יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
אורחים: השר יצחק הרצוג ח"כ אילטוב רוברט ח"כ יוסף שאגאל עו"ד יהושע רזניק עו"ד שי איילון משתתפים: השופטת בדימוס דליה דורנר - נשיאת מועצת העיתונות עו"ד ארנה לין, מ"מ נשיאת מועצת העיתונות אליעזר דר יוסי בר-מוחא עו"ד חיים שיבי יוסף פרנקל צגה מלקו משה מצליח אורי לוי אבי וינברג פרופסור עמוס שפירא יעקב אחימאיר אריה שקד יורם כהן מוטי שקלאר סווהיל כראם משה גביש ענת קם אורית שוחט אורן פרסקו ערן הורן אסף כרמל משה טימור עו"ד יעל גרוסמן בן דרור ימיני אדוארד סחייף נעם גילאוראחיה גינוסר

דליה דורנר: אני פותחת את ישיבת נשיאות מועצת העיתונות. יש לנו אורחים, הם בדרך, אבל כיוון שהבטחתי לעניין שעה וחצי יש לנו לכל אחד עוד עניינים היום, אז אנחנו נתחיל. אנחנו רואים בהתכנסות הזאת התכנסות חירום, מפני שאנחנו מודאגים מהקורה בשידור הציבורי שלנו. אני חושבת, אני דיברתי עם משה דוד חבר שלנו וגם כמובן עם חיים שיבי, ואין כל ספק שהעניין הוא בסכנה, סכנה מהירה. ואני חושבת שלדמוקרטיה שלנו השידור הציבורי הוא חיוני. שידור ציבורי טוב, מעניין, פועל, ראוי. אני מבינה שיש צורך ברפורמות. בלי זה לא יהיה שינוי. עובדים בוודאי כתוצאה מרפורמות יפגעו. צריך לטפל בזה בעדינות. אבל בסך הכול אנחנו נעמוד מאחוריהם. הייתי רוצה שנשמע מהיושב ראש משה דוד ואחר כך מחברים שרוצים להתבטא לרבות העיתונאים. ובתוך כך יש לי הכבוד כשיגיע השר הממונה על לא על שירות השידור, על ביצוע החוק, אני מדגישה זאת, שלא תהיה טעות. מפני שיש חופש העיתונות גם בשירות הציבורי. זאת לא מחלקה במשרד ראש הממשלה כפי שזה היה בראשית ימיה של המדינה. משהו בכל זאת התקדמנו. אבל אז היה להם איכשהו כסף לתרום ועכשיו אולי הם יותר חופשיים אבל עוד מעט יסגרו אם לא תהיה איזה שהיא רפורמה. משה, בבקשה. משה גביש: השידור הציבורי אני מניח שכל מי שיושב פה הוא חושב שהשידור הציבורי הוא חשוב מאוד. אבל כמו בהרבה דברים אחרים הדרך לקיים שידור ציבורי עליה יכולים להיות הרבה ויכוחים. אני חושב במשך עשרות שנים רשות השידור נוהלה באופן לא טוב. קודם כל היא הייתה בסיס להרבה מאוד השפעות פוליטיות. גם במינויים וגם בתכנים. ואני לא חושב שיש מישהו שיכול להפריך את ההערה הזאת. אני יכול להוכיח אותה בהרבה מאוד דוגמאות. הקשר הזה של השידור הציבורי לפוליטיקאים מבחינת ההשחתה דומה לקשר אפשרי בין בעלי ההון לשידור המסחרי. ואני לא יודע מה יותר טוב או מה יותר גרוע. יש השפעה של בעלי ההון על השידור המסחרי מעצם זה אל"ף שהם הבעלים שלו, אם זה תחנות רדיו אזוריות, אם זה הוט, הכבלים, שגם עושים הפקות בעצמם, או הזכיינים ערוץ 2 ו- 10 וכל שאר הערוצים. זה אחד הדברים שהשחיתו את השידור הציבורי, הוציאו את שמו לרעה, זה סיבה אחת למה הוא הלך והידרדר. הסיבה השנייה היא ניהול כושל. כמעט כל המנכ"לים שהיו ברשות השידור נשבו בקסמי המשך והמיקרופון. היה להם הרבה יותר חשוב לקחת חלק שם כי שם אפשר גם לראיין את מי שרוצים, אפשר להשפיע על תכנים והקדישו מעט מאוד זמן לניהול או שאולי הקדישו אפילו יותר אבל לא ידעו לנהל. ואז אנחנו עדים ברשות השידור, ואת זה אני אומר שוב, בוודאות ולא בספקולציה שנוהלי עבודה ברשות, למשל העובדה שאין שם ... בכלל ברשות. לאן הכסף הולך, לא מצד ההוצאות אלא אף אחד ברשות השידור לא יודע ולא נעשה ניסיון ממשי לעשות את זה אף פעם במשך ארבעים שנות קיומה של הטלוויזיה ושבעים שנות קיומו של הרדיו. הסכמי העבודה ברשות הם הסכמים מושחתים לא בגלל העובדים אבל כל הסכם שאומר בעצם לעובד "תרמה", תעבוד שעה מכאן עד כאן אבל תכתוב כאילו עבדת שעה מכאן עד כאן זה הסכם מושחת. הוא מחנך את העובדים לרמות. אין להם ברירה גם, לא בא אליהם בטענות. היו הנהלות חלשות כלפי עובדים שאם עובד אמר אני לא מזיז את זה מפה לפה אמרו או.קי., אז תקבל את זה. אבל לא רק לאירוע בספציפי אלא כבר לכל החיים. אז אנחנו חיים בנהלי עבודה רעים. אנחנו חיים במצב שבעצם שהנהלה במקרים רבים לא יכולה לקבוע סדר עדיפויות. אנחנו חיים במצב שבו טכנאי יכול לשבש פעולה של טייפ כדי שהכתב לא יוכל לעשות את כל הפעולות שהוא עושה. אותו רגע גם מפסידים את האחריות על הטייפים. הסכם השכר אומר שעורך או טכנאי צריכים לשבת באולפן גם שלא צריך אותו. הסכם עבודה אומר שאם טכנאי יושב באולפן א' ואני לא צריך אותו שם כרגע ואני צריך אותו באולפן ב' שנמצא עשרים מטר משם, הוא לא עובר בגלל שהוא שובץ באולפן א'. אני לא רוצה לחזור על כל הדברים, הוא בא בחמש אחר הצהריים ורושם כאילו התחיל בשמונה בבוקר. לא רוצה להיכנס לכל זה. ההסכמים האלה הם מאוד לרעת העובדים בסופו של דבר כי כל התוספות האלה לא נכנסות לפנסיה. לכן ברשות השידור עובד שמרוויח 17 אלף שקל לחודש ברוטו נניח המשכורת שלו לצורך פנסיה היא 7000, 6000, חצי לפחות. אז זה הדבר השני. אני אמרתי השחתה פוליטית הייתה וניהול פשוט לא טוב היה ברשות השידור. הניהול הלא טוב הוא לא רק מבחינה זאת של נהלים אלא גם התוצאות. למשל ברדיו. ברדיו להערכתי בעשרים שנה אחרונות לא הושקעו כספים של ממש במשדרים. אז גם, והרדיו שלנו הוא רדיו טוב. אני חושב שהרדיו שלנו הוא הרדיו הכי טוב. לא רק רשת בי"ת, זה הרדיו היחיד שעוד מגיע למישהו, מישהו ששומע מוסיקה קלאסית, מי ששומע ברוסית, מי ששומע באמהרית, מי שאוהב מורשת, או למי שאוהב תרבות או רשת אל"ף. גם 88. ובוודאי הרדיו בערבית. אין היום אף זכיין פרטי שנכנס לאיזה שהוא דבר מהדברים שאמרתי, כי זה לא משתלם. וזה בדיוק התפקיד של השידור הציבורי לעשות את זה. אבל השידור הציבורי הזה עשרים שנה וגם בשנים הלא רחוקות, לפני שש, שבע שנים היו עודפים ותקציבים גדולים ברשות השידור. אף אחד לא השקיע במשדרים של הרדיו. אז המצב הוא היום שאת הרדיו בערבית שומעים היטב בבני ברק אבל לא בבקה אל גרביה, הנה מנהל הרדיו בעברית בדיוק נכנס. את 88 שומעים בחלק מהמדינה ובחלקים גדולים לא. בערבה ובפתחת רפיח, במנרה לא שומעים את הרדיו. אז אנחנו השנה התחלנו אחרי שנים רבות מאוד להתחיל בשיפוץ משדרים. אנחנו הכנסנו חמישה משדרים לרשת רק"ע שמשרדת ברוסית. אנחנו עם כל זה שהרשות נמצאת על סף קריסה ממש, אנחנו משקיעים במשדרים כי אחרת אין לנו בכלל זכות קיום. לא יעזור כלום אם נעשה את התוכניות הכי טובות ואף אחד לא ישמע אותם. אותו דבר בטלוויזיה. טלוויזיה בערבית בכלל לא הושקע אני חושב כסף אני לא יכול להגיד כמה שנים. בסך הכול אנחנו משדרים טלוויזיה בערבית שעה וחצי ביום ועוד איזה שלוש וחצי שעות ובזה אנחנו מתחרים ברדיו בערבית ובטלוויזיה בערבית בזה אנחנו מתחרים בעיקר בשידורי ... אז יש רדיו אזורי אחד בערבית שהוא מאוד מצליח אבל בסך הכול בצפון התושבים שלנו חשופים מאוד לרדיו של חמאס, כי אנחנו לפחות השידור הציבור הזה לא נותן מענה. לטלוויזיה בערבית אין בכלל אלטרנטיבה ישראלית. אני מאוד מקווה שנגיע לטלוויזיה דיגיטאלית בין שנתיים לשלוש, אני מקווה שזה יהיה ואז אפשר יהיה לקבל את ערוץ 33 בחינם גם בסקטור הערבי. היום כמעט ולא רואים אותו. וחלק מזה מה שאמרתי שעה וחצי ביום זה לא לכאן ולא לכאן. כל הדברים האלה הביאו למצב לא טוב של הרשות שהיא בעצם לא מילאה את תפקידיה של רשות השידור הציבורית. על זה התווספה העובדה שב- 2004 ממשלת ישראל קיבלה את גיבוי הכנסת לשנות את חוק רשות השידור והתחילו לקצץ באגרה. הכוונה הייתה כוונה טובה. אני עד עכשיו חושב שזו הייתה החלטה נכונה. ואני אסביר למה. רשות השידור מתנהלת גם היום והתנהלה באופן מאוד לא יעיל, יש לה עודפי כוח אדם גדולים על פי כל השוואה, גם לגורמי שידור בישראל וגם לגורמי שידור בחו"ל. ובעצם מה שרצה משרד האוצר והכנסת נתנה לו גיבוי שהרשות תתייעל. אבל במקביל לפעולה הזאת של הקטנת האגרה כל שנה ובהתחלה זה היה 12%, בסופו של דבר האגרה ירדה כמעט ב- 40% הרשות לא עשתה צעדי התייעלות למעט פעם אחת פרישה מרצון שהיא לא הייתה מהותית לרשות. ובסופו של דבר הרשות מגיעה לזה שכבר בשנה שעברה היא הגיעה למצב של בעצם חדלת פירעון. אנחנו היינו צריכים לקבל מהאוצר סיוע שזה דבר רע מאוד. כי ממחר ואני פה לא רוצה להיות יותר חריף, אולי אפילו מאתמול, האוצר הוא גם בעל הדעה. בעל המאה הוא בעל הדעה. ואם אנחנו מגיעים למצב שאני, אני צריך לבוא לשר האוצר ולממונה על התקציבים וליו"ר וועדת הכלכלה וליו"ר וועדת הכספים ולהתחנן שייתנו לי כסף והם עשו את זה בשנה שעברה בנובמבר 2007 כי אחרת לא היינו גומרים את השנה, ברגע שזה קורה הם גם מרגישים שהם יכולים להגיד לנו מה לעשות, מה לשדר. הדבר הזה חזור על עצמו השנה. אנחנו כבר בחודש אפריל לא היה לנו לשלם מענק הבראה לעובדים. ובתחילת אוגוסט יש סיכוי סביר שלא נוכל לשלם את מלוא המשכורת. דליה דורנר: כמה עובדים יש לכם? משה גביש: לרשות השידור יש משהו כמו בין 1700 – 1800 עובדים. ולדעתנו זה מספר שהוא הרבה מדי גדול. ההוצאות לשכר ברשות השידור הם כ- 60% מגביית האגרה או 50% מכלל ההכנסות. והיחס הזה חייב לרדת. עשינו השוואה עם כל גורמי השידור האחרים בארץ ובעולם אין ספק שאנחנו על כל שעת שידור מעסיקים יותר אנשים מאשר כל אלה. לכן ראינו את המצב ואני שלושה חודשים אחרי שנכנסתי לתפקיד ביולי 2007 זה היה כבר אותם שלושה חודשים אחרי שנכנסתי לתפקיד הגשנו הצעה לרפורמה מקיפה ברשות השידור. ההצעה הזאת אושרה או קיבלה רוח גבית גם בממשלה, בישיבת הממשלה זה עלה כנושא מיוחד, וגם בישיבה משותפת ומיוחדת לנושא הזה של וועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת. והיה שם אירוע שיושב ראש וועדת הכספים הסכים לבוא ליושב ראש וועדת הכלכלה, הם ישבו שניהם, מה שלא קורה לעתים קרובות. וגם שם קיבלנו רוח גבית על רפורמה. כאשר בדיוק כמו שאת אמרת הרפורמה כרוכה בשחרור עובדים שבוודאי צריך לעשות את זה בתנאים הוגנים. ואני שמח לומר פה, אם היינו עושים את הפגישה הזאת לפני שבועיים ולא היום, לא הייתי יכול לומר לכם, שעם ההסתדרות הגענו להסכם. ובעצם יש לנו סיכום עם ההסתדרות על תנאי הפרישה של העובדים שיעזבו. ולא קל להגיע להסכמים עם הסתדרות בנושא של פרישת עובדים, פרישה מרצון מה שנקרא. כדי ליישם את הרפורמה לא די בעובדים שיפרשו. צריך גם לקבוע נהלי עבודה חדשים שחלק מהם הזכרתי קודם. צריך גם לקבוע מה קורה עם העובדים שנשארים, אנחנו הרי לא רוצים שיישארו אותם דברים שעובד מדווח כאילו ונשלם לו כאילו. זה כמו של הגששים, אני כאילו אפקיד אצלך כסף ואתה כאילו תיתן לי ריבית, או משהו כזה. דליה דורנר: הנה הגיע כבוד השר. אם יש לך זמן לשמוע, אנחנו נשמח שתשמע עוד חברים. משה גביש: אני סקרתי מה לדעתנו היו החוליים העיקריים, אדוני השר, של הרשות במשך השנים. אז הרפורמה באה לענות בעצם על כך שחלק מאותו שכר שהולך היום למשכורות ילך אל"ף לתשתיות, ואנחנו בהרבה דברים בפיגור של עשרים שנה ואפילו יותר אחרי הרשתות המשדרות האחרות. יש לנו ניידות שידור משנת 1972. אין דבר כזה היום. המחלקות הטכניות הכי גדולות אצלנו זה מחלקות (לא ברור) כי הן אמורות לתקן מכשירים שהיצרן כבר הפסיק לייצר, אין מי שיכול לתקן אותם. זה כמובן משפיע על איכות השידורים, על הזמינות של מה שאנחנו צריכים. אנחנו מקווים שהכסף הזה ילך להשקעות בתשתית וילך לשיפור התוכן שאנחנו עושים. אני רוצה לומר שאנחנו עוברים על החוק מדי שנה. החוק מחייב אותנו להוציא להפקות חוץ כ- 36% מהכנסות מה שאומר בשנה שעברה שהיינו צריכים להוציא בין 80 ל- 100 מיליון שקל להפקות. הוצאנו 10 מיליון. זאת אומרת הוצאנו משהו בסביבות קצת יותר מעשרה אחוז. לפי אומדן שמרני. לפי אומדן פחות שמרני זה קצת פחות מעשרה אחוז. משהו כזה ממה שבעצם החוק אומר שאנחנו צריכים לעשות. אז אנחנו לא כל כך אוהבים את החוק, אנחנו חושבים שצריך לשנות אותו. אבל העובדה עומדת בעינה. עוד נקודה אחת, אני רוצה לומר משהו על הסיפור הזה של השחתה פוליטית שדיברתי עליה. שלגביה קיימת היום הצעת חוק. ופה אני באמת רוצה לומר בהערכה גם לשר הממונה כיום על ביצוע חוק רשות השידור וגם לקודמו, בן דרור ימיני: תסביר מה זה השחתה פוליטית. זה דבר מאוד חמור. צריך לסגור את רשותה שידור אם יש שם השחתה פוליטית. משה גביש: אני לא אמרתי שיש, אמרתי שנים רבות הייתה. בן דרור ימיני: למה אתה מתכוון? משה גביש: היו הרבה מאוד מינויים ברשות, אני חושב שהדברים ברורים. היו הרבה מינויים שנוצרו כתוצאה מלחצים פוליטיים והסיבה היא בין היתר שהממשלה היא זאת שמינתה גם את יו"ר הרשות וגם את חברי המועצה. יוסף פרנקל: כולל חברי מליאת רשות השידור. בן דרור ימיני: הבעיה המרכזית היא השחתה ברנז'אית. משה גביש: מר ימיני, שלא ייצא שמנכ"ל הרשות יאמר בעיתון שראש הממשלה טבעי שהוא יקבע לי מה אני אשדר. זה אמר יו"ר הרשות, לא הנוכחי, קודמו. אמר את זה בעיתון. בן דרור ימיני: אתם יוצרים תוכנית של, משה גביש: סליחה, מר ימיני, אני מניח שהשופטת דורנר תיתן לך גם לדבר אם יהיה לך מה לומר, אני בטוח שהיא תיתן לך לומר את זה. השר הרציג: אין תרבות ארגונית מוזרה וחולנית מזו שאני מצאתי ברשות וזה נבע בראש ובראשונה מהשפעה פוליטית זרה לכל אורך השדרה. משה גביש: נכון. כמו שאתה הערת, ההשפעה התחילה בזה איך ממנים את חברי המליאה וחברי המועצה וחברי וועד המנהל. הלחץ על מינויים היה לחץ מאוד כבד. אז הדבר התבטא, דליה דורנר: אני הייתי רוצה לקדם את הדיון הזה. משה גביש: תנו לי לסיים, העובדה היא שהיו מינויים פוליטיים רעים בניגוד לכל כללי מנהל תקין. שונו תנאים של מכרזים בגלל לחץ פוליטי. עד שאגודת העיתונאים פה עשתה עבודת קודש והגיעה עם זה לבג"ץ כדי שאי אפשר יהיה להוריד מכרז של מנהל רדיו ולא לדרוש ממנו השכלה אקדמאית. אותו דבר היו לחצים את מי לראיין מתי לראיין ואם מישהו אמר משהו נגד הממשלה אז הוא קיבל נזיפה. אני לפחות עומד פה על השולחן, לפחות מאז שאני ברשות עלי, אני מודיע פה, לא הופעל שום לחץ. לא הופעל שום לחץ ואני אפילו לא יכול להגיד שאני ג'אבאר והתגברתי עליו. אני מודיע, אף אחד לא פנה אלי גורם פוליטי ואמר איזה תוכנית להעלות ואת מי לראיין. אף אחד לא פנה אלי. ואני לא יודע, או בגלל שלא אוהבים לפנות אלי או בגלל שאני לא יודע מה. בשנים קודמות זו הייתה תופעה רווחת מאוד. ואם מישהו רוצה כאן הוכחות אפשר להביא גם הוכחות. הדבר הזה אני לא מעלה אותו כאיזה מין תיאוריה. אמרתי שלזכותו של השר הממונה על ביצוע החוק הקודם שהכין הצעת החוק, ולזכותו לא פחות בוודאי של השר הנוכחי שהביא אותה לממשלה והביא אותה לקריאה ראשונה, אנחנו עכשיו נמצאים בוועדת הכלכלה עם הצעת החוק שבין יתר מטרותיה מטרה מאוד מאוד מרכזית זה להרחיק את הרשות מהשפעה פוליטית. למשל שלא הממשלה תוכל למנות את המנכ"ל, ולא הממשל התמנה את היו"ר ומטבע הדברים היא גם תוכל פחות להשפיע אם היא לא זאת שממנה ולא זאת שמפטרת פה. למשל אני אתן לכם שורה שלמה של דברים, העברנו לכם אותם. אנחנו גם לא עכשיו ניכנס לכולם. המטרה של הצעת החוק שאני אומר זה גם לא היוזמה שלי, היוזמה היא בהחלט של השר הממונה הקודם והשר הממונה הנוכחי שהעביר אותה לממשלה, ותחשבו פה, זה אנשים פוליטיים שמוכנים לצאת מזה שהם הפוליטיים ובעלי השפעה ולומר אנחנו חושבים שלא טוב שיש השפעה כזאת. זה לא קורה הרבה. אנחנו לא רואים הרבה שפוליטיקאי אומר אני מוכן בעצם לוותר על סמכות לחץ שיש לי כי אני רוצה שידור ציבורי יותר טוב. פה אנחנו עומדים. ועוד מילה אחרונה, עניין המיון הוא אצלנו בדיונים קשים ולא פשוטים עם משרד האוצר. ברור גם לאוצר וגם לנו ולכל מי שעינו בראשו, שהרשות במצבה היום שהיא לא יכולה לממן גם את השוטף לא תוכל לממן בעצמה רפורמה. ושתי ההוצאות הגדולות המיידיות ברפורמה זה פיצויים לעובדים שיפרשו, והשקעה בתשתית והדבר הנלווה אליהם כמובן זה הוצאות לתוכן. שאנחנו אומרים שרוצים בסופו של דבר הרי גם לעשות תוכן. יוסף פרנקל: נניח כבר עשית רפורמה. משה גביש: אם עשיתי רפורמה אין לי בעיה. יוסף פרנקל: אז האגרה מספיקה? משה גביש: בהחלט. אם אנחנו עושים את הרפורמה האגרה מספיקה. המטרה היא כזאת הדיונים עם האוצר שהם לא יותר קלים מדיונים מול ההסתדרות, האוצר צריך לתת פה חלק נכבד מהמימון כמענק. והיתרה אנחנו נצטרך ללכת ולבקש מהבנקים או ממקורות אחרים. ברור לי וגם כך צריך להיות, שחלק מהדבר הזה יהיה בהלוואות שהרשות תקבל וחלק כמענק מהאוצר. הנקודה האחרונה היא שבין היתר, אנחנו הצגנו את הרפורמה לפני שנה ובמשך כמעט שנה האמת שלא התקדמנו כמעט לשום מקום. התקדמנו פה קצת עם העיתונאים, עם ההסתדרות. וכמו שאמרתי בחודש האחרון הייתה התקדמות. אבל בינתיים הצלחנו לשנות את החוק כך שב- 2008 לא היה קיצוץ באגרה, אבל אם לא נעמוד ביעדים ובינתיים אנחנו לא עומדים בהם, ואנחנו היום במצב שאנחנו מתקרבים לחדלות פירעון. ביטלנו חלק גדול מהתקשרויות שכבר היו לנו להפקת תוכניות. וצריך להבין אם אין לנו כסף בינתיים לעשות תוכניות ולהפיק אז גם השאלה אם צריך שידור ציבורי היא לא לטובתנו כי אז האנשים אומרים הנה, אתם לא עושים זה ולא עושים זה. דליה דורנר: אנחנו ניתן עכשיו לשר לומר את דבריו משום שהוא ממהר. השר הרציג: אני אגיד את זה קצר. כי אני חושב שמשה תיאר את התמונה בצורה אמיתית. קודם כל אני שמח לראות פה את כולכם. אני גם מאוד מעריך את שיתוף הפעולה עם אגודת העיתונאים, עם מועצת העיתונות שזה גוף מאוד חשוב. אכן השידור הציבורי נמצא בסכנה. הוא נמצא בסכנה לא מהיום, הוא נמצא בסכנה בתור קונספט אילי ההון והגורמים הפרטיים בעולם התקשורת מתים שהוא יגיע למיתת נשיקה, היו רוצים את זה מזמן. וגם אולי גורמים מסוימים באוצר, בוודאי לכל אורך השנים. כעת יש שעת רצון. קודם כל יש שר האוצר שמבין את הצרכים ונותן כתף, יש יו"ר הסתדרות שמבין את הצרכים ונותן כתף. יש יו"ר אגודת עיתונאים שמבין את הצרכים ונותן כתף. יחד עם זאת זה עסק נורא מסובך. זאת ממותה שצריך לטפל באלף אחד פרטים שלה. והנהלת הרשות ויו"ר הרשות ובאמת אני נותן גיבוי מלא לכל המהלכים שהם מובילים. אני אומר למשה שלפי דעתי הוא מגלה אומץ לב בלתי רגיל. זה לא פשוט כי מה שאתה לא עושה תמיד מישהו קם ואומר איך אתה משנה את זה ואת זה ואת זה, ואת סדרי העולם. רק אף אחד לא מבין שהוא נמצא על טיטאניק, פשוט לא מבין את זה. הוא חושב שהכול בסדר. רק את המשכורות של החודש הבא אתה לא יודע אם אפשר יהיה לשלם. אתה מגיע לצומת עירון מוואדי ערה, אתה כבר לא קולט יותר את רשת בי"ת. אתה מגיע לנגב אתה כבר לא קולט את רשת בי"ת. אז בכלל בשביל מה יש רדיו? בשביל גדרה לחדרה? כלומר אם אתה לא מטפל בתשתיות שלא טיפלו בהם שנים אז אולי רוב אזרחי ישראל בכלל גם לא שומעים את השידור הציבורי. השידור הציבורי הוא חיוני, פשוט חיוני. אתם כאן מבינים את זה, אני לא צריך לשכנע אתכם בזה. הוא חיוני, יש שדולה חזקה מאוד בכנסת שמבינה שזה חיוני. יש שעת רצון נדירה למרות אילוצי התקציב. כל מי שעיניו בראשו יודע שההזדמנות הזאת היא ברת חלוף. היא ברת חלוף ואם לא יעשה המאמץ האחרון והייתה התקדמות החודש, היא לא הסתיימה אבל הייתה, אז לא נגיע בסוף, נגיע בסוף לתוצאה שהעסק יתפרק או ימונה לו כונס. דבר שאף אחד לא הבין. אני מסתכל לעצמי לפעמים ואני אומר איך עם כל כך חכם בנה מערכת כל כך עקומה. פשוט עקומה. עקומה לאורך שנים, עקומה ביחסי עבודה מעוותים, עקומה במבנה, התאגיד, עקומה בתפקוד הפנימי של התאגיד. בסוף מי הראה לו שיש מחיר להתנהגות הזאת? הציבור הראה כי הוא פשוט נטש אותו. אז צריך להבין את זה. אם רוצים לחדור לציבורים חדשים, אם רוצים לחדור לפסיפס הישראלי לרב תרבותיות הישראלית צריך להגיע לשם וזה לא רק עסק של קבוצה מסוימת שאולי רובה ככולה גם יותר מתבגרת. לכן נעשה פה מאמץ מאוד גדול. ועם כל הקשיים הרשות העמידה השנה הפקות מאוד חשובות. באומץ לב, אם זה יומן ואם זה מבט שני ותשדירים ותחקירים באמת יוצאים מין הכלל באי תלות כמה שרק אפשר. אני אומר לאנשי המדיה שבאו אלי חבר'ה, לא מעניין אותי כלום רק תהיו הגונים ותהיו עיתונאים טובים. זה לא תפקידו של השר בכלל להתערב בליין אפ אם הוא לא צריך. אלא רק לדאוג שבאמת, ואנחנו מנסים, אנחנו מבלים ימים ולילות במאמץ מאוד רציני לנסות ולהציל את רשות שידור שהיא גוף מאוד יקר. מאוד יקר לא במובן הכספי, מאוד חשוב. אנשים גם לא מודעים, זה ערוצים ברוסית, באמהרית שגם בהם יש קיצוצים ובערבית שגם שם יש לנו תחרות מאוד קשה, שלא נדבר על הסביבה המשתנה בעולם האל ג'זיראי.. ונכון לאלה צריך לתת מענה. וזה ברור לגמרי גם שיש איזה אי אמון וכבר הרבה זמן. כאן לראשונה יש נחישות גדולה של ההנהלה, של הדירקטוריון, הוועד המנהל ושל היושב ראש ונחישות שלי לנסות לשנות את המצב מהבסיס. וזה מחייב גם אומץ והקרבה של ככל הגורמים הנוגעים בדבר. ואנחנו לא כל כך רחוקים שלא ניתן לעשות את זה. רוח גבית מצידכם היא מאוד חשובה. כי בסוף המקום האמיתי שאין בו תלות ואינטרסים כלכליים בוודאי זה ברשות השידור. אני גם מסתכל על התחקירים של רשות השידור, היא היחידה שנוגעת בתאגידים הגדולים בלי פחד ויחידה שגם נוגעת בגופים אחרים בלי פחד וצריך לאפשר לה להמשיך לתפקד ולהיות כלב השמירה של הדמוקרטיה כמו שהיא רצתה, ולשקף את החברה ישראלית ואת ההיסטוריה של מדינת ישראל ועוד דברים. אנחנו רוצים מאוד להעביר את החוק הכנסת. החוק הזה הוא חיוני. אני אומר לך בן-דרור מדוע הוא חיוני. הוא לא חיוני מהמובן הזה שאתה חושב שאין בעיה, אני מבין קצת מה שאתה אומר כי שוחחנו על כך. אבל אין מה לעשות שבתרבות הפוליטית הישראלית יש פה דברים שאתה לא מוצא בתרבות הפוליטית הבריטית וגם שם יש כבר ניתוק מוחלט של ה- BBC כמעט מהממלכה אלא ברמת הדירקטיבה של החוק, האינטרס הלאומי. אבל לא ברמה של מעורבות פוליטית. אין מה לעשות, זה לא יעזור. כי איפה שאתה לא נוגע היום במבנה הפוליטי המורכב של ישראל לא תוכל להתקדם שום דבר אם השר ומי שמסביבו יוכל לשלוט בתהליכים הפנימיים ברשות. הייתה, סליחה על הביטוי, הייתה הזניה מסוימת ואני אומר את זה באנדרסטייטמנט של תרבות ההתנהגות הפנימית בתאגיד, מה לעשות. יוסף פרנקל: תגיד וכיום חברי המניה הם לא המלצות של אישים פוליטיים? השר הרציג: חברי המליאה, סלח לי, אני אפילו לא נוגע בחברי המליאה. היום החוק קבע שאני צריך להפיץ בין 170 ארגונים, אני הפצתי 250 מכתבים על שני אנשי ציבור כי וועדת שמליץ ביקשה נשים, אני מנסה לשקף רב תרבותיות. זה לא זה עדיין יש לך (לא ברור) אז אתה מדבר איתי על זה? יוסף פרנקל: אני אומר לך שזה 99 אחוז אולי אפילו 100 אחוז של חברי המליאה זה מינויים פוליטיים. השר הרציג: המליאה והוועד המנהל מתפקדים היטב. אין פסול בזיקה פוליטית זה בכלל לא בעיה. אדם בא מתפיסת עולם, זה דבר לגיטימי בעליל. אני אחרון שיכול להגיד את זה. אבל אני עושה הבחנה, אני לא אחרון שיכול להגיד את זה, אני אחרון שיכול לטעון שיש בזה פסול. אבל אני עושה הבחנה בין זה למצב שבו מקור הכוח הוא בשלטון ואז אם אתה רוצה העדפה בתנאי השכר שלך אתה הולך לשלטון, ואתה רוצה העדפה לקבוצה הספציפית שלך, אתה הולך לשלטון. ואתה רוצה שישדרו אותך יותר שעות אתה הולך לשלטון. מה שמפחיד אותי במיוחד זה דווקא העובדה, הכי מפחיד אותי ובזה אני אסיים, שאתה פותח בשבוע שעבר תוכנית בערוץ 2 בשעה שילדים ומשפחות רואים אותה ואתה מתבייש, פשוט מתבייש. שמה ששואלים את האנשים זה דברים שפשוט חורגים מכל טעם טוב ונורמה בין בני אדם. ואני פותח ורואה את הרדידות בערוצים אחרים ואני מבין כמה חיוני לעם ישראל השידור הציבורי. מבין. וכולם מבינים. כולם מבינים מה זה. כולם מבינים מה זה פורנוגראפיה ומה זה איכות. לכן אני מבקש מאוד מקבל מכם גיבוי למהלך כמה שרק ניתן לקדם את שני המסלולים רפורמה מצד אחד וחקיקה מצד שני. יש אופק אמיתי לרשות אם רק נהיה מספיק אחראיים ולא נפספס את ההזדמנות. דליה דורנר: תודה רבה. אני פותחת את הדיון. אז בבקשה. אחיה גינוסר: אני רציתי לומר כמה מילים. אני רציתי לומר שלגבי הנחיצות ברפורמה ברשות השידור, אני מאמין שהוא קיים, אנחנו שותפים לדעה הזאת והאגוד הארצי של עיתונאי ישראל היה שותף למהלכים של הרפורמה מיומה הראשון. עוד מהקמת וועדת הרפורמה של חברת טסק שהיא הציעה של הרפורמה אנחנו מהיום הראשון היינו שותפים לכך מתוך אמונה שבאמת הרשות מצריכה רפורמה כלשהי. אני מוצא חשיבות רבה להעמיד כאן בפני הנוכחים לדייק קצת בכמה נושאים שעלו כאן ושמעתי ואני מוכרח להעמיד את הדברים כמו שאני רואה אותם. השר הרציג: אני מתנצל אני צריך לצאת. אחיה גינוסר: קודם כל מדברים על הבעיות הגדולות של רשות השידור, לדעתנו חד משמעית הבעיות העיקריות של רשות השידור נובעות מחוסר כסף נקודה. נאמר כאן על ידי היושב ראש שחלק מהבעיות זה חוסר כסף והוא מאמין שב- 2004 הדבר נעשה ממניעים טובים. אני לא מאמין שהוא נעשה ממניעים טובים. אני חושב שהדבר נעשה ממניעים פסולים. ההפחתה באגרה אני חושב שלא נלוו להפחתה באגרה שום צווים אחרים כמו למשל רפורמה או הצעה לרפורמה, שום דבר. הייתה הפחתה ברוטאלית באגרה. ההכנסות של רשות השידור קטנו במשך השנים. הגענו למצב שקשה לרשות לתפקד ללא כסף. נאמר כאן שהרשות עובדת בעודפי כוח אדם. אני מוכרח את הדבר הזה להביא על תיקונו המיידי. חברת טסק שרשות השידור שכרה הביאה נתונים מכל העולם לגבי כוח אדם שעובד ברשויות שידור ציבוריות. רשות השידור עובדים בה לפי הנתונים שטסק הביאו הכי מעט אנשים. כוח אדם של רשות השידור הקטן ביותר מכל רשויות השידור שנבדקו על ידי טסק. אני אומר יותר מזה, טסק עשתה בדיקות של ערוצים שנחשבים מוצלחים על פי שני מדדים. אחד מדד של איזון כלכלי, איזון תקציבי והשני צפייה. התחנות שנבדקו חלקן דומות מאוד מבחינת מדינות, מספר בתי אב במדינה, מספר תחנות רדיו המופעלות ומספר תחנות הטלוויזיה, חלקן פחות מרשות השידור, חלקן רק ארבע תחנות טלוויזיה ולא שמונה ולא תשע. הכי קרובה לרשות השידור שמפעילה רק ארבע תחנות רדיו ושתי תחנות טלוויזיה כמו רשות השידור במילים אחרות חצי מתחנות הרדיו ושתי תחנות טלוויזיה, הקטנה ביותר מבחינת כוח אדם זה 2400 אנשים. ההשוואה שנעשית כל הזמן על ידי רשות השידור לערוצים 2 ו- 10, אלה שני ערוצים פרטיים לחלוטין. ההשוואה גם נובעת מהאילוצים כביכול במירכאות החוקיים שבעצם רוצים להפוך את רשות השידור למשהו שדומה מאוד לערוצים 2 ו – 10. משמע חברת חדשות הוצאת כל ההפקות החוצה. האם האנשים כאן מאמינים וחושבים שזה השידור הציבורי? האם השידור הציבורי מתבטא אך ורק בחדשות ולא בתוכניות? כי אני יכול לומר שבעצם במעשה הזה יש הפרטה של השידור הציבורי. הוצאת כל התוכניות החוצה זאת הפרטה של השידור הציבורי. והשידור הציבורי הוא לא רק חדשות. ונאמר כאן גם שאנחנו מפרים את החוק, בכך שהחוק דורש 36% וכו'. אז אנחנו לשמחתי עדיין לא מפרים את החוק. בחוק יש סמכות לשר הממונה עד לשנת 2010 לשנות את האחוזים או לבטלם או, בקיצור לחכות לביצוע הרפורמה. ודבר אחרון ונוסף שזה תיקון שאני מוכרח להגיד. החוק החדש הוא חוק טוב במובן של הפרדה וכו'. אני לא יודע אם זה ישנה הרבה אם יהיה דירקטוריון כזה או וועד מנהל או מועצת חכמים, אני לא יודע אם זה כל כך משנה. מה שחשוב זה שגם על פי החוק החדש גובה האגרה נשאר בידי וועדה של הכנסת. ולדעתי בעל המאה תמיד יישאר בעל הדעה. ואם בכנסת יקבע גובה האגרה אז הרשות תמיד תהיה כפופה לחברי הוועדה הזאת. דליה דורנר: תודה רבה. בבקשה. יעקב אחימאיר: מי צריך לקבוע את גובה האגרה לדעתך? אחיה גינוסר: לדעתי? גוף ציבורי. וועדה ציבורית. דליה דורנר: כן, בבקשה. מוטי שקלאר: אני רוצה להוסיף זווית נוספת לדברים שנאמרו כאן. אני חושב שבכלל במדינת ישראל היום כל מה שקשור לציבוריות מאבד את מקומו. אפשר לראות שורה של נושאים. דליה דורנר: אנחנו מופרטים. מוטי שקלאר: מופרטים כמעט בכל תחום. בחינוך, בבריאות, בביטחון וכן הלאה. הרוח פינתה את מקומה לתוך המרכיב החומרי במקרה הזה בדינים של הפרטה. אני לא מדבר דברים במובן הצהרתי בלבד. בוא נבחן מתי הכנסת התגייסה לטובת השידור הציבורי ובואו נבחן מתי הכנסת ובאיזה היקף התגייסה לטובת השידור המסחרי. ומי שעוקב אחרי תהליכי החקיקה, וועדת הכספים או וועדת הכלכלה רואים את הדבר הבא. אנחנו היום נמצאים בסיבוב הרביעי של הפחתת המחויבויות של ערוץ 10. סך הכול המחויבות כשאני הייתי מנכ"ל הרשות השנייה כבר אז היו נדמה לי שלושה סיבובים הביאו להפחתה של התחייבויות של ערוץ 10 בעשרות מיליוני דולרים. אף אחד לא דיבר על מעורבות ומה המשמעות. מה, אותם חברי כנסת שיושבים בוועדת הכלכלה ונתנו הטבות מפליגות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים לטובת ערוץ 10, מה, אין להם השפעה אחרי זה על התכנים שלהם? וזה בסדר? זה עובר בשקט? אני כמעט לא זוכר התייחסות תקשורתית, אקדמית, ציבורית למהלך הזה. ואין כרגע בניסיונות של חקיקה וגיבוש חקיקה ביחס למחויבויות שערוץ 2 לקח על עצמו במכרז החדש של ערוץ 2 וכתוצאה מכך קבוצות אחרות הפסידו את מקומם בתחרות. משה גביש: כי לקחו את המכרז ברצינות. מוטי שקלאר: כן, לקחו את המכרז ברצינות כי הם הרי לא זכו, כלומר יש פה איזה איפה ואיפה לתפר הזה שאני חושב שהפורום המכובד הזה צריכים להיכנס. דליה דורנר: החוק נראה לך? הצעת החוק? מוטי שקלאר: החוק, כלומר בעיני הוא יש לו משמעות בניסיון לייצר איזה, רבותיי, לא מה שהיה הוא שיהיה. אני רוצה להגיע למצב שהכנסת אכן רואה בשידור הציבורי, או הממשלה, דבר בעל ערך. דליה דורנר: עשית רפורמה, מה יהיה המימון העתידי? מוטי שקלאר: תכף אני אגע בזה. דליה דורנר: משה אומר שהאגרה תספיק. מוטי שקלאר: יש לנו מחלוקת ביני לבין משה בנושא הזה. גם השקט והפסיביות שליוותה את ההורדה של אחוזים מאגרה כל שנה ב- 12% ואחרי זה מדי שנה לחמישה אחוז, זה לא נעצר, השנה יש במקרה איזה חקיקה שמפסיקה את ההורדה ומשנה הבאה זה יהיה לכאורה פורמאלית זה אמור להמשיך. אני מקווה שזה יפסק. אבל עצם המגמה להוריד, הורדה של 40 אחוז ומדי שנה בחמישה אחוז, זה לא איזה דבר תמים לכאורה. יכול להיות שזה היה אמצעי לייצר רפורמה? אז אני מוכן להקל בעניין הזה. אבל בעייני זה יותר מזה. התפיסה שאין מקום לשידור ציבורי. שלא יהיה לכם אשליות בעניין. כי אחרת איך תסבירו שאנחנו מקום אחרון בגובה האגרה במדינות גובות אגרה? מקום אחרון. אפשר לחשוב שאנחנו מדינה מאוד גדולה שתגיד או.קי., אני יכול להסתפק באגרה של שקל ליום, כפול המיליונים שיש פה וזה מאפשר לי שידור ציבורי. יותר מזה, סך הכול התקציב ופה אני מגיע לשאלה שלך, של ערוץ 1 אחרי הרפורמה בגובה האגרה הקיים ובצפי ההכנסות מול רדיו אזורי שנהפך לארצי, וזה תבינו, ערוץ 2 ההכנסות שלו הם פחות או יותר בגובה הכנסות של ערוץ 1, של רשות השידור. ערוץ 2 יש לו ערוץ אחד. שידור הציבורי זה גם טלוויזיה בעברית, זה ערוץ אמור להיות בערבית ושבעה ערוצי רדיו. שמישהו יסביר לי איך בגובה האגרה אפשר באמת לייצר ערוץ משמעותי ותחנות רדיו משמעותיות שזה פחות או יותר שווה ערך לגובה הכנסות של ערוץ 2. כך שבעיניי, השבר פה הוא הרבה יותר עמוק. עגל הזהב שבא ורואה היום בעיני הצופים את המדיה כשווה ערך לבידור בלבד ויוצר איזה התניה כזאת שעם הזמן היא הופכת להרגל מאוד מאוד משמעותי. כשאני פותח טלוויזיה או רדיו, בשביל הבידור. כלומר כתוצאה מכך שיש להם כל כך הרבה הכנסות מול המחויבויות שיש לנו ואין תקציב ראוי להביא לכך שאתה לא מעמיד אלטרנטיבה ואתה מביא לכך שבסופו של דבר הציבור מתרגל לראות בידור. אז יכול להיות שהרפורמה תצליח בסופו של דבר. אבל החשש הגדול שלי שהניתוח אולי יצליח אבל החולה ימות. ואין איזה הבנה אמיתית שצריכים לייצר פה איזה משהו אחר לגמרי באווירה הציבורית. וזה התפקיד שלכם בהקשר הזה. דליה דורנר: תודה רבה. אני אעשה הפסקה ואעבור לנושא אחר. יושבים כאן חברי כנסת ואני לא רוצה לתת להם לחכות ואנחנו רוצים להמשיך לדון לרשות השידור, אז נשמע אותם ונחזור לרשות השידור. ח"כ אילטוב וח"כ שאגאל, תודה שבאתם. בבקשה. ח”כ אילטוב: תודה לכם. קודם כל זה גם אקטואלי אלי כי אני חבר וועדת כלכלה. דליה דורנר: אז זה מצוין. אבל אני פשוט רוצה אם תרצה להתבטא על זה אני אשמח מאוד. ח”כ אילטוב: אני רוצה לגעת בהצעת חוק בתי המשפט איסור פרסום שם של חשוד. החוק עסקנו בו רבות גם בתקשורת גם בכנסת וגם בממשלה. ומה שמעניין שמה שנתפס בתקשורת ובוועדה הנכבדה הזאת זה לא בדיוק מה שהתכוונו לעשות. וחשוב שנעמיד את הדברים על דיוקם דליה דורנר: אז תאמר לנו. ח”כ אילטוב: אחד, אנחנו ביקשנו להפוך את מה שיש היום שבעצם כלי תקשורת יגיעו לבית המשפט לראות אם אפשר לפרסם את שם של חשוד בנסיבות של כל תג בנפרד ובמידה ויש עניין לפרסם את השם של החשוד, דליה דורנר: כן, הצעת החוק מוכרת לנו. אדוני רוצה להוסיף משהו? אנחנו למדנו אותה. ח”כ אילטוב: כן, אני רוצה להוסיף משהו. מהתגובה שקיבלתי אני לא ראיתי התייחסות לכבוד האדם. שבעצם במקרה הזה לא ראיתי דיון מעמיק בוועדה על הנושא הזה. ואני רוצה להגיד לך שלא רק שלא ראיתי אלא גם ראיתי שבמקרה הזה התקשורת מגנה על עצמה ולא על הציבור. ולכן אני הגעתי לפה להעלות את זה. דליה דורנר: כן, בבקשה. ח”כ אילטוב: כבוד האדם וחירותו זה לא רק זכות הציבור לדעת. זה גם זכות המדינה והתקשורת להגן על האדם. וכשאני לא רואה הגנה כזאת במערכות כלי תקשורת אני נדהם. כי קודם כל התקשורת חייבת להגן על האדם גם אם הוא עבריין וגם אם הוא פושע. ולכן אני ביקשתי בחוק הזה שהשופט יבחן את הנושא הזה, לא פוליטיקאי, באופן מקצועי וייתן היתר או צו לפרסום שם החשוד במקרה שיש צורך לציבור לדעת. והשיקול הזה הוא בידי השופט. תודה רבה. דליה דורנר: מר שאגאל? חבר הכנסת שאגאל? ח”כ אילטוב: רק ברשותך, עוד נקודה אחת. אני רוצה לתת לך קצת סטטיסטיקות בנושא הזה. בכניסה היום לגוגל אנחנו ראינו 214 אלף הפניות לנושא שאנחנו העלינו אותו. בשבועיים בכל כלי תקשורת עיקריים בארץ היה דיון רחב. אני רק רוצה להגיד לך שממני ומשאגאל רק פעמיים קיבלנו בקשה להגיב על מה שנאמר. קיבלנו התקפה, מתקפה מכל כיוון נגדינו. לא שמעו אותנו לא רצו לתת לנו זכות דיבור. ולכן אני חושב שבמקרה הזה התקשורת כשלה בתפקידה. אני גם רוצה להגיד לך שהערוץ היחיד שנתן לנו במה זה ערוץ 9. היה שם גם סקר אינטראקטיבי שבו השתתפו כל האנשים שראו את התוכנית באותו רגע והתוצאות שהיו שם ש- 60% מכלל הציבור שראה את התוכנית ושמע את מה שאנחנו הצגנו באופן שהצגנו גם פה היו 60% בעד החוק, 20% נמנעו ו- 20% נגד החוק בן דרור ימיני: 60 אחוז מכמה? ח”כ אילטוב: מכל מי שהתקשר לשם? בן דרור ימיני: כמה התקשרו? ח”כ אילטוב: היו כאלף איש שהתקשרו שם. אני חושב שזה סקר די רחב. מה שאני ביקשתי זה אכן כן למצוא פתרון לפי כללי אתיקה לסוגיה הזאת כי היא חשובה. דליה דורנר: ברור, הבנו. ח”כ אילטוב: ואם ניתן, אם לא ניתן אנחנו נשקול את המשך דרכינו. דליה דורנר: כללי האתיקה, לנו זה נראה נכון הדרך של כללי האתיקה. דוברת: אני רוצה לדעת על מה זה מבוסס. יש לי תחושת בטן שמלווה את הצעת החוק הזאת שנעשה עוול להרבה אנשים. ואני רוצה לדעת אם זה מבוסס על נתונים, אני עיתונאית, אתה מדבר על שנה לפני בחירות, ח”כ אילטוב: לא, לא, לא, אני מדבר באופן כללי. דוברת: אתה מדבר על אנשי ציבור? ח”כ אילטוב: לא, לא, זה הצעה אחרת. דליה דורנר: יש הרבה הצעות. דובר: לא, הוא מציע הצעה אחת פשוטה. היא לא שייכת לא לבחירות ולא לאנשי ציבור. הוא אומר לא יתפרסם שמו של חשוד שטרם הוגש כתב אישום אלא אם מצא בית המשפט שיש עניין ציבורי. זה הצעה שלו. דוברת: אני רציתי לדעת אם יש איזה נתונים על העוול שנגרם לאנשים נניח עשרות או מאות מקרים. ח”כ אילטוב: אפשר לקבל נתונים מהמשטרה כמה חקירות התחילו ולא נגמרו בכתב אישום. והמספרים הם אדירים. דוברת: לא על זה אני מדברת, על כמה אנשים נחשדו ולא הועמדו לדין, זה בטח אלפים. לא על זה אני מדברת. אני מדברת למשל על המקרה של זדורוב ששניים נעצרו ושוחררו. אני למשל לא חושבת שזה נזק. שלושה אנשים נעצרו, שמם פורסם למחרת כתוב השניים האלה בכלל לא קשורים לשום דבר והוא כאן נעצר. אז אני לא רואה כאן נזק. נזק זה משהו יותר ממשי. אם אתה אומר אדם במשך שנה, ח”כ אילטוב: האם את חושבת שבן אדם שנעצר על רצח ושוחרר לא נגרם לא נזק? דוברת: אני שואלת אותך משהו אחר. אני רואה נזק אחרת. אני לכן שואלת אם יש דברים שהם לאורך זמן, נניח אדם שהציג את מועמדותו לראשות עיריית תל אביב או משהו, בשנה הזאת מישהו החליט שהוא לא ירוץ לראשות תל אביב, הגישו נגדו תלונה, הוא היה חשוד, שמו פורסם, שנה שלמה טרטרו אותו, הוא לא התמודד בבחירות בגלל זה ויום אחרי הבחירות התברר שהוא זכאי. אני מדברת על משהו מהותי. אני לא זוכרת מקרים כאלה מניסיון. דליה דורנר: חבר הכנסת אילטוב אמר שהוא מבין שאם אפשר לטפל בזה במסגרת האתיקה זו הדרך הראויה וכך גם אנחנו חשבנו. אז לא כדאי עכשיו לפתוח ויכוח שכבר דנו בזה עמוקות. הייתי רוצה לכן לשמוע את חבר הכנסת שאגאל ולחזור לנושא רשות השידור שבשביל זה התכנסנו היום. ח”כ שאגאל: הגענו לפה קודם כל כדי לשמוע אותך. אני חושב שזה אין לנו הרבה זמן כדי להיכנס לוויכוחים כאלה. לדעתי יותר חשוב לדעת האם את חושבת שיש בעיה זו או לא, זה ממש מעניין. דליה דורנר: תראה, אני פה מנהלת ישיבה. אם אתה רוצה איזה שהוא דיון אצלי בלשכה אני אשמח להזמין אותך לקפה ולשוחח. אני אשמח. אם אתה רוצה להוסיף משהו לדברי חבר הכנסת אילטוב, אני אשמח לשמוע. ח”כ שאגאל: לא. דליה דורנר: אתם יחד. בסדר. ואני אשמח באמת לשוחח אתכם בצורה יותר מסודרת כי הקו שיש בעיה וצריך לפתור אותה בכללי אתיקה, היא מקובלת על הנשיאות בכלל. וזו הייתה החלטה שלנו וגם אני אראה לכם מה אנחנו עושים. אני אשמח לשוחח אתכם. ח”כ שאגאל: רק רציתי להשיב לדבריך, במשך שלושים ושש שנים הייתי עיתונאי. דליה דורנר: כן, אז אתה מבין את הבעיה. אני מאוד מודה לכם, אני אשמח לארח אתכם לקפה ולשוחח אתכם. פרופ’ שפירא: רק להשיב להם. שמי עמוס שפירא, אני מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. אני מסתכל על הצעת החוק שלכם כמו שהיא. ויש לי שלוש תהיות. קודם כל יש לנו עקרון מרכזי בשיטת המשפט שלנו בשם עקרון פומביות הדיון. תארו לעצמכם מקרה כזה, נעצר אדם כחשוד, הובא בפני שופט, הוכנס למעצר או שוחרר בערבות. על פי הצעת החוק שלכם גם לאחר שאדם הופיע בבית משפט פומבי שכל אחד יכול להיכנס לראות ולשמוע אסור לפרסם את שמו. זאת הנחת המוצא. איך זה מתיישב עם עקרון פומביות הדיון? שאלה ראשונה. שאלה שנייה, האם אפילו לשיטתכם, ח”כ אילטוב: בוא נעבור אחד לאחד. אנחנו לא מונעים מהציבור לדעת במידה ויש לציבור עניין לדעת במקרה כלשהו. אם בית המשפט החליט אין לנו שום התנגדות. פרופ’ שפירא: אבל עוד לפני שבית המשפט החליט משהו, ח”כ אילטוב: גם אם לא הוגש כתב אישום כתוב בהצעת החוק שאין לנו שום התנגדות שבמידה ובית המשפט החליט אפשר לפרסם את שמו של החשוד. פרופ’ שפירא: שאלה שנייה. האם גם לשיטתכם האם אין מקום להבחנה בין חשוד שהוא אדם פרטי שאז לדעתי הוא זכאי יותר על הגנה על שמו ועל כבודו לבין חשוד שהוא איש ציבור שאז הסטנדרטים על כל פנים לפי הבנתי, צריכים להיות שונים? במילים אחרות ליבראליים יותר לגבי פרסום. אתם בהצעה שלכם לא מבחינים, בין אם זה אדם פרטי בין אם זה אדם ציבורי. ח”כ אילטוב: אני גם לזה אתן לך תשובה. פרופ’ שפירא: ושאלה שלישית, ח”כ אילטוב: לא, אני אתן לך תשובה. אנחנו ברגע שמדברים על עניין הציבור לדעת התכוונתי לאיש ציבור. לכן אין פה הבחנה לטובת איש ציבור אלא להפך. פרופ’ שפירא: שאלה שלישית ואחרונה האם תוכלו לתת דוגמה על סמך אני בטוח שעשיתם מחקר מקיף, לגבי מה שמקובל בנושא הזה במדינות מערביות או מדינות אחרות. האם תוכלו לתת דוגמה למדינה מערבית אחת שבה קיים חוק כזה. זאת אומרת חוק שאוסר עקרונית פרסום שם של חשוד על לשלב שאצלנו וגם במדינות אחרות הוא שלב רחוק מאוד לפעמים. ח”כ אילטוב: אני הבנתי אותך, אני רוצה לשאול אותך שאלה אחרת, פרופ’ שפירא: רק שנייה, האם תוכלו לתת דוגמה אני חוזר, ממדינה מערבית אחת שבה קיים חוק שאוסר פרסום שם חשוד עד להגשת כתב אישום. ח”כ אילטוב: אני שואל אותך שאלה הפוכה לגמרי, פרופ’ שפירא: כמובן שאין לך תשובה. אני יודע את התשובה. אין מדינה כזאת. ח”כ אילטוב: אין. בוא נהיה ראשונים, מה הבעיה. פרופ’ שפירא: זה שאין דוגמה כזאת יש לזה סיבה. דליה דורנר: עמוס, חבר הכנסת אילטוב אומר שאם נמצא פתרון לבעיה של לשמור על כבוד האדם בכללי האתיקה, טוב, אני הזמנתי אותם לשיחה איתי. תודה רבה. נחזור לרשות השידור. אנחנו מודים לכם. ח”כ אילטוב: ברגע שבכללי האתיקה נקבל את התשובות, דליה דורנר: תודה רבה, אני מזמינה אתכם. אנא, תתקשרו ואנחנו נקבע. תודה רבה לכם. אנחנו, אתה סיימת? טוב, בן דרור. אני רק יכולה לומר לכם ששמריהו לוין אמר שעם ישראל הוא עם חכם חבל שאין לו קצת שכל. רבותיי, רבע שעה אנחנו רוצים לדבר. בן דרור, בבקשה. בן דרור ימיני: אין לי שום ויכוח עם אף אחד כאן לגבי חשיבות השידור הציבורי, בדיוק להפך. מיותר לציין שהשידור הציבורי יותר מכל שידור אחר מוכיח למרות כל הקשיים את החשיבות שלו. כל מי שמחפש היום משהו איכותי חייב איכשהו להגיע לשידור הציבורי. אני לא רוצה לדבר על תוכניות כאלה ואחרות כמו מבט שני, כמו רואים עולם, כמו תוכניות עומק אחרות ברדיו, הדברים ידועים. ואוי לנו ואווי לנו אם הדברים האלה יפגעו. אני שותף לכל החלטה שבה מועצת העיתונות תגבה תפעל למען קידום והמשך השידור הציבורי. יש לי ויכוח שאנחנו לא ניכנס אליו כאן. יש לנו ויכוח אחר לגמרי לגבי, יש לי ויכוח לגבי שני סעיפים בהצעת החוק שעלולים לדעתי לגרום ונקרא לזה ואני לא רוצה לפתוח את הויכוח לברנז'יאדה . אני בעד דמוקרטיזציה כדי להרחיב את חופש הביטוי ולא כדי לפגוע בחופש הביטוי. אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. אבל מעבר לזה אין שום ויכוח שכולנו צריכים להיות מגויסים לעניין של השידור הציבורי כי יש לו חשיבויות כל כך גדולות. איך עושים את זה ואיך מגייסים אותנו לא תמיד ברור. דליה דורנר: תודה רבה. חיים? עו"ד שיבי: אני רוצה בהמשך לדברים של ידידי בן דרור לבקש מהנשיאות פשוט להטיל את כובד משקלה ואת כל הכובד בגילוי דעת שמבוסס על חמשת העקרונות שכאן אני חושב אין מחלוקת מסביב לשולחן הזה שיש צורך בשידור ציבורי חי נושם ובולט ולא תלוי רייטינג, לא תלוי שלטון. שמענו הצעה מעולה של השר הממונה שאני יכול לחתום עליה, ואני חושב שהוא קרא לילד בשמו. אכן פיליטיזציה לאורך שנים. ואני ראיתי אותה מקרוב פה ושם. לא תלוי רייטינג, לא תלוי שלטון, בעל איתנות פיננסית מובטחת בעל תשתית טכנית מתקדמת, מכיר בזכויות עובדים ושומר עליהם. לא טייסים אוטומטיים למיניהם. אני מדבר לא תלוי רייטינג, לא תלוי שלטון, אנחנו מדברים על תכנים, אנחנו מדברים על איתנות פיננסית, על תשתית טכנית ואנחנו מדברים על זכויות עובדים, אני לא אכנס עכשיו לפרטים של משא ומתן. אני מדבר על עקרונות. אם השולחן הזה מסכים ויכול להתלכד, למועצת העיתונות יש קול בעל משקל סגולי מיוחד. לא נתפס כקול פוליטי. דליה דורנר: אכן, אבל אנחנו חייבים, כך לי נראה, בהחלט להתלכד סביב הצורך הברור בשידור הציבורי. אבל אנחנו אחת הבעיות של השידור הציבור זה היה ברפורמה, תשמע, אי אפשר לא לדבר. רפורמה מלווה ביחס הוגן לעובדים. עו"ד שיבי: אז בוא נאמר שהעיקרון החמישי הוא יחס הוגן לזכויות העובדים. דליה דורנר: בהחלט. עו"ד שיבי: אם יש הסכמה, אני רוצה לשמוע פה אחת החלטה כזאת. דליה דורנר: בהחלט, אנחנו נקבל החלטה פה אחד. אבל לפני זה הייתי רוצה לאפשר למנהל הרדיו הערבי לדבר. בבקשה. אדוארד סחייף: אני מנהל עכשיו את הרדיו ואת הטלוויזיה בערבית. ואני מנהל הכי וותיק ברשות השידור. אני חבר הנהלה כבר יותר מעשרים שנה. אני לא מסכים עם השר שהוא אמר שהוא דורש ממנהלי מדיה שיהיו עיתונאים טובים וזהו. מנהל מדיה צריך להיות גם מנהל. הבעיה של רשות השידור שנגרמת מהפוליטיזציה הייתה שהפוליטיקאים בחרו באנשי שלומם ולא בחרו באנשי מקצוע. הבעיה של רשות השידור נגרמה על ידי כך שלא היה ניהול ברשות השידור במשך עשרים שלושים שנה. אתה היום כשאתה צריך לנהל עסק, כשאתה מחליט לקלוט אנשים אתה צריך לדעת שאתה משלם להם משכורת. כשאתה בא ומחליט על תוכנית אתה צריך לבדוק כמה התוכנית עולה לך. זה לא קרה ברשות השידור. ברשות השידור אמרו, או.קי., נעשה ובדרך כלל מה שקרה, המנכ"ל היה מקורב לממשלה והוא חרג ונתנו לו עוד כסף. איך הגענו למצב הזה שהאוצר אמר החליטו איך שהם החליטו 5% כל שנה, איך הגענו לזה? אנחנו מצבת כוח האדם של רשות השידור עמדה על בערך 1400 איש והיא הלכה וגדלה, וגדלה, וגדלה. ובסוף כל שנה האוצר בא ואמר תצמצמו ואנחנו ניתן לכם. והגדילו את האגרה לא פעם אחת. וראה איזה פלא בסוף אף אחד לא עשה כלום, כוח האדם התנפח עוד. וההוצאות גדלו. ולא היה מה לעשות. כי אל"ף הגדילו את האגרה ובי"ת האוכלוסייה גדלה, והאגרה גדלה באופן אוטומטי. האוצר רצה לכפות על רשות השידור קיצוצים ואיך הוא יעשה את זה? הלך וקיצץ את האגרה. אמר עכשיו אני לא בא אליכם, אתם בסופו של דבר תגיעו למצב שלא תוכלו להתנהל בצורה הזו. וזה מה שקרה. דעתי הדרך היחידה להציל את רשות השידור אם נדבר עכשיו. ברור שהשידור הציבורי הוא חיוני. כמו שגביש אמר פה השידור בערבית אין לו תחליף. אין לו תחליף אחר. זה רדיו ציבורי ואין השפעה של בעלי הון עליה. אותו דבר בכל המדיות ברשות השידור. בשביל לטפל במצב צריך ניהול תקין. בשביל שיהיה ניהול תקין צריכה להיות רפורמה. דליה דורנר: תודה רבה. מושיק טימור: רציתי לשאול האם הנישואין בין הרדיו והטלוויזיה הם לנצח. דליה דורנר: זה שידור ציבורי. אני מניחה, מושיק טימור: כי המשק הוא אותו משק. דליה דורנר: אני חושבת שזה מחוץ לתחום של, יש בזה היגיון שהם יחד. זה נושא מעניין אבל אנחנו לא נתעסק בזה פה. דובר: למען הגילוי הנאות יש לי סנטימנטים כלפי רשות השידור חיוביים. אבל למען הסדר הטוב אני חושב שכדאי להבהיר שהמשבר שאנחנו עדים לו ברשות השידור הוא לא משבר ייחודי לישראל ולא לרשות השידור. זה משבר שרובץ על כל הרשויות השידור הציבוריות בעולם. כולם, למעט אולי דנמרק. זה משבר מרובע שיש לו ארבע פנים. המשבר הראשון זה משבר זהות. השידור הציבורי מזה שלושים שנה לא יכול להגדיר לעצמו מי הוא ומה מטרתו ומה תכלית קיומו. האם הוא רוצה להגיע לכל הקהל ואז הוא יהיה כמו האיטלקים שירד לרמה הנמוכה ביותר כדי להגיע לרייטינג הרחב יותר או שהוא רוצה להיות כמו באנגליה עם תכנים מובחרים כמו הצ'אנל 4. זה משבר אחד. משבר שני הוא משבר כלכלי. השידור הציבורי בכל העולם נמצא במצוקה כלכלית מול השידור הפרטי. לא רק זה, בשנים שהיה, יוסי בר-מוחא: בכל העולם דרך אגב, יש פרסומות בשידור הציבורי? דובר: יש וריאציות שונות. אין כל העולם יש ככה ויש ככה ויש ככה. יש כל מיני וריאציות. המשבר הכלכלי נבע קודם כל משום שצריך להתמודד עם תאגידים וגופים כלכליים גדולים. שתיים, בתקופות המיתון באירופה בשנות ה- 80 וה- 90 שהממשלות רצו לרסן אינפלציה אחת הדרכים הייתה לצמצם או להגביל להקפיא את גובה האגרות. בין השאר פגעו באגרות רשות השידור בכל אירופה. מה שקרה בארץ. אם כי זה קרה באיחור. אחת התוצאות של העניין זה משבר טכנולוגי של המשבר הכלכלי. ציוד מיושן, חוסר מודרניזציה וכו'. ישראל איננה שונה מאחרים. מכיוון שהייתי בבריטניה בתחילת שנות ה- 90 כשפתחתי את העיתונים אני לא ידעתי אם אני קורא על רשות השידור על BBC, זה היה בדיוק אותו דבר. והמשבר הרביעי הוא משבר ארגוני. כל השידור הציבורי, צריך לזכור שהשידור קם כגוף ציבורי באירופה, למעט בארה"ב. כולם וועדי עובדים חזקים. מבנים ארגוניים ישנים, כמות גדולה של עובדים, חוסר יכולת של הנהלות שנשלטות על ידי מנגנונים פוליטיים ומינויים פוליטיים להתמודד עם זה. זאת אומרת הצרה שלנו וזה לא מנחם, אבל הצרה שלנו איננה ייחודית לישראל. ומכיוון שאני נמנה אל אלה שמאמינים שהשידור הציבורי חשוב אז אני בעד קריאה פה אחד, קולנית ככל האפשר. דליה דורנר: תודה רבה. סווהיל כראם: שני משפטים בתור אדם שמכיר את הציבור ואת המגזר הערבי. דיברנו עכשיו גם על הרדיו הערבי. אני חוזר, אני חסיד השידור הציבורי. אני חושב חיוני ביותר להשאיר שידור ציבורי במיוחד למדינת ישראל. לי יש בעיה עם שידור ציבורי בערבית. כל רדיו או כל טלוויזיה או כל שידור ציבורי בערבית הוא זרוע על הממשלה, של הממסד. יש פה משהו צריך להיות ברור ומובן לכולנו. אם לא נזכיר ולא נראה בדיוק איך אפשר לעשות את זה, זה לא יעזור. מדברים על רפורמה אני חושב שום רפורמה לא תעזור. יש משהו בתודעה יש משהו בבניין של מה שקורה בין ערבים ויהודים. לדעתי אם אנחנו באמת נתמוך ברדיו ציבורי, בשידור ציבורי, אני חושב שזה חיוני ביותר, אבל לחשוב פעמיים מה לעשות. דליה דורנר: תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון ולעבור לנושא אחר. אני חושבת שאנחנו יכולים פה אחד לתמוך בשידור הציבורי שצרותיו אלה צרות אולי של עמים אחרים אבל האדם קרוב אל עצמו ועם קרוב אל עצמו. אחת הצרות כמובן נובעת מזה שקמה לשידור הציבורי תחרות. היה ערוץ אחד וכולם צפו בו. מה לעשות. אבל זה הכרחי. הרפורמה הכרחית. בלעדיו פשוט העסק הזה ייסגר, שלום. והעסק הזה צריך גם לפרנס את עצמו. אם באופן שוטף הוא יהיה תלוי בקבלת כספים מהאוצר שום חוק לא יועיל. מפני שהמציאות חזקה מכל חוק. אם כן, אנחנו רוצים אני חושבת שאנחנו יכולים פה אחד לקבל, לתמוך בשידור הציבורי, הרפורמה, ביחס הוגן לעובדים. בניהול כמובן ראוי. תודה רבה. פרופ’ שפירא: השאלה אם יש משהו שהוא מעבר להצהרה שאנחנו יכולים לעשות. דליה דורנר: אני אינני יודעת אני התבקשתי על ידי אנשים, אמרו שעצם ההצהרה חשובה. ולכן התכנסנו. אני אשמח ואבקש גם את עזרתכם לכל עזרה. ואני אשמח. נעם גילאור: יש דבר נורא חשוב שאם לא תגבה האגרה, שאם האגרה תמשיך לרדת כפי שהיא ירדה, דליה דורנר: אמרנו שהשידור הציבור צריך מימון יותר נכון, מקור מימון נכון. מה שאני רוצה לומר לך שההצהרה שלנו היא כללית. אבל אני אשמח מאוד אם כל אחד מכם בדברים ספציפיים יגלגל את זה לנשיאות או ייתן הצעות, שניכנס יותר לעומק. ההצהרה שלנו היא כללית. היא דורשת כמובן מקור מימון עצמאי ראוי שאפשר יהיה לנהל את רשות השידור כפי שחיים שיבי יפה מאוד הצהיר. אנחנו נוציא הצהרה כזאת. ולכל פעולה עתידית שתועיל אנחנו פה, ונענה ברצון רב כולנו. יש לנו עוד כמה אורחים שייצגו אותנו בהתנדבות. המעט שאנחנו יכולים לעשות, הם עורכי דין, לא שילמנו להם, אבל לשמוע מה שהם עשו. אני קראתי את פסק הדין. עורך דין רזניק ועורך דין אילון הם פה. בבקשה. בוא תספר לנו קצת על פסק הדין הזה. אני קראתי אותו. אני מוכרחה לומר לך שלא אהבתי את ההערה של דורית בייניש אם זה היה במבחן הסבירות. אני יודעת את הכוונה שלה. היא רצתה לומר זה בסדר. רבותיי, בואו נשמע. עו"ד רזניק: שמי רזניק. יחד עם עו"ד אילון אנחנו ייצגנו את מועצת העיתונות בישראל שביקשנו להצטרף כידיד בית המשפט לעתירה שהגישה עמותה בשם שורת הדין כנגד לשכת העיתונות הממשלתית, תחנת הטלוויזיה פרנץ 2 והכתב שלה בישראל שארל אנרלין. הייתה עתירה לבג"ץ שהוגשה נגד לשכת העיתונות הממשלתית על ההחלטה לא לשלול את תעודת עיתונאי מרשת טלוויזיה צרפתית שהיא הפיקה ושידרה את הכתבה בנוגע למותו של הנער הפלשתינאי מוחמד אדורה. העתירה נשמעה כאשר בית המשפט העליון החליט שאם הוא יוציא צו על תנאי אז הוא גם יאפשר לנו להשמיע את טענתנו להצטרף כידיד בית המשפט. אנחנו כאשר ביקשנו להצטרף הבאנו את עמדת מועצת העיתונות משום שאמרנו שהעתירה כפי שנוסחה העלתה שאלות כבדות משקל וסוגיות שמצויות בנפשה של מועצת העיתונות. סוגיות שנוגעות להיקף חופש העיתונות, לשאלות מי הוא עיתונאי ומי הוא הגורם המוסמך להחליט על כך. המועצה הביעה בנייר העמדה שהגשנו לבית המשפט התנגדות לסיטואציה שזרוע שלטונית שהיא לשכת עיתונות ממשלתית מעניקה או שוללת תעודת עיתונאי על בסיס תוכן הכתבה ששודרה ותהיה הכתבה בעלת או הייתי אומר גם אם נצא מהנחה שהכתבה היא כתבה שקרית. בסופו של דבר בית המשפט דחה את העתירה. אני חושב שבית המשפט כתב פסק דין שמגבש ומחזק את חופש הביטוי. למעשה גם לשכת העיתונות הממשלתית בכתב התשובה שהיא הגישה לבית המשפט העליון הייתה נכונה לצאת מתוך הנחה שהאירועים באותו יום כפי שמצאו ביטוי צילומי בוימו על ידי צלם מערכת בעזה. ובכל זאת מנהל לשכת העיתונות הממשלתית סבר שאין מקום לבטל או לשלול את תעודת העיתונאי. בית המשפט העליון בדבריו אמר דברים שלפי דעתנו חשובים מאוד באשר לקריטריונים בעיקר לשלילת תעודת עיתונאי. ואמר בין השאר הוא התייחס לכללים לנהלים שגובשו בלשכת העיתונות לגבי שלילת תעודת העיתונאי כאשר רק אחד מהם, רק אחד מהכללים עוסק בתוכן. אחד הכללים אומר שלא יינתנו תעודות לפי הכללים אם המנהל סבר אחרי התייעצות עם גורמי הביטחון שמתן תעודה או אישורים מסכנת את ביטחון המדינה ובכלל זה פגיעה באישים. זה הקריטריון היחיד שמופיעים בכללי לשכת העיתונות הממשלתית לשלילת תעודת העיתונאי. על זה אמר בית המשפט העליון שגישה זו תואמת את עקרונות יסוד של הגנה על חופש ביטוי, חופש דעה עיתונאי לה מחויבת כל שיטת משפט דמוקרטית. בית המשפט העליון מדבר על החריג בסעיף 3-ו' שיקולי ביטחון. והוא מקבל את זה. יחד עם זאת אומר בית המשפט ראוי להדגיש כי הכללי לשכת העיתונות הנחיות פנימיות בלבד, גיבשה לעצמה הלשכה קריטריונים, רשאית המשיבה לסטות מאותם כללים במקרים ראויים ומטעמים ענייניים שיצדיקו זאת. לצורך הדיון בפנינו אין לנו (לא ברור) להחליט על שאלה מה הם המקרים הראויים שיצדיקו סטייה מהכללים כאמור. גם בית המשפט העליון וגם לשכת העיתונות הממשלתית הניחו מה שהם קראו המקרה הקיצון. מה הוא המקרה הקיצון שבית המשפט העליון יסבור שלשכת העיתונות הממשלתית הסמכות לשלול את תעודת העיתונאי. דובר: מדובר על עיתונאים זרים, נכון? עו"ד רזניק: כן. דליה דורנר: מדובר על עיתונאים זרים מפני שזה הסמכות שלהם. אנחנו דיברנו על זה. לגבי עיתונות ישראלית אין להם. עו"ד רזניק: אינני יודע, לא הגדרתי לעצמי מה הוא המקרה הקיצון והאם הכתבה שעוסקת במוחמד אדורה הוא נכנס פה למקרה קיצון או לא נכנס למקרה הקיצון או נכנס לתחום המקרה קיצון שהרי אם זה נכנס בתחום המקרה הקיצון הרי בית המשפט העליון קבע שבמקרה כזה בית המשפט העליון איננו מוכן לסבול שגם כתבה עיתונאית שקרית ומבוימת עדיין לא תהיה סמכות לשלול את תעודת העיתונאי בנסיבות האלה. ובית המשפט אמר שההחלטה מתיישבת היטב עם עקרונות היסוד של השיטה שעמדו לנגד עיני לשכת העיתונות הממשלתית וכן עם ההלכה הנוהגת לפיה על גופים שלטוניים למשוך ידיהם בכלל מהתערבות בביטויים המובאים בכלי התקשורת ומעל במות ציבוריות ועליהם לעשות שימוש בסמכויות השונות הנתונות להם בהקשר זה תוך ריסון עצמי מרבי לאור מעמדו החוקתי הבכיר של עקרון חופש הביטוי. כך באשר לסמכויות המאפשרות פגיעה ישירה בחופש הביטוי ועל ידי מניעת עצמם פרסום הכתבה, מאמר או יצירה. כך גם באשר להפעלת הסמכויות העלולות לכרסם בחופש הביטוי לעומת שלילה או אי חידוש של תעודת העיתונאי. כן סנקציה כזאת עלולה לפגוע בזרימה חופשית של מידע הנדרשת לחברה דמוקרטית וכבוד השופטת דורנר בפסק דין אחר דיברה על הנושא הזה של הענקת תעודת עיתונאי לעם והיתרות שהתעודה הזאת נותנת לא רק לעיתונאי אלא לציבור בכללותה כתוצאה מהיכולת לפעול באופן חופשי. והוסיפה דברים גם הנשיאה בייניש שהסכימה לתוצאה והיא אומרת תוצאה זו גם מתחייבת מעקרונות היסוד של משטרנו הדמוקרטי אשר לפיהם ככלל על הרשויות להימנע מפגיעה בחופש הביטוי וחופש העיתונות. ובהקשר למדיניות המשיבים, כך נקבע בהנחיותיה למעט באותם מקרים קיצוניים העלולים לסכן את ביטחון המדינה. שוב, אני לא יודע מה הם המקרים הקיצוניים העלולים לסכן את ביטחון המדינה, אבל היא כבר מדברת על התיבה הזאת. מקרים קיצוניים העלולים לסכן את ביטחון המדינה דהיינו אני יכול אולי לפרש ולומר שהמקרה הקיצון אכן יהיה המקרה שנכנס למסגרת ולמעגל של מקרים קיצוניים העלולים לסכן את ביטחון המדינה. בסופו של דבר לדעתי גם אם בית המשפט העליון היה בסיטואציה מסוימת מקבל את בקשתנו להצטרף כידיד בית המשפט ולהביא את עמדת מועצת העיתונות בישראל לפניו אני חושב שהתוצאה או פסק הדין היה זהה לפסק הדין שניתן. ובפסק הדין הזה בכל אופן אנחנו רואים עוד אחד מפסקי הדין הלא כל כך מרובים שיוצרים את המבנה המשפטי שמחזק את חופש הביטוי העיתונאי בישראל. פסק הדין נכתב על ידי כבוד השופטת חיות. דליה דורנר: תודה רבה. דובר: אז התוצאה הסופית הקונקרטית הסופית, דליה דורנר: שדחו את העתירה. דובר: הייתה שאושרה עמדת לשכת העיתונות הממשלתית? דליה דורנר: נכון. דובר: לשלול? דליה דורנר: לא, לא לשלול. עו"ד רזניק: התוצאה הקונקרטית הייתה שלא לשלול את תעודת העיתונאי בנסיבות התיק הזה. דליה דורנר: אני רוצה להעיר הערה. אני רוצה לומר שמדובר על השלטון. יש הגבלה, נניח אדם כותב דבר שקרי פוגע אז יש חוק איסור לשון הרע, יש חוקים שונים, הסתה, אני לא יודעת מה. שאפשר לפעול נגדו. מדובר על השלטון.