש הכנסת. הוא הביע את שביעות רצונו מפעולת המועצה עם ההודעה הזאת שהיא הודעה מאוזנת ויפה. כי הנושא הוא מרוכב. אבל מצאנו את הפתרון הראוי. אהרון לפידות: אם אפשר הערה בעניין הזה? אני התבקשתי להעביר את ... שאנחנו לא מצדדים בהודעה הזאת. כי אנחנו חושבים שההתנהגות גם של בלאו וגם של עיתון הארץ לא הייתה תקינה. דליה דורנר: לא, המועצה לא התייחסה להתנהלות אם היא הייתה תקינה או לא. גם לי יש ביקורת כזאת או אחרת. הייתה שאלה של מעצר עיתונאי לא בשביל העיתונאי אלא מבחינת ההשפעה הכללית. צריך לקרוא את ההודעה הזאת בזהירות. לא דיברנו אפילו שלא להעמיד אותו לדין, אלא המעצר. נדמה לי שלו הייתי מסבירה את זה לעיתון שלכם, הייתם מבינים. אנחנו לא נתנו גיבוי כי הסיטואציה היא הרבה יותר מורכבת. אבל נתנו גיבוי לעיתונאות חופשית. כי יש הרבה מאוד עיתונאים לרבות בעיתון שלכם שמקבל חומר מסווג ולא רוצים להיעצר. שלא יהיה תקדים. אז המקרה הספציפי הזה יש לי מה לומר עליו אבל בוודאי לא בפומבי ובהצהרה. אני חושבת, זה אתה יכול לומר, שהגענו לאיזון. צריך לקרוא את ההודעה בזהירות ותראה שאין בה יותר ממה שיש בה. יוסי בר מוחא: יש פה את הנוסח. דליה דורנר: אנחנו בהחלט התייעצנו, אני לא עושה על דעתי דבר כזה, אנחנו בדקנו עם החברים. אני גם רוצה לומר לך שהשב"כ הזמין את עצמו אלי. הם באו אלי והראו לי את ההסכם והסבירו שהם בדרך כלל תומכים בחופש העיתונות ולא תופסים מקרה כזה, מקרה אחר. כלומר גם הרשויות מבינות. העניין הזה הסתבך והעניין הזה איננו באיש הזה אלא בהשלכה רחבה. ולכן זו הודעה מאוד מאוד זהירה. אז מסרתי. כדאי לקרוא אותה בזהירות. תראה שאפילו אין "לא להעמיד אותו לדין". לא לעצור. יחזיר את המסכים, לא לעצור אותו, אנחנו מסבירים בשביל ההשלכה שיש לעיתונות הכללית וגם בחוץ שלא יראו אצלנו בשדה התעופה עיתונאי נעצר אלא אם כן הוא נתפס על אונס, אבל לא בעל העבודה העיתונאים. אריק בכר: שים לב ללשון "מעצר של עיתונאי בגין קבלת מסמכים מידי מקור במסגרת עבודתו". דליה דורנר: ואמרנו עוד משהו שזה דבר שמטריד מפני שעל העיתון מוטל קודם כל לשמור על המקור שלו. העיתון הזה היה, חמור מאוד, ואמרתי את זה לעמוס דיברתי איתו על זה. כי פרסמו את המסמכים האלה, הם הצביעו עליה באצבע. לפרסם את המסמכים, הם לא צריכים לעשות כלום אלא ללכת לנווה לראות. הם הצביעו עליה. וזו תקלה. שצריך להישמר מפניה. אני לא עיתונאית אבל אני חושבת שאחד מכללי האתיקה החשובים ביותר זה שמירה על מקורות, זה א-ב, צריך לדעת את זה. אז פה הייתה תקלה עם סיבוך. הנושא שאני רוצה להעלות אני אציג את העניין. מוטי שקלאר: אני מקבל את זה לו כבודו, דליה דורנר:היה חוזר? מוטי שקלאר: אל"ף היה חוזר, בי"ת היה עומד ... דליה דורנר: זה לא, ההוא עצמו לא, אני לא יוצאת החוצה לבקר אותו. אריק בכר: אנחנו אומרים לו תחזיר את המסמכים לאלתר. דליה דורנר: אני אומרת תחזיר את המסמכים. תראה, אנחנו יש לו מספיק מבקרים, אתה יודע. הוא מסודר עם ביקורת. אנחנו מטפלים בקטע הצר של מעצר עיתונאי יחד עם זאת אומרים לו תחזיר את המסמכים. להחזיר את המסמכים זה אומר גם תחזור, מה, הוא ישלח אותם בדואר? טוב, בואו נעבור לנושא השני. הנושא השני בתקנון שלנו מזה שנים יש תקנה בעיניי די תמוהה, ואני לא יודעת איך תקבלה. אולי אתה זוכר, יוסי? אם פונים אלינו בתלונה אז לאריק יש טופס כזה שהוא מחתים את הפונה שהוא מתחייב לא לפנות לערכאות. אריק בכר: הוא מונח לפניכם. יוסי בר מוחא: זה תמיד היה. דליה דורנר: וחטפנו ביקורת בעיתונות ובצדק. משום שאין שום מקצוע שיש לו בתי דין משמעתיים שיש לו דבר כזה. אני מגישה תלונה ללשכת עורכי הדין ואני יכולה לפנות לבית משפט. נכון שאם האיש כבר בא יכול להיות שכבר לא יהיה צורך ללכת לבית משפט בעיקר אם אנחנו נטפל בעניין שלו במהירות, ביעילות ובצדק. זו תוצאה מצטברת. אבל זה "צ'ילינג אפקט" כלומר אני ישר אומרת, הוא בא, הוא לא חשב בכלל ללכת לבית משפט, הוא בא אלינו. אריק אומר לו תחתום על הטופס אז הוא מתחיל לגרד את הראש אומר רגע אחד, מה, לוקחים לי את הזכות? זכות שיש לכל אדם לפנות לערכאות? אני לא חותם. אני מעוניינת ומאוד חשוב לנו למוסד החשוב הזה לדעתי שיפנו אלינו. יפנו אלינו כאשר יש הפרות אתיקה. ואני מוכרחה לומר לכם בכל מקום שאני מדברת ובכל ציבור שאני מדברת, ואני שומעת כמובן ביקרת רבה מאוד על התקשורת. ואני אומרת לכם, חברים, תפנו אלינו. יש בעיה? יש לנו בתי דין הוגנים, ישמעו אתכם. בואו. ואז הם באים. ואז אריק אומר להם, כן, אבל אל תלכו לבית משפט. לכן הצעתי היא לבטל את ההוראה הזאת. יוסי בר מוחא: את הטופס. אני הייתי מציע קודם כל לבטל את הטופס. דליה דורנר: לבטל את הטופס. יוסי בר מוחא: אני מסכים. אבל לפנות לראשי ההרכב שיעלו בזמן שהדיון מתקיים, בתחילת הדיון הראשוני יעלו בפני המתדיינים את האפשרות הזאת בצורה מכובדת, בצורה יפה, בלי לחייב ממש. דליה דורנר: למה לך? אריק בכר: זה שאלת קיטבג. כי רוב בני אדם לא חושבים בכלל ללכת לבית משפט. דליה דורנר: כאשר הבן אדם בא, תעזבו, נבטל את הטופס. אריק בכר: למה הוא בא אלי? כי הוא אין לו כסף ואין לו ראש לזה. יוסי בר מוחא: את הסעיף בטופס. אריק בכר: הטופס זה סתם טכני. דליה דורנר: הטופס הוא לא טופס, הוא משקף את ההוראה בתקנון ואני מציעה לבטל את ההוראה בתקנון. חיים, מה אתה אומר? חיים שיבי: הסעיף הזה נכנס, דליה דורנר: אתה היית פה כשהסעיף נכנס? של המו"לים? חיים שיבי: לנו יש אינטרס שהם יגישו תלונות ... דליה דורנר: מה אתה אומר? יובל שרלו: אני יותר מתומך. דליה דורנר: טוב, יש לי עוד חברים פה. יש אמירה שמתאימה לכל מקצוע. שלקונסטיטוציה צריך גם שכל. טוב. אז זה גמרנו. תרשום ההחלטה היא לבטל את הסעיף. אריק בכר: לבטל התניה. דליה דורנר: כן. בוודאי קראתם שהייתה הצעה של משרד המשפטים שעברה גם את וועדת החקיקה שלא מאפשרת, לא צריך לזה צו איסור פרסום, למסור שם של חשוד בעבירה אלא אם יעברו כך וכך שעות וכיוצא באלה דברים. אבל שר המשפטים החליט למנות וועדה בכל זאת. לא לגלגל את ההצעה הזאת וחשבתי להביא את זה. בראש הוועדה עומד יצחק אנגלרד שהוא שכן שלי בלשכה. והוא התייעץ איתי את מי למנות. ואמרתי לו תעשה וועדה קטנה, יהיו הרבה אנשים לא תגמור את העניין. ואז דיברנו שמועצת העיתונות צריכה להיות מיוצגת. הצעתי לו את חיליק לימור שנראה לי מתאים מכל הבחינות. ועוד מישהו, לא משנה. הוא דיבר עם נאמן והתקשרו אלי אם חיליק לימור נראה לי. אמרתי אני הצעתי אותו. אולי את רוצה? אמרתי מספיק שופט עליון אחד. אני אופיע בפני הוועדה. אז בינתיים אנחנו נחכה. אני די סומכת על הוועדה הזאת לפי המבנה שלה אנחנו גם נהיה מיוצגים ממש בתוך הוועדה. אריק בכר: אולי אפשר רק בסוגריים לברך את דני זקן יו"ר חדש של אגודת העיתונאים בירושלים שמצטרף אלינו לנשיאות. דליה דורנר: מזל טוב. אריק בכר: ברכות. סעיף הבא זה יוזמת סרקוזי רק שזה קצת מוזר מכיוון שאין פה כמעט נציגים של המו"לים שסובלים מחסרון כיס מדאיג בשנים האחרונות. דליה דורנר: הם במצב כלכלי כל כך קשה שהם אפילו לא באים הנה. אריק בכר: נכון. וגם ח"כ רונית תירוש, דליה דורנר: אם כי, אתה פה, אתה בתור מו"ל, לא? אריק בכר: לא במובן המקובל של המילה. אני עשיתי מחקר באינטרנט מן הסתם אנשים אחרים גם עשו את זה. הצרפתים מוציאים מכיסם מיליארד ו- 200 מיליון אירו בשנה בדרכים כאלה ואחרות בסובסידיות לעיתונות מודפסת בעיקר. אבל זה צרפת. אנחנו לא חשבנו להציע אפילו משהו דומה. אבל אם אפשר יהיה לקדם בכסף כל דבר שיהיה שווה לגבי כל העיתונים. אני מניח שישראל היום יש להם עמדה אחרת בעניין כי שם אין חסרון כיס כרגע לפחות. דליה דורנר: מצד שני הרעיון המרכזי שלי על כל פנים, אני גלגלתי אותו גם עם עמוס רגב שדווקא שכנעתי אותו למרות שבהתחלה הוא אמר לא, זה פוגע בשוק החופשי. ובוודאי עם עמוס שוקת. הרעיון הוא כזה. אנחנו לא רוצים שהממשלה תיתן כסף לעיתונים כי היא רוכשת לה השפעה וזה דבר אחרון שאנחנו רוצים. אבל אנחנו חושבים שהבעיה היא ודיברנו על זה שהיה לנו פנל מטעם המכון לדמוקרטיה, הבעיה היא שהנוער לא קורא עיתונים. לא קורא שום עיתונים. אריק בכר: אפילו באינטרנט. דליה דורנר: הוא לא קורא. ואני סיפרתי סיפור על ידידה שלי בזמנו שסיפרה שהיא הלכה, אמרו לה להרצות בפני כיתה באוניברסיטה שלומדת תקשורת. אז היא שאלה אותם כמה מכם קוראים עיתון יומי? אף אחד. אז היא שאלה אותם כמה מכם קוראים את העיתון באינטרנט? שמונה. מתוך 25. אז אני אומרת, אני מסתכלת, הרי יש לי משפחה, אז אצלי הנוער, הבנים שלי שהם כבר מבוגרים קוראים עיתונים, מנויים על עיתון או שניים. והנכדים כבר קוראים, מה הם קוראים? את דף הספורט. הבכור בן ה- 16 הוא כבר רגיל בבוקר הוא קם בא אלי סבתא, איפה העיתון? אז אני רואה זה מתחיל. הרעיון היה, וזה שייקח על עצמו צה"ל או משרד החינוך לאפשר במשך שנה לכל אדם לא מגובש לקבל עיתון לפי בקשתו. הוא עוד לא קנה, אבל ברגע שאתה מתרגל לנייר הזה אתה נכנס להרגל. זה הרעיון שדיברתי עליו. כאשר הצעיר או הצעירה בוחרים כמובן. יובל שרלו: שהמדינה תממן את זה? דליה דורנר: נניח משרד הביטחון. משרד הביטחון אני יודעת, אני באה משם עשרים שנה, דברים כאלה זה פינטס. לממן, כמובן. אמר עמוס זה לא עניין שלכם אז אנחנו רק נבקש הוצאות, לא נבקש מחיר מלא, כדי לעודד את האנשים. אני חושבת שזה אפשר לעשות עסק כזה עם משרד הביטחון שזה עוד חיילים, אולי משרד החינוך, אבל שם יש פחות כסף. משהו כזה שעבורם זה סכום ממש מזערי בהוצאות הגדולות. ואני חושבת שאפשר לשכנע את המערכת. מי שייקח את זה על עצמו, כפוליטיקאים אני מדברת, זה דבר שמושך את הלב. אז בזמנו עם מי דיברנו? אריק בכר: רונית תירוש. דליה דורנר: לא, דיברנו עם כחלון. אין לו כסף, הרעיון יפה בעיניו. אבל לא חשוב, אפשר לגלגל את זה כך או אחרת. זה הרעיון שלי. אז בשיחה שהייתה לי עם עמוס רגב אחרי שהוא אמר, מה, תתנו כסף? אמרתי חס וחילה אני הרי גם פה לא רוצה לקחת. כי זה עוד חסר לנו. לעומת זאת אם משרד הביטחון נותן לכל חייל עיתון לפי בחירתו. אריק בכר: רק לסבר לכם את האוזן, מתוך מיליארד 200 מיליון אירו, בסך הכול 22 מיליון אירו בשנה מוקדשים לסעיף הזה בתוכנית הצרפתית. יש רשימה של 60 עיתונים שהצטרפו לתכנית. מתוכם כל צעיר רשאי לבחור. יכול להיות עיתון ספורט, עיתון קולנוע, לא משנה. כאשר החלוקה היא הממשלה תורמת 11 מיליון והשאר מגיע מהתעשייה עצמה שהיא מוכרת למעשה במחירי עלות. זה לא כסף גדול. הרוב מגיע מתקציב תרבות, חינוך, משרד החינוך. יש הרבה הקלות מס לעיתונות בצרפת. הרבה מאוד הקלות מס ושם רוב המיליארד 200 מיליון הזה. דליה דורנר: אני ראיתי שאתה כבר מתחיל למצמצם. תשמע, אין לי רעיון, אבל מה קורה באמת אתכם? יש סיכוי שהעניינים יסתדרו. כי שידור ציבורי זה בהחלט דבר חשוב. מוטי שקלאר: בגדול הגענו להסכם. דליה דורנר: נקווה לטוב. זה גם תלוי כמובן הסדרים עם ההסתדרות עם העובדים. מוטי שקלאר: ... דליה דורנר: אז התקדמנו. זהו. אז אם למישהו יש הצעות, הערות? אני הייתי 20 שנה אז שהייתי רב סרן, סגן אלוף אז היה לי עיתון. אבל כשהייתי חיילת. ואני לא מעוניינת בסגני אלופים. זה לא. אני רוצה את החייל והחיילת בני ה- 18. ויש חדרי תרבות או מה, אבל שיהיה לו עיתון שלו. נדמה לי אם יגידו לי שיש, אז יש. האמת היא שאני עזבתי את צה"ל לפני הרבה שנים, אני לא יודעת מה יש היום. אבל ככל שאני נפגשת אני לא רואה שדברים האלה השתנו, אלא אם אתה יודע אחרת. יובל שרלו: אני רוצה לשאול משהו. כמות המסיבית של צוו איסור פרסום שמוצאים... דליה דורנר: קודם כל אנחנו לא שותקים. זה שאתה עסוק בעניינים חשובים של תורה, אנחנו בהחלט לא שותקים. אני התעסקתי בזה בצורה מאסיבית. אבל הגענו להסדר. רק שהבירוקרטיה היא כל כך איטית. הם פנו אלינו, יובל שרלו: מי זה הם? דליה דורנר: המשטרה. צווי איסור פרסום הם בדרך כלל הבקשות, השופט למרבה הצער כותב כמבוקש ואפילו לא יודעים למה מבוקש. אני זוכרת שלמה לוין חבר שלי שהוא מומחה גדול בפרוצדורה אמר המילה המסוכנת ביותר של השופט זה "כמבוקש". כמבוקש, הוא תיאר שעורכי דין מגישים רשימה גדולה ובסוף הוא מסתכל על הבקשה האחרונה וחותם "כמבוקש". המשטרה זכתה לביקורת. ואז המפכ"ל הקודם מינה וועדה ציבורית בראשות שרה סירוטה ז"ל, והם המליצו שמועצת העיתונות תהיה הצד השני. הגיע אלי סגלוביץ ללשכתי ואמר לי, הנה, אנחנו רוצים את זה. אתם מוכנים לקבל את זה? אני אמרתי בשמחה גדולה אבל הייתי תלויה בגיא רון, בלשכה. הלא אני לא יכולה באופן אישי להופיע. אז דיברתי עם גיא רון, הוא היה צריך לבדוק אצלו, לארגן את הדברים. אנחנו לא משלמים, אתם מבינים. כף אין לנו, אנחנו צריכים לעשות את זה בהתנדבות. אריק בכר: זה פרו-בונו באמצעות פורום עורכי הדין הצעירים. דליה דורנר: בקיצור הוא נתן לי תשובה חיובית. הודעתי לו הכול בסדר, חיכיתי. ואז שום דבר, אז דרך אריאל הבן שלי שהיה חבר בוועדה הזאת פנינו לבדוק אז הוא אומר בסדר, הם חיכו ליועץ המשפטי לממשלה. התחלף היועץ המשפטי לממשלה. ווינשטיין אישר. אז עכשיו במשטרה כותבים נהלים. כותבים. אז אני עוד מעט אברר איפה הנהלים האלה עומדים. אבל קיבלתי תשובה שהעניין התקבל. היועץ המשפטי לממשלה אישר. אבל הם צריכים להגיע לאיזה סידורים כי זה באמת דורש נהלים. הרעיון העיקרי הוא כזה. צווי איסור פרסום עד שבעה ימים הם לא. אחרי שבעה ימים אנחנו נהיה צד. אריק בכר: במעמד צד אחד. דליה דורנר: זה מעמד צד אחד. טוב, אני יכולה להבין זה דברים מהירים בסדר. שבעה ימים? הייתי מקצרת את התקופה, לא רוצה להתווכח איתם. רוצים שבעה ימים, שיהיה שבעה ימים. הרי אין חוק. הם איך אומרים, הם מתנדבים. דבר אחר הוא זה מצער אותי מאוד ועל זה שדיברתי עם אנשי שירות הביטחון שהיו אצלי בקשר גם לצו איסור פרסום אמרתי שאין לי טענות נגדם. ושמבית משפט אפשר לבקש את הכול. אבל אני מצפה מבית משפט שהוא יבדוק את העניינים ויעשה את האיזון הנכון. ויש פגיעה בחופש הביטוי. ויש כללים מתי פוגעים ומתי לא פוגעים. כמובן הכללים האלה כפופים לכלל הגדול שלקונסטיטוציה צריך שכל. לא מפעילים אותם בצורה קיצונית אבל בצורה מתקבלת על הדעת. אריק בכר: אמרו לנו במשטרה, קיימנו יום עיון בבר אילן, ונציג המשטרה אמר שיש משהו בסביבות 100 בשנה. יובל שרלו: אני מדבר שהסיבות הן פחות לגיטימיות. דליה דורנר: לא, לא, יש חוק קודם כל. החוק נותן אפשרות לקבל צו איסור פרסום אם החקירה דורשת זאת. זה הכול. זה המשטרה, להגן על אישיות וזה, יש בית משפט, אפשר לבקש ממנו. אני לא מדברת על בית משפט בעניין זה. פה בית המשפט אומר ויש להם גם סמכות, לבית משפט, להורות שהאיסור יהיה גם אסור יהיה לפרסם. זאת אומרת לא תוכל לפרסם שיש צו איסור פרסום. זה ירשנו מאנגלים. ושם יש סקנדלים גדולים מסביב לעניין וחקירות ובדיקות. והם מוחים והם רוצים לשנות את החוק שלהם. לא כל דבר שירשנו מהם אנחנו צריכים להמשיך. אריק בכר: אם ניקח את ההסדר הזה, אם הוא היה בתוקף עכשיו על רקע פרשת קם, יכול היה לחסוך למדינה הרבה מבוכה אם אתה שואל אותי. כי מועצת העיתונות כמומחית לעיתונות ותקשורת, אתה אומר לשופט "חבל". יובל שרלו: זה עושה צחוק מהעבודה. אריק בכר: אז יכולנו לקצר את התהליך. דליה דורנר: אז אני התראיינתי הרבה מאוד בנושא הזה בכל הערוצים כי העניין נגע לנו ישירות ולכולם סיפרתי עם הפרויקט על סגלוביץ. אז עכשיו אחרי שסיפרתי את כל הסיפורים האלה אני הולכת לברר איפה הנהלים האלה עומדים. עמוס שפירא: איפה הפרקליטות בנושא? דליה דורנר: יכול להיות שבאיזה שהוא שלב הם מתייעצים עם הפרקליטות. מה אני יודעת מהפרקליטות? אני אומרת לך כשופטת שאם אין צו שני, העסק הזה הוא בעייתי ביותר. קודם כל ידעו את זה, הלא על הפרשה הזאת הארץ הזאת קטנה, כל ארץ ישראל ידעה, כולם דיברו. ניו יורק טיימס ידע, זה ידע, זה ידע. בסופו של דבר אנחנו צריכים הסדר מערכתי לטפל בעניין. ללמוד מזה לקח. אגב, כל הצו פרסום הזה גרם נזק למדינת ישראל כפי שאתם יודעים ואנחנו יודעים את זה היום. זה כמו גם גירשו אותנו מהעיר וגם אכלנו את הדג המסריח. אריק בכר: ברשותך, מכיוון שאת צריכה ללכת מוקדם הנושא הזה של ענת קם מן הסתם יעלה במליאה, הוא גם על סדר היום שם. אז מה שאני מציע לעבור לסעיף 3. ובזה נגמור. תכף יצטרפו חברינו מהמליאה ונוכל לרוץ גם בנושא הזה. דליה דורנר: טוב, אנחנו רוצים לצרף כמשקיפים אומבודסמנים או נציגי עיתונות. נאמר סגל מאוד מעוניין בזה, כמשקיפים שיישבו איתנו וגם יאמרו את דברם, בלי זכות הצבעה. אנחנו חושבים שזה טוב. כי אומבודסמן שלא תהיה גם כפילות, הרי הם גם עוסקים באתיקה מקצועית. אומבודסמנים ככל שקיימים, יש אומבודסמן ברשות השנייה, גיורא רוזן. יש אומבודסמן במעריב נדמה לי עדיין. אריק בכר: כן, כן. עמוס שפירא: בנשיאות או מליאה? אריק בכר: גם וגם, לצורך העניין. אלא אם כן תחליטו, נשיאות או מליאה בלבד? דליה דורנר: מה? אריק בכר: האומבודסמנים כמשקיפים גם וגם או שרק במליאה? דליה דורנר: לא, לא, לפעמים טוב שגם בנשיאות. שיבואו. אריק בכר: אולי לפי העניין נחליט אם כדאי שהם יהיו שם. אורנה לין: הכלל יהיה שהם משקיפים. דליה דורנר: אם אנחנו רוצים איזה ישיבה סגורה אז לא נזמין אותם. אורנה לין: הכלל יהיה בשניהם. דליה דורנר: שנאפשר. אריק בכר: אחד המניעים לעניין אנחנו מנסים לקרב כמה שיותר גופי תקשורת. ויש לנו בעיה של הרשות השנייה שטוענת שהם תחת כובע של המחוקק, גוף סטטוטורי. אנחנו מנסים לפתור את הפלונטר הזה כדי שערוץ 2 ו- 10 יצטרפו אלינו. ואז אנחנו באמת נהיה גוף מייצג רציני. אז אם מסכימים? פה אחד. יש את פרופסור סגל בהארץ, יש את מאיר בלייך. דליה דורנר: סגל כל הזמן מבקש. למה לא? זה רק יכול להוסיף לנו. זה רק לברכה. סיימנו. הישיבה נעולה