יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
חברי המועצה: השופטת (בדימוס) דליה דורנר עו"ד ארנה לין פרופ' יחיאלי מור פרופ' יהודה פרידלנדר הרב מתיתיהו טננבאום עו"ד עמיהוד בן פורת עמוס שוקן אבי בטלהיים יהודית אורבך יוסף פרנקל אריה אבנרי אלישע שפיגלמן נפתלי גליקסברג יורם פרי אליעזר דר פרופ' אהרון בן – זאב יוסי בר – מוחה עו”ד גרוסמן פרופ' עמוס שפירא הרב יובל שרלו אבי ויינברג

כבוד השופטת דורנר: דיווח על המצב הכספי העגום, אבל כדי שלא נתחיל רק בבשורה רעה, אז אני אתחיל בבשורות יותר טובות וזה מגעים להצטרפות גופים נוספים. אנחנו מקווים לצרף עכשיו, אחרי שינוי בדרך, לגבי התקשורת האלקטרונית גם צריך לעשות התאמות. מה שמדאיג אותנו שיש להם שיפוט משמעתי משלהם, אבל כיוון שאני חושבת שאנחנו לא רוצים דווקא לשפוט אותם, אלא חשוב לנו שיצטרפו אלינו ויהיו איתנו. גם ישלמו, אבל גם יהיו איתנו בקביעת כל נורמות החרום חשוב מאוד היום, כי התקשורת האלקטרונית היא חלק כל כך קובע של התקשורת, אנחנו רואים את זה בוועדה. יש לנו מצטרף חדש, נפתלי גליקסברג, אז אנחנו מקבלים אותך בברכה ויש לי בשורה- אנשי הפורום שמצטרפים אלינו הם לא קיבלו, או לא ראו, או לא היו בידיהם פעולות עיתונאי, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית דני סימן לא הסכים לתת להם לעודות עיתונאי, כי דוקומנטאריים, לא מספיק דוקומנטאריים, לא מספיק חשובים וכולי. אני הזמנתי את מר סימן אלי, היתה לנו שיחה טובה וסוכם איתם שאחרי שההליכים יגמרו, כי אנחנו היום נתקן את התקנות ונגדיר את זה, אז בכפיפות לקחנו ואישרנו בפרקליטות המדינה, אז מי שיציג לפניו אישור שהוא חבר הפורום, הוא יקבל תעודת עיתונאי. קיבלתי גם חדשות מחברי כנסת שפניתם אליהם. הרב שרלו: גם חברי מועצת העיתונות מקבלים תעודת עיתונאי? כבוד השופטת דורנר: מה? הרב שרלו: גם נציגי הציבור במועצת העיתונות מקבלים תעודת עיתונאי? מר שפיגלמן: יובל, שינפיקו לנו לא תעודת עיתונאי. הרב שרלו: כן. מר שפיגלמן: אבל תעודה עם תמונה, חבר מועצת העיתונות. כבוד השופטת דורנר: אני רוצה כרטיסים לחניה. מר שפיגלמן: אני רוצה כרטיסים למוזיאון. כבוד השופטת דורנר: טוב, נלך לפי הסדר, אבל אולי עכשיו, אם אנחנו כבר מדברים על הפורום, נרשום את זה עם התקנון שלהם. יש לך הצעה לאיזה שהם תיקונים בתקנון, העברת את זה לכולנו? אנחנו צריכים לעשות התאמות, יעל עברה על זה, התאמות שיתאימו לאירועים, אז למישהו יש הערות, או שאפשר לקבל? מר שפיגלמן: לפי התיקונים בתקנון, כל מי שעושה סרט פרסומת יכול להיות חבר. כבוד השופטת דורנר: לא. מר שפיגלמן: כל מי שעושה סרט פרסומת הוא עיתונאי. כבוד השופטת דורנר: ויקבל על עצמו את התקנות, אז מה זה מפריע לך? מר שפיגלמן: זה זילות של העיתונות. פשוט. כבוד השופטת דורנר: טוב, נעשה הצבעה. אנחנו צריכים להחליט במליאה. קודם כל אנחנו נראה, תראה, אני רוצה להוסיף, אנחנו כרגע מקבלים את הפורום. הפורום לא עושה שום סרטי פרסומת, אלא הם יוצרים, אבל אם יבואו בעלי סרט דוקומנטארי אז אנחנו נראה מה, גברת אורבך: סליחה, אנחנו עברנו כבר לסעיף שנקרא כאן, ההצעה שלהם לשינוי תקנון האתיקה? בזה אנחנו דנים כרגע? מר שפיגלמן: לא, אני מדבר כרגע על היוצרים הדוקומנטאריים. במה אנחנו עוסקים כרגע? גברת אורבך: כן, במה אנחנו עוסקים? כבוד השופטת דורנר: בתיקון התקנון ש, גברת אורבך: אז קפצנו לסעיף הרביעי. גברת אורבך: כן, קפצנו לסעיף הרביעי. כבוד השופטת דורנר: קפצנו מפני שסיפרתי לפני כן על ה, אז אמרתי שכבר נגמור את הסיפור. מר בר – מוחא: חברים, אני יושב בוועדת השגה של לשכת העיתונות הממשלתית. אני חבר בוועדת השגה, שבעצם שם מגיעים הערעורים של חברים שלא התקבלו ולא קיבלו תעודת עיתונאי של לשכת העיתונות. בישיבות האחרונות בהן ישבתי הגיעו לא מעט ערעורים מצד חברים, צלמי טלוויזיה, היוצרים. מסתבר שלא מעט מאלה שמגישים בקשות הם מצלמים עבור סרט, בכלל תקופה מסוימת, תקופה של שלושה חודשים ולשכת העיתונות הממשלתית נותנת תעודה זמנית. יש הרי שם את הנקודה של תעודה זמנית. לעומת זאת הגישו הגשות גם כאלה, שלמשל בעצם משתתפים בהפגנות למשל ליד הגדר, הם משתפים פעילים וזו אחת הנקודות שהם נגעו שמה. היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה שיושבת בוועדה נגעה באלה שבעצם הם מצלמים עבור גוף פוליטי, או לא פוליטי, ככה הם הגדירו את זה והם בעצם משלבים את זה במספר מקומות בעולם כתעמולה. אני לא רוצה לנקוב בשם של אחד מהם, שבעצם התקבל אצלי כחבר אגודה באגודת העיתונות בת"א. שם קיבלו אותו והוא בין אלה שנטען כלפיו שהוא מצלם ויש, כבוד השופטת דורנר: אנחנו דיברנו עם סימה על זה, זה יהיה כפוף לבדיקות אינדיווידואליות. מר בר – מוחא: יפה. בל נשכח שהשב"כ פה גם כן מתערב בקטע הזה. בואו, נדבר גלוי. השב"כ פה מתערב בשיקולים של קבלת תעודת עיתונאי בלשכת העיתונות הממשלתית. האם רשאי העיתונאי להיכנס לשטחים כאלה ואחרים ולצלם. אני, אם תשאלי אותי, אני בעד. כבוד השופטת דורנר: תקשיב, אני מומחית לנושא שב"כ. פשוט מאוד, כמובן שיש איזה בדיקות אינדיווידואליות, אנחנו לא מדברים, אז מדברים על ההכללה. הדברים האלה ידועים, אני כתבתי את זה בפסק דין של רוטרס. כפיפות, אם יש איזה בעיה ביטחונית אז זה דבר אחר, אינדיווידואלית, אבל לא כללית. כללית אי אפשר, גם לא יעמוד בפני בג"ץ. על כל פנים השאלה היא עכשיו תיקון התקנון, פה יש בעיה אחרת שהשאלה היא אם זה רחב מדי, כאשר אנחנו אומרים סרט דוקומנטארי זה יכול להיות גם פרסומת. אני אף פעם לא חשבתי שפרסומת זה דוקומנטארי. מר שפיגלמן: סליחה, זה בהחלט דוקומנטארי. פרסומת נופלת לתוך כל ההגדרות שישנן פה וכתוצאה מזה כל יצרן של סרטי פרסומת יקבל תעודת עיתונאי וזה לא טוב. גם אולי אי אפשר להחיל עליו את כללי האתיקה האחרים. מר בר – מוחא: נכון. לכן זה רחב מדי. לכן האמת היא שזה רחב מדי. מר שפיגלמן: לכן זה לא מוצלח כל העניין. עו"ד לין: אני לא מבינה. אני קוראת את זה כפשוטו. נכון שהיום כל מיני הגדרות אומנותיות ככה מתרחבות ומוצעות לפי פוסט מודרניזה וכל מה שאתה רוצה, באמת אולי מושג מסוים שהיה פעם בעל משמעות כזאת, אבל היום הוא בעל משמעות אחרת ומחר יהיה בעל משמעות שלישית, אבל כשכתוב סרט תעודה זה עדיין לא סרט פרסומת. מר שפיגלמן: ראית את הפרסומת של זוגלובק איך מייצרים את הנקניק? זה סרט תעודה של איך מייצרים נקניקים. איך נכנס הבעל חי ויוצא נקניק ונגמר הסיפור, הוא יהיה חבר. אם אנחנו רוצים את יצרני הסרטים האלה, אז זה בסדר. עו"ד לין: אלישע, בוא, מר שפיגלמן: ומוזכר שזה הופק על ידי זוגלובק. זה בדיוק התנאי. כבוד השופטת דורנר: דקה אחת. לקונסטיטוציה יש גם ספר. ההגדרה, אני מפרשת אותה בצורה הרבה יותר צרה ממך. בכל אופן יש לי שיקול דעת. כאשר יבוא נציג זוגלובק הנה, אז אני אומר לו שהוא לא נכנס להגדרה הזאת, כי יש לי יכולת פרשנות. אני כבר לא מדברת על פרשנות של בתי המשפט, שהיא פרשנות רחבה, אבל זה בהחלט על פי פשוטם את הדברים, אם אני לא נותנת לזה את הפירוש, אם כי אני לא אומרת שמה שאתה אומר זה בלתי אפשרי לראות את זה ככה, אבל זה לא הפירוש הסביר. יש כללי פרשנות, לא הייתי דואגת. הכוונה היא, והוא יגיד לנו במה הם עוסקים, הוא הסביר לי במה הם עוסקים בבית המשפט, הפורום, הוא הסביר לי בדיוק סוג של סרטים דוקומנטאריים, שבאקטואליה חלק מהחברים שלהם הם ממילא עיתונאים ופשוט זה רק אפליה, והם אלה שהם עיתונאים במקרה. מר בטלהיים: זה רק בגלל הרצון של כולם להיות מעורבים. כבוד השופטת דורנר: אתם זוכרים את הסיפור על החבורה שיושבת והיתה מאשרת כור אטומי ככה וכשהעניין הגיע לאופניים, אז יש דיון סוער. נדמה לי שאנחנו באופניים עכשיו. מר פרי: אני רוצה להמשיך לאור הדברים של בר- מוחא, אולי אני לא מבין נכון את העניין, אבל לפחות נשאל שאלה. עיתונאי הוא אדם שעיסוקו המלא הוא עיתונאות, שהוא מתפרנס מעיתונאות, שזו משכורתו. מה יקרה במצב של אדם, כמו במקרה שהוא מספר, שעושה סרט תעודה אחד, ספציפי, בעניין מסוים. הוא אוטומטית נחשב לעיתונאי? הוא נחשב לעיתונאי כל הזמן? הוא רק לתקופה הזו עיתונאי? אני חושש ואני מציג את זה כשאלה, לא כתביעה, אני חושש שאנחנו פותחים פה את הפתח באופן רחב מדי ומצליח להבהיר את הנקודה. פרופ' שפירא: יש לי שאלה, מה עם יוצר מחזה דוקומנטארי? מחזה יכול להיות דוקומנטארי? מחזה יכול להיות דוקומנטארי, דוקו דראמה. כבוד השופטת דורנר: צריך לפרש את הדברים על פי תכליתם. התכלית הזאת היא ראויה מפני שהתחלית היא להכניס את האנשים האלה, בסך הכל הם באים הנה, מצטרפים אלינו ומקבלים על עצמם את התקנון. אני חושבת שטוב שיוצר סדרות דוקומנטאריות יהיה כפוף לתקנון האתיקה וזו רק ברכה למדינת ישראל. אני שמחה שהם רוצים להצטרף. מר בר – מוחא: יש לי שאלה עקרונית. למה אנחנו צריכים לשנות את ההגדרות הקיימות? כבוד השופטת דורנר: אני לא יודעת, אני, פרופ' שפירא: אחרת הם לא יכולים להתקבל, למה? מי אמר? אם מדובר באדם שהוא יוצר סדרות דוקומנטאריות וזה תפקידו בחיים. הוא לא סטודנט שעושה את זה פעם אחת באוניברסיטה. אני חושב שעל פי הגדרה רחבה של המונח עיתונאי, אם אנחנו רוצים לקבל ולצרף לשירותינו, אז אפשר לקבל. לצורך זה לא צריך לעוות את ההגדרה של עיתונאי ולהוסיף עוד איזה שהו ספח. אחר כך אולי יבואו אנשים מקטגוריות אחרות ויגידו למה יוצר סרט תעודה כן ולא דובר אני לא יודע מה. זה אותו דבר. אני חושב שהעיתוי של השינוי בולט עוד יותר כשמסתכלים על התיקונים המוצעים הנוספים שהם בכלל לא נראים לי. למשל בסעיף 6א, אנחנו הולכים לעוות אותו. יש לנו נורמה קבועה ועקרונית, עיתון ועיתונאי יבחינו בפרסום בין ידיעות לבין פרסום. שזה יחול גם על יוצרי סרטים דוקומנטאריים. אז למה צריך לשנות את 6א ולהוסיף לו שזה יעשה באמצעים קולנועיים מקובלים. כבוד השופטת דורנר: זה פשיטה. פרופ' שפירא: אבל לא צריך. העיקרון הוא אותו עיקרון. מר בר – מוחא: אם אני לוקח סרטים כמו שהפיק נפתלי גליקסברג ואת לוקחת תוכן כנגד, זה כן עומד בקריטריונים. הנה, יושב לפנינו אדם שהפיק סרטים, הוא עומד בקריטריונים, אני לא מבין מה הסרטים האחרים שלדעתי אולי לא, פרופ' מור: אני מוכרח להגיד שכשקיבלתי את החומר הביתה אני קראתי אותו פעמיים, שלוש וארבע ולא האמנתי למה שאני קורא. לא הבנתי למה מועצת העיתונות עוסקת בכלל בנייר כזה, א'. כשהתחלתי להיכנס לטקסט, זה הרבה יותר מפריע לי, אני אסביר למה אני מתכוון- אני לא מכיר אף מועצת עיתונות בעולם שמכניסה פנימה קולנוע בצורה הזאת, כי יש פה קולנוע, לא סרטים דוקומנטאריים. אני לא מכיר אף מועצת עיתונות, אולי אנחנו נחליט שאנחנו רוצים להיות אחרים, אין בעיה. התחלתי לקרוא ואני מוכרח להודות שאני לא מבין עד היום מה זה יוצר. אם אני מממן הפקת סרט, כי הרעיון הוא שלי ואני שם את הכסף, אני היוצר? האם המפיק הוא היוצר? מי היוצר בכלל? איזה כללים של אתיקה עיתונאית צריכים לחול על איש עסקים, שרוצה לייצר סרט כדי לעשות כסף ממנו? זה לא שייך לעיתונות, זה לא אתיקה עיתונאית בכלל. עמוס העלה בצדק את העניין של סעיף 6א, אבל אפשר להיכנס גם הלאה. עכשיו, יש תקנוני אתיקה של עיתונאים בעולם, שעוסקים בזכויות היוצרים של היצירה של העיתונאי ואני לא מציע לעסוק בסוגיה הזאת כרגע, כי השאלה היא למי זכויות היוצרים- לעיתון, לעיתונאי? אבל פתאום מותר כבר לעשות כסף מהעניין? גברת אורבך: מה, בעלים של עיתון לא עושה כסף מהעניין? פרופ' מור: לא, אבל תראי, על אף האמור יוצר סרט תעודה רשאי לקבל תמורה. ממי, מזוגלובק? פרופ' פרידלנדר: אני יוצא מתוך ההנחה שמועצת העיתונות, או אגודת העיתונאים זו פרופסיה, ולפרופסיה צריכה להיות הגדרה מאוד ברורה מי נכל בפרופסיה ומי לא נכלל בפרופסיה. אנחנו מגיעים לרדוקסיו עד אבסורד, כי למשל הסתדרות המורים בישראל עדיין לא קיבלה את מורי הנהיגה. הם לא אומרים זה מורה וזה מורה. זה מלמד על תורת הגלגלים בפילוסופיה של ימי הביניים, זה מלמד איך להזיז גלגלים בכביש. פרופסיה צריכה להגדיר בדיוק את הגדרתה. עכשיו, עיתונאי יכול להשתמש באמצעים של סרטים, אבל הוא לא תסריטאי ותסריטאי הוא מי שאומנותו בעשיית סרטים, הוא לא עיתונאי, הייתי מפריד בין הדברים. אם רוצים שיהיו חוקי אתיקה מקובלים בשתיים- שלוש פרופסיות זה סיפור אחר, אבל לא הייתי עושה כאן, כבוד השופטת דורנר: ברור, בסדר. מר שוקן, בבקשה. מר שוקן: אני דווקא חושב שכן יש בזה השוואה, בין עיתונאי למי שרוצה לעשות סרט דוקומנטארי. בוא נניח שהנושא הוא ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השנייה. אתה יכוןל לעשות על זה תחקיר עיתונאי, אתה יכול לעשות על זה כתבה במוסף ואתה יכול לעשות על זה גם סרט דוקומנטארי. מר שפיגלמן: וגם מחזה תיאטראלי, גם המחזאי הוא עיתונאי. מר שוקן: לא, לא. יש הבדל. בסרט דוקומנטארי אתה מחויב לאמת, מר שפיגלמן: לא. כתוב פה שהאמת היא באמצעים קולנועיים. זה השינוי בתקנון. האמת היא בעיני המסתכל. מר שוקן: האמת היא לא בעיני המסתכל. אין הבדל בין תסריט שאני עושה, סרט דוקומנטארי על קבלת ההחלטה לצאת למלחמה בלבנון, אני צריך ללכת לדבר עם האנשים ולשמוע מה שיש להם להגיד ולעשות את כל מה שעושים, שתה יודע יותר טוב ממני כשרוצים לעשות סרט טלוויזיה, או תוכנית טלוויזיה, או סרט דוקומנטארי על הדבר הזה. אני בהחלט כן יכול להעלות על הדעת שמישהו אומר אני מקבל על עצמי כשאני עושה את זה, את כללי האתיקה העיתונאיים, זאת אומרת שאני מחויב לקבל תגובות ואני מחויב לאמת ואני מחויב לכל מיני דברים כאלה, זה נראה לי פשוט כלי אחר לעשות את אותו דבר שאני יכול לעשות עם מקלדת, אני יכול לעשות עם מיקרופון ,אני יכול לעשות גם עם מצלמת טלוויזיה ואני יכול לעשות גם עם מצלמה של סרט דוקומנטארי. מהבחינה הזאת זה נראה לי הכל, ואנחנו חיים בעולם שאמצעי התקשורת הם מאוד מגוונים ואני חושב שכן יש עניין, בפרט אם אנשים רוצים להגיד אנחנו מקבלים עלינו עול מצוות, אז תגיד שאנחנו מוכנים לקבל אותם. אני מודה שיש לי בעיה אחת במקור, שיכול להיות שאפשר גם אותה להסביר, זה העניין של התמורה. ברור שגם עיתונאי שעושה כתבה על ההחלטה לצאת למלחמה בעיתון הוא מקבל תמורה. מר שפיגלמן: הוא מקבל תמורה מהעיתון, לא ממי שעושה עליו את הכתבה, סליחה. ברגע שהוא קיבל תמורה ממי שעשה עליו את הכתבה, אז אתם פיטרתם אותו. מר שוקן: אתה צודק. אני אומר שפה יש בעיה מסוימת באופי הבימוי. יחד עם זה אנחנו גם צריכים להביא בחשבון את האופן שהתעשייה הזאת של הסרטים הדוקומנטאריים מתממנת. בדרך כלל זה לא ה, כבוד השופטת דורנר: היוצר. מר שוקן: הגורמים שעושים את הסרט הדוקומנטארי, בדרך כלל, משום שאז זה באמת סוג של סרט פרסומת, אלא זה קרנות ו, כבוד השופטת דורנר: רק דקה אחת, סליחה, תנו לי לנהל את העסק. אתה מוכן להסביר לקהל בכלל מה זה הפורום, מי החברים בפורום, כדי שנבין על מה מדברים פה. למעשה אני יוצאת מתוך ההנחה הלא נכונה ש, הם היו אצלי, הרי שכנעו אותי קודם. אנא תסביר לנו. מר שפיגלמן: כדי שהם יכנסו אנחנו צריכים להתפשט, זאת אומרת אם הם מוכנים להיכנס בתנאים שלנו זה דבר אחד. כבוד השופטת דורנר: בסדר, אז אולי נשמע מה הם אומרים, בסדר? [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] כבוד השופטת דורנר: אפשר לאפשר לי לנהל את הישיבה הזאת בצורה מסודרת? אני מציעה שנציג הפורום יסביר, לפני שאנחנו נדבר הוא יגיד לנו מה הם עושים, אז נהיה יותר אינטליגנטיים, והאם אתה חושב שכל הטעונים האלה הם מחויבי המציאות, בבקשה. מר גליקסברג: שלום, ערב טוב. לי קוראים נפתלי גליקסברג, אני יושב ראש פורום היוצרים הדוקומנטאריים. פורום היוצרים הדוקומנטאריים מונה כ- 350 חברים שהם במאים, עורכים ומפיקים של סרטים דוקומנטאריים, אנחנו יודעים מאוד את ההבדל בין סרט פרסומת לסרט תעודה, אין אצלנו ספק בעניין הזה, אנחנו לא מתבלבלים עם זה לרגע. מה שקורה זה, קוראים לזה סרט תעודה, זה נראה כמו סרט תעודה ואנחנו חושבים שזה סרט תעודה, אז זה סרט תעודה. ברשותכם, תנו לי דקה וחצי ואני אשמח לענות על שאלות. אני רוצה לומר שמבחינתנו כארגון שלפחות חלק מכם בוודאי שמעתם עליו, אנחנו בדרך כלל פונים עצמאית ומקווים לומר דברים שאנחנו חושבים שחשובים לחופש העיתונות ונעשה דוקומנטארית. עיתונות ועשייה דוקומנטארית בחלק ניכר מהמקרים הם תאומים זהים, אם לא אותו יצור. קחו את הסרט האחרון שעשיתי ברשת שעסק במלחמה, הסרט שעשיתי על רצח רבין, מבחינתי זאת עבודה של דוקומנטאריסט שעוסק בתחום של חקר. עכשיו, בתוך הז'אנר הזה יש צבעים כאלה ואחרים, בדיוק אגב, כמו שמישהו כותב בסוף שבוע או במוסף הארץ הוא עיתונאי, למרות שאיננו מסקר. לרי לבנה היא עיתונאית ראויה לכל דבר ועניין, למרות שהיא לא רצה במלחמות עם מיקרופונים, זאת אומרת גם בתחום העשייה התיעודית יש סוגים שונים ותתי ז'אנרים. הדבר המרכזי היום, שזה שיקוף של מציאות ולא יצירת מציאות. החשיבה שלנו להצטרפות למועצת העיתונות היא מורכבת. האופי של היוצרים הדוקומנטאריים הם חוץ ממסדיים, הייתי מגדיר את זה ככה. לאור תהליכים חמורים שאנחנו רואים בשנים האחרונות, של פגיעה בחופש העיתונות אנחנו חושבים שצריך לאחד כוחות ואנחנו במידה מסוימת, כבוד השופטת דורנר: סליחה, אתה לא רוצה לשמוע? דובר: לא, אנחנו מפרשים את דבריו. מר גליקסברג: יש לי עברית לא רעה ובדרך כלל אני גם די מובן. החשיבה שלנו להצטרפות למועצת העיתונות וקבלת תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, שאצלנו זה לא פשוט היה להעביר אותו לחברים שלנו, היא מתוך חשיבה שיש צורך לאגד כוחות כדי לשמר סוג של אתיקה והיצירה של צה"ל בחלקים עיקריים מהשיח העיתונאי. הבקשה לשינוי תקנון נובעת בגלל שאנחנו מתייחסים לתקנון של מועצת העיתונות ברצינות. הייתי יכול להגיד אין בעיה, נצטרף, יאלא, יהיה בסדר. יש לנו יועץ משפטי, מר גרינמן, איש שמבין טוב בכל מה שהוא חתום עליו והצעתו של היועץ המשפטי שלנו, על מנת שאנחנו נדרוש מכל מי שחבר פורם לעמוד בתקנון הוא לבצע שינוי שמבחינתכם הוא לא פוגע בכלום, לקוצר הבנתי, מתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. הוא רק מאפשר לנו לעמוד במה שהיוצרים לוקחים על עצמם. הסעיף, אני אתייחס רק לסעיף אחד כבר שדנו בו, הסעיף של קבלת תמורה, הייתי אומר שהוא נובע מזהירות יתרה. אחד, למה הבקשה שלנו? כי יוצר דוקומנטארי, הרבה פעמים יש קרן שהיא קרן ציבורית אפילו, שתומכת בסרט. כשקרן תומכת בסרט יש לה סוג של אג'נדה, אז היוצר רב איתה- כן מקבל את האג'נדה, לא מקבל את האג'נדה, בדרך כלל מדובר בסוג כזה שלא שזוגלובק מממנת את הסרט, אלא קרן עמיחי, או קרן דורון, או כל קרן אחרת. ביקשנו לשנות בתקנון האתיקה משהו שאומר, שאם מישהו תומך בסרט זה ממש, הלוואי והעיתונות הכתובה היתה עומדת בזה, אנחנו נחייב יוצר לציין בראשית הסרט מי תמך בעשיית הסרט. עכשיו אני אשמח לענות על שאלות. גברת אורבך: נראה לי שזו תהיה טעות מצידנו לדון כאן בשינוי התקנון רק משום שקבוצה מסוימת ולא אחרת השתמשה בכוח, סוג שאני מאוד מעריכה אותו, וגם מיקי, מצוין שהיא נפגשה איתך והצליחה לעלות לסדר היום ולקבל דווקא את העניין שלה. אני מדברת על כוח פוליטי ואני מאוד מעריכה אתכם. אז אנחנו עכשיו נשנה תקנון, בלי לשים לב לכל ההיבטים של זה. השאלה אם מחר יבואו באמת בחזור. אחר כך יבואו מורים שמלמדים תקשורת ואחר כך יבואו כל הסטאז'רים. הרי זה טוב ולא טוב. אנחנו נשנה את התקנון משום שגוף מסוים רואה שסעיף מסוים לא מתאים לו, אז אני חושבת שזה לא נראה לי, שזה לא המקום. אולי צריך להקדיש ישיבה מיוחדת לשאלה האם צריך להגדיר מחדש לאור שינויים טכנולוגיים ואחרים את המקצוע עיתונאי ונחליט על פי השיקולים החדשים מי כן צריך להתקבל ומי לא. לא שאנחנו נשנה את התקנון הזה. פרופ' שפירא: אני רוצה להיות ענייני וחיובי. אני רוצה להבין, כל החברים, ה- 350 האלה, זה אנשים או שזה כולל גם גופים? מר גליקסברג: רק אנשים. פרופ' שפירא: אנשים אינדיבידואלים. עכשיו, עיסוקם הייחודי, או העיקרי הוא בעשיית סרטים דוקומנטאריים? מר גליקסברג: אמת. פרופ' שפירא: זאת אומרת אנשים, לא גופים אתה אומר, עצמאית, שעוסקים בעשיית סרטים דוקומנטאריים. למה שאנחנו לא נאמץ איזה פרשנות, או הבנה וכולי, שאנשים כאלה, באמת עיקר עיסוקם, אני אפילו לא אומר כל עיסוקם, אבל עיקר עיסוקם הוא בעשיית סרטים דוקומנטאריים, הם בעינינו, איך אומרת ההגדרה? אין לנו הגדרה לעיתונאי. זו אחת הבעיות הקלאסיות של המקצוע הזה. עיתונאי, אצלנו כתוב עיתונאי לרבות עורך. אין הגדרה, אז אני חושב שאנחנו יכולים להסתכל עליהם לצורך העניין כעיתונאים. אין לנו הגדרה מדויקת מיהו עיתונאי. זה על פי חוש המומחיות. כבוד השופטת דורנר: הם הלכו ליועץ המשפטי שלהם והוא הציע, מר שפיגלמן: סליחה, יש הגדרה. עמוס, אתה טועה. החברות במועצת העיתונות היא על בסיס, העיתונאים הם אלה שחברים באגודות העיתונאים השונות. אין עיתונאים אחרים שחברים במועצת העיתונות. בתקנון של אגודת העיתונאים יש הגדרה מדויקת מיהו עיתונאי. מר בר – מוחא: לא, אתה טועה, יש גם את העיתונות התקופתית. כבוד השופטת דורנר: מה יהיה אם יש עיתון רציני שהעיתונאים שלו הם לא חברים באגודה, אז לא נצרף אותם? ברשותך אלישע, תראו, יש לי גישה אחרת בבסיסה. המועצה היתה די משותקת ודי לא רלוונטית ודי זה, אנחנו צריכים להחיות אותה במאמצים. אנחנו צריכים לצרף. חשוב לנו לצרף גם, אנשים שכמובן עוסקים בעיתונות ולא בפרסומת, אז זה ברור. זו עמדתי, לכן אנחנו הולכים לעיתונים כאלה ועיתונים אחרים, או לעיתונים רוסיים ולתקשורת האלקטרונית. הפורום הזה הגיע אלי בכלל לא בשביל להצטרף. הם באו אלי מפני שהם חשבו שכנשיאת מועצת העיתונות אני אמונה להגן על חופש העיתונות. זה נכון, ואז היו להם איזה עניינים והזמנתי אותם לשיחה. אמרתי להם ששמעתי במה הם עוסקים ולפי עניות דעתי, אני מסכימה לתיאור שעמוס שוקן נתן, אני רואה בהם עבודה עיתונאית, אחד כותב ואחד עושה סרט דוקומנטארי, זה באותה רמה. התרשמתי שהם יכולים להוסיף לנו ועוד חשבתי, שחשוב שגם אלה שעוסקים בתחום הזה יקבלו עליהם את תקנון האתיקה. זה מאוד חשוב בעיני. כן בבקשה. פרופ' מור: אני מוכרח להודות שמהדברים שלך יש שני דברים שלא כל כך מסתדרים לי. הראשון, אתה באת ואמרת שבעצם אתם רציתם לשתף פעולה עם מועצת העיתונות כדי לאגד כוחות במאבק למען חופש העיתונות. בשביל זה אתם לא צריכים להיות חברים במועצת העיתונות. אפשר לשתף פעולה בין שני גופים. הדבר השני, אתה רמזת, יכול להיות שהאוזן שלי הטעתה אותי וזה בעיה של קוצר, אבל אתה דיברת על בעיות של אתיקה בתוך תעשיית הסרטים הדוקומנטאריים. מר גליקסברג: ממש לא. פרופ' מור: לכן אמרתי, יכול להיות ששמעתי לא טוב. עכשיו, כיוון שאנחנו מכירים את אגודות העיתונאים, מדוע שהחברים שלכם אינדיבידואלית לא יצטרפו לאגודות העיתונאים, הגוף כגוף יכול לשתף פעולה עם מועצת העיתונות במאבק למען הגנת חופש העיתונות והחברים באופן אישי שעונים על הקריטריונים, כי תראה, כשאני קורא את המונח יוצר יש לי בעיה. האם המונח יוצר כולל גם גריפים ונערת מים? מר גליקסברג: לא. פרופ' מור: מה כן? [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] פרופ' מור: סליחה, אבל מצד שני בטלוויזיה גם מאפרת היא חברת אגודת העיתונאים, אז אני לא יודע איפה הגבולות. מר גליקסברג: נדמה לי שיש פה שאלה שהיא גדולה מזה. האם מועצת העיתונות מעוניינת להרחיב את השורות ושפורום היוצרים הדוקומנטאריים יהיה חלק ממועצת העיתונות ואז לפתור את כל מה שלא מסתדר. אם לא, גם לגיטימי. אנחנו גוף שקיים עשר שנים. אין לנו עניין להצטרף לאגודת העיתונאים ולא להיות שר עבודה בשום אגודה אחרת, פרופ' מור: באופן אישי, לא כגוף, מר גליקסברג: מי שרוצה להצטרף שיצטרף, אני לא חבר, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר שוקן: תראה עמוס, אני לא מעסיק עיתונאים שאינם חברים באגודת העיתונאים, למה הם צריכים, פרופ' שפירא: למה שהם ילכו ולא יצטרפו למועצת העיתונות? מר שפיגלמן: מבלי שנשנה את ההגדרה של התנאים. כבוד השופטת דורנר: רגע, רגע, טוב בסדר, אורנה רוצה לדבר. עו"ד לין: טוב, תקשיבו שנייה. אני חושבת שמה שנפתלי אמר בסוף דבריו הוא העיקר. תראו, יש לנו עניין להרחיב את מעגל החברים. כמובן הרלוונטיים. לא לעבור ברחוב עכשיו ולאסוף אלינו את כל מי שעובר ברחוב. מתוך כל בעלי המקצועות הדומים, נראה לי שיוצרי, ונעזוב רגע חיליק, תיכף נגיד מה זה יוצרים, אבל נראה לי שמי שעוסקים ביצירת סרטי תעודה, כדאי שיחול עליהם תקנון האתיקה. הם עוסקים בדבר מאוד קרוב למה שעיתונאים עוסקים ובטח יותר מאשר הפרוק. זה אחד. שתיים, החברות באגודה היא לא תנאי שאין ביתו להיות עיתונאי, או חבר מועצת העיתונות. גם פה אין לנו עניין לשנות סדרי בראשית, לא להחליף פורום ולא להחליף אגודה ולא להחליף שום דבר. הדבר היחיד שאני חושבת שאפשר לעשות אולי בצורה יותר מדויקת זה באמת, את סעיף 6א לא צריך לשנות, what ever it is מה שנקרא. זאת אומרת, בוודאי שבשינויים המחויבים, כפי שאומרים במשפטים, שההבדל בין דעה לבין ידיעה, או בין אמת וכל דבר אחר, תחול על יוצרי הסרטים הדוקומנטאריים בלי שצריך יהיה לשנות את התקנון. לדעתי תקנון האתיקה צריך להישאר כמו שהוא. לגבי הערה אחרת, אני חושבת שלמישה או מישהו אחר, אז יכול להיות שיצר סרט תעודה צריך להיקרא מי שדרך עיסוקו בכתיבה, או בבימוי, או בעריכה של סרטי תעודה. זאת אומרת לא אחד שעושה סרט אחד, אז הוא כבר זה, אבל יש דרך להגדיר את זה, זה די פשוט. מי שדרך עיסוקו בכתיבה, או בבימוי, או בעריכה של סרטי תעודה. באשר לסעיף 18 שזה המימון, אנחנו נוסיף בהגדרה של יוצר נפתלי. מי שדרך עיסוקו בכתיבה, או בבימוי, או בעריכה של סרטי תעודה ומלבד שדרכי המימון של סרט התעודה אינם עומדים בניגוד לאמור בסעיף 18 לתקנון. אם מישהו מקבל מימון מזוגלובק זה עומד בניגוד לסעיף 18 לתקנון והוא לא יהיה. מר בר – מוחא: מי לא יהיה? אורנה, אני אגיד לך מה שקורה. יש היום 200 או 350 חברים לפורום היוצרים הדוקומנטאריים או קיי? 100 מהם חורגים מהתקנון, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר גליקסברג: סעיף 18 מדבר על טובת הנאה. יכולנו להתעלם מהסעיף הזה לחלוטין, מפני שאפשר להתווכח האם תמיכה בסרט היא טובת הנאה או שהיא משהו אחר. עכשיו, כדי להיות, שידינו תהיינה נקיות ביקשנו להרחיב את הסעיף לא בשביל להקל על חיינו, כדי להבהיר בדיוק שבכל מקרה שבו תתקבל תמורה לסרט מאיזה שהו גורם, יצוין בראשית הסרט ממי התקבלה התמורה. מר שפיגלמן: אז זה אפליה נגד כל העיתונאים, שלא יכולים לקבל פרוטה מה, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר בר – מוחא: סליחה שאני קוטע לצורך ההקלטה שלא, תראה, הרי אתם תקבלו תמורה עבור אותו סרט מערוץ שירכוש את הזכויות של השידור וזה בסדר, זה מקובל. לא צריך לשנות את התקנון. עכשיו, בנוסף לזה אתם תקבלו סכום כסף לא מבוטל מזוגלובק או מתנובה או מכל חברה אחרת, שאותו תחקירן, העובד הזוטר של הזוטר, לא יעניין אותם, כלומר יש כאן עניין של אפליה כלפי אותו עובד זוטר שבעצם מקבל סכום, מר שוקן: סליחה, אני קראתי ביום שישי כתבה בידיעות אחרונות, שחייבה על איזה מסע בארה"ב ובסוף הכתבה היה כתוב שהמסע של איקר סלמה ושל הצלם שלו מומן על ידי שברולט, שאין להם שום נגיעה לתחום. מר בר – מוחא: בשביל זה בארץ היה ביקור שהביא סיקור פנטאסטי שבוע קודם לכן. מר שוקן: לא, לא, בגלל שאנחנו בעצם אומרים שאנחנו לא רוצים לקבל הזמנות מיצרני מכוניות כשהם עושים השקה של דגם חדש ומזמינים את העיתונאי ומכניסים אותו ביזנס ועושים לו good time במלונות. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו אומרים נשלח ונשלם. בסדר, אבל יש כתבים שלא נוהגים ככה וחלקם עיתונים יותר עשירים. אני חושב שיכול להיות שהכתבה הזאת שנקראת סראנט צריכה לעלות לדיון במועצת העיתונות, אבל, מר שפיגלמן: זו לא דוגמא שכיחה לעבודה של עיתונאי. באמת. החריגה של איקר סלמה היא לא הדוגמא, מר גליקסברג: הלוואי וזוגלובק היו מממנים לנו את הסרטים, עו"ד לין: תקשיבו שנייה, סליחה עוד פעם שאני לוקחת את רשות הדיבור, אבל רק דקה. סעיף 18 ברוחו של ניגוד עניינים, זו הרי רוח סעיף 18, לכן יכולים להיות סרטים דוקומנטאריים שיהיו ממומנים מכאן ומכאן בלי שיהיה שמץ של ניגוד לסעיף 18. מצד שני יכולים להיות חלילה סרטים דוקומנטאריים שיהיו ממומנים בדרך שנוגדת את סעיף 18. השאלה היחידה, כמו שיוסי אמר, זה איך אנחנו לא מכניסים את אלה שאנחנו לא רוצים, או לא מתאימים, או לא עומדים בקנה אחד עם התקנון, לבין להכניס את אלה שכן עומדים בתקנון. כבוד השופטת דורנר: סליחה, בואו נשמע את אבי. מר בטלהיים: אני בעיקרון תומך בהרחבת השורות של המועצה, זה דבר שיקנה לנו יותר כוח, יותר מעמד ויקל גם על מאבקים בעתיד. אני חושב כשמדובר בגוף, כמו הגוף הזה של פורום היוצרים הדוקומנטאריים, זה דבר שמחייב איזה שהיא התדיינות בנינו ולא ש, נפתלי הוא אדם נחמד וסימפטי, בא לכאן עם הצעה לתיקון בתקנון, אולי גם אנחנו רוצים להציע תיקונים לעצמנו. בכלל לא היה ההזדמנות בידנו לבחון את הדבר הזה, משום שמאוד יכול להיות שבעקבות הצירוף של הגוף הזה, זה יפתח פתח לגופים אחרים, שאולי אנחנו לא נחבב את עצם הרעיון שהם יצטרפו אלינו, שהם ייתלו בכך ויגידו יום אחד, אם קיבלתם את פורום היוצרים התיעודיים תנו גם לנו להיכנס, אבל לפחות, אני לא אומר שאין להם מקום. יתכן שבתיקונים שהציעה כרגע אורנה, זה מקרב את זה עוד יותר, כבוד השופטת דורנר: אנחנו נסדר את התיקונים. תראה, אנחנו לא חייבים, כפי שאמרתי הם לא רצו להצטרף, הרעיון הוא שלי. אני חושבת שאנחנו חייבים להחליף את השורות באנשים שהתחילו לפרופסיה. מר שפיגלמן: לא, חייבים להתחיל את השורות באלה שמקבלים עליהם את תקנון האתיקה שלנו, לא באלה שאונסים את תקנון האתיקה. אנחנו כדי להכניס אותם מוותרים על האתיקה. כבוד השופטת דורנר: אתה לא מאפשר לי לסיים לדבר. הרעיון היה כמובן שהם יקבלו את תקנון האתיקה ובנפרד, אז הם הלכו ליועץ המשפטי שלהם והוא אמר יש פה הערות כאלה ואחרות. מה שאני מנסה לומר הוא שעניין הטיפולים בתקנות כאלה או אחרים הם נועדו לעשות התאמה. הרעיון הוא שלפי התרשמותי, לפי התיאורים שלו, העבודה היא בהחלט עיתונות, לא זוגולובק ולא פרסומת. הם אמרו לי שהם בעיקרון מוכנים לקבל את תקנון האתיקה וזה דבר לא רע. ללא ספק, טוב שגם האנשים שיוצרים סרטים דוקומנטאריים יהיו מחויבים לתקנון האתיקה. סך הכל הם מעמידים את עצמם לשיקול תקנון האתיקה. עכשיו, לגבי שינוי כזה או אחר, אז אפשר לעשות התאמות וסידורים לאור ההערות שלכם. אני לא רואה בזה שום קושי, ההערות מאוד חשובות וגם הם יקבלו את זה. הם פשוט הלכו, כשאני אמרתי להם חברים, אני לא רוצה בכלל לטפל בבעיה שלכם, אלא תצטרפו אלינו, שמעתי מה הם עושים. אני אמרתי, קיבלתי גם פניות מחברי כנסת ואמרתי קבלו את תקנון האתיקה, נדבר איתכם. הם אמרו בסדר, אנחנו אבל רוצים להתייעץ עם היועץ המשפטי שלנו, משם היו כל השינויים. אנשים פנו לחברי כנסת, אז הם פנו אלינו כמטפלים בעניין. אני מבינה שחברי הכנסת מקבלים בוודאי, נדמה לי, תקציב מיוחד לטפל בציבור לא? יש להם איזה תקציב. פשוט אני, ממש וכמעט התנצלו, אז נראה לכם שהבאתי את הבן אדם הזה אחרי שביקשתי אותו להצטרף ועכשיו כולם התנפלו עליו שהוא לא בסדר. מר בר – מוחא: לא, לא, אנחנו על נפתלי לא יכולים להגיד שהוא לא בסדר. הוא מעל ומעבר לזה. כבוד השופטת דורנר: אני קצת מתבדחת, כי צריך להוריד, אבל זו האמת. הוא בא אלי בעניין מסוים ואני אמרתי לו תשמע חביבי אני הרי מחפשת. ברור היה לי שכיוון שהם עוסקים ביצירה דוקומנטארית, טוב יהיה הדבר שיהיה להם תקנון אתיקה, זה דבר מצוין. אז לגבי ההתאמות, כפי שאמרתי עלו פה הערות ואפשר לעשות התאמות. בבקשה. פרופ' פרידלנדר: תקנון אתי זה מערכת של מצוות עשה ולא תעשה. עכשיו, אם בא גוף, כל גוף שהו ואנחנו רוצים לאגד שלושה- ארבעה גופים שמוכנים לקבל את מצוות העשה ולא תעשה, בבקשה. הלוואי שיבואו אלינו מחברי פשקוויל לקבל את תקנון האתיקה אז נהיה מאושרים. כבוד השופטת דורנר: אתה חושב שישלמו גם דמי חבר? פרופ' פרידלנדר: מפחדים ממשפט לשון הרע, מספיק שנמצא את הרב שייתן להם פסק הלכה, אז הם יצטרפו. זה עדיין לא עושה אותם, כי מה שהפחיד אותי כאן, כי כשלוקחים סעיף ובודקים שהוא יהיה גמיש כדי שהוא יהיה תואם גם לאיגוד א' וגם לאיגוד ב' כמו שהוצע, מקובל עלי לחלוטין. אין לי בעיה עם זה, אבל כשאני רואה שיש כאן ניסיון להגדיר מצד גוף אחר הגדרת עיתונאי זה מפחיד אותי. לחשוב על מצוות, אם היה לי חתול והחתול שלי חזקה עליו שהוא לא ישמור שבת, במיוחד כשר וגם לא ילבש שכנס, הוא לא הופך להיות יהודי לשמיים, הוא נשאר חתול. למרות שהוא קיבל את תקנון האתיקה והמצוות הן המצוות אצלי בבית. אני מאוד מכבד את החתול הזה והחתול הזה, אם יהיה לי חתול, אבל אני הייתי מבחין בכל גוף. הלוואי שיהיו ארבעה- חמישה גופים שיקבלו את תקנון האתיקה שלנו, זה יגביר את המוסד, כבוד השופטת דורנר: בסדר, תן ליעל שהיא עשתה את ההתאמות, אז נשמע, בבקשה. עו”ד גרוסמן: רק שני משפטים, אני ראיתי שיש נכונות פה של גוף נוסף להצטרף. אני משתמשת בכוונה במילה נכונות, כי אני ראיתי את זה כרווח של מועצת העיתונות. לא רק זה, אלא גם משום שאני באמת חושבת שמה שאנחנו נוכל להסיט את האתיקה שלנו גם בין מי שסובב במקצועות משיקים ומקבילים ושייכים לעניין, אני חושבת שיש פה גם בכל זאת איזה שהו רעיון של מועצת העיתונות, שרוצה שאמצעי התקשורת על כל גווניה ינהגו על פי כללי האתיקה ואני רואה את זה כמבורך שיצטרף גם הפורום הזה. השינוי היחיד המהותי במידה שבה אפשר לדבר על המומחיות זה סעיף 18, מר שפיגלמן: לא נכון, את טועה יעל, את טועה. השינויים הם בכל הסעיפים. מה שקורה זה במקום שאנחנו מפיצים את האתיקה שלנו, אנחנו מקבלים את האתיקה שלהם. עו”ד גרוסמן: לא. אני חושבת שאתה טועה. מר שפיגלמן: על ידי שינויי התקנון את רוצה להפוך אותנו לחברים בפורום היוצרים. עם כל הכבוד. עו”ד גרוסמן: רק לסיים את המשפט. אני חושבת שהשינוי העיקרי הוא השינוי בסעיף 18, שמיועד לחדד את העובדה שכאשר לסרט דוקומנטארי יש מימון, אז הדבר הזה יובלט. כמו שנאמר, במילא לעיתונות מפעם לפעם יש מימון והדבר הזה כתוב. אצלהם אנחנו מבקשים שיהיה מובלט, זה כל ההבדל ואני חושבת שברגע שהם מקבלים את כל יתר כללי האתיקה שלנו, הם מצטרפים אלינו ולא אנחנו מקבלים. כבוד השופטת דורנר: ברור שהכוונה היא לא, לגבי ההגדרות היו הערות ואני חושבת שאפשר יהיה אולי לוותר על ההגדרה ולהשאיר את זה עיתונאי, אני לא רואה שום בעיה בדבר הזה. אפשר לוותר גם על סעיף 18 עם פרשנות, אבל אני חושבת שזה מגן, הפרת סעיף 18 הופכת לעבירה על התקנון אם הם יפרו אותה, לכן זה משהו נוסף, אבל גם על זה אפשר לוותר. לפי דעתי השינויים האלה הם שינויים טכניים, אבל אני פשוט רוצה לקבל את הסכמתכם העקרונית, אתם הנשיאות. אני לא רוצה לעשות דברים כשאין לי גב שלכם. לצרף אנשים שעוסקים במקצוע, לפנות אליהם. למשל, מישהו העלה למה אתם אינדיבידואלית לא מצטרפים כעיתונאים לבד? יש גלובס, החברים שלו הם לא לבד. מה אני יעשה, אני לא אהיה צד איתו? אנחנו כל הזמן בטלפונים איתם שיצטרפו. מר בר – מוחא: אני רוצה להגיד לך משהו, אני רוצה שתשמע גם כן. אני העליתי נקודה חשובה מאוד כבר כשיוסי פנצ'ר יצא החוצה, העליתי נקודה חשובה לגבי עיתונות תקופתית, שהתקבלה פה, לא יודע איך התקבלה, מה התקבלה, עיתונות תקופתית גם לא עומדת בנושא תקנון האתיקה. אם עיתונות תקופתית פה, אין שום סיבה שהפורום לא יהיה פה. עכשיו, אני חושב שהפורום יותר חזק מאחר והוא טוען שהעיתונות התקופתית שמייצגת את עיתון לשכת עורכי הדין ועיתון לשכת רואי החשבון, שכל מיני גופים ש, אני לא יודע, והם יושבים פה. אני לא מבצע שום מזימה, אנחנו עובדים עם כל העיתונאים ואני נחשב כעיתונאי כמוהם. זה לא יכול להיות. הרב שרלו: חצי דקה, אני רוצה לשאול משהו, רק כדי להבין את כוונתך. ניקח סרט תעודה כמו "שאני מקודשת". הוצגו שמה שלוש מסורבות גט באופן חד מימדי לחלוטין, אגב שאני כמובן תומך באג'נדה הזאת, אבל זה לא קשור. האם אתם תסכימו להעמיד בדין אתי יוצר סרט שהראה רק את שלושת הנשים האלה. מר בר – מוחא: זו דעה וזו לא הבעת עובדה. זה בדיוק ההבדל בין, הרב שרלו: אז מה? [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] עו"ד לין: אם מישהו יתלונן, אז הוא יבוא ויגיד זו דעה ולא עובדה. הם יתנהגו על פי תקנון האתיקה, בדיוק ככה. הרב שרלו: אם מועצת העיתונות תגיד שכזה סרט הוא מבחינת מיקרו דם, מכבוד הטיעון, שזה טיעון שתמיד יהיה אוטומטי, הצגתם מידע ולא דעה. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר גליקסברג: אז זה בדיוק הרעיון שכן. כבוד השופטת דורנר: הרעיון הוא פשוט. יורם, רצית להציע משהו. מר פרי: אפשר גם לקבל בברכה את היוזמה של נשיאת המועצה לפתוח את השורות ולהרחיב את המועצה, אבל ליפות את כוחה, לנסח הצעה יותר מדויק על סמך הדברים שהיו כאן, כדי להציג, כבוד השופטת דורנר: לעשות התאמות. מר פרי: נכון. כבוד השופטת דורנר: כן, אני חושבת שזה סביר, בואו נעבור לנושא הבא. לפי דעתי, אם אתם שואלים אותי אפשר לוותר על הכל, כי זה לא חשוב, כל הדברים האלה, ה- 18 זה מחזק, זו אפשרות לעקוב אחריהם ולמנוע ניגוד עניינים, אבל אפשר לוותר על זה ולבדוק את זה באופן כללי. אנחנו נתחשב בהערות שלכם החשובות וזה יהיה בסדר. אתה בכל זאת רוצה לומר משהו? הרב טננבאום: אני לא רוצה להתפרץ, אם אתם רוצים לסיים, כבוד השופטת דורנר: לא, בבקשה, סליחה. הרב טננבאום: אני יודע שאני הרבה שנים במועצת העיתונות, לוחם נאמן למען מועצת העיתונות וחופש העיתונות וכולי. אני במקצועי עיתונאי ובמעמדי עורך עיתון. עד היום ידעתי לאיזה פורום אני משתייך, בעד מי אני נאבק ובעד מה אני נאבק. מכל הדברים שנאמרו פה, אני מצטרף לכולם, כולל גם הפתיח שאנחנו רוצים להרחיב מאוד את מועצת העיתונות, אבל אם הולכת להתקבל כזאת החלטה, כפי שהיא משתמעת מהשולחן סביב, נראה לי, אני מציע להרחיב את מועצת העיתונות למועצת העיתונות והקולנוע. זה יהיה יותר נכון, זה יהיה יותר מקצועי, זה יהיה יותר לעניין, הרב שרלו: אני חושב שזה רעיון לא נכון. אנחנו לא מדברים על תרומה לזמן. יש הבחנה בין יצירה דוקומנטארית לבין קולנוע. הרב טננבאום: רבותי, לפני עשר שנים מישהו היה חולם בדעתו להעלות הצעה כזאת? עו"ד לין: לפני עשר שנים מישהו היה חולם בדעתו שבאינטרנט יש תכנים כמו שיש, ואני אפנה את חברי מועצת העיתונות, הרב טננבאום: הלוואי והם יגיעו. כבוד השופטת דורנר: טוב אדוני, שמענו, אנחנו, עו"ד לין: אני רוצה רגע להציע שכלול להצעה של יורם פרי. יעל גרוסמן ואנוכי, יחד עם טוני גרינמן, נציע לכם שינויי תקנון, שממש לא תוכלו לסרב להם. אם תחליטו לסרב, תסרבו. עמוס, תצטרף אלינו, אנחנו צריכים, כבוד השופטת דורנר: טוב, בסדר, תודה רבה, אנחנו חייבים להמשיך הלאה, כי אני עוד נוסעת לירושלים. מטעמי רחמונס. אנחנו חייבים לדבר על המצב הכספי. אורנה, תורך. עו"ד לין: אני רוצה לומר שזו ההזדמנות להפגין את כוח השרירים שלנו, היות שאנחנו כל כך בדלנים ורוצים להישאר בבדלנותנו, אני אומרת את זה גם בציניות. יש לנו מצב כספי קשה ביותר וכתוצאה ממנו אנחנו נבקש, כבוד השופטת דורנר: לא יהיו יותר בורקס פה. עו"ד לין: כן. זה יהיה חמור באמת. בסוף השנה הזו אנחנו נשאר פחות או יותר עם קופה נקובה ממש. אבי תיכף ייתן את המספרים. כתוצאה מזה, ראשית כל מי שיושב כאן וטרם שילם את חובו צריך לשלם את חובו למועצת העיתונות, תיכף ניכנס לפרטים. כל מי שיצטרך לשלם לשנה הבאה, אנחנו נבקש שיקדים לנו תשלום ככל שיוכל. זאת עד שאנחנו עושים את היוזמות הבאות, לא רק של צירוף חברים, אלא גם של פנייה לקרנות המתאימות כדי לקבל תרומות במובן של סיוע כספי וכדי לסבר את האוזן אני מיד אומר, למשל כמו קרן העיזבונות של משרד המשפטים,] שאין סיבה שמועצת העיתונות לא תפנה אליו כדי, כבוד השופטת דורנר: אמרנו תקנון, אתיקה, חינוך, דברים טובים. מר גליקסברג: יהיה כתוב שם שמועצת העיתונות מממנת בחסות, עו"ד לין: בחסות קרן העיזבונות. אז אני רוצה רגע שאבי יסבר את אוזנינו עם המספרים, כדי שתבינו למה אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי לצרף עוד אנשים שכמובן מתאימים לנו, ואיך אנחנו נפנה אליכם בתום הישיבה הזאת ואילך כדי לקבל את המימון המתאים. אבי בבקשה. מר ויינברג: טוב, אני רוצה בקצרה להסביר, מה שיקרה זה שבאמצע חודש ינואר לא יהיה לנו כסף יותר לשלם, כלומר נצליח לשלם את כל התשלומים שאנחנו חייבים לשלם ב- 1.1 ועד ה- 15.1, לא יהיה לנו כסף לשלם ב- 1.2 למשכורות ולא לתשלומים אחרים וזאת הסיבה שאנחנו רוצים לבקש ממי שיכול ומסוגל לשלם את התשלום שלו בינואר. זה בסך הכל דרך אגב יחזיק אותנו בערך עוד חודש או חודשיים, כי זה לא פיתרון. אם אתם רוצים לדעת למה הבעיה נוצרה, הבעיה נוצרה בעיקר מכיוון שהגופים הגדולים, ידיעות עזב אותנו ולכן אנחנו לא צפויים לקבל את 90,000 השקלים שהם משלמים בשנה. הגוף האחר ששילם 90,000 בשנה, חדשות ערוץ 2, לא שילם השנה מכיוון שהוא פרש זמנית והוא עוד לא הצליח לחזור. הם עדיין לא העבירו את ההחלטה הזאת, כבוד השופטת דורנר: אנחנו עובדים עליהם. מר ויינברג: והגוף האחר שלא שילם את חובו משום מה השנה, זה אכן מעריב. לכך אני חושש שאין לי הסבר. זה המצב, אנחנו תלויים בכמה גופים גדולים, מר בטלהיים: אם זה היה חוב אישי שלי, הייתי מנסה להסביר את עצמי, אבל מאחר וזה לא הכסף הפרטי שלי, אז, כבוד השופטת דורנר: אנחנו מנסים, כפי שאורנה אומרת, מר אבנרי: מה עם פורום היוצרים הדוקומנטאריים, אולי אפשר לקבל הלוואה? מר ויינברג: קיבלנו, הצ'ק שלהם הוא לסוף החודש הזה. כבוד השופטת דורנר: זה עסק ביש. אגב, כמובן שאם אנחנו, מר אבנרי: אני יכול כן לומר, שאם זה פיגור של מעריב, הוא לא נובע מתוך זה שמעריב מסרב לשלם, או לא מאמין בגוף הזה, אלא עובדה שמעריב השתתף בגוף הזה. זה עיכובים לא רצויים, אבל הם קיימים ואני מקווה מאוד שזה יבוא על פתרונו בזמן הקרוב. כבוד השופטת דורנר: כן. בין היתר אגב, ההרחבה, יש בה גם היבט כלכלי. אז זה המצב של הכסף. מר אבנרי: המגעים עם ידיעות אחרונות מתקדמים? עו"ד לין: לא, אריה, אנחנו עוד לא ניגשנו אליהם אף פעם. כבוד השופטת דורנר: אמרתי ואנחנו פרסמנו בשמי שאני מצטערת שהם עזבו, ואנחנו נגן על חופש הביטוי של העיתונאים שלהם והם ישתתפו בקורסים שלנו, יהיו לנו קורסים אם ירצה השם, נפתח את זה בפניהם, ואם יגישו תלונות נגדם נבדוק אותם, אבל ניתן להם את כל הזכויות שיש למתגוננים האחרים. מה אני יכולה לעשות? זה המצב, אבל אם התקשורת האלקטרונית, כפי שאני מקווה שאנחנו נצליח לצרף אותם, אז יהיה לזה משקל לא מבוטל, חשוב בעיני מאוד. בסופו של דבר היום, סליחה אני לא יודעת את שמך, אבל היום העיתונות, הרב טננבאום: טננבאום. כבוד השופטת דורנר: העיתונות הכתובה נלחמת על חייה ויש היום, אני לא מדברת על אינטרנט, טלוויזיה וזה, אז את כולם הייתי רוצה להכניס תחת כנפי המועצה, אני מדברת ברצינות. זו נקודת המבט העקרונית שלי. כל השאר זה עניינים של טכניקה, איך לטפל בזה. פרופ' שפירא: ערוץ 1 יש התנגדות? כבוד השופטת דורנר: כן, הם לא, יש להם בעיות בבתי הדין, אני אסדר את זה, אני אזמין את היועצת המשפטית שלהם אלי ואני אגמור את זה איתה. פרופ' שפירא: זה הרשות כולה, לא רק ערוץ 1. כבוד השופטת דורנר: כן, כן, זה כל הסיפור. פרופ' שפירא: יש ערוץ 1, קול ישראל, זה הרשות. כבוד השופטת דורנר: רשות השידור בעיני מאוד חשובה ואני עושה את כל המאמצים לסיים את העניין הזה, אני מקווה שאני אצליח. עכשיו, יש לנו השתתפות עיתונאים בפרסומת ואולי עמי, אתה אומר שיש תלונות בעניין הזה אני מבינה. יעל, יש לך תלונות? עו”ד גרוסמן: כן. יש לא מעט תלונות. האמת שהן נמשכות לאורך שנים ארוכות, אני רואה פה תלונות שלא טופלו מאז 2003- 2004, מכיוון שיש סעיף ספציפי בתקנון האתיקה, סעיף 17 אשר תוקן ב- 97' ונועד על מנת לקבוע כללים ברורים מתי תנהל, אני אגיד לכם מה הסעיף אומר, הסעיף אומר שלא ניתן להשתתף בפרסומת, באופן כללי במילים שלי, כאשר מדובר בבמאי שעוסק באקטואליה, כאשר תשדיר הפרסום קשור לתחום עיסוקו ומומחיותו העיתונאית וכאשר הפרסום הוא על דרך קבע. כלומר התקנון למעשה מנסה להתמודד עם התופעה הזו של עיתונאים שמשתתפים בפרסומות, אבל נדמה לי, אני לא הייתי פה מ- 97', אבל אני פה כבר כמה שנים והזרם הולך וגובר, זרם התלונות, ונראה לי שפשוט אנחנו באי אכיפה. אני בטוחה שאי אכיפה זה תהליך כזה שככל שאתה לא אוכף יותר זמן, כבוד השופטת דורנר: אז זה זילות. עו”ד גרוסמן: כן, אחר כך יהיה לא הוגן פתאום לאכוף את זה. אז צריך להחליט, אם מתכוונים באמת לאכוף, צריך לאכוף כנגד כולם ואז אולי לא רק כנגד אלה שנגדם במקרה מתלוננים, אלא גם אולי איזון מצידנו. אם לא אז לא, אבל יש כאן סיטואציה מוזרה שיש לנו פתאום תלונה מכמה עיתונאים במגזר החרדי שמשתתפים בפרסומת לחברת מנורה ולעומת זאת עיתונאים שאנחנו, מי שאיננו חרדי רואה יום- יום בטלוויזיה, אנחנו רואים אותם מול העיניים והם משתתפים בפרסומות והם מפירים בדיוק את אותו הדבר. מר אבנרי: רגע, סליחה, את צריכה תלונה כדי לטפל בזה? עו”ד גרוסמן: בעיקרון כן. מר אבנרי: אני מוכן להגיש תלונה נגד כל אחד מהם. אני התחלתי לפני 5 שנים את הנושא הזה, אני אמשיך עכשיו. אני אתחיל עם יאיר לפיד, כל אחד. אין לי בעיה עם זה. עו”ד גרוסמן: אין בעיה, אם תהיה החלטה עקרונית לאכוף את הסעיף הזה, אז נתחיל לאכוף. כבוד השופטת דורנר: עמי רוצה לדבר. עו"ד בן פורת: בעצם, האבא של כל העניין יושב כאן והוא דיבר לפני כן, זה אריה. אריה בשעתו מחה על התופעה שהלכה וגברה, ששדרני טלוויזיה ואנשים בתפקידים נוספים, התחילו לעסוק בזה. ראשית, האם יש בזה פגיעה במעמדו כעיתונאי ושנית, אנחנו הלכנו לכיוון, שזו מן גזירה שקשה מאוד לגזור על הציבור, משום שמה שלא יהיה, אנשים ילכו ויעשו את זה. נדמה לי שחיים יבין גם, מר אבנרי: לא, חיים יבין זה היה על משהו אחר, שהוא חדר לצנעת הפרט בערוץ השני כשהוא עבד. היו שורה של אנשים ש, עו"ד בן פורת: על כל פנים החליטו לתקן, הסעיף שמונח לפנינו הוא תוצאה של פשרה ואמרו שמי שעוסק באקטואליה בתחום מסוים, שלא יכנס לפרסומת בתחום הזה. כבוד השופטת דורנר: כתבת לא יעסוק ואז אמרת עיסוק הוא מצומצם. עו"ד בן פורת: אז תחבורה, כתב לענייני תחבורה, שלא ידבר על מכוניות. אם הוא ממליץ על מכונית כזאת או אחרת בשכר, כבוד השופטת דורנר: ברור. מר אבנרי: עמי, זה מגוון נושאים. אי אפשר לתחום את זה, צריך להחליט אם ראיון טלוויזיה או אקטואליה יכול להופיע בפרסומת או לא. זה הכל. עו"ד בן פורת: אריה, תראה, אני רוצה להציעה הצעה. אם כאן כנראה יוצרים איזה דינאמיקה ואינטרס שקשה מאוד יהיה לגבור עליהם. זו עובדה ש, אתה זוכר את התקופה ההיא? איימנו בכל מיני דברים, בהליכים משמעתיים והיתה לנו את הפשרה הזאת, שגם ממנה אני לא יודע, כבוד השופטת דורנר: אני מבינה שבדרך כלל מי שעוסק בפרסומת על מכוניות הוא בעצמו כתב מכוניות, בשביל זה הם פונים אליו. מר דר: הבעיה היא לא במקרים הקיצוניים האלה, שהם ברורים והם חד משמעיים. הבעיה היא באמת כששדר פופולארי כללי ויתכן שהוא מוכר לטובת בנק. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] כבוד השופטת דורנר: רגע אחד, תנו לאבי לגמור. כן אבי. עו"ד בן פורת: אני רק רוצה לומר שכדאי שאוי ניתן את הדעת יותר על התופעה מבחינת הניתוח שלה, ונשאל את עצמנו את השאלות הנכונות באשר לצורה שבה הנורמה צריכה להיקבע. אם אנחנו בדרך כלל נתקלנו, אז לא חשוב, תהיה כתובה בספר וזה לא טוב. אין ספק שאתה מסתכל לפעמים בפרסומת וזה צורם, אבל צריך להגדיר את זה. אני הייתי מציע להקדיש שוב, כבוד השופטת דורנר: צריך לצמצם את העניין לצורה שאנשים יכולים פחות או יותר לעמוד בזה. עו”ד גרוסמן: זה בדיוק מה שרציתי להציע, סליחה, אני חושבת שהתקנון הוא מאוד ברור. יש שלוש קטגוריות. הקטגוריה הראשונה, רואים כעיסוק נוסף הגורם חשש למרעית עין לניגוד אינטרסים, לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק עבודה- שירות, יחסי ציבור, פרסומת, איסוף מודעות הגוררים חשש למראית עין בניגוד אינטרסים או בהטעיית הציבור. פרופ' שפירא: זאת הנורמה. כבוד השופטת דורנר: יוסי הגיע, דיברנו על כספים ואתה הפסדת. כל אחד צריך להביא את הצ'ק. מר בר – מוחא: כל אחד זה לא אנחנו. כבוד השופטת דורנר: זה לא אתם? מר בר – מוחא: לא. אגודת העיתונאים לא נכללת בכל אחד ואחד. יש שכירות שמועצת העיתונות צריכה לשלם ובינתיים אין כסף. כבוד השופטת דורנר: אז יש לי בשורה בשבילך, אין כסף. עו”ד גרוסמן: הסעיף הכללי שעיתונאי לא יעסוק בפרסומת. עכשיו בא הסעיף שמפרט את הכלל ואומר ככה: רואים כי עיסוק נוסף המעורר חשש, או מראית עין לניגוד אינטרסים, או להטיית הציבור, מבלי שבאין תוספות אחרות, עכשיו שלוש קטגוריות מה יראה כעיסוק שמעורר חשש לניגוד אינטרסים: 1. תשדירי פרסום ויחסי ציבור, או שירות דומה אחר הקשורים בתחום עיסוקו או מומחיותו של העיתונאי המגיש שירותים אלה, קטגוריה אחת אם זה בתחום העיסוק של העיתונאי. פרופ' שפירא: זה הכתב לענייני תחבור שמפרסם את, עו”ד גרוסמן: בדיוק. עכשיו, יש את נושא האקטואליה וזה בסעיף נפרד. הסעיף השני אומר, תשדירי פרסום, יחסי ציבור, או שירות דומה אחר המוגשים על ידי עיתונאי העוסק בחדשות, באקטואליה, בפרשנות, בתחקירים, או בראיונות על מגוון נושאים, כלומר גם אלה שעוסקים בראיונות במגוון נושאים והם לאו דווקא מתמחים בתחום ספציפי של האקטואליה. זאת הקטגוריה השנייה והיא לא שייכת לראשונה. הראשונה היא בתחום העיסוק והשנייה, מי שעוסק בחדשות ואקטואליה אז, כבוד השופטת דורנר: אז מה אסור לו? פרופ' שפירא: אסור לו משום שהוא דמות ציבורית כללית. כולם מכירים אותו. אם חיים יבין ממליץ על משהו, זה אסור. עו”ד גרוסמן: השלישי והוא קצת פחות תדיר, זה יחסי ציבור, פרסום, או איסוף מודעות הנעשים על ידי עיתונאי על דרך קבע, אז זה נניח משהו שאנחנו יכולים, כבוד השופטת דורנר: אם אתם שואלים אותי, אני לא מומחית גדולה, אבל כדי ליישם ממש, כדי לאכוף את זה, הייתי הולכת רק על הראשון. הראשון זה נראה לי דבר, איך אומרים, חד משמעי. עו"ד בן פורת: אני רציתי להגיד, אלכס אנסקי שככולם אוהבים, הוא היה בבוקר, היתה לו התוכנית הזו 707 והוא היה מופיע אחרי כן בשידורים ש, כבוד השופטת דורנר: בקול שלו. זו הפרנסה שלו, כן בבקשה. גברת אורבך: אני רוצה הערה כללית שמתחברת למה שאת אמרת, שאלה שקשורה לתחום העבודה הקודם שלך ואולי גם היום, ואת תוכלי לסוור את אוזנינו ואחר כך גם הצעה. ההערה הכללית שאני חושבת שהושמעה והיא מאוד חשובה, שלתקן תקנון שהציבור לא יעמוד בו, זה כמו שאמרת- זילות. אנחנו פשוט צריכים להימנע מזה כמו מאש. מספיק שכבודה של המועצה הוא לא בשחקים, אז להוריד אותו עוד יותר על ידי תקנות שנוסחו באופן שוטף זה ממש לא מעניינינו ונראה לי שמבין כל הסעיפים כאן, סעיף מספר 2 הוא הכי לא נוגע באופן ישיר לציבור והוא הכי נפרץ. קשה לי מאוד לאכוף את זה. שאלה שאני רוצה לשאול אותך, שאולי זה לא עמד אף פעם למבחן, האם סעיף 17 על כל תת סעיפיו לא יכול להיראות כפוגע בעיקרון חופש העיסוק. האם אנחנו עשויים כאן לעמוד בפני איזה שהו בג"צ, כבוד השופטת דורנר: חופש העיסוק הוא לא זכות, גברת אורבך: אני שואלת. כבוד השופטת דורנר: ואני עונה. בוודאי שניתן להגביל אותו בתקנון האתיקה. בהחלט בשביל זה קיימים תקנונים. יש עו"ד, אז הוא כפוף לאתיקה של הלשכה והוא לא יכול לעסוק בכל עיסוק שהוא רוצה. אם הוא רוצה להיות עו"ד, הוא הדין לעיתונאי, כך שמבחינה משפטית אין לי בעיה. הבעיה היחידה היא איך אנחנו נלחם נגד מציאות, אולי נצמצם, אני סתם מעלה כרעיון, אבל מותר לי משהו יותר מצומצם ואני אוכפת אותו, משהו רחב אני כן, מר אבנרי: רק בגלל שמועצת העיתונות היתה משותקת, לא פעלה כל השנים והצטרפו גם תיקים, נערמו תיקים לא רק של תלונות חדשות, אנחנו פתאום רוצים לתת הנחות ולסגת ממה שסוכם, שאנחנו שדרנים ומראיינים לא יכולים להופיע בפרסומת ברדיו ובטלוויזיה. לדעתי זה לא מקובל עלי, אבל אני מציע שתהיה הצבעה כאן. מר פרי: אריה, מכיוון שזה בכל העולם קיים, השאלה אם אפשר לעמוד בזה באופן ריאלי. בכל העולם זה קיים. מר אבנרי: באף מדינה שאני מכיר אין כוכבי טלוויזיה שמככבים בפרסומת בצורה כזו. אין דבר כזה. פרופ' שפירא: כפי שעמי הזכיר מקודם, סעיף 17 במתכונת הנוכחית שלו גובש ונוסה עם המון מאמצים והמון התלבטויות, זה לקח המון זמן, המון מלחמות עד שגובש הנוסח שאתם רואים פה מול עיניכם. לגבי דידי וזה אני מסכים עם אריה. לגבי דידי הנורמות שכתובות שם הן הנורמות הראויות. כך צריך להיות המצב. אם האנשים שיושבים בבית הדין, כבוד השופטת דורנר: השאלה היא, יש הרבה מאוד חוקים ש, פרופ' שפירא: זה החוק הנכון, זה הדין הנכון, הנורמות הראויות. כבוד השופטת דורנר: היא העלתה את הנושא, עו”ד גרוסמן: אני לא יודעת אם להעמיד לדין או לא. אני לא יודעת. מר אבנרי: למה לא? מה זה אם להעמיד לדין או לא? אם הבן אדם עבר על החוק, להעמיד אותו לדין. מה האפשרויות? עו”ד גרוסמן: אולי היתה הצבעה של שנים על גבי שנים, שבגללה ההעמדה לדין לצורך החייב. לכן אם פה תתקבל היום החלטה שהולכים על הסעיף הזה במלוא המשמעות שלו, אז אין שום בעיה, מעכשיו, פרופ' שפירא: יש לי הצעה. לקחת בחשבון את העובדה שבמשך הרבה שנים אני מבין, או תקופה ארוכה הסעיף הזה לא נאכף, ואולי לצאת בהצהרה והודעה שמהיום ואילך ההוראות הללו יאכפו. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר אבנרי: ההצעה שלי לאכוף את הסעיף. לאכוף זאת אומרת שאם אתה מפרסם את בנק הפועלים והוא מראיין, הוא לא יכול .. בבנק הפועלים, הוא לא יכול לראיין תוכנית אקטואליה. זה הכל. שיחליט. הרב שרלו: אז אנחנו נגיד את זה, באיזה רשת הוא מופיע? בערוץ 2? אז אנחנו נגיד בערוץ 2 שהוא לא יכול להופיע שם כעיתונאי. כבוד השופטת דורנר: אני מציעה שאפילו לא נשנה את הסעיף, סליחה, אנחנו צריכים לתת ליעל את הביטחון, כי לה יש את התיקים. אולי נתחיל קודם כל, אני אמרתי כשקראתי את התקנון היפה שלכם, שאם אני אמצא עיתונאי שמקיים את כל התקנון כלשונו, אני אצייד אותו בזוג כנפיים. האויב של הטוב עד טוב מאוד, אז נכון, אתה צודק, צריך לאכוף הכל, אבל אם אני לוקחת את הסעיף הראשון שהוא מאוד חמור בעיני, ממש ניגוד עניינים שאין לו שום הצדקה, ואתו אוכפת מבלי לשנות את התקנון, אולי זו ההדרכה שאנחנו יכולים לתת. פרופ' מור: דליה, עם כל הכבוד, אני חולק ואני אומר לך למה, משום שהסעיף הראשון זה עניינו של כלי התקשורת עצמו, של העיתון להבטיח את האמינות. היום אמינות זה מקדם מסחרי. עיתונאים דואגים בראש ובראשונה שלא ידבק בהם רבב. כבוד השופטת דורנר: זה לא דבר מקובל? זאת אומרת הם לא עושים זאת? פרופ' מור: עושים את זה. כבוד השופטת דורנר: לא הבנת אותי. אני לא עוקבת, אתם יותר פעילים ממני. השאלה שלי היא, פרופ' מור: זה אינטרס קודם כל של העיתון. כבוד השופטת דורנר: אבל מה קורה בשטח? פרופ' מור: הם ברובם לא מגיבים על זה. ברובם. עיתונאי רכב לא יפרסם את פיז'ו. מר בר – מוחא: הוא יפרסם את פיז'ו והוא יפרסם את רנו, המתחרים. רגע סליחה. תרשה לי. לכן אני אומר שמאחר ואני רואה את סעיף 18- לא יבקש ולא יקבל עיתונאי טובת הנאה, הרי פה יש גם איזה שהו הקש בקשר לעניין הכרוך בעבודתו העיתונאית בכלי התקשורת בו הוא מועסק, אני כבר דיברתי על זה בישיבה הקודמת או לפניה בעניין, אני הדגשתי ואמרתי את זה וביקשתי שזה יבוא לסדר היום במועצת העיתונות. הנושא הזה פרוץ מאוד. עיתונאים מקבלים מתנות, פרופ' מור: יוסי, תרשה לי, הסעיף הראשון בעניין קודם כל של העיתונים ושל אמצעי התקשורת, והם ברובם מקפידים על זה. ברובם. אני לא מכיר מקרה עד היום שעיתונאי שעובד בעיתון ומכסה תחום מסוים יכול לעשות פרסומת לאותו גוף מבלי שהוא יפוטר, או יוזז מתפקידו על ידי העיתון, כי זה אינטרס של העיתון. הסעיף השני הוא מעניינה של מועצת העיתונות, משום שפה מדובר על אתיקה פר אקסלנס. עכשיו, בשנים האחרונות, ואני מאוד מצר לשמוע יעל, שהצטברו תיקים שהם לא טופלו ולא ברור לי למה הם לא טופלו, עו”ד גרוסמן: לפי החלטה של אסא כשר, שבה הוא קיבל את הבקשה של יעל דן, היא פשוט הלכה להביא את זה. יעל דן באה לבית הדין והצהירה שמקור הפרנסה שלה, פרופ' מור: רגע, ההחלטה נהפכה, הסיפור של אסא כשר, אסא כשר כתב פסק דין, בו הוא מסביר איך היה צריך להיות החוק כתוב ובהתאם לחוק שהיה כתוב לדעתו, כך גם פירש אותו. הוא כתב פסק דין ופסק הדין הזה נהפך. עכשיו, לי לא ברור למה כל השנים, א' למה התלונות לא טופלו, עו”ד גרוסמן: אני אגיד לך למה. פרופ' מור: רגע שנייה, לא ברור לי א' למה התלונות לא טופלו ומהבחינה הזו יש שתי אפשרויות- או שמועצת העיתונות אומרת אין דין ואין דיין, אין אתיקה, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, או שכפי שאריה מציע היום להתחיל לטפל מיד בכל תלונה. עו”ד גרוסמן: אני אסביר לך למה זה לא טופל. זה לא טופל עוד לפני שאני התחלתי לטפל בעניין. אני אסביר לך למה אני הרגשתי לא נוח להעמיד עיתונאים לדין. אני חושבת שכאשר, פשוט הדוגמאות שנמצאות פה בתיקים האלה, כאשר יש חמישה עיתונאים חרדים שמפרסמים את חברת מנורה, אני מרגישה לא נוח להעמיד אותם לדין כשבאותו יום אני שומעת שש פעמים ברדיו את יאיר לפיד מפרסם ועוד. כלומר זו תחושה של אפליה מאוד קשה. בפועל אנחנו נענים לתלונות של, פרופ' מור: אז אפשר ליזום באופן, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] עו”ד גרוסמן: אני רק רוצה לסיים. אני ראיתי כמה וכמה פעמים, מי יקרה ויתעלם מזה, עכשיו יש לנו ישיבה שנענתה לפנייה, להעלות את הנושא על סדר היום, כדי שבמידה ונחליט לאכוף באמת ניתן לזה את הדין, ואז האכיפה תהיה הוגנת, אבל פתאום להתחיל לאכוף זה נראה לי פשוט, פרופ' בן – זאב: דרך אגב, את כדרך קבע מפרשת, כדרך קבע זה די, כבוד השופטת דורנר: בבתי הדין. עו”ד גרוסמן: לא, מה זאת אומרת, אתה מדבר על האפשרות השלישית? פרופ' בן – זאב: כן. מר אבנרי: יעל, מה יקרה אם מחר בבוקר אני אתן לך חמש תלונות? עו”ד גרוסמן: אם יש פה החלטה היום, מר אבנרי: מה תעשי עם זה, תגידי שזה קשור להחלטה? עו”ד גרוסמן: לא, לא, אני ביקשתי מהנשיאות ש, פרופ' שפירא: המועצה צריכה לצאת בהצהרה שמהיום אנחנו מביאים לידיעת כל הציבור הרלוונטי את סעיף 17, זאת אומרת שזו המדיניות של מודיעין, ולהתייחס ברצינות לסעיף הזה ושתוגשנה תלונות, כבוד השופטת דורנר: אבל צריך להגיש תלונות. פרופ' שפירא: בוודאי. עו"ד בן פורת: בשעתו הציעו שאחד מחברי הנשיאות, או שניים יעקבו אחרי התופעה ויגישו תלונות. כבוד השופטת דורנר: אריה מוכן לקבל על עצמו. מר אבנרי: אני מוכן, עשיתי את זה כל הזמן, אני אמשיך את זה עכשיו. הרב שרלו: כשאנחנו מדברים על איזה חוף, אז חוף זה בעצם להצהיר, כי אני לא חושב שכשניתן את ההחלטה שמה שיאיר לפיד עושה זה בניגוד לכללי האתיקה של מועצת העיתונות, אני לא חושב שידיעות אחרונות, גם אילו היה חבר במועצת העיתונות, אני לא יודע אם הוא היה אומר לו אני מבטל לך את ה, דובר: אבל יהיה פסק דין. כבוד השופטת דורנר: בואו נסכם את הנושא, אני מסכמת. אבי יוציא פרסום שאנחנו נאכוף וניתן להם זמן, חודשיים- שלושה, גברת אורבך: אני רוצה לשאול שאלה, באיזה מידה, אני מבינה את מהלך הרוחות ואני מבינה מה עומד מאחורי זה, אבל התת סעיפים הם חלק מהסעיף המרכזי- לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק שיש בו מראית עין של ניגוד אינטרסים, או הטעיית הציבור, אז אני לא יודעת אם יאיר לפיד אומר איזה פרסומת לזה, זה יותר מאשר נינט טייב או מישהו אחר. אין בזה, למה יש בזה הטעייה לציבור? מר שוקן: ההגנה על הציבור היא בכך- היה לנו מקרה כזה עם דן מרגלית, שהוא היה עיתונאי בהארץ. יום אחד ראינו אותו מופיע במודעות של קופת חולים מכבי, עצם זה שעיתונאי שעוסק בכל תחום ועיתונאי כזה צריך לבוא לציבור והוא אומר דברו, הוא צריך להתקבל כמי שאין לו אינטרסים אחרים. עכשיו, במקרה, המנכ"ל של קופת חולים מכבי היה אז, זה דברים שהם מורכבים, שהקשרים שלהם הם רבי רבדים, שאת לא יודעת איפה את מוצאת את ההשפעה של שביט או דן מרגלית, כבוד השופטת דורנר: זה כמו הון ושלטון. מר שוקן: את אומרת אני לא רוצה להעמיד את הקורא בפני ההתלבטות הזאת. אם העיתונאי הוא עיתונאי, אז הוא עוסק בעיתונאות והוא לא עוסק בפרסום. הפרסום, שביט יש לו גם חבר ובמקרה החבר הוא שר ובמקרה העיתונאי כותב על השר. זה דברים שאתה לא רוצה שהציבור יצטרך להתלבט איתם. לכן יש, עו"ד לין: בואו ננסה לסכם בסדר? הנחייה ליעל כיועצת המשפטית שלנו וכמי שהעלתה את הבעיה, היא מחמת אפליה ומחת הזמן שחלף, הדברים כבר נשכחו ולא להעמיד לדין במקרים האלה, ויעל תדע איך לנסח את זה כדי לתת תשובה. מפה ואילך נוציא כל קורא, שגם זה נראה בדיוק איך להוציא אותו, כי אין אנשים אלא אם כן מזהירים תחילה, במיוחד אם יש שינוי מדיניות ויש שינוי מדיניות, כי אנחנו אומרים לאנשים שאנחנו הולכים להקפיד על הדברים האלה. אריה יעקוב מטעמינו אחרי ההפרות האלה ובאשר לשאלה אם בסופו של דבר, בחוזה אחר אל תטריד אותנו אריה, אל תטריד אותנו עם חוזים קיימים. מר אבנרי: אני לא מטריד, אבל אני לא צריך גם לעקוב, הכל ידוע, מה? עו"ד לין: לא, לא, אני מתכוונת, יאיר לפיד כבר לא יעלה פה על השולחן, אבל העיתונאי הבא שמפרסם איזה שהו משהו, לא חשוב כרגע מה, ו,אם לא ימצא כמו שיהודית אומרת ניגוד עניינים, אז הוא יזוכה בדין, ואם ימצא ניגוד עניינים אז הוא יורשע בדין. פרופ' שפירא: מבחינת ניגוד עניינים, אני רוצה להסביר. עו"ד לין: עמוס, זה ברור. פרופ' שפירא: שני דברים. ניגוד עניינים זה הטעיה. הטעיה בדוגמא של דן מרגלית כיולה להיות זו- אני צופה מן השורה, אדם מן הישוב, אני מעריץ את דן מרגלית, איך הוא מכיר את כל גדולי האומה, איך הוא מדבר על כל הנושאים הגדולים והפוליטיים. האיש הזה חכם, האיש הזה מן הסתם יודע הכל ואם הוא אומר לי שהשבוע הזה נגד קשקשים, הוא השבוע, אני מקבל את זה, כי חלק מה, פרופ' בן – זאב: אחרי שעה וחצי שאני מנסה להגיד משהו, אז אני אגיד רק משפט אחד. מה שאני מאוד חושש ואני מצטרף לדעתך, אני מאוד חושש שאנחנו לא נוכל לאכוף את זה. זה לא סתם שלא הצלחנו בעבר. יש פה שני, אין ספק שאסור שיהיה ניגוד אינטרסים ואסור שיהיה הטעיית הציבור. אני אגב לא יודע איפה יש הטיית ציבור יותר גדולה, אם סלבריטי אחר, יאיר לפיד מפרסם, לא בגלל היותו עיתונאי שומעים אותו, אלא בגלל היותו סלבריטי וסלבריטאים אחרים גם כן עושים. אני חושב שיש פה איזה שהיא, יתכן, החמרת יתר עם העיתונאים ומה ש, תראו, העניין של ניגוד אינטרסים חייב להישמר. ייתכן שאפשר ללכת, יש פה שתי דרכים- או שהוא לא יפרסם, או שהוא לא יכתוב על אלה שאותם הוא מפרסם, שזה משהו שיותר קל לאכוף אותו. עו"ד לין: זו ההגדרה הראשונה. פרופ' בן – זאב: אז אני חושב שאם הולכים לכיוון שיאסור, גם לפיד, שלא יכתוב ולא יעסוק ולא יראיין מישהו מבנק הפועלים, זה יהיה יותר קל לאכוף. אני מאוד מפחד שברגע שאנחנו נעשה את זה איך שזה, זו תהיה בעיה. יש פה גם בנוסח של דרך קבע, שהוא גם בעיה להגיד מה זה. הוא יכול להגיד מה זה דרך קבע, אני עושה שלושה ארבעה שבועות בשנה, זה לא דרך קבע עבורי. אתם יודעים, איב מונטאן אמר שאם לגבר יש אחד, שניים, שלושה רומנים מהצד זה לא בגידה. יותר מזה זה כבר מתחיל להיות, אבל אני אומר, הדרך קבע היא גם כן פה בעייתית. צריך לשאול גם את הדרך שהיא פשוט יותר טובה. כבוד השופטת דורנר: נדמה לי, אהרון, שהפתרון הוא יהיה לאור העמדה של האנשים פה, החברים שעובדים על פי הכלל האתי, שיש בו הגיון רב, הפתרון הוא אינדיבידואלי, הרי בסופו של דבר לא רצינו פועלים נגד אדם, אלא יש פה, בודקים את זה, זה עובר את אבי, זה עובר אחר כך את יעל, אז היא בודקת את נסיבות המקרה, אם אותן נסיבות מצדיקות העמדה לדין. לצאת בהכרזה שמכאן ואילך נקפיד על זה ובינתיים נסגור את התיקים, זה נראה לי פתרון נכון. ממילא כבר שנים התיקים מתגלגלים ולא מומשו. היום זה יהיה מצחיק להתחיל לבדוק לפני ארבע שנים מה שהוא עשה. אחד הדברים החשובים בהעמדה לדין זה לעשות את זה בזמן סביר ולא ללמוד ממערכת בתי המשפט בעניין זה. פחות, להם יש שוט. בסופו של דבר הוא מכניס אותך לבית סוהר. אנחנו מה? אנחנו נגיד עכשיו אתה זוכר שפעם עשית פרסומת? אז לכן חשוב. את הפתרון נדמה לי שנמצא בניירות שלך, שאני מסכימה איתם, בבדיקה אינדיבידואלית של המקרה. מר פרי: אני רק מציע שבפרסום נשתמש בעניין הזה כמנוף להתארגנות החדשה שלנו להצעה, ולא נאמר שאנחנו מבטלים, לא נאמר שבעבר היו, נאמר שלאחר דיון מכובד בנושא הזה הגענו למסקנה של, כבוד השופטת דורנר: תשמע, אנחנו לא לגמרי זה, בהזדמנות זאת שאוסישקין מת, כלומר שאני נבחרתי אז, טוב. יש עוד בעיה אחת ויעל את גם, ציון זהותו האתנית דתית של חשוד או נאשם, האם זה נוגד את תקנון האתיקה. עו”ד גרוסמן: אני אגיד לכם באיזה דוגמאות נתקלתי, פרופ' שפירא: רגע, יעל, תציגי את הסעיף. יש סעיף בתקנון האתיקה שבדיוק מדבר על זה. עו”ד גרוסמן: אני פשוט מסבירה קודם כל מדוע אני ביקשתי שהנשיאות תדון בזה. כאשר אני נתקלת בבעיה שנראית כרונית ואני לא לגמרי בטוחה לגבי החוק שאנחנו עומדים לפניו, אז אני מעדיפה שהנשיאות תקבל החלטה שתנחה אותי. עכשיו הבעיה היא שיש לנו תלונות על אזכור של עדה או של דת בכתבות עיתונאיות. לדוגמא, כאשר יש תופעה של גילוי עריות בתוך משפחה, הכתבה לפעמים בדוגמאות שהגיעו אלי כתלונות בזמן האחרון, כמה וכמה כתבות שמתלוננות על כך שבתופעות מהסוג הזה מצוינת העובדה שמדובר במשפחה חרדית, כלומר חרדי ביצע מעשה מגונה בזה וזה, מלמד חרדי הטריד מינית את תלמידיו וכולי. עוד דוגמא היא של האתיופים למשל. היו כתבות שציינו שבמשפחה מסוימת רצח בתוך המשפחה היה בתוך העדה האתיופית. מצוין במפורט, לא רק בתמונות. התלונות הגיעו על ציון במפורט. הסעיף שמתייחס לזה הוא סעיף 14 שמדבר על אפליה, ואומר שלעיתונאי לא יפרסם דבר שיש בו משום הסתה או עידוד לגזענות או לאפליה פסולה על בסיס גזע, מוצא, צבע עור, עדה, אישיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית, מחלה, אמונה, או השקפה פוליטית ומעמד חברתי כלכלי. עכשיו ההמשך הוא חשוב, לא יציינו עיתון ועיתונאי דברים אלה, אלא אם הם נוגעים עניינית לנושא הפרסום. אני כמי שצריכה להחליט אם להעביר תיק לבית הדין, קשה לי להחליט. אם העובדה שמדובר בחרדי שעושה מעשה מגונה בבנותיו זאת עובדה שראוי, אני חושבת שזה עניין עקרוני, מה צריך להחליט. מר שוקן: אני חושב שצריך להיות אפשר לציין את הדברים האלה ואם חרדי עושה מעשים בבנותיו זה מידע רלוונטי ל, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] כבוד השופטת דורנר: רבותי סליחה, רק רגע. רבותי, אתם מדברים יחד ולא ממש מבינים אתכם. מר שוקן: אני חושב שגם כאשר מציינים רצח בתוך המשפחה, אז זה רלוונטי. מדוע? מפני שהמקרים מצטרפים לתופעה. יש איזה שהו משקל מצטבר, יש מצוקה של העלייה וההשפעה של השינויים וזה בא לידי ביטוי גם בצורה הזו. זו בכל זאת אינפורמציה שיש לה משמעות לידיעה. אני חושב שהגישה צריכה להיות עניינית בכל מקרה ולכיוון הזה. עו"ד בן פורת: אני רוצה גם לחזור על הדברים שהושמעו בזמן שהדבר הזה נידון. כאשר כומר אונס את אחד מנערי המקהלה זה רלוונטי לדעת שהוא כומר. אם זה קורה בתוך ישיבה זה רלוונטי לדעת שזה בתוך ישיבה. העובדה שבישיבה הם יהודים וההוא גוי לא רלוונטית. לכן עמוס בדיוק ביטא את זה, כאשר האזכור שהדעת והמצב וכן הלאה, אין לזה השלכה בעצם או משמעות לגבי תוכן הידיעה, לא עושים. כאשר יש לזה משמעות חשוב וחשוב לציבור לדעת וחשוב גם לציבור שאנחנו עוקבים וכותבים על כך. גם את זה צריך לדעת. הרב טננבאום: אני רק רוצה להגיד, אם כבר זה עולה באגודה אני מודיע מיד שגם המודיע פורש ממועצת העיתונות. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] הרב טננבאום: אם זה תקנון וכל תקנון וכל סעיף, שישבנו עליו כל כך הרבה והיו כל כך הרבה תלונות, וחבל שלא ידעתי שזו תהיה השיחה פה, הייתי מביא לכם שלושה קלסרים שיש אצלי בנושא הזה, כולל גם הנקודה שאתה כעת ניסית ללעוס מחדש את מה שדובר עליו, הרי כתבנו את התקנון והתקנון סודר בגלל שהבינו עד איפה זה הגיע. אתה בא כעת ואתה אומר לא, לא, מה שרלוונטי זה רלוונטי. אם אני קורא שחרדי מבני ברק גנב, זה רלוונטי. סליחה על הביטויים הגסים שאני הולך לומר, אבל אם חרדי בארץ .. זה רלוונטי. למה? כי חילוני לא עושה את זה. אני רואה את זה כל יום. אני אביא לכם דוגמאות לסוור את האוזן. פעם באתי עם זה לפרופ' אסא כשר ורואים כלב מתנפל על חרדי, כשזה לא נוגע, הסיפור של הכלב לחרדי, אבל הדימוי הוא בסדר. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] עו"ד לין: אז תקשיב שנייה. או שלא הבנת את הדוגמא של עמי, אז לכן חבל. אב, לא ראש משפחה חרדית, אבא, אותו דבר, אם הוא אונס את בנותיו- חרדי, ערבי, יהודי וחילוני, אותו דבר. ראש ישיבה, אז לא היית יכול לכתוב חרדי על מעשיו. ראש ישיבה, כמו כומר, כמו קצין בצבא, כמו מנהל בית ספר- זה רלוונטי. זה מה שעמי התכוון. אם יש יחסי מהות וכפיפות בעוד שילדים וילדות רכים בשנים ובראש אותו מוסד עומד מישהו, אני מפרשת את עמי לרגע. זה מה שעמי אמר. עו"ד בן פורת: מה שאני התכוונתי לומר זה שאם מישהו מייצג ערכיות מסוימת שמאבחנת בינו לבין יתר הציבור או קיי? [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] הרב שרלו: למעשה הוא בא ואומר שזו תעודת שבח לחרדים שמציינים חרדים, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] עו"ד לין: חרדי לא. רב כן. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] עו"ד בן פורת: שלא גנב והפרנסים של אותו מוסד לא התלוננו למשטרה. לא פנו לשום מקום ואמרו זה חילול השם. אני אומר שזה חילול השם שלא פנו למשטרה. הרב שרלו: עכשיו אני מבין מה שאתה אומר, אני רק אומר ש, פרופ' פרידלנדר: הרבה יותר מזה ואני מדבר כאדם דתי, מפני שכשאני קורא עיתון, אני קורא עיתון ויודע להיזהר. יש כלל שכשמדובר על עבירה אחת מדובר בכל התורה כולה. אם אני קורא בעיתון על אדם שמוכר מזוזות, שהוא גנב, אסור לקנות מזוזה אצלו. אם אני קורא בעיתון שמוכר באטליז הוא גנב אני לא סומך על הכשרות שלו. לציין לגבי עבריין, שאני צריך לדעת מזה לא לסמוך על הכשרות שלו, אם אני שומע ילד בישיבה תיכונית והרבה שלו מקיים בו התעללות מינית אני בחיים לא אשלח את הילד. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] כבוד השופטת דורנר: אני רוצה לסכם. הנושא הוא טעון ואני מרגישה שהוא טעון. יש הוראה בתקנון, אנחנו לא משנים אותה, כי היא תפעיל על פי ההוראה, זה יגיע אל בית הדין. אם העיתון יתגונן שזה רלוונטי, הוא יתגונן שזה רלוונטי. העניין יידון על פי נסיבות כל מקרה ומקרה. זה טעון כל כך שאנחנו לא יכולים מעבר לכך לסכם. אני מבקשת מחילה ממך, הרב טננבאום: אני האחרון שיגן בציבור החרדי על מי שעושה משהו רע ואנחנו לוחמים בזה מלחמה עזה מאוד. לכן, שלא יצטייר ממה שאמרתי קודם להשליך את זה על היחסים, כבוד השופטת דורנר: אדוני, אני מבקשת פשוט מחילה על שהפסקתי את הדיון מפני שהנושא הזה הוא טעון ונשאיר את זה, מר שוקן: הדיון בשני הנושאים האלה היה בעצם דיון מיותר, כבוד השופטת דורנר: אני מסכימה. משהעניין הועלה אני הבנתי, עו"ד לין: חברים, זה נורא חשוב. תראו, יש לנו פה כמה תלונות, תסתכלו רגע. זה דבר חדש, אני יכולה להפנות ישר, כבוד השופטת דורנר: אולי אני אסביר מילה או שתיים. אנחנו החלטנו, כדי לזרז את ההליכים ולהפעיל סוף סוף הוראה שכבר קיימת שנים אבל לא הופעלה, ולא לאפשר דרך כלל עורכי דין בבתי הדין של ערכאה ראשונה של מועצת העיתונות, עם אפשרות בכל זאת אם העניין יחייב שהם יוכלו לטפל בזה. היה צריך להכין בכל זאת בקשה מיוחדת. גם התמנה ורדי שהסכים לטפל בעניינים האלה בשמי, כי אני לא רוצה להיכנס לעניין, אבל היה צריך להכין נוהל של הגשת תלונות כדי שיהיה זמן. אורנה בטובה טיפלה בזה. גברת אורבך: יש לי בקשה, כאשר יש דבר כזה, אולי זה ישלח אלינו קודם לאי מייל, שנוכל להתכונן אליו ולא ברגע האחרון. מר בטלהיים: האמת היא שהסיבה היא בעיקר טכנית, אז אני מציע הצעה לסדר שלא לחכות לפעם הבאה, אלא לבקש הערות, גברת אורבך: בדיוק. כבוד השופטת דורנר: אפשר להתכתב, זה לא נורא. מר בטלהיים: אם יש הערות אנחנו צריכים לרכז אותן, פרופ' מור: אני קראתי את המסמך, רק עכשיו קיבלתי אותו. אני לא רוצה להיכנס לענייני עריכה שלו ויש פה ענייני עריכה, זה לא רלוונטי כרגע. יש סעיף אחד שאני מבקש לדון בו מחדש וזה העניין של עורכי הדין. בזמנו היתה החלטה מאוד מפורשת שעורכי דין לא יופיעו. אחר כך התחילה נזילה. אני מציע ודליה בלי לפגוע בך, שההחלטה לאפשר הופעה של עורכי דין בערכאה ראשונה, כדי שזה יהיה חריג שבחריגים, תאושר אך ורק על ידי הנשיאות ולא על ידי הנשיא או מי שממונה, כתוב. זה בסעיף 5. כבוד השופטת דורנר: תראה, אני מיניתי לעניין הזה את רפאל ורדי ויהיה מעט מאוד, כמעט לא ייתן רשות. תשאיר לי את זה. בישיבה הזאת כל הזמן הופיעו עורכי דין. תסמוך קצת עלי, לא יופיעו עורכי דין. אם ורדי ייתן למישהו להופיע זה יהיה נס גדול. אני דיברתי איתו והסברתי לו את המדיניות שלנו. עורך דין ישר בא וקודם כל מבקש דחייה. תשמע, אני באה מהמקום הזה, אני מכירה את זה. זה בסדר, אני אטפל בזה. עכשיו יש לנו את הסיקור התקשורתי של התאבדות קטינים על איזה שהי וועדה, קדמן פנה אלי וחשבתי שכבר הוועדה בעצם די סיימה, אבי אמר לי שלא בדיוק, מי ישב בוועדה הזו? פרופ' פרידלנדר: אף אחד לא ישב, כי היא לא התכנסה מעולם. כבוד השופטת דורנר: אז מי היה חבר בוועדה? פרופ' פרידלנדר: ראש הוועדה היה אסא כשר, אני הייתי חבר בוועדה, הוועדה אף פעם לא התכנסה. היה פה דיון מקיף מאוד על הנושא הזה, הופיע בו פרופ' ישראל אורבך, כבוד השופטת דורנר: בסדר, אנחנו לא נעשה את הדיון הזה עכשיו, אז אם אתה היית מישהו עוד היה מהיושבים פה בוועדה? פרופ' פרידלנדר: אני לא זוכר, אם היינו מתכנסים אז הייתי חוזר. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] כבוד השופטת דורנר: מישהו מצטרף אליך? דובר: יש פה הצעה של קדמן מ- 2002 נדמה לי נכון? כבוד השופטת דורנר: כן, יש הצעה, צריך לבדוק את זה. חיליק, אתם יחד, שניים, וועדה של שניים אחרי ששמעתם את כל זה תגידו הצעה. פרופ' שפירא: רק תוספת אחת, תבדקו את זה להצעות שלו וגם לשים לב לסעיף 10 כבוד השופטת דורנר: לחוק. פרופ' שפירא: לא של החוק. שהמדינה תדאג לחוקיה. תבדקו את ההצעות שלהם בשים לב לסעיף 10 שלנו, של תקנון האתיקה הנוגע לכפילים שהוא בחלקו רלוונטי לחלק גדול מההצעות שלהם. חלק גדול מההצעות שלהם לא עולות בקנה אחד עם מה שכתוב, כבוד השופטת דורנר: תבדקו את זה לישיבה הבאה ונגמור עם העניין הזה. תודיע לזה, אני אומנם כתבתי לו שאני, עד לישיבה הבאה כי כבר הכל דובר, באמת. תתייעצו עם עמוס. עכשיו, יש מעמדם של נציגי ציבור במועצת העיתונות, רק רגע אחד, הצעת הרב יובל שרלו, העניין הוא כזה שאם נראה שזה לא דבר של נשיאות, זה דבר שצריך לעלות למליאה מפני ש, הרב שרלו: או קיי, אבל תלוי גם ב, כבוד השופטת דורנר: תגיד לפחות במה העניין. הרב שרלו: העניין הוא כזה, נציגי הציבור יושבים פה בעצם עם ניגוד אינטרסים מוחלט במועצת העיתונות, ככה אני הבנתי מהזמן הקצר שאני פה. מצד אחד הם מגינים והם שותפים עם עיתונאים בהגנה על חופש הדיבור המוחלט וזה תפקידם ועיקרה של מועצת העיתונות. מצד שני הם גם בעיני הציבור ששלח אותנו, הם מגינים על הציבור בפני עריצות אמצעי התקשורת. יש פה איזה שהו סוג מסוים של ניגוד אינטרסים. אני ביקשתי שתהייה הכרה ויצירת פורום עם הנשיאה של נציגי הציבור בתוך מועצת העיתונות. כפי שאני הבנתי, לא דיברתי עם דליה באופן ישיר, אבל הבנתי שהיא אומרת שזה לא אתי שנשיאת מועצת העיתונות תשב עם קבוצה מתת קבוצה. כבוד השופטת דורנר: ללא ספק. הרב שרלו: הבנתי, עכשיו אני רוצה להעלות את זה לדיון לפעם הבאה. מר פרי: בעבר זה תמיד היה ככה. כבוד השופטת דורנר: נציגי ציבור? מר פרי: בוודאי. נציגי ציבור באופן קבוע מאז ומעולם והנשיא או הנשיאה היו, כבוד השופטת דורנר: אבל אנחנו הרי, תשמע, אין כוח לקבל החלטות. אני חושבת שלי זו בעיה. מה שהם עשו זה עוד לא, הרב שרלו: זה היה המצב. מר פרי: לא צריך למשב את זה. כבוד השופטת דורנר: לא, אם יש כאילו, נציגי ציבור יש לזה בעיה, זה לא המצב הנכון. אני לא יודעת, במועצה היו הרבה בעיות ונציגי ציבור התכנסו. אני רוצה שיתוף פעולה, אני רוצה, הרב שרלו: בלי שום קשר, תראי, גם כשלא היו בעיות, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] עו"ד לין: סליחה, העניין הוא, כמובן שאני אומרת את זה בכל הכבוד, זה ברור מאליו, לא צריכים את הנשיאה בשביל זה. אם נציגי הציבור רצים לאג'נדה משלהם אל מול העיתונאים, יתכבדו ויעשו להם פורום נציגי ציבור. זה נכון שאנחנו חלק מזה מתוקף הבחירה שלנו, כי לא נבחרנו כעיתונאים, אבל משנבחרנו זה כמו בוועדה לבחירת שופטים. משנבחרנו, פרופ' מור: אבל את יודעת מה את אומרת בזה? שצריך לשנות את תקנון מועצת העיתונות ולשנות את היחס של נציגינו, עו"ד לין: לא, לא, זה הכל שאלה, הכל בשכל. אם אני כן אשב ואתכנס איתכם, אז לא תבוא טענה מהצד השני? הכל בשכל צריך להיות. מר בר – מוחא: תרשו לי לומר משהו. יש כאן משהו מוזר ולמה, יושב פה גוף שהוא בעצם 40% ממועצת העיתונות ורוצה ליצור איזה שהיא אג'נדה משלו וזה לגיטימי לחלוטין. עכשיו, למה אני אומר זאת, אנחנו גוף עיתונאי, אנחנו עיתונאים מהווים 30%. אגודת העיתונאים בירושלים ואגודת העיתונאים בת"א. האם כשהכניסו את העיתונות התקופתית או עכשיו את הפורום של היוצרים, נתתם לגוף הזה של העיתונאים להחליט מי יהיה על תקן של אמור להיות עיתונאי? לא עשיתם את זה. עכשיו אתם באים ורוצים ליצור את האג'נדה שלכם, של 40% וכשבאים ליצור מי העיתונאי ולקבוע מי הוא עיתונאי, אז אנחנו נתקעים. לכן אני מסכים. אני אומר בואו נעשה ככה, אג'נדה של 40%, כשרוצים להכריע בעניין קבלת גוף מסוים שנחשב כעיתונאי, מי יהיה עיתונאי, מי יהיה חבר במועצת העיתונות, העיתונאים הם שיקבעו. לא ליצור מצב של יש מאין. מר שפיגלמן: אני רוצה להוסיף משהו, כל מועצת העיתונות מבוססת על אמנה בין אגודות העיתונאים לבין נציגי המו"לים ונציגי ציבור. אתם מפירים את כל האמנה הזאת. כשאתם מביאים את פורום היוצרים, או אתם מחליטים לקבל איגוד נוסף, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר שפיגלמן: אני רוצה לגמור, מי שקובע מי זה עיתונאי זה רק העיתונאים, לא אתם. אתם אנשי ציבור, אתם קובעים מי הם אנשי ציבור. אנחנו, אגודת העיתונאים, לפי האמנה הזאת קובעים מי הם העיתונאים. אם אתם רוצים לעשות מועצת עיתונות בלי עיתונאים אין בעיה. האגודה תפרשו. תעשו מועצת עיתונות בלי עיתונאים. מה שאתם עושים, אתם מדללים, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר פרי: למה הטונים הגבוהים? יש דיון רציני, למה הטונים הגבוהים האלה? למה התותחים ישר? [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר שפיגלמן: יש ויכוח, הנה, הוא למשל חושב שעיתונאי זה לא חבר באגודת העיתונאים. עו"ד לין: חבר'ה, אבל זה בדיוק, הרי מה אמרה הנשיאה? מר שפיגלמן: הנשיאה אמרה שהיא רוצה להכניס את הפורום גם אם אנחנו לא רוצים. עו"ד לין: לא. עברת לסעיף 1 עכשיו? לא. מר שפיגלמן: כן, חזרנו לאותו סעיף כי הוא, תקשיבי. בא כאן הרב שרלו ואומר בואו נעשה התארגנות של אנשי הציבור לחברת הנשיאה, כלומר אנחנו כאילו נעמוד כשני גופים שעומדים זה מול זה, עו"ד לין: ומה אמרה הנשיאה? לא יהיה כדבר הזה. מר שפיגלמן: בסדר, אז אני רוצה לחזק את דברי הנשיאה בעניין הזה ואני רוצה לומר שאנחנו לא יכולים להסכים לדלדול העיתונאים במועצת העיתונות. אם מועצת העיתונות לא יכולה לקחת על עצמה את התפקיד לקבוע מי הוא עיתונאי. פה קשורים יחד כל הדברים האלה. כבוד השופטת דורנר: כן, בבקשה, כן. פרופ' פרידלנדר: בהמשך למה שאמר הרב שרלו אני רוצה קצת להבהיר את הדברים ואז זה יקל ויצמצם את הדיון. קודם כל מבחינה עובדתית הקו שאני זוכר מהקדנציה הקודמת, אותן התכנסויות שהתכנסו אנשי הציבור היו מסיבה מאוד פשוטה, אם היתה שאלה על הפרק ומציאת נשיא. במציאת נשיא, הרי היה כתוב בתקנון, שהעיתונאים, אנשי הציבור, ואמרו לי שצריכים להגיע לידי הסכמה מסוימת מכיוון שהעיתונאים ישבו לבד לחשוב על מועמד שלהם ועורכים ישבו, אז גם אנשי ציבור ישבו. זאת אומרת ישבו לקבל דעה וזה כל העניין.אי אפשר לקחת לצורך נושא מסוים שהוא היה באופייה של מועצת העיתונות ולהפוך את זה למשהו כללי. עכשיו אני רואה את אנשי הציבור כקהל הצרכנים שלא נוגע בדבר, דהיינו אנחנו לא רק רוצים להגן על חופש העיתונות כאזרחים, מפני שאם מחר לא יהיה חופש עיתונות מחרתיים לא יהיה חופש גם לאזרח לדבר בצורה חופשית או תרבותית. אנחנו גם באים לאזן, כל עיתונאי נקלע בין היצר לשמור על הכללים של האתיקה לבין יצר הפרסום שהוא חזק מאוד. אם עיתון מסוים מפרסם תמונה של ילד, איך הוא התאבד, קשה לעיתון השני להיות פראייר, אז גם הוא מפרסם תמונה ולכן אנחנו נתקלים בבעיות האלה. היינו, אנשי הציבור הם מעין בלם שבין היתר שומר על כללי האתיקה ועוזר לעיתונאים ולמו"לים, למרות האינטרסים המקצועיים שלהם להגיע לידי איזו. לכן שיתוף הפעולה הזה בין אנשי הציבור לבין המו"לים הוא מבורך כי לשם כך הוקמה מועצת העיתונות שהוא גוף מאזן. כבוד השופטת דורנר: תודה רבה. אני רציתי לומר שאני חושבת שמשום שנבחרנו לנשיאות ולמליאה זה גוף אחד, צריך לעמוד אחד עם הגינות. יש השפעה הדדית שאחד מדבר על השני ומשכנע את השני, אני רואה שזו נשיאות מאוד תוססת, זה המפגש הראשון ואני צריכה להסתגל לזה, אני משתדלת. אני רואה את זה ככה. מאיפה הגענו? אני בטוחה שכולנו פה יש לנו מטרה אחת, להגן על חופש העיתונות כדי לאכוף תקנון אתיקה ראוי, וחוץ מזה צריך כסף. אז אם אתה עוד עומד על זה אנחנו נגלגל את זה, הרב שרלו: אני יושב. כבוד השופטת דורנר: זה האחרון. מה אני יעשה עם זה שהוא יש לו הצעה, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] גברת אורבך: אולי צריכים לנסות לחשוב אם יש בתקנון האתיקה, כבוד השופטת דורנר: תחשבו על זה, אני, הרב שרלו: נגיד, שאלה מאוד פשוטה. האם מועצת העיתונות מנסה לחייב בחלום שלה את בעלי האתרים שיש להם טוק בקים להפעיל מערכת סינון יותר אגרסיבית. כבוד השופטת דורנר: הם כנראה מפעילים איזה שהיא מערכת. הרב שרלו: לא, אני שואל אם יש לנו עמדה. כבוד השופטת דורנר: אתם רוצים לגלגל את זה, כי זה כבר מאוד מאוחר, היום או במליאה, [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] כבוד השופטת דורנר: רבותי, למי שיש רעיונות לגבי הטוק בקים, מישהו שמעוניין בעניין הזה לגבי הטוק בקים, אולי שאייל בגד יכין את זה, הרי הוא העלה את זה לא? אז תבקש אותו. [כולם מדברים ביחד, לא ניתן להבין] מר בר – מוחא: חברים, הצעה לישיבה הבאה, אני מבקש לדון בנושא הזה של טובות הנאה לעיתונאים. ופחות נושאים. פרופ' מור: יוסי, אפשר לבקש ממך הצעה אבל לישיבה הבאה שתכין חומר רקע ודוגמאות על מה מדובר? מר בר – מוחא: כן. או קיי. סוף ישיבה