יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
משתתפים: השופטת (בדימוס)דליה דורנר אריק בכר עו"ד עמיהוד בן פורת עו"ד אורנה לין עו"ד יעל גרוסמן יוסי בר-מוחא פרופ' הדרה בר-מור הרב מתתיהו טננבאום משה טימור אבי משולם דנה וינקלר שייקה קומורניק אבי פז פרופ' יהודה פרידלנדר עו"ד חיים שיבי עו"ד מאיר בלייך ענת קם ענת סרגוסטי – מנכ"ל אג'נדה

אריק בכר: התוכנית אני מציע קודם אג'נדה בקצרה אחרי זה אנחנו נדבר על המעומדים לנציגי הציבור אלה שיבחרו בישיבת ההמשך. חיים שיבי ביקש להעלות איזה נושא שקשור לאיגוד העיתונאים הבינלאומי. זה בשולי הדברים. דליה דורנר: יש לך סדר יום? אריק בכר: סדר יום קצר. דליה דורנר: האם יש נושאים פה שאנחנו צריכים להעלות לפני? אריק בכר: אג'נדה בנושא קבוצות שקופות בעיתונות הישראלית. יש להם מצגת קצרה. דליה דורנר: בבקשה. ענת סרגוסטי: לפני שאני אגיד מי אני ומה אני, אני רוצה להראות לכם איזה "טיזר" קצר. (הקרנת המצגת) ענת סרגוסטי: זה היה "טיזר". ועכשיו אני אגיד לכם מי אנחנו ולמה אנחנו פה. אג'נדה. אני מנכ"לית של אג'נדה. אג'נדה זה ארגון ללא כוונות רווח שמסייע לארגונים חברתיים לעבוד מול התקשורת. עוזר לקדם נושאים חברתיים בתקשורת. ואני פה בנושא של בין השאר מיעוטים ולכן היה הטיזר הזה שהצגתי בהתחלה. ואני רוצה להציג לכם מחקר שאג'נדה עשתה לפני שנתיים שבדק את מקומם של המיעוטים בתקשורת מבחינת עובדים. כמה עובדים ערבים למשל יש בכלי תקשורת השונים. אתם יכולים לראות את הממצאים לפניכם. ברשות השידור ואני מדברת על רשות השידור בעברית, לא בערבית, היו ב- 2007 שלושה כתבים. חדשות ערוץ 2 היו שמונה עובדים. אני חייבת לציין שאני שמחה שאני באה מגוף תקשורת הזה אבל הוא העסיק הכי הרבה עובדים ערבים. ערוץ 10 היו ארבעה עובדים, לדעתי היום יש פחות. קשת ורשת אין אף עובד ערבי. ערוץ 23 הטלוויזיה החינוכית של משרד החינוך היו ארבעה עובדים. רובם בתפקידים טכניים. חדשות הוט בעברית אף אחד. YES שני עובדים גם כן במקצועות טכניים. בגלי צה"ל היו שניים דרוזים אחד עוזר למפקד גלי צה"ל ואחד כתב. קול ישראל בעברית עיתונאי אחד. וואי-נט יש שניים, ואללה ואנרג'י אף אחד. וזה רק העובדים הערבים אני לא צריכה להגיד לכם שאם אנחנו מסתכלים על יוצאי אתיופיה בכל כלי התקשורת בעברית יש שלושה כתבים יוצאי אתיופיה בלבד. אנשים עם כיפות, רק בשנים האחרונות דליה דורנר: מה זה כיפות? כיפות זה גברים ואיפה הגברות? ענת סרגוסטי: זה מגזר. דליה דורנר: אומרים שומרי מצוות. אני מוחה. ענת סרגוסטי: את מוחה בצדק. רק בשנים אחרונות אנחנו רואים שנכנסו יותר לכלי התקשורת המרכזיים. אני לא מדברת בכלי תקשורת מגזרים אלא בכלי תקשורת מרכזיים. אז בשנים האחרונות אנחנו רואים ייצוג יותר גדול של אנשים מהמגזר הזה. נגיד יהודי אורתודוקסי יוסי בר-מוחא: כמה חרדים יש? ענת סרגוסטי: אנחנו לא עשינו מחקר לעומק אבל אני יכולה להתחיל לספור לך אם אתה רוצה. אבל אנשים מהמגזר האורתודוקסי שהם לאו דווקא חרדים יש יותר ממה שהיה קודם. בשנים אחרונות יש התקדמות בעניין הזה. אנשים עם מוגבלות יש מעט מאוד. יוצאים מברית המועצות לשעבר יש מעט מאוד. אז כל המגזרים האלה לא מיוצגים בתקשורת כמשקלם באוכלוסייה. המחקר האחרון שנעשה בעניין הזה של רשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שנעשה ב- 2004 ואחר כך היה מחקר המשך ב- 2006 בחן את קבוצות המיעוט באוכלוסייה בערוצי טלוויזיה של הרשות השנייה זה ערוצי 2 ו- 10. למרבה הצער הדמות השולטת היא הגבר היהודי החילוני האשכנזי. זאת אומרת שכל השאר נעדרים. די לי להסתכל על השולחן הזה מסביב ולראות שאחוז הנשים פה הוא מאוד נמוך יחסית. הסתכלתי על הרשימה, הרשימה היא רובה של גברים. יוסי בר-מוחא: מה עם העיתונות הכתובה. ענת סרגוסטי: אותו דבר. יוסי בר-מוחא: מה? דליה דורנר: זה כולל הכול. יוסי בר-מוחא: כמה עיתונאים יש בעיתונות הכתובה, ערבים. כמה יש? ענת סרגוסטי: כמעט ולא. בהארץ יש עיתונאי אחד. יוסי בר-מוחא: נכון, בארץ יש אחד. ענת סרגוסטי: זה מספרים זעומים, יוסי. יוסי בר-מוחא: אני יודע. לכן אני אומר אתה רואה את זה גם בעיתונות הכתובה. ענת סרגוסטי: אותו דבר. עיתונות כתובה לא שונה. יוסי בר-מוחא: העיתונות הכתובה בדרך כלל מטיפה לדברים האלה. ענת סרגוסטי: בוא נגיד שעיתונות ככלל מטיפה. יוסי בר-מוחא: בדיוק. ענת סרגוסטי: לא רק כתובה, גם האלקטרונית וגם המשודרת. יוסי בר-מוחא: אני פעם אמרתי לעמוס שוקן בהארץ, אמרתי לו, תשמע אנחנו מטיפים יש לנו דיאגראמות כמה ערבים מועסקים במשרדי ממשלה ובכל מיני מקומות, רק מה אני לא רואה שום מועסקים בהארץ חוץ מיפה המנקה מיפו שעברתה את שמה ליפה לא מצאתי שם. דליה דורנר: עמוס שוקן פעם סיפר לי שהם עשו קורס, ענת סרגוסטי: הם עשו כמה קורסים. דליה דורנר: למועמדים ערבים. כנראה לא נקלטו בסופו של דבר. ענת סרגוסטי: אף אחד לא נקלט. הם עשו שניים שלושה קורסים ואף אחד לא נקלט. חיים שיבי: יש לי שאלה, האם יש לך נתונים כמה סטודנטים מהמגזר הערבי פונים לפקולטות לתקשורת ומקבלים תעודות בוגר או MA לתקשורת שזה היום לדעתי אחד התנאים הראשונים, אני שואל יכול להיות שזה מעיד על כך שבציבור הערבי הצעיר יש תחושה מראש שלא הולכים לכיוון הזה. ולכן חלק מהנתונים שכאן הם לא רק אפליה סמויה או גלויה אלא בעצם ניכור מסוים שצריך לשבור אותו בדרך כזו או אחרת. ענת סרגוסטי: אני מסכימה איתך. חלק מהבעיה היא שיכול להיות שהולכים לבית ספר לתקשורת, אין לי את הנתון הזה, אבל חלקם לא פונים לקבל עבודה, כי יש מראש המון חסמים שמפריעים מבעדם והם חוששים שגם אם יגישו מועמדות הם לא יתקבלו. אתה יודע, זה תמיד, השאלה למי יש את הכוח לשנות את המציאות הזאת. האם לפונה או לכלי התקשורת שהם הגוף החזק. בעולם מודעים מאוד לנושא הזה של מה שנקרא "דייברסיטי". דליה דורנר: ואיך פותרים את זה? ענת סרגוסטי: אני אראה לכם כמה דוגמאות. יש גוף בינלאומי שנקרא "גלובאל רפורטינג אינישיאטיב" שעושה בדיקה של גופים שחברים בו באופן וולונטארי עושים בדיקה על עצמם ובודקים בעצמם איך הם מקדמים מיעוטים ואיך הם מייצרים דוח שהוא בעצם דוח של אחריות חברתית של כלי התקשורת. הם מתייחסים לכלי התקשורת כאל נגיד תאגיד, והם בוחנים אותו לפי מספר פרמטרים. ואתם יכולים לראות את כלי התקשורת שחברים בגוף הזה. ביניהם BBC ולה-גרדיאן, ועיתונים אחרים בעולם שאימצו לעצמם קריטריונים של הדוח והם מדווחים לעצמם והם מדווחים לגוף הבינלאומי הזה. אתם יכולים כמובן לקרוא על המודל הזה, זמני קצר אז אני רק נותנת טעימות מהדבר הזה. זה הדוח האחרון של לה-גרדיאן למשל. יש מודל אחר בבריטניה שכל רשתות השידור התאגדו למה שנקרא "קלטראל דייברסיטי נטבורק" הם התאחדו לגוף אחד באופן וולונטארי, אתם רואים את כל רשתות השידור הבריטיות בפנים, הגדולות והקטנות. והם החליטו שהם מאמצים לעצמם מטרות ויעדים של קידום מיעוטים בגופים של עצמם והם פיתחו מודל שבו הם גם מדווחים למליאה של הדבר הזה מה הם עשו בשנה אחרונה. כל גוף תקשורת מציג יעד לקידום של מיעוטים לקראת השנה הבאה. יעדים מדובר גם על המסך, גם מה שהם רואים וגם בדרג של קבלת החלטות, בדרג ניהולי. כל רשת שידור כזאת מקצה לזה משאבים. אחד מהם, כמו שאמרת, שיבי, למצוא סטודנטים מצטיינים לתת להם מלגות ושיבואו לעשות התמחות ברשת שידור של עצמם ויתקבלו לעבודה. ד"ר בר מור: למה רק מצטיינים? כי זה אפליה כי לא כל אחד יודע להצטיין. ענת סרגוסטי: בואי נגיע לשלב שיאתרו את הדייברסיטי ואחרי זה נדבר על הצטיינות. ד"ר בר מור: וחוץ מזה יש גם בעיה של שוויון הזדמנויות. יש אנשים שפנו וניסו להפעיל את זה לפי החוק? ענת סרגוסטי: לא הבנתי. ד"ר בר מור: לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אסור להם להיות מופלים. פנו אנשים ונדחו? ענת סרגוסטי: את עורכת דין? ד"ר בר מור: אני יודעת משפטים. ענת סרגוסטי: גם אני יודעת משפטים ומהיותי יודעת משפטים אני יודעת כמה קשה להוכיח שמישהו לא קיבל עבודה בגלל הוא ערבי, יוצא אתיופיה או יוצא ברית המועצות. מבחינה משפטית, אורנה, תקני אותי אם אני טועה, זה אחד הדברים הכי קשים להוכיח אותו. עו"ד לוין: נכון. ענת סרגוסטי: אבל זה אחד המודלים שהוא פועל באנגליה משנת 2000. ואם יכולים להיכנס לאתרים של BBC ושל סקאי ולראות איך הם מגישים את הדוחות האלה. זה פשוט תענוג לראות. דליה דורנר: לפי המודל הזה כל כלי תקשורת מגיש לאותו גוף דוח וכמובן זה מקבל פרסום. ענת סרגוסטי: והוא גם מגיש דוח מה הוא מתכוון לעשות בשנה הבאה. אם היעד שלו עשיו לקבל 7.5% ממיעוטים שזה פקיסטאנים והודים אנחנו מדברים על בריטניה, זה מאוד צבעוני. ואז הוא מדווח על אנשים עם מוגבלות, נשים, הוא מדווח בסוף השנה אם הוא עמד ביעד שהוא הציב לעצמו. מה הוא הקצה לזה. כל רשת מקצה לזה משאבים מסוג אחר. בארץ אפשר לפתח מודל שלישי שהוא מתאים לישראל. בריטניה במובן הזה היא מאוד דומה כי זה גם מדינת הגירה. וגם ישראל היא מדינת הגירה. אז הם בודקים את עצמם. מה שאנחנו מציעים זה שגופי תקשורת בארץ יתחילו לאמץ קריטריונים של קודם כל הסתכלות פנימה. האם כלי התקשורת בשנה אחרונה קידם באופן שוויוני נשים וגברים למשל? האם השכר של נשים וגברים בכלי התקשורת המסוים הוא שווה לעבודה שווה. שוב, אני הולכת לפי הגדרה של החוק. צריך לבדוק את זה. האם, איזה סוגים של עובדים יש לי בכלי התקשורת שלי מבחינת התפלגות של גיל. של מין. איזה קבוצות מיעוט יש אצלנו, מה חסר לנו. וכמובן אפשר ללכת על מדדי גיוון אחרים, שכר זה אחד מהם. כמה עובדי קבלן יש בכלי התקשורת שלי שהם לא רק עובדי קבלן הקלאסיים במירכאות שזה עובדי ניקיון. פריליינסים הרבה פעמים הם עובדי קבלן. הם עובדים עונתית בהרבה מכלי התקשורת בעיקר בטלוויזיה. יש עונות, הם עובדים עונתית. נגמרת העונה הם מפטרים אותם, מחזירים אותם אחרי כמה חודשים. זה סוג של עובדי קבלן, מה הפער ביניהם לבין העובדים הקבועים. כל מיני כאלה שיאפשרו לכלי התקשורת להיות מעסיק הוגן. גם מבחינת המגוון, גם מבחינת המגדר, גם מבחינת תנאי העסקה. כל הדברים האלה אנחנו מוכנים לעזור לפתח את המודל הזה שיתאים לישראל. ואני מאוד אשמח אם כלי התקשורת בארץ יהיו מוכנים להירתם לפחות לפיילוט כזה. יוסי בר-מוחא: אני יכול להציע הצעה? אני חושב שאנחנו צריכים לאמץ את ההצעה של אג'נדה ולקחת את זה כמודל שילווה את מועצת העיתונות לאורך כל הדרך. אני חושב שזה רעיון טוב. דליה דורנר: למשל את השאלות האלה אפשר להעביר לכלי התקשורת. עם פרסום מתאים. מה שאתם צריכים זה פרסום. צריך לדבר. יוסי בר-מוחא: להוציא שאלונים לכל העובדים שימלאו את זה בלי הרבה התחייבויות. ענת סרגוסטי: זה לא מחייב לכלום, זה מאוד וולונטארי. בסופו של דבר אני יודעת מהניסיון שלי שכשיש מגוון כלי התקשורת יוצא נשכר. גם בסיפורים שהוא מקבל, גם בנגישות שלו לאוכלוסייה, גם במודל שהוא מציג. ענת סרגוסטי: את צריכה להפיץ ואת התוצאות לפרסם באתר. יוסי בר-מוחא: המטרה היא שקודם כל גוף כמו שלכם הוא גוף שלהערכתי פועל דרך כל המגזרים שבצעם הנפגעים בציבוריות הישראלית, אני חושב שחשוב שגוף כמו שלכם יעמוד לרשות מועצת העיתונות לדברים מהסוג הזה. לכן אני חושב שההחלטה של מועצת העיתונות משמשת את אג'נדה. שייקה גומורניק: אני מציע לכם לעבוד בשיתוף עם אגודת העיתונות בממשק של האפלתיות. אריק בכר: בצד המעשי אני יכול להציע לך שאלון און ליין באתר שלנו. זה יהיה מאוד קל לכולם לעשות את זה דרך המחשב. ענת סרגוסטי: רעיון מעולה. אריק בכר: נרכז את זה אצלנו. דליה דורנר: זה נראה לכולם? למישהו יש הסתייגויות, הערות, הצעות? עמיהוד בן פורת: אני רוצה לשאול שאלה. את שמעת את קו משווה? ענת סרגוסטי: בטח. עמיהוד בן פורת: אתם משתפים איתם פעולה? ענת סרגוסטי: בוודאי. דליה דורנר: אז זו החלטה נדמה לי פה אחד. שיתוף פעולה ואריק ירכז. אתם אגב, מסתכלים על האתר של המועצה שאריק הקים? אריק בכר: אם כבר אנחנו נוגעים באתר, כל אחד מכם שרוצה שיהיה לו אתר אינטרנט משלו ללא עלות כספית כלשהי יכול לעשות את זה אצלנו. מי שרוצה אתר בחיפוש בגוגל ישימו את השם שלו ויגיעו לאתר שלו. הוא יכול לפרסם בלוגים, תמונות של הנכדים, כל מה שהוא רוצה. מי שרוצה שיפנה אלי ובתוך 48 שעות יש אתר. זה אשכול שיושב בתוך אתר מועצת העיתונות. דליה דורנר: אולי אם אנחנו יושבים פה אז כדאי לדווח. אריק ואני היינו בכנס של מועצות העיתונים של אירופה. הצטרפנו משם. קיבלנו מקום מכובד. זה היה באוסלו ונותרנו בחיים, לא הרגו אותנו. קיבלו אותנו בצורה מכובדת. דיברנו, תיארנו את עבודת העיתונאות ואת המועצה שלנו, את תקנון האתיקה, הערנו כי היו כל מיני מדינות שהן באירופה אבל ככה בשוליים, שאין בכלל צורך ברגולאציה ובתקנון אתיקה ובמדינות שאין שם חופש עיתונות. אז יכולנו להתפאר. אריק הציע הצעה ואולי הוא יוכל לדווח. כדי שנהיה חברים חשובים שם לעשות אפשרות של התקשרות דרך האינטרנט. התקשרות של כל המועצות. אולי אתה תספר מה קרה מאז. אריק בכר: למעשה המודל של האתר הישראלי שלנו, אנחנו כרגע עובדים על הממשק באנגלית. ברגע שזה יהיה אנחנו נציע להם את זה. זה מאוד קסם להם העניין שזה לא עולה כסף. היו שם 32 מדינות מיוצגות בכנס וזה היה מאוד מעניין לשמוע על האתיקה השונה בכל תרבות. דליה דורנר: לאחרונה הם העבירו לנו מקרה שהתברר בבית הדין לאתיקה שלהם. מקרה אנגלי, לא? אירי. אני כבר לא זוכרת. אבל המעניין שבדבר היה שעיתונאי ראיין מישהו וללא ידיעתו הקליט. ואז המרואיין הגיש תלונה הם דחו את העתירה והגיש ערעור והערעור גם נדחה. מפני שהם חשבו שברגע שהוא מסכים להתראיין אז מה שהוא אמר לעיתונאי אם הוא לא הגביל אותו ולא מסר לו דברים שלא לפרסם אותם בשמו הוא לא יכול להתלונן. הנה, את מפקפקת. אבל זה מה שהחליטו. באירלנד בשתי ערכאות. אריק בכר: ולעומת זאת בשוודיה לא מפרסמים שמו של אדם עד שהוא מורשע בדין. האיש שהואשם ברצח ראש ממשלת שוודיה חמש שנים המדינה לא ידע, הציבור לא ידע במי מדובר. דליה דורנר: יש עוד בעיה למשל העלו שהיא מאוד נוגעת לנו. שמענו הרצאה של פסיכולוג אדם ברמה בינלאומית. שאמר שתמונות בעמוד ראשון של ילד שנרצח במיוחד אם הרוצח היה אבא או אימא, שזה דבר שילד רואה כי הוא מתגלגל בעמוד הראשון של העיתון וזה גורם נזק אדיר לילדים, זה מכניס אותם לחרדה איומה שאנשים שהכי אוהבים עושים מעשים כאלה. והוא חושב שמבחינה אתית הוא מבין שצריך לכתוב על זה, והוא לא יכול כמובן, אף עיתון לא ימנע מלכתוב. אבל לפחות לא למרוח את זה. אריק בכר: לא לברוח והשימוש במילים כמו "מאמי" זאת אומרת אימא'לה זה הרבה יותר חמור מאשר אם תכתוב אימא או האבא, או האב רצח את בנו. הילד רואה את הזה ו"אימא'לה" זה הכול בשבילו. דליה דורנר: בכל זאת אני רוצה לומר לכם שצריך להביא את זה למודעות, קצת גם המצפון מדבר. אתם חושבים שיהיה נורא שידיעות אחרונות ימכרו קצת פחות מפני שהתמונה של הילד המסכן שאבא שלו רצח אותו תהיה בעמוד השני. ד"ר בר מור: אני יודעת מה אנחנו חושבים, אני מתארת לעצמי מה הם חושבים. אריק בכר: אני חושב שהם יחשבו שזה יהיה נורא מאוד. דליה דורנר: זה היה מאוד מרשים, עם מחקרים. אולי בשוודיה אין להם הרבה צרות. יהודה פרידלנדר: אני קצת בספק אם זה יעזור לו כי לפני כמה שנים עלתה פה הסוגיה של נערים מתאבדים. והופיע כאן מומחה להתאבדות ילדים. ואפשר לתקן תקנות, זה לא עוזר. ברגע שיש תחרות פרועה על רייטינג ועל המכירות, אז נפרצות כל המחיצות המוסריות והאתיות. אני חושב שזה תפקידם של אנשי הציבור במועצת העיתונות להיות כלב השמירה. דליה דורנר: היו אצלי, יש מדור הממונה על כך במשרד הבריאות מניעת התאבדויות. הם היו אצלי, אמרתי יש לנו תקנון האתיקה על דברים כאלה. לא לפרסם את דרך ההתאבדות. ואמרתי להם תשמעו, והתקנון קיים, תעקבו אחרי פרסומים תתלוננו יש בתי דין לאתיקה. אנחנו נאכוף אבל צריך להיות תלונות. איך לאכוף אם אין תלונה? אריק בכר: חברים, באמת כדאי שכל אחד בחוג חבריו, מכריו, משפחה ירגיש את הדרך הזו. זו דרך קלה והיא מהירה ויעילה. ולכן באמת צריך לעודד את התלונות האלה. יש לנו מספיק, יש לנו יכולת לטפל בהרבה יותר תלונות. דליה דורנר: הרי אנחנו מדברים על כך. חיים שיבי: אני הייתי רוצה להעלות הצעה קצרה. אפרופו אוסלו, לפני חמישה חודשים פדרציה הבינלאומית של איגודי העיתונאים סילקה את האיגוד הישראלי משורותיה בטוענה שלא שילמנו מס חבר. בפועל זה היה קו אנטי ישראלי שהלך והחמיר. דליה דורנר: ולא שילמתם מס חבר? חיים שיבי: היו לנו חילוקי דעות אבל על זה לא זורקים עיתונות משורות הפדרציה הבינלאומית. זה לא במקרה תאם את העופרת יצוקה והקו האנטי ישראלי שאחריה. אנחנו לא הסתרנו את דעתנו מהפדרציה הבינלאומית מה אנחנו חושבים על המהלך הזה. ביום שני שעבר בשולחן הזה האיגוד הארצי, יוסי בר-מוחא: האגודות. אל תגיד איגוד הארצי, חיים שיבי: אתה מוכן לתת לי לגמור משפט? יוסי בר-מוחא: לא, לא איגוד ארצי. חיים שיבי: אני אגיד מה שאני רוצה. האיגוד הארצי של ישראל התקבל שוב לשורות הפדרציה. כאשר כל התנאים שלנו רובם למעט ניואנסים קלים התקבלו בפדרציה. דליה דורנר: ואתם צריכים לשלם? חיים שיבי: גם הנושא הזה נפתר. הם הכו על חטא למעשה על זה שהם סילקו אותנו בשעתו. אני ביקשתי מספר דברים. אחד מהם זה שהפדרציה במקום לדחוף את ישראל לקרן זווית תהיה מנוף להידברות ישראלית ערבית פלשתינאית בכמה מעגלים. של שיתוף פעולה מקצועי לא פוליטי. סיוע הדדי בין עיתונאים נושאים של אתיקה, התכנסות באווירה ניטראלית. כל הדברים האלה התקבלו. היום בבוקר מתקשר אלי מזכ"ל הפדרציה ומבקש את עזרתי. הוא בעצם מוביל את הפדרציה שנים רבות והוא מאוד משופשף. הוא ביקש ממני עזרה, הוא טוען שדני סימן מנכ"ל לשכת העיתונות איננו מאפשר לו להיכנס לעזה עם עיתונאי נורווגי והוא הולך ליצור שם ליצור קשרים. דליה דורנר: מה הוא לא מאפשר לו? חיים שיבי: הוא לא נותן לו תעודת עיתונאי. דיברתי עם דני וביקשתי ממנו בשם אגודת עיתונאים בירושלים לעזור להידן ווייט לנוע גם בתוך עזה. מפני שאנחנו רוצים בסופו של חשבון לייצר פורום ישראלי ערבי לדיון באתיקה מקצועית עיתונאית ושיתוף פעולה בין עיתונאים. דני אמר לי שהוא רשם אותו בגלל העמדה האנטי ישראלית שלו והוא לא מוכן לתת לו להיכנס לעזה. אני הייתי מבקש שבדרך זו או אחרת זה יכול להיות פומבי, זה יכול להיות בצורה לא רשמית, מועצת העיתונות תעזור לנו לבנות את הפורום הזה של הידברות מקצועית, לא פוליטית, בין עיתונאים ישראלים ועיתונאים ערבים. דליה דורנר: אגב, אפשר להגיש בג"צ. הוא לא יכול. הוא פקיד, הוא לא יכול לא לרצות. אני לא יודעת, יכול להיות שאם יגידו אם אחד הוא אנטי ישראלי הוא לא יקבל תעודת עיתונאי. קשה לי לתאר שיגלגלו דבר כזה. חיים שיבי: כדי להיכנס הוא צריך אישור של לשכת עיתונות ממשלתית. דליה דורנר: למה? הוא הולך לעבוד שם. חיים שיבי: לא, הוא לא הולך לעבוד שם. דליה דורנר: אז למה הוא צריך תעודת עיתונאי? חיים שיבי: זה בעצם משמש אישור כניסה מבחינת מעברי הגבול שלנו. דליה דורנר: לא הבנתי. חיים שיבי: האישור של דני סימן הוא אישור שמכיר בו כעיתונאי על מנת שהוא יוכל לנוע. דליה דורנר: לנוע בין עזה לישראל. חיים שיבי: כן. תראי, מדובר במזכ"ל פדרציה של 600 אלף עובדי תקשורת. אנחנו לא מפונקים בסיוע בינלאומי. ואם הצלחנו אחרי חמישה חודשים לחזור ולתקן את העיוות הזה שהיה בסילוקנו, ואני אמרתי לו שאנחנו פותחים דף חדש והוא הצהיר פה שאנחנו הולכים לשיתוף פעולה חשוב לי שבזירה בינלאומית אנחנו נראה גם שאנחנו רוצים שיתוף פעולה אמיתי עם עמיתים עיתונאים מארצות ערב ואנחנו לא מדברים בסיסמאות. ולכן קולה של המועצה בנושא הזה חשוב. אריק בכר: אי אפשר לעשות משהו באמצעות בג"צ משהו בעניין הזה. דליה דורנר: בוא נשמע אולי יש הסתייגויות. חיים שיבי: בג"צ זה דבר גדול. אם אפשר בשיחת טלפון עם דני לעזור אז יכול להיות גם בלי בג"צ. יוסי בר-מוחא: קודם כל קבלת האגודות, חיים שיבי: תסתכל באתר של הפדרציה כתוב שם האגוד הארצי של עיתונאי ישראל. יוסי בר-מוחא: אמרת שלא תפריע לי. (מדברים ביחד) יוסי בר-מוחא: אם נרגעת, אני אמשיך. ככה. העניין הוא כזה האיגוד הבינלאומי לא קובע לאגוד הארצי. זה אגודות תל אביב וירושלים ישבו ולא איגוד ארצי אלא כל אגודה בפני עצמה החליטה ותחליט והנהלת האגודה בתל אביב עדיין לא החליטה את החלטתה בעניין החזרה לאיגוד הבינלאומי. אנחנו כמובן המשתתפים בפגישה הראו רוח חיובית, הביעו נכונות. אבל אם אנחנו חוזרים אכן כאגודות כל אחת בנפרד ולא כאיגוד ארצי. זאת תהיה החלטה. כל אגודה בפני עצמה כי מחר אם נרצה לפרוש נפרוש. ואם האגודה בירושלים רוצים להישאר לא נפריע להם. דליה דורנר: זה עניין של ויכוח פנימי שלכם. יוסי בר-מוחא: אני כרגע מדגיש את העובדה על מנת שיהיה ברור שזה לא איגוד ארצי. דליה דורנר: מה לעצם העניין? יוסי בר-מוחא: סיכמנו שאנחנו לא מפריעים אחד לשני. הנקודה היא ככה. לגבי דני סימן. אכן עם היידן ווייט היו בעיות רציניות מאוד לגבי החלטות ודוחות שהוא הוציא והודעות בעיתונות שהוא הוציא הן בעניין אל-מנרה בלבנון והן בעניין דוח בעניין עופרת יצוקה שהיה דוח חד צדדי שלא ביקש את תגובת מדינת ישראל ובוודאי לא את איגודי עיתונאים בתל אביב. לא קיבל, לא דיבר איתנו ולא אמרנו דבר. דרך אגב הוא ישב איתנו שבוע שעבר הוא לא אמר שהוא עומד להיכנס לעזה. לנו הוא לא אמר. אני חושב שלנו אין להתערב בעניין הזה. עד שאנחנו לא נגיע להסכמות סופיות בשבוע הבא, לגבי החזרתנו ושיפור התנהגותו של אותו היידן ווייט אנחנו לא היינו רוצים להתערב בכלל בעניין הזה. דני סימן מדבר כמדינה. ואותי לא מעניין התנהגות המדינה בעניין. מאחר ואיגודי העיתונאים במדינות ערב אבל כולם ללא יוצא מהכלל מחרימים את אגודות העיתונאים בירושלים ובתל אביב בכלל לאורך כל הדרך. אנחנו לא בקשר איתם. אנחנו רוצים להיפגש עם כולם ,אבל היידן ווייט לא מצליח לעשות את הדבר הזה. וכשטענתי אחת הטענות המרכזיות כבר במפגש מדוע האיגוד הבינלאומי לא יצא כנגד האיגוד במצרים בעניין החרמת אותה עיתונאית שנפגשה עם שגריר ישראל במצרים, לא הייתה לו תשובה. אבל אני רק מדגיש גם האיגוד העיתונאים הפלשתיני לא שש להיפגש איתנו וליזום מפגשים של איגוד העיתונאים עם אגודות בירושלים ותל אביב. לכן אני אשמח מאוד אם אכן זאת לא הייתה הנסיעה של היידו ווייט לעזה, לא זאת המטרה. לא זאת המטרה שלו להביא למפגשים מהסוג הזה. יש לו מטרה אחרת לגמרי. כך נודע לי. מטרה של להיפגש ולשמוע עוד קצת בעניין התנהלות הצבא הישראלי בעזה. ולכן אני מציע קודם כל נמתין ונראה. אם אכן יש כוונות להידברות של האגודה הפלשתינית שיושבת יותר ברמאללה ולא בעזה. כי בעזה יושבים העיתונאים שקשורים עם חמאס. לנו דווקא יש יותר עניין להיפגש עם העיתונאים שיושבים ברמאללה שקשורים לרשות הפלשתינאים ולאו דווקא לאלה שקשורים לחמאס. אז אין ספק שאנחנו נתערב בשלב מאוחר יותר. כרגע אני לא חושב שיש לנו מה להתערב בהחלטה הזאת. חיים שיבי: יוסי צודק. זה דרך קשה מאוד. ואנחנו חייבים לפרוץ את הקיר הזה. והיידן ברגע שאתה משקיע בו רצון טוב ומראה לו שאתה רציני בנכונות לתת לו גיבוי מול פקיד שעושה חשבונות משלו, אני כאיגוד עיתונאים מקצועי רוצה להגיע להידברות עם איגודי עיתונאים ערבים במרחב הזה שבו אני חי. ואני לא אחיה מפיו של פקיד בלשכת העיתונות יהיה חשבונו מה שיהיה, אני לא כפוף לו. זכותו לומר מה שהוא רוצה. זכותי לבקש. ולכן כל מה שאני מבקשת כאן זה איזה שהיא פניה כדי לא לפגוע באף אחד, פניה אישית. תן להיידן להיכנס. ואני אמרתי לו דרך אגב שאם יחטפו בעזה אני לא משלם את הכופר. דליה דורנר: אגב, יש פסק דין שאני כתבתי אותו לגבי מתן תעודות עיתונאי לפלשתינאים. אני לא יודעת.. חוץ כמובן בכפיפות לשיקולים ביטחוניים. האיש בוודאי יכול לבוא לישראל כתייר. אין שום בעיה. אתה מתכוון האם ייתנו לו תעודת עיתונאי. חיים שיבי: הוא רוצה להיכנס לעזה. הוא עומד בראש ארגון של 600 אלף אנשי תקשורת בעולם. אם אני רוצה שהאיש הזה יעזור לי להידבר עם עיתונאים בארצות ערב, לא מספיק לבכות שאין לנו קשר ואלה מחרימים אותנו ואלה מחרימים אותנו, אנחנו צריכים לייצר שינוי. כדי לייצר שינוי הוא כלי מרכזי. אני מסכים אכן שהוא לא אוהב ישראל, זה לא מעניין אותי. כאשר הוא פגע בעיתונאים ישראלים אז אני הרמתי את קולי, אבל כדי לייצר שינוי צריך להשקיע באנשים שמוכנים לזוז. דליה דורנר: אני מבינה שיוסי מתנגד לעניין זה בשלב זה. יוסי בר-מוחא: לא, אני לא רוצה להתערב בשלב זה. מאחר והיידן ווייט שידוע, ואני אמרתי לו, קראתי לו אפילו אנטישמי באופן הכי בוטה והכי גלוי בפניו. לעומת האחרים שישבו מגרמניה ומאיטליה שהיו נחמדים מאוד. אני הבעתי את דעתי. ואנחנו ראינו את זה בעופרת יצוקה מה יצא ממנו? מה יצא לאחר עופרת יצוקה? חיים שיבי: אבל זה לא רלוונטי. יוסי בר-מוחא: תרשה לי, לא סיימתי. (מדברים ביחד) יוסי בר-מוחא: הוא הוציא דוח כנראה שהוא הרגיז מישהו בלשכת העיתונות הממשלתית. אותי הוא לא הרגיז. אני לא מתייחס להיידן ווייט אני מתייחס לגוף כגוף. זה לא היידן ווייט כהיידן ווייט. ולכן אני חושב שאנחנו בשלב הזה ,בשלב הזה, אנחנו כרגע עדיין לא חברים בגוף. כשהם הוציאו אותנו אנחנו לא היינו חברים. אגודת העיתונאות בתל אביב החליטה כבר ב- 2003 לא להיות שם. אמרתי לו הוצאת אותנו ואנחנו לא שם בכלל. אנחנו בכל מקרה כנראה נחזור. רוב הסיכויים שנחזור. חיים שיבי: חזרנו. יוסי בר-מוחא: ואני חושב שהייתה פגישה מאוד מעניינת, חמה ולבבית. אבל בואו נמתין ונראה כיצד קורה הדבר ולא להתערב בדברים לא לנו בשלב הזה. דליה דורנר: מישהו רוצה להביע? אורנה, מה את אומרת? עו"ד לוין: הרי זה ברור לכם שאני רק מתחילה להבין איפה הבעיה. האיש עיתונאי פר אקסלנס. חיים שיבי: או שכן או שלא. יוסי בר-מוחא: הוא פקיד. עו"ד לוין: השאלה אם הוא עיתונאי או לא עיתונאי נתחיל מכך. זה כמו שיוסי אומר. אריק בכר: הוא עיתונאי כמו שיוסי עיתונאי פחות או יותר. יוסי בר-מוחא: נכון, אני לא נכנס לעזה. אריק בכר: היידן ווייט כבר שלושים שנה פעיל באיגודים המקצועיים. וב- 23 שנה האחרונות הוא בפדרציה הבינלאומית. הוא לא זכאי לפי דעתי, לפני הנחיות לתעודת עיתונאי. אבל זה לא הפואנטה אנחנו לא רוצים להשיג לו תעודת עיתונאי. רוצים שהוא יצליח לעבור את הגבול. ואם יתנו לו תעודה אחרת זה לא משנה. יוסי בר-מוחא: לא, הוא רוצה תעודת עיתונאי. הוא רוצה תעודת עיתונאי. הוא היה בלשכת העיתונות הממשלתית ורצה תעודת עיתונאי. דליה דורנר: הוא הגיש בקשה ונדחה לא מפני שהוא לא עיתונאי, אלא מפני שהוא אנטי ישראלי. יוסי בר-מוחא: לא, הוא לא עיתונאי. דליה דורנר: אני בודקת את העניין מבחינה משפטית. חיים שיבי: ללכת לדני שיעזור לנו למנף את הקשר החדש בצורת פורום ישראלי ערבי. דני אמר שהיידן רשום אצלו כמי שפגע באינטרסים של ישראל ולכן זה לא יהיה קל. אני יש לי בעיה כעיתונאי עם בירוקרטים שמתנים תעודות מעבר מכל סוג שהוא לעיתונאים ולראש הפדרציה הבינלאומית בהתנהגות טובה. אצלי מי שראוי לנוע, הוא נע. יוסי בר-מוחא: שלא יקבע לנו לעיתונות הישראלית. שהוא לא יקבע לנו. אריק בכר: יוסי, הוא לא עומד בקריטריונים לקבלת תעודה. יוסי בר-מוחא: עדיין לא פתרנו הבאנו למועצת העיתונות כדי לפתור את הבעיה שדני סימן לא יקבע מי הוא עיתונאי ישראלי אז עכשיו אנחנו קופצים לעיתונות הזרה כשעוד לא פתרנו את הבעיה שלנו. חיים שיבי: הביעה היא אם הוא ייתן לו אישור מעבר חופשי או לא. ופה אנחנו כיולים בטלפון אחד לפתור את זה. וזה חשוב לי מאוד. איך שוברים את החרם? צריך להשקיע. ופה הזדמנות מצוינת להשקיע. דובר: תגיד, חיים, יש סיכוי שיחטפו אותו בעזה? חיים שיבי: יש סיכוי. עו"ד לוין: אני מצטערת על הפורמליסטיקה, אם האיש לא זכאי לתעודת עיתונאי הוא לא יכול לקבל תעודת עיתונאי. יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהוא יכנס לעזה בגלל המניעים האחרים אבל אז אנחנו עושים כמו דני סימן מהכיוון השני לצרכים טובים תעודת עיתונאי אם אין לו זכאות לקבל תעודת עיתונאי מאופה נביא לו את התעודה? חיים שיבי: יש לי ,אינטרנציונאל פרס כארד". אני משלם לו מס כדי לקבל את התעודה עו"ד לוין: זה לא מוכיח כלום. השאלה אם יש לו זכאות או לא. דליה דורנר: אני בודקת דבר לפני שאני אומרת מילה. אילו בבג"צ לגבי סימן מסימן אנחנו רוצים תעודת עיתונאי, זהו. סימן לא נותן תעודות אחרות. זה הדבר היחיד שאין לו סמכות לתת והוא נותן. לזרים יש לו סמכות. תעודות עיתונאי לכתבים זרים נותנת לשכת העיתונות הממשלתית על פי החוק. ולפי החלטה של בית המשפט הגבוה לצדק זה חל גם על עיתונאים ערבים. הכול כפוף לשיקולים ביטחוניים. ברור שאדם שמסכן אותנו לא יכול להיכנס. אם האדון הזה עומד בקריטריונים של עיתונאי אז יש לו קייס, ולא נותנים לו כי הוא כתב מאמר אנטי ישראלי, לפי דעתי אל"ף זה מטומטם. זה עוד יותר גרוע. אז כמו שאמר שמריהו לוין, עם ישראל הוא עם חכם חבל שאין לו קצת שכל. אז זה לא טוב. מצד שאני אם הוא לא עיתונאי ואני יושבת בבג"צ ובא אחד והוא לא עיתונאי רק הוא רוצה להיכנס לעזה אני אומרת לו לכו הביתה. אין מה לעשות. איך הוא יכול להיכנס לעזה? אולי יש טכניקות אחרות. יהודה פרידלנדר: האיש הזה מקיים קונגרסים בינלאומיים בנושא אתיקה מסביב לשעון כל השנה. הוא חי ונושם את המקצוע. מבחינתי הוא עיתונאי לכל דבר. אני מציע שתבדקו את זה. יוסי בר-מוחא: אריק, אתה מוכן לבדוק את הנושא? יהודה פרידלנדר: יש לי שתי סוגיות נפרדות. עיתונאות זה פרופסיה. ובפרופסיה יש מי שמופקד להנפיק תעודות. מחר יחליטו כמה מראשי חמאס שהם מוכנים לדבר רק עם רבנים. יבוא אדם ויאמר אני רוצה תעודת רב כדי להיכנס לעזה. ברור לי שהרבנות הראשית לא תיתן לו תעודה. דליה דורנר: אי אפשר לדעת אבל אם אתה אומר. יהודה פרידלנדר: אני רוצה לקוות. אבל זה אני מדבר על הרצוי. יש שיקולים של משרד החוץ של משרד הביטחון לגבי אנשים בעלי השפעה בעולם שמעוניינים מסיבות כאלה ואחרות שהאנשים האלה יכנסו לעזה או שלא יכנסו. אני גם חושב שאי אפשר לעבוד כאן חד סטרית. מכיוון שאם תהיה בקשה מצד גוף כלשהו בעזה, זה נשמע קצת אחרת, אבל אם אדם כלשהו בעל מעמד ציבורי ואנחנו מכירים מה שהולך בעולם, בעל מעמד ציבורי ירצה להיכנס לעזה לצורך כל תפקיד שהוא, וחלילה יקרה לו משהו יטילו עלינו את האחריות. יגידו זה פרובוקציה ישראלית. חיים שיבי: פה אין חשש. יהודה פרידלנדר: אני לא יודע אני לא מכיר את הצד השני. יוסי בר-מוחא: הוא צודק, במקרה שלו אין חשש. הוא כל כך אהוד שם. יהודה פרידלנדר: היו עיתונאים בריטים שנחטפו. אבל תעודה פרופסיונאלית היא בסמכות הפרופסיה בלבד. ששר החוץ ייתן לו אישור כניסה. עמיהוד בן פורת: אני רציתי לשאול שאלה. אני יודע על אנשים שקיבלו תעודת עיתונאים בשביל שיוכלו להגיע לכל מיני מקומות, וזה היה אינטרס אמיתי שהם יהיו שם. זו הדרך הכי קלה והכי פשוטה. אם זה אדם רציני. דליה דורנר: אבל אי אפשר לגשת לבג"צ. עמיהוד בן פורת: לא. אני לא חושב שצריכים. דליה דורנר: בוודאי שלא. עמיהוד בן פורת: השאלה אם מבחינת האינטרס הציבורי קודם כל האם למועצת העיתונות יש עניין פה. יוסי בר-מוחא: אין עניין פה. חיים שיבי: יש עניין פה. עמיהוד בן פורת: לגבי מעמד העיתונות הישראלית ומעמד העיתונות של העולם, בהשתלבות שלה בעיתונות עולמית יש לנו אינטרס. אם הוא באמת כל כך מרכזי בעולם העיתונות בעולם חיים שיבי: בעולם האיגודים המקצועיים של העיתונאים. דליה דורנר: יש מישהו, אריק, בצד של משרד החוץ? אנחנו הרי היינו בארגון בוינה וכל מיני דברים ומשרד החוץ היה מאוד מרוצה מבחינתנו. אריק בכר: דני סימן מהלך אימים על כולם. אני יכול לפנות גם לדני וגם למשרד החוץ אין בעיה. דליה דורנר: בצרוה לא פורמאלית. אריק בכר: לגמרי לא. על בסיס אישי. אני אגיד לו שזה חשוב מאוד. ד"ר בר מור: לא צריך להגיד לו אנא, תן. לשאול. אריק בכר: אני אסביר לו למה זה לא כדאי לא לתת לו. אם לתת לו תעודה, לא לתת? שיעבירו אותו את הגדר לעזה, אם הוא רוצה להגיע לעזה. ד"ר בר מור: אולי יש סיבה מיוחדת שלא נותנים לו. דליה דורנר: אפשר לבדוק את זה בצורה לא פורמאלית. אנחנו בצורה לא פורמאלית דווקא היינו בקשר עם משרד החוץ בעניינים שנבעו מהשתתפות מועצת העיתונות בגופים בינלאומיים. אפילו קיבלנו מימון עבור אריק נסיעה לאוסלו. אריק בכר: חלקי. דליה דורנר: חלקי. אריק בכר: אריק שילם מכיסו את השאר. שיהיה ברור פה. אפשר לעבור לנושא האחרון. דליה דורנר: יש לכם את שמות המועמדים. אריק בכר: שייקה, אתה רשאי להעלות עוד שם כאן בפירוש. שייקה גומורניק: אני רציתי להעלות עוד שם אחד שהוא לא מופיע ברשימה. דליה דורנר: אנחנו ביקשנו מכם להמליץ. אריק בכר: זה הוצא, זה פשוט סלקציה הראשונית. אבל דבר. דני מילוא שייקה גומורניק: דני מילוא הוא היו"ר מרכז לאתיקה במשכנות שאננים בירושלים. ואני העברתי את הרזומה שלו. חבל שהוא לא מופיע פה אבל הוא אדם שעוסק באתיקה הרבה שנים ואני חושב שהוא יכול לתרום פה. דליה דורנר: יש לנו פה כפי שאתם רואים מספר מועמדים. עכשיו יש מועמד נוסף. אפשר להוסיף אותו. אריק בכר: אפשר להוסיף, אין שום בעיה. ד"ר בר מור: זה בחירה מתוך? אריק בכר: כן. ד"ר בר מור: כמה? אריק בכר: אנחנו צריכים 8 מועמדים, 8 נציגים עכשיו חדשים. יוסי בר-מוחא: כמה יש פה? דליה דורנר: עכשיו יש תשעה. תבחרו. אנחנו רצינו שבין האנשים יהיה לנו גם איש ציבור מהמגזר הערבי. אני הצעתי את מוחמד וואטר, היה מתמחה שלי. הוא עשה דוקטורט בקולומביה. הוא אדם טוב. הוא מרצה כיום בצפת. יש לכם פה את הרזומה שלו. אנשים שאני מכירה אותם באופן אישי זה שולמית אלמוג שהנחיתי אותה בדוקטורט ובעבודה במאסטר שלה. והיא פעילה ציבורית בגופים שונים. אריק בכר: אני מבקש שהחלק הזה יהיה אוף דה רקורד. דליה דורנר: אני ממליצה עליה. את רבקה קרני. היא הסכימה וזה חיובי מאוד שהיא הסכימה. אני מכירה והיא אדם מצוין רציני מאוד את יהודית ריכטר. הכרתי אותה, אנחנו שתינו חברות בוועד המנהל של האוניברסיטה העברית. היא ובעלה יש להם מפעל חשוב מאוד שמייצג והיא עוסקת בתחום הכלכלי יותר. היא פסיכולוגית. היא אישה באמת אדם שגם מבין קצת בכספים. אני חושבת שזו בחירה טובה מאוד למועצת העיתונות שלנו. אני מאוד שמחתי שאני הצעתי לה שהיא הסכימה לזה. שאר האנשים אינני מכירה. כמובן את אילן בומבך אני מכירה כי הוא עורך דין. אריק בכר: עורך דין אופיר תם שהצעתי אותו עוסק בשנים אחרונות בייצוג תקשורת, וגם את האגודה שלנו. האיש עשה את הנושא של תקשורת במשפט בתחום התמחות והוא מבין היטב את הקשר שבין הרעת תנאי התעסוקה של התקשורת בארץ ובעולם לבין היכולת לעמוד מול לחצים של הון ושלטון ולכן חשוב לי מאוד. דליה דורנר: יש פה יצחק מאיר שכיהן כשגריר ישראל בבלגיה, בשוויץ חבר וועד המנהל של רשות השידור. אריק בכר: יש את פרופסור נחום וינקר שהוא בהחלט מתאים ביותר. דליה דורנר: בהסתכלות על הרשימה הזאת נראית לי רשימה מאוד טובה. אז יש לנו תשעה מועמדים על שמונה מקומות אז לא לסמן שבעה מתוך שמונה אלא תשעה מתוך שבעה. אריק בכר: יש טופס בחירה שם. כל אחד יכול סמן מתוך התשעה, שמונה אנשים. מושה טימור: השגרירות הבריטית נוהגת לקיים ביום הראשון של השבוע שבו חל 9 בנובמבר טקסי אזכרה בבתי הקברות הצבאיים הבריטיים בארץ לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה שבהם יש גם יהודים. ואני הייתי היום בטקס ברמלה. טקס מרשים ביותר. באים כל הנספחים הצבאיים של כל השגרירויות בארץ, מניחים זרים על המצבה, יש חזן ישראלי שאומר שם "אל מלא רחמים" ויש כומר. וזה מתנהל באמת טקס יפה. מאוד מרשים. בסיום הטקס מודיע המנחה שעכשיו הטקס יערך בנוסח היהודי לזכר החיילים היהודים. ואז כולם צועדים לקצה בית העלמין ממש ליד הגדר, אין מיקרופונים אין שם שום דבר והחזן מתחיל את הטקס. לא רחוק משם יש מסגד. ברגע שהחזן התחיל לקרוא אל מלא רחמים המסגד בפול ווליום "אללה אכבר". דליה דורנר: אתה רוצה להתחרות בעולם המוסלמי. טוב, אנחנו סוגרים את הפרוטוקול.