יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 38
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
בפני: עו"ד חנוך קינן - יו"ר עו"ד עמנואל סלע יעקב אחימאיר אורי בינדר רועי כ"ץ

החלטה עו"ד חנוך קינן, יו"ר מותב בית הדין: פתח דבר: 1. הערעור שבפנינו הוגש על פסק דינו של בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, שמכוחו זוכה המשיב 2 בעבירה שעניינה פעולה בניגוד עניינים, בניגוד לכתוב בס' 15 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות (להלן ולשם הקיצור: "התקנון"). 2. עוד נסב הערעור שבפנינו על גובה עונשו של המשיב 1, אשר הורשע בדין, בגין פעילותו בניגוד לכתוב בס' 10 לתקנון, האוסר על פרסום צילום, או פרטים מזהים אחרים, של מי שטרם מלאו לה/לו 14 שנה, בסייגים ובמגבלות המתוארים באותו הסעיף. 3. ואחרון אחרון, הוגש הערעור גם בגינה של החלטת ביה"ד דלמטה, שלא לדון בבקשה לתיקון פרטיכל, אשר הגישה המערערת. הערת ביניים: 4. כבר בפתחו של הדיון הקשיב ב"כ המערערת להגיגי בית דין זה, ומשכך, ובהתייחס אליהם, יפה נהג כאשר חזר בו מאותו רכיב בערעור, המתייחס להחלטת ביה"ד קמא, שלא לדון בבקשת המערערת לתיקון פרטיכל הדיון. משכך, נמצאנו פטורים מלדון ברכיב ערעור זה. הדיון לגופו: 5. המערער, בתלונתו אל מועצת העיתונות בישראל, התייחס לראשונה לכתבה אשר פרסם הנילון ("ידיעות אחרונות") ביום 4/12/07, ושעניינה עסק בהפרדה בין ילדות ממוצא אתיופי, ליתר התלמידים בבית הספר הפתח-תקוואי - "למרחב". 6. מכלל תלונות המערער,- ובהתייחס להחלטת המשנה ליוהמש"פ של מועצת העיתונות,- התמקד ביה"ד קמא בשתיים מהטענות, לגביהן דן בהרחבה, ולעניינן גם פסק את דינו. כיוון שכך, ובערעור זה, תמוקד כמובן התייחסותנו לשתי הנקודות, נשוא הדיון דלמטה, שהן, ממילא גם, נשוא הערעור שבפנינו. 7. הטענה הראשונה בה דן ביה"ד קמא, נגעה לטעון שעל פיו קיים סכסוך אישי בין הנילון 2 לבין מח' החינוך של עיריית פתח תקווה, ואין לנתק סכסוך זה מהכתבה אשר הופיעה ב"ידיעות אחרונות", ביום 4/12/07.-לשון אחרת,עניין לנו בפעולה של המשיב 2, הגובלת בניגוד עניינים. 8. ומכאן,לדעת המערער, ניבט פגם אתי מהתנהלות העיתונאי, הנילון 2, מעצם העובדה שהסכסוך האישי בינו לבין מח' החינוך של עירית פתח- תקווה, השפיע על סיקורו בפרשה נשוא תיק זה, ולדעת המערער, היה עליו לפחות לסייג עצמו בגילוי נאות לעורכיו בעיתון, שלא לאמר,גם לציבור הרחב. 9. לא אטרד כאן לתגובתם הנרחבת של הנילונים, כפי שבאה לביטוי באמצעות ב"כ, בפנייתו מיום 27/10/09 למועצת העיתונות, מן הטעם שעשוי אנוכי להימצא חוטא לגופן של טענות, מה עוד שכל האמור לעצם חיוניות הכתבה, נשוא תיק זה, לגבי עצם פרסומה בעיתון המשיב 1, מקובל עלי בלא עוררין. די בכך שאומר כי נתתי דעתי לתגובה במלואה, אשר בעיקרה דחתה כליל את לשון התלונה לעניין ניגוד העניינים שיוחס למשיב 2, בהעדר כל קשר בין הכתב הנ"ל ,לבין בית הספר "למרחב". 10. ובאשר לסכסוך המתואר עם עיריית פ"ת, הרי שלדעת פרקליטי ההגנה מדובר בסכסוך ממוקד, שכל כולו נוגע להתערבות גרידא של מר מאירי, לצורך העברת בתו בת ה - 3 מגן ילדים אחד למשנהו. ענייננו, כך הנילונים, במחלוקת מינורית ולגיטימית, באשר מר מאירי הינו תושב פ"ת ואין בסכסוך, שאיננו סכסוך, עם העירייה, כדי למנוע בעדו ממילוי חובה עיתונאית, המתחייבת מעצמה, שעניינה לגיטימי ומתמקד בביקורת על התנהלות הרשות המקומית, 11. ואמנם, ביה"ד קמא קיבל את טענת הנילונים, לעניין זה, בראותו בעימות שבין העיתונאי לעירייה, משום סכסוך נקודתי ומצומצם בלבד. 12. משום זאת נראתה מופרזת בעיני ביה"ד דלמטה טענת המתלונן, מה עוד שכפי הכתוב בפסה"ד, לא הוכח בפני ביה"ד, והוא אף לא שוכנע, כי הסכסוך המתואר לעיל היה "הטעם לכתיבת הכתבות, או גורם אשר השפיע על כתיבתן" (ציטוט ס' 9 לפסה"ד). 13. זאת ועוד. לדעת ביה"ד דלמטה, לא נסתרה עדותו של המשיב 2, כי המחלוקת, בינו לבין מח' החינוך בעיריה, נסתיימה לשביעות רצונו המלאה, עוד בתאריך 1.9.2007, קרי: למעלה מ- 3 חודשים קודם לפרסום הכתבה נשוא תיק זה, ומשכך, ובראיית דברים כוללת, לא קיבל ביה"ד קמא את עמדת המערער, שלפיה היה על המשיב 2 , להדיר עצמו מכתיבה המבקרת את עירית פתח-תקווה.ביה"ד דלמטה התרשם מהראיות אשר הובאו בפניו, כי אין זה המקרה בו רחש המשיב 2 איבה כלפי העיריה, אף אין ניתן לאמר כי יצא נגדה במלחמת חורמה. 14. משאלה היו פני הדברים, החליט ההרכב דלמטה, כי המשיב 2 לא היפר את האמור בס' 15א' לתקנון האתיקה,ומכאן הערעור שבפנינו לעניין זה. הדיון המשפטי 15. כעיקרון, נראה כלל ניגוד העניינים, ככזה המבטא התנגשות בין אינטרסים: הפרטי אל מול הציבורי. הדעה המקובלת היא, כי די בקיומו של חשש סביר להתנגשות בין השניים, כדי לחדור אל בין שוליו של הסעיף הנוגע לענייננו. 16. וזו לשון ס' 15(א), לתקנון : " לא יעמידו עצמם עתון ועתונאי, במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים,בין חובותיהם כעתון וכעתונאי, לבין כל אינטרס אחר." 17. נראה, כי אם ניישם את הדברים כפשוטם, על הארועים, נשוא תיק זה, נמצא כי יש בהם לכאורה, כדי להשפיע על כתיבת המשיב 2 ,כמו גם על מידת האובייקטיביות, הנתבעת ממנו כעתונאי. 18. אלא שלמרות האמור לעיל, ולפחות בעיני, אין הדברים כפשוטם. 19. בהחלט יכול להיות, כי אם אני יושב הייתי כחבר בערכאה דלמטה, מאזין למשמע הדברים וצופה בחומר הראיות,ייתכן ודעתי שונה הייתה מדעתו של ההרכב הנכבד, אשר דן והחליט, כאשר החליט.אלא שלא כך נראה לי כראוי לבחון את ההחלטה דלמטה. 20. בית דין זה, בשבתו כערכאת ערעור, אינו צריך להיכנס לנעליו של ביה"ד קמא, זה אשר ישב על המדוכה ובחן את חומר הראיות שבפניו. כשלעצמי, בחינת הערעור שבפני תמוקד בשאלה אם שגה בית הדין קמא בהחלטה שנתן ,ואפילו עשה זאת, האם מגיעה השגגה לדרגה כזו, המצדקת התערבותנו, כערכאת ערעור. 21. אין חולק, כי ביה"ד דלמטה לא ראה, גם לא קבע, כי הכתבות,נשוא תיק זה, היו מוטות, או מגמתיות,אף לא נקבע כי לקו בהעדר אובייקטיביות. 22. משכך, לאחר מקרא כל החומר שבפני, ולאור הדברים האמורים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה דלמטה, לעניין זה ואם תישמע דעתי, מן הראוי יהיה ,בנושא ניגוד העניינים, לדחות את הערעור. 23. שונה דעתי לעניין אותו חלק של ערעור, המתייחס לעבירה על הוראות הס' 10 לתקנון, האוסר על פרסום צילום, או פרטים מזהים אחרים,של מי שטרם מלאו לה/לו 14 שנה,בסייגים,אשר תחם אותו סעיף. 24. וזו לשון ס' 10 לתקנון: " לא יפרסמו עתון ועתונאי, צילום, או פרטים מזהים אחרים, של מי שטרם מלאו לו 14 שנה, בנסיבות העלולות לפגוע בשמו, בפרטיותו,או ברווחתו, אלא בהסכמת הוריו, או אפוטרופסו, ואם קיים עניין ציבורי בפרסום המזהה ובמידה הראויה." 25. משהחליט בית הדין דלמטה,כי המשיב 1 היפר את הוראות ס' 10 לתקנון,בפרסמו תמונותיהן של נערות קטינות, ,תלמידות ביה"ס היסודי, שעל נקלה ניתן לזהותן, ומשקבע ביה"ד, בהאי לישנא, כי יש לנקוט כנגד המשיב 1 "בצעד הולם",( ראה ע' 5, פיסקה 20 להחלטה,) לא היה לדעתי מקום, להסתפק בצעד של נזיפה בלבד, מבלי ליתן לכך כל משמעות בעצם פרסום ההחלטה. 26. שאם לא תאמר כך, ולא יינתן בטוי מוחצן והולם להכרעת דין זו,איך יישמר כלפי הציבור הרחב חוסנו של הבית הזה, אשר מעצם טיבו נועד לשמור על ערכי עתונות חופשית וטובה, כזו האמורה לשרת את החברה באופן אמין, אחראי והוגן? והאם לא תפקידנו הוא לדאוג, בין היתר, לפרסום אכיפתן של אותן אמות מידה המגינות, גם על כבוד האדם וצנעת הפרט? 27. ומכאן נגזרת השקפתי, כי "זכות הציבור לדעת," ראוי שתתפרש, במקרה זה, כזכות המגעת לו קרוא ולהבין משמעותה של ההחלטה הנוגעת לעבירת המשיב 1 על הוראות ס' 10 לתקנון,שאם לא כן, מה הואילו חכמים בתקנתם? 28. מכל הטעמים האמורים לעיל,במצטבר, אציע לחברי להרכב לדחות את הערעור כנגד המשיב 2 , העתונאי אורן מאירי, ולקבל את הערעור כנגד המשיב 1 ,"ידיעות אחרונות",באופן שלחיוב בדין, כפי שנקבע ע"י ביה"ד דלמטה, תתווסף המחויבות לפרסום רציו ההחלטה. ניתן ביום 4.3.2010 עו"ד חנוך קינן – יו"ר ______________________ מר אורי בינדר – חבר ______________________ מר רועי כ"ץ – חבר ________________________ "דעות יחיד" עו"ד עמנואל סלע 1. קראתי בעיון את החלטתו המנומקת של יו"ר ההרכב, עו"ד חנוך קינן. בסיכומו של דבר, אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע ככל שהדברים אמורים בהרשעה בעבירה לפי ס' 10 לתקנון (פרסום תמונות קטינים), אך דעתי (ומסקנתי) שונה כל שהדברים אמורים בעבירה של ניגוד עניינים (עבירה לפי סעיף 15 לתקנון). להלן אנמק ואפרט. לעבירה של פרסום תמונת קטינים. 2. בעניין זה אני מצטרף לתוצאה הסופית אליה הגיע עו"ד קינן, אך אבקש להוסיף בקצרה הערה אחת: א. הכתב והעיתון, טוענים בתגובתם כי לא נגרם כל נזק מאחר ומדובר בתמונה תמימה של ילדות המשחקות יחד בהפסקה, וכי בדיעבד התקבלה (גם) הסכמתן של משפחות הילדות ממוצא אתיופי. ב. טענה זו אין בדעתי לקבל. הדגש בכתבה בעיתון הוא פגיעה בדרך של אפליה פסולה בילדות ממוצא אתיופי על רקע גזענות ו' אפרטהייד'. לפיכך, פרסום הכולל תצלום של ילדות שאינן ממוצא אתיופי מציג את אותן ילדות ו/או הוריהן כמי שנותנים יד, בכוונה או באדישות כשותפים להתנהלות גזענית עד כדי 'אפרטהייד'. זיהוי כזה מהווה פגיעה חמורה באותן ילדות ובני משפחותיהן. 3. לגוף העניין - בעניין זה של פרסום תצלום הקטינים אני בדעה שהכתב והעיתון עברו את העבירה שיוחסה להם, ובכך אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע יו"ר ההרכב - עו"ד חנוך קינן. לעבירה של ניגוד עניינים 4. כללי - התערבות בהחלטת הערכאה הראשונה 5. עו"ד קינן פותח את דבריו, ובצדק, בשאלה האם, בנסיבות שבפנינו, מתקיימים התנאים בהם ראוי שמותב זה, בשבתו כערכאת ערעור, יתערב בהחלטת הערכאה הדיונית. 6. אני, לשיטתי, סבור שאכן מתקיימים התנאים להתערבות. 7. לאחרונה, ב ע"א 8836/07 בלמורל השקעות[1] חזר בית המשפט העליון על ההלכה בעניין התערבות ערכאת ערעור בהחלטת הערכאה שקדמה לה, וכך נכתב: "כידוע, הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ... [ראו למשל: פסק דינו של השופט ס' ג'ובראן בע"א 458/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ ([פורסם בנבו], 6.5.2009); ועוד נכתב באותו עניין: תפקידה של ערכאת הערעור הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק הדין של הערכאה הדיונית. מדובר במערכת בקרה הבוחנת את ההחלטה שנתנה הערכאה הדיונית, בגדרה נבחנות שאלות כגון האם הממצאים שנקבעו בפסק דינה של הערכאה הדיונית מעוגנים בחומר ראיות אמין, האם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות והאם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין [ראו למשל: פסק דינה של השופטת ע' ארבל בע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ ([פורסם בנבו], 11.9.2006), סעיף 24; פסק דינו של השופט ס' ג'ובראן בע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר ([פורסם בנבו], 14.8.2008), סעיף 8 והאסמכתאות הנזכרות שם]. 8. בכל הכבוד, אני חולק על ניתוח חלק מהראיות ועל המסקנות אליה הגיעה הערכאה הראשונה. להלן נימוקי בסוגיה זו: 9. ניגוד עניינים – התשתית הנורמטיבית ס' 15(א), לתקנון קובע: " לא יעמידו עצמם עתון ועתונאי, במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים, בין חובותיהם כעתון וכעתונאי, לבין כל אינטרס אחר." 10. ב"כ המשיבים, בסעיף 7 בתגובה לערעור, טוען כי: "המושג ניגוד עניינים בהקשר העיתונאי, משמעו פרסום שעושה עיתונאי בעניין בו הוא מעורב אישית" 11. מאחר ולא הובאה אסמכתא כלשהי להגדרה לעיל, אני סבור שניתן ללמוד מהקביעות המשפטיות בדין הכללי בעניין זה של ניגוד עניינים. 12. בעניין 5734/98 עזריאל[2] קבע בית המשפט העליון (השופט ברק) כי: הכלל בדבר ניגוד עניינים הפך, זה מכבר, לחלק מ"המשפט המקובל נוסח ישראל" שנוצר ונתגבש בפסיקתו של בית משפט זה". 13. ובעניין הרציונל בקביעת היקף ניגוד העניינים, פסק השופט ברק (כתוארו אז):בבג"צ 531/79 סיעת הליכוד[3] זאת ועוד: האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון בחינת אל תביאנו לידי ניסיון. על כן אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים (ב"ש 48/75, רחמים נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 375). (ההדגשות לא במקור) 14. רציונל זה אכן בא לביטוי בלשון סעיף 15 (א) לתקנון לפיה תחולת האיסור האמור רחבה וכוללת מצב "... בו קיים חשש לניגוד עניינים...", ולא נדרש להוכיח שהתקיים ניגוד עניינים בפועל. 15. מן הכלל אל הפרט 16. בית הדין קמא, בהחלטתו, נסמך על מספר קביעות, ביניהן אלה: א. "... להבנתנו, "הסכסוך" שבין הכתב, תושב פתח-תקוה, לבין מחלקת החינוך בעירייה, בעניין שיבוץ הגן של בתו הקטנה, היה נקודתי ומצומצם"[4]. ב. "...הכתבות עסקו בעיקרו של דבר בבית הספר 'למרחב', ולא בעירית פתח תקוה ..." [5] ג. "... לא נסתרה טענתו של הכתב, שהעיד בפנינו, כי המחלוקת שלו עם מחלקת החינוך בעירייה, בעניין רישום בתו לגן הילדים, נסתיימה לשביעות רצונו המלאה, עם שיבוץ בתו לגן אחר מזה המקורי, עוד ביום 1/9/07..."[6] 17. לעניות דעתי שגה בית הדין קמא באלה: · לסעיף א - גם אם אקבל את הקביעה שמדובר בסכסוך 'נקודתי ומצומצם' (בבחינת צמצום בעניין רישום הילדה לגן-ילדים), אינני מקבל שמדובר בסכסוך זניח וחסר- משמעות. ידוע לכל, ואינני מחדש, שאדם בוגר מוכן, לעיתים, לוותר ולראות בסכסוך 'זניח וחסר משמעות' ככל שהדברים נוגעים בו אישית. אבל הדברים מקבלים משמעות שונה, רחבה ורצינית, כאשר הורה סבור שעליו להגן על אינטרסים של ילדיו. דוגמא לעניין זה באה לביטוי לאחרונה בעניינו של תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, עניין שקיבל תהודה ציבורית רחבה. באותו עניין היה מדובר בקצין בכיר, בעל נסיון קרבי מפואר ואשר בעברו התמודדויות במצבים קשים. אבל אותו קצין בכיר, כאשר נקלע לסיטואציה שונה לחלוטין, במסגרת 'מעמדו' כהורה, כשל, והפעיל שיקול דעת מוטעה כאשר, לשיטתו, רצה להגן על בנו.[7] · לסעיף ב' – קביעה זו אינה מדוייקת, שהרי בכתבה מוזכר "ראש אגף החינוך בעיריית פתח תקוה רמי אופנברג... ובהמשך הכתבה מוזכר (גם) ראש עיריית פתח-תקוה. · לסעיף ג - לא ברורה לי הקביעה כי "... גם לא נסתרה טענתו של הכתב, שהעיד בפנינו, כי המחלוקת שלו עם מחלקת החינוך בעירייה, בעניין רישום בתו לגן הילדים, נסתיימה לשביעות רצונו המלאה, עם שיבוץ בתו לגן אחר מזה המקורי, עוד ביום 1/9/07..." לטעמי, משהוכח על עצם קיומו של 'סכסוך' (ואין נפקא מינה אם מדובר בסכסוך רציני או פעוט), הנטל להוכיח כי הסכסוך הסתיים מוטל על הטוען זאת, במקרה זה הכתב, ואין די בכך שטענתו זו לא נסתרה. 18. לסיכום כל הנ"ל - משהוכח שהיה 'סכסוך' על רקע אישי, בין הכתב ומחלקת החינוך של עיריית פתח-תקוה, ומשהוכח שמחלקת החינוך של עיריית פתח-תקוה הייתה (גם היא) 'צד' לכתבה, קמה לטעמי, מעין חזקה, שהכתב נמצא במצב בו מתקיים ניגוד עניינים או חשש לניגוד עניינים (גם אם לא הוכח ניגוד עניינים בפועל). במצב כזה נטל השכנוע והבאת הראיות לסתירת החזקה, מוטל על הכתב. 19. לעניות דעתי הכתב לא עמד בנטל האמור. 20. למעלה מהצורך אציין כי ניגוד עניינים זה (בפועל או בכוח) היה 'מרוכך' אילו היו הכתב והעיתון מציינים בצמוד לכתבה ובדרך המקובלת, שלכתב התנהלות כזו או אחרת מול מחלקת החינוך בעירית פתח-תקוה. משלא טרחו לעשות כן, אינם ראויים, לדעתי, ליהנות מספק כלשהו בעניין זה של ניגוד עניינים. 21. אשר על כן, לו נשמעה דעתי היינו מקבלים את הערעור ופוסקים שהכתב והעיתון עברו את העבירה של ניגוד עניינים כפי שיוחסה להם בתלונה. מר יעקב אחימאיר קראתי את החלטותיהם של עו'ד קינן יו'ר ההרכב, ושל עו'ד עמנואל סלע, חבר ההרכב. אני מצטרף להחלטתו של עו'ד סלע ונימוקיו, אך באשר לסוגית ניגוד הענינים, אבקש להוסיף שורות אלה: אני מייחס חשיבות רבה לנושא ניגוד-הענינים. אמנם, השתתפתי בערכאת-עירעור, והנושא נבחן בערכאה נמוכה יותר. אבל האם משמעות הדבר כי עלי לקבל כפשוטה את ההחלטה שנתקבלה, בערכאה הנמוכה {בית דין קמא}? הרי לשם מה קיימת ערכאת עירעור? היא מוקמת לצורך בחינה נוספת, עיון נוסף, ולא כדי לאשר באורח אוטומאטי את אשר החליטה הערכאה הנמוכה יותר. לעניות דעתי, היה על הכתב אורון מאירי למסור לרכז הכתבים בעיתון, כי היה לו סכסוך עם עירית פתח-תקווה, עם מחלקת החינוך. הוא לא עשה כן. אילו כך נהג, היתה הברירה בפני רכז הכתבים להוסיף ולהפקיד את "הסיפור" בידי הכתב, מתוך ידיעה כי נפל דבר בינו לבין העיריה - או, להעביר את הנושא לטיפולו של כתב אחר. אילו מסר הכתב על הסיכסוך לידיעת רכז-הכתבים, הרי היה הוא, או בא-כוחו, מגיע לדיוני הערכאה הראשונה, מצוייד בנימוק: מסרתי למערכת שלי כי היה סכסוך. אז, הכל היה נראה אחרת. אם לא עשה כן, נותר החשש לניגוד-הענינים בפרשה זו. ה ח ל ט ה ברב דעות של שלשה חברי בית הדין, (עו"ד חנוך קינן- יו"ר, מר אורי בינדר ומר רועי כץ) כנגד דעתם החולקת של שני חברי בית הדין (עו"ד עמנואל סלע ומר יעקב אחימאיר), נתקבלה ההחלטה אשר נכתבה ע"י יו"ר ההרכב (עו"ד קינן), ולפיה נדחה ערעורו של המערער נגד המשיב 2 (העיתונאי אורון מאירי) ונתקבל הערעור כנגד המשיב 1 ("ידיעות אחרונות"). נוכח האמור לעיל נקבע כי המשיב 2, בהתנהלותו, נשוא תיק זה, לא נמצא כמי שהפר את הוראות ס' 15 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, ולא העמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, בין חובותיו כעיתונאי, לבין כל אינטרס אחר. עונש הנזיפה של המשיב 1, העיתון "ידיעות אחרונות", בגין הפרתו את הוראות ס' 10 א' לתקנון האתיקה הנ"ל (שעניינו פרסום תמונה אשר זוהו בה שלוש קטינות שטרם מלאו להן 14 שנים), יפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בתוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו ובהבלטה ראויה, בזו הלשון: בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות דן בתלונת "מרכז תדמית (תגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית"), נגד העיתון "ידיעות אחרונות", לעניין פרסום תמונות שלוש קטינות, ביום 7/12/2007, בצד כתבה אשר כותרתה הייתה: "אפרטהייד תחת חקירה" את פניהן של שלוש הקטינות ניתן היה לזהות בתמונה אשר פרסם העיתון, כאמור. בית הדין דלמטה, בהרכב עו"ד שי שנהר, יו"ר גב' ליאורה עיני ומר יוסף קיסטר, קבע, כי בפרסום פני שלוש הקטינות, כאמור לעיל, הפר "ידיעות אחרונות" את הוראות ס' 10 לתקנון האתיקה המקצועית של העתונות. כיוון שכך נקט כנגד העיתון בצעד של נזיפה. בית הדין דלמטה לא התייחס כלל לנושא פרסום ההחלטה שנתן. בית הדין לערעורים של מועצת העיתונות, בהרכב, עו"ד חנוך קינן- יו"ר, עו"ד עמנואל סלע, מר יעקב אחימאיר, מר אורי בינדר ומר רועי כץ, קיבל ברב דעות, (שלושה כנגד שניים), את ערעורו של המערער, לעניין אי פרסום החלטת בית הדין קמא, כפי המצוין לעיל, והורה לפרסם את ההחלטה, בתוך 10 ימים מיום קבלתה, במקום בולט בעיתון. [1] ע"א 8836/07 בלמורל השקעות נ' ירון כהן ואח' (פורסם בנבו) [2] 5734/98 עזריאל נ' ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל [3] בג"צ 531/79, סיעת הליכוד בעירייה נ' מועצת העיריה, פ"ד לד (2) בע' 572-573. [4] פסקה שנייה בסעיף 9 בהחלטה [5] סעיף 10 בהחלטה [6] פסקה אחרונה בסעיף 9 בהחלטה [7] בית הדין הצבאי המיוחד תיק מ/9/08 ; בית הדין הצבאי לערעורים ע/74/09 משה תמיר נ' התצ"ר, וכך נכתב באותו עניין: טיעון נוסף הוא שהנאשם פעל כפי שפעל כדי להגן על בנו, שכן דיווח אמת היה עלול להוליך לחקירה כנגד הבן ולפגוע בו פגיעה רבה. אמנם ייתכן שרצונו של אב לסוכך על בנו מתגבש באורח אינסטינקטיבי. ...

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף