יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 38
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
ערכאת ערעור של בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות קבעה כי אי-עמידה בתנאי "אמברגו" עיתונאי מהווה הפרה של תקנון האתיקה המקצועית.

תל אביב, 27/12/2012 תיק: 58/2012 בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בשיבתו כערכאת ערעור בעניין תלונתו של בנק ישראל נגד עיתון "כלכליסט" חברי בית הדין: עו"ד יורם סמואל, יו"ר עו"ד צביה גרוס מר אלכס דורון מר מתן חודורוב מר חיים נוי החלטה עו"ד יורם סמואל, יו"ר בנק ישראל, באמצעות דובר הבנק, ד"ר יוסי סעדון, הגיש תלונה נגד עיתון "כלכליסט", על הפרת אמברגו שהטיל הבנק על פרסום חומר שהעביר לעיתונים למשך כיממה. הכוונה במונח אמברגו במקרה שלפנינו הוא איסור שמטיל מוסר ידיעה על כלי תקשורת המקבל ממנו ידיעה לפרסם את הידיעה עד למועד מסוים. העובדות במקרה שלפנינו מוסכמות על הצדדים, והן אלה: ביום 15 ביולי, 2012, שעה 14.57, שלח הבנק בדואר אלקטרוני לאמצעי התקשורת חומר העוסק בדו"ח הביניים של הצוות לבחינת התחרותיות בענף הבנקאות. הבנק הטיל אמברגו על הפרסום עד ליום המחרת, שעה 12:00. עיתון "כלכליסט" הודיע לבנק כי הוא לא יעכב את הפרסום וכי לא יכבד את האמברגו, והוא אכן פרסם למחרת בבוקר כתבה שכללה חומרים מאותו חומר. למען בהירות ההחלטה, אסביר את המונח אמברגו בהקשרו העיתונאי, במילים אחדות: במקרים מסוימים נוהגים רשויות מדינה, מוסדות או גופים אחרים להעביר לציבור חומר או מידע מתחום פעילותם. מוסרי הידיעה מבקשים, כי המידע לא יתפרסם עד מועד מסוים, שבו יפרסם מוסר המידע את המידע לציבור. המידע נמסר לכלי התקשורת בעוד מועד על מנת שבעת פרסום המידע לציבור כבר ילמדו כלי התקשורת את המידע, ויוכלו לנתח את האמור בו סמוך לעת הפרסום. כך, לדוגמה, מקובל, שתוכן נאומו של איש ציבור מועבר לכלי התקשורת לפני שהוא נושא את נאומו, אך מטעמים מובנים מבקש משרדו של הנואם, שתוכן הנאום לא יופץ בציבור קודם למועד בו יישא הדובר את נאומו. התלונה נדונה בפני בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בהרכב השופט (בדימוס) גבריאל שטרסמן, יו"ר והחברים עו"ד משה נגבי, ומר רן רזניק. בית הדין קבע בהחלטה מנומקת ומפורטת, כלהלן: הפרת האמברגו על מסירת ידיעה שנקבע לה מראש זמן פרסום עתידי, היא עבירה אתית לפי תקנה 3 (דעת הרוב בניגוד לדעתו של רן רזניק) והן לפי תקנה 22 לתקנות (דעת כל חברי בית הדין); הנילון הפר אפוא את תקנון האתיקה על פי ההוראות האמורות; על פי הסכמת הצדדים לדיון, לא ימליץ בית הדין על הטלת עונש כלשהו על הנילון בפרשה זו; בית הדין ממליץ לנשיאת מועצת העיתונות לבחון את האפשרות להוסיף במפורש את האיסור על הפרת אמברגו לתקנה 22 האמורה. על מסקנות אלה הגיש העיתון ערעור. יושב ראש בית הדין של מועצת העיתונות מינה כערכאת ערעור את המותב: עו"ד יורם סמואל, יו"ר, ואת עו"ד צביה גרוס, אלכס דורון, מתן חודורוב וחיים נוי, חברים. המותב קיים דיון בערעור בנוכחות באי כוח הצדדים ביום 4 בדצמבר, 2012. טענות הערעור של העיתון הן בקצרה אלה: 1. אמברגו יוצר הגבל עסקי, כמשמעותו בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, בהיותו מכתיב לכל אמצעי התקשורת מועד פרסום מסוים. לא ייתכן לחייב עיתונים ועיתונאים להפר את החוק. 2. אמצעי תקשורת איננו מחויב לאמברגו אלא אם הסכים לו במפורש. 3. אמברגו פוגע בחופש העיתונות. 4. הערכאה הראשונה טעתה בכך שלא הגבילה את הדיון לשאלה אם הפרת אמברגו מהווה הפרה של סעיף 22 לתקנון האתיקה, כפי הנחיית המשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ודנה אף בשאלה אם יש בה הפרה של סעיף 3 לתקנון. 5. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות איננו אוסר הפרת אמברגו. 6. בית הדין היה מנוע מלדון בשאלה אם הפרת אמברגו מהווה הפרה של סעיף 22 לתקנון, שכן העיתון הסתמך על מכתבו של מזכ"ל מועצת העיתונות בישראל מיום 1 ביוני, 2012 בו קבע "שאין נושא האמברגו נופל בסמכות של תקנון האתיקה של המועצה". אדון בנימוקי הערעור כסדרם: א. האם אמברגו מהווה הגבל עסקי אסור העיתון טוען, כאילו עצם ההכתבה של מועד הפרסום יוצרת הסדר כובל. לדעתי, טענה זו איננה מקובלת עליי וזאת מהנימוקים הבאים: אא. אמברגו איננו מכתיב מועד פרסום, אלא קובע כי פרסום לא יעשה לפני מועד מסוים. בב. מוסר הידיעה, בנק ישראל במקרה שלפנינו, איננו מתערב בהסדרי התחרות בין אמצעי התקשורת. הוא נוהג כלפי כל האמצעים בשוויוניות, כפי שנדרש מגוף ציבורי לעשות. העיתונים יכולים להתחרות ביניהם על השגת מקורות של ידיעות, בהוספת דברי פרשנות וכיו"ב, אך גוף ציבורי איננו יכול להפלות בין אמצעי תקשורת אחד לשני. אדרבא, אילו הבנק היה נוהג איפה ואיפה באמצעי התקשורת הוא היה פוגע בתחרות במשק, שכן אמצעי תקשורת שהיה מופלה לרעה על ידי הבנק לא יכול היה להתחרות באמצעי תקשורת המקבל ידיעות מאת הבנק. משל למה הדבר דומה: למתחרים בתחרות ריצה החייבים כולם לצאת למרוץ באותו חלקיק שנייה ממש, אך במהלך הריצה כל רץ יפתח מהירות כמיטב יכולתו. גג. העיתון צירף לכתב הערעור מכתב של עו"ד אבי גרוסמן מהמחלקה המשפטית ברשות ההגבלים העסקיים. לא צורפה הפנייה לה השיב עו"ד גרוסמן, אך מהמכתב ניתן היה ללמוד שהפונה ביקש לקבל אישור לכך שעיתונים יעשו ביניהם הסדר על שיתוף בידיעות, דבר ממנו הסתייגה הרשות שסברה, לדעתי בצדק, כי עיתונים אמורים להתחרות זה בזה בהשגת ידיעות. מכאן ועד קביעה שבנק ממלכתי יפלה בין עיתונים על מנת להגביר ביניהם את התחרות – רחוקה הדרך. הערכאה הראשונה קבעה כי היא איננה דנה בטענה, שכן היא איננה עוסקת בהיבטים החוקיים של האמברגו אלא רק במשמעותו על פי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. אני מבקש להסתייג מקביעה זו, שכן אינני רואה אפשרות שבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות יקבע, כי על עיתון או עיתונאי להפר דין, כדי שייחשב כמי שמפר את כללי האתיקה של מועצת העיתונות. אנו מצפים שעיתונים ועיתונאים ישמרו על הוראות כל דין, אך בהיותם בעלי השפעה ובעלי עמדת כוח, אנו מצפים מהם שמעבר לשמירה על הוראות הדין הם יאמצו לעצמם הוראות נוספות הדורשות מהם שלא לנצל חירויות מסוימות שהדין מתיר להם, וזאת על מנת להבטיח את חופש העיתונות מצד אחד ועל מנת למנוע פגיעה שלא לצורך בציבור או בפרטים מן הצד האחר. ב. אמצעי תקשורת איננו מחויב באמברגו אלא אם הסכים לו במפורש בוודאי שעיתון איננו מחויב לאמברגו כל עוד איננו עושה שימוש במידע שקיבל ממי שהתנה את פרסום המידע בכיבוד האמברגו. לקבל מידע הכפוף לאמברגו ולעשות בו שימוש בניגוד לתנאי האמברגו משול להחזקת מקל משני קצותיו כי בעצם קבלתו טמונה ההסכמה לתנאי האמברגו הרי ברור שמוסר המידע היה נמנע מלמסור אותו אילו ידע שהעיתון יפרסם את המידע בניגוד לאמברגו, ובהתנהגותו זו עושה העיתון מחטף בלתי הגון. העיתון רשאי שלא לעשות שימוש במידע שקיבל כאמור או לשוב למוסר הידיעה בהצעה, שמוסר הידיעה יוותר על דרישת האמברגו. אינני רואה דרך שלישית ראויה. ואמחיש את דברי: אם אדם מחנה את רכבו בחניון כשהשילוט בחניון מציין, כי יש לשלם בעד החנייה סכומים כמצוין בשילוט לא יוכל להודיע למחזיק בחניון, כי אין הוא מחויב במחיר החניה, שכן לא הסכים לה במפורש. דברים אלה נכונים גם למקרה בו אדם מוסר לאדם אחר מידע, כשהוא מציין במעטפת בה הוא מעביר את המידע, כי הוא מתיר לעיין בחומר הנמצא במעטפת רק אם פותח המעטפה מתחייב לשמור על תוכנה בסוד ולא לעשות בו כל שימוש אלא אם הוא מסכים לתנאים המסחריים המצוינים על גבי מעטפה. לעניין זה נוכל להקיש גזרה שווה מדיני עשיית עושר ולא במשפט על פיהם אין אדם רשאי לעשות שימוש במידע שנמסר לו מתוך אמון (in confidence ) ולעניין זה אני מפנה למהדורה השנייה של ספרו של פרופסור דניאל פרידמן, "דיני עשיית עושר ולא במשפט", סעיף 15.45. אני מבקש לציין, כי בית דין זה עוסק באתיקה ולא בדין. האתיקה מחמירה מעבר לדין. לנצל מידע שניתן תוך התניית תנאים ללא כיבודם של אותם תנאים איננו מעשה אתי. ג. האם אמברגו פוגע בחופש העיתונות עיתונות מושתת על אמון של מוסרי הידיעות במקבלי הידיעות. דבר שביום יום הוא שאנשים מוסרים ידיעות לעיתונאים תוך התניות: אי מסירת שם המקור, ידיעות שהן מהוות רק רקע, אך אין מייחסים אותן למוסר הידיעות, הסכמים על נושאי ראיון וכיו"ב. אלמלא היו אמצעי התקשורת שומרים על התחייבויות אלה בקפדנות, הם לא היו יכולים להגיע לידיעות רבות וחשובות. עמידה בהתניות של מוסרי ידיעות לא רק מחויבת מבחינה מוסרית, אלא היא מאפשרת השגת ידיעות המאפשרות לעיתונות למלא את תפקידה ככלי שבלעדיו לא יוכל הציבור לממש את זכותו לדעת. ד. האם על בית הדין להגביל את הדיון לשאלה אם העיתון הפר את סעיף 22 לתקנון האתיקה העיתון טוען, כאילו בית הדין היה מנוע מלדון בשאלה אם התנהגותו מהווה הפרה של סעיף 3 לתקנון האתיקה, שכן במכתבו של בודק התלונה הוא הגביל את הדיון לשאלה אם הופר סעיף 22 לתקנון האתיקה ולסעיף זה בלבד. עיינתי במכתבו של בודק התלונה, המשנה ליועץ המשפטי למועצת העיתונות עו"ד אילן שדי, ולא מצאתי בו כל הגבלה באשר להיקף הדיון בבית הדין. בודק התלונה הביע את דעתו כי התנהגות העיתון מהווה הפרה של סעיף 22, וזאת למרות שהתלונה התייחסה הן לסעיף 3(ב) והן לסעיף 22, אך החלק האופרטיבי של מכתבו היה, כי ל"אור האמור, מצאתי להמליץ על בירור המקרה על-ידי בית-הדין". אני סבור, שבכך גמר בודק התלונה את מלאכתו, ומכתבו איננו מהווה עוד חלק מהמסמכים הרלבנטיים לדיון, וכל שיש לפנינו הוא תלונתו של בנק ישראל מחד גיסא, ותגובתו של העיתון מאידך גיסא. בדקתי גם אם יכולה לעמוד לעיתון הטענה, כאילו הוא הופתע מכך שהתקיים דיון בשאלה אם הוא הפר את סעיף 3. ומצאתי, בתגובת עורכי דינו של העיתון, במכתבם מיום 1 באוגוסט, 2012, התייחסות מפורטת הן לסעיף 3(ב) לתקנון האתיקה והן לסעיף 22. הואיל והן בנק ישראל והן העיתון התייחסו לסעיף 3(ב) ולא התייחסו לסעיף 3(א), נראה לי כי אין מקום לדון בשאלה אם העיתון הפר את סעיף 3(א). כפי שיפורט בהמשך, אני לחלוטין מסכים עם עמדתו של בודק התלונה, כי ההוראה המתאימה בתקנון היא סעיף 22, ולכן הדיון בשאלת תחומי הדיון היא בעיני אקדמית גרידא. ה. תקנון האתיקה איננו אוסר על הפרת האמברגו העיתון טוען, כי אין תקנון האתיקה אוסר הפרת אמברגו. סעיף 3 (ב) לתקנון האתיקה קובע: הבטיחו עיתון או עיתונאי למקור שהידיעה שמסר או הדעה שהביע לא יפורסמו, לא יימסרו אלה לפרסום אף אם יש בהם עניין לציבור". אינני רואה כיצד ניתן לראות בפרסום הפרה של סעיף 3(ב) לתקנון האתיקה, שכן שם מדובר במפורש על הבטחה מצד העיתון או העיתונאי. אין חולק שבמקרה שלפנינו הבטחה כזו לא ניתנה. סעיף 22 לתקנון קובע: לא יגלו עיתון או עיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שישאר חסוי ולא יחשפו זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של אותו מקור. בסעיף זה יש, לדעתי, שתי הוראות נפרדות, שאינן במצטבר: איסור על גילוי מידע שנמסר לעיתון או לעיתונאי בתנאי שיישאר חסוי. איסור על חשיפת זהותו של מקור חסוי, אלא בהסכמתו של אותו מקור. אין כל ספק בלבי, שהעיתון הפר את החלק הראשון של הסעיף. העיתון טוען, שההוראה מתייחסת רק למקרה בו נמסר מידע בתנאי שלא יפורסם בכלל. אינני מקבל פרשנות זו: אם יש למקור את הזכות לאסור על פרסום מידע שנמסר על ידו לעיתון, נגזר מכך כי הוא יכול גם לאסור פרסום עד מועד מסוים, או לאשר פרסום בתנאים מסוימים. דובר בנק ישראל מסר מידע לעיתון בליווי התניה כי המידע לא יפורסם עד ליום המחרת, שעה 12:00. זוהי מסירת מידע בתנאי שיישאר חסוי, ואין הסעיף דורש קבלת הסכמה של מקבל המידע. בכך אני ממליץ לחברי לקבל את קביעתו של בית הדין בערכאה ראשונה בעניין זה, אך אינני מציע לחבריי להצטרף להמלצה של הערכאה הראשונה לנשיאת מועצת העיתונות לבחון את האפשרות להוסיף במפורש את ההמלצה על הפרת אמברגו לתקנה 22, שכן אין בכך כל צורך. המונח אמברגו פירושו הוא איסור, ואין נפקא מניה אם האיסור הוא מוחלט או רק עיכוב. במילון אוקספורד מופיע כאחד הפירושים של אמברגו (embargo) כך: Officially ban the publication of: documents of national security are routinely embargoed. (The New Oxford Dictionary of English, 1998) עולה מן האמור, שלענייננו אין תקנון האתיקה חסר, ואין צורך לערוך בו תיקון כמוצע על ידי הערכאה הראשונה. ו. ובאשר למכתבו של מזכ"ל מועצת העיתונות מיום 1 ביוני, 2012, עליו מבקש להסתמך העיתון כמתיר הפרת אמברגו: המדובר במכתב המזכ"ל לסמנכ"ל הסברה במשרד הבריאות בעניין YNET. החלק הרלבנטי במכתב הוא קצר, ולכן אצטט אותו במלואו: "אין לי אלא להשתתף בתרעומת שלך על התנהלות הכתבת במקרה זה. למרות שאין נושא האמברגו נופל בסמכות תקנון האתיקה של המועצה, הרי שחריגה ממסגרת הסכמית זו, המהווה כלי עבודה חשוב בהתנהלות העיתונאים, משקפת ירידה כללית במחויבות העיתונאים בארץ לאתיקה". תמוה בעיני, כיצד רואה העיתון במכתב זה, הרואה בהתעלמות מאמברגו ירידה כללית במחויבות העיתונאים בארץ לאתיקה, כתב הכשר להפרת אמברגו. יש לזכור, כי מזכ"ל המועצה איננו מתבטא במונחים משפטיים, ובוודאי שאיננו נושא תפקיד משפטי במועצת העיתונות. לי נראה כי הוא מבקש לומר כך: "אכן אין סעיף מסוים העוסק באמברגו בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, אך הפרת אמברגו מנוגדת לאתיקה החלה על העיתונאים." חברים להרכב, הביעו עמדה, כי למרות שהם סבורים, כי סעיף 22 לתקנון האתיקה מחייב עמידה באמברגו, אין מקום לקבוע במקרה שלפנינו כי "כלכליסט" הפר את תקנון האתיקה, אלא לקבוע קביעה עקרונית, כי על כל עיתון וכל עיתונאי לכבד אמברגו של מוסר מידע או לא לעשות שימוש במידע שימסור לו מוסר המידע. זאת עקב אי הבהירות המסוימת שיצר המכתב באופן שלא ניתן לשלול את טענת "כלכליסט", שהסיק מהמכתב הנ"ל שתקנון האתיקה איננו אוסר הפרת אמברגו. הואיל ובנק ישראל הודיע כי איננו מבקש כל סנקציה נגד העיתון, והואיל ואני סבור, כי השאלה החשובה שעל בית דין זה היא להכריע עקרונית כיצד יש ליישם את הוראות תקנון האתיקה לעניין אמברגו, הצטרפתי לעמדת חבריי, ואני מציע לכלל המותב לקבוע, כי עיתון "כלכליסט" לא הפר את תנאי האתיקה, אך כי הפירוש הנכון של סעיף 22 לתקנון האתיקה הוא שאמברגו יש לכבד, וכי עיתון או עיתונאי שיעשה שימוש במידע שקיבל תחת אמברגו בניגוד להוראות המפורטות בו ייראה מכאן ואילך, לאחר שהובהר נושא האמברגו על ידי בית הדין, כמפר את סעיף 22 לכללי האתיקה של מועצת העיתונות. תל-אביב, היום ה-26 בדצמבר, 2012 עו"ד יורם סמואל, יו"ר אנו מסכימים ___________ ____________ _______________ ______________ עו"ד צביה גרוס אלכס דורון מתן חודורוב חיים נוי חברה חבר חבר חבר מועצת העיתונות\בנק ישראל נ' כלכליסט\סופי לחת