יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
נוכחים: ד"ר ניצה שפירא-ליבאי, עו"ד יעל גרוסמן, ד"ר הדרה ברמור, יואל אסתרון, עו"ד מיבי מוזר, רמי טל, ורד ברמן, דן תגר, יוסי בר-מוחא, פרופ' עמוס שפירא, משה נסטלבאום, יוסף פרנקל, עמוס שפירא, ד"ר יורם פרי, פרופ' יחיאל לימור, עו"ד משה רונן.

על סדר היום: הצעת חוק בעניין איסור פרסום שם חשוד – הצעה לתיקון כללי האתיקה במקום החקיקה המוצעת. שונות. ד"ר ניצה שפירא-ליבאי הצעות החוק של ח"כ רשף חן ואיוב קרא מציבות הגבלה קשה מאד על חופש העתונות. אני חושבת שאנחנו עומדים בפני פרשת דרכים די רצינית: האם להמשיך להילחם נגד הצעות החוק, כפי שעשינו עד כה (כתבות והודעה לעתונות מטעמנו), או לנסות לשתף פעולה על דרך תיקון מוסכם של התקנון שייתר את הצעות החוק. נוסח החוק כפי שהוא כיום, שגם לו התנגדנו בזמנו, קובע שבית משפט רשאי לאסור פרסום שם חשוד עד להגשת כתב אישום, או פרט אחר מפרטי החקירה, משתי סיבות: 1. אם הדבר עלול לפגוע בחקירה שעל פי דין. 2. אם הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבור כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפירסום. העונש הוא חצי שנה מאסר. פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון נתן פירוש מצמצם לסמכות לאסור פרסום. נקודת המוצא של שתי הצעות החוק שבפנינו מרחיקה לכת: אסור לפרסם שם חשוד ופרטים מזהים כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט רשאי להתיר פרסום: א. "בכדי לסייע לחקירה"; ב. "יש להעדיף את הענין הציבורי בפרסום על פני זכותו של החשוד למניעת פגיעה בשמו הטוב". זאת אומרת שאסור יהיה לפרסם שם חשוד עד להגשת כתב אישום, ואם העתון רוצה לפרסמו - עליו לפנות לבית המשפט ולשכנע אותו לתת היתר. זה מהפך רציני מאד – העברת נטל הפניה לבית המשפט וההוכחה מהחשוד לכלי התקשורת. בשתי הצעות החוק אין חריג וסייג לגבי אנשי ציבור. מנסים לעשות מסך עשן. ח"כ רשף חן מזכיר משהו בדברי ההסבר – אבל זה לא מופיע בנוסח הצעת החוק שהגיש. בדיון בכנסת כל הזמן אמרו שהאיסור לא יחול על אנשי ציבור – אין לזה זכר בנוסחים המוצעים. בניגוד להתבטאויות של ח"כ רשף חן בתקשורת, אסור גם לפי הצעת החוק שלו לפרסם שם חשוד אפילו אם הוא איש ציבור.מסך העשן הזה מאוד מרגיז. מעבר לרשף חן ואיוב קרא, תומכים בהצעות החוק במידה מסויימת גם משרד המשפטים והסניגוריה הציבורית. אני התרשמתי שהמניעים שלהם הם באמת הגנה על האזרח הקטן העלול להיפגע. חברת הכנסת היחידה שהתנגדה נחרצות במהלך הדיון בועדה על הצעות החוק היתה יולי תמיר.ח"כ אתי ליבני שהיא סגן יו"ר הועדה נסחפה עם כל הטענות ואמרה שצריך להודיע לאיש הקטן ולאפשר לו לפנות לבית המשפט. בדיון שייזם המשנה ליוה"מ עו"ד שופמן והתקיים במשרד המשפטים, הכוונה היתה להגיע לאיזו הצעה מוסכמת שתמנע את הצורך בקבלת הצעות החוק. חשבתי שזו כוונה ראויה מספיק כדי לנסות ולהשפיע. מה שהסתמן – עו"ד שופמן עמד על כך שנתקן את סעיף 12א' לתקנון באופן שאסור יהיה לפרסם שם חשוד עד להגשת כתב אישום, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום השם. אמרתי בישיבה כי לפי סעיף 8 לתקנון האתיקה, מקום שעלול להיפגע שמו הטוב של אדם – אין לפרסם דבר אלא אם קיים עניין ציבורי, וכמו כן, שברגיל יש לבקש את תגובתו. הבהרתי שסעיף זה חל גם על חשודים בפלילי. שופמן הגיב: מה איכפת לך – תכתבי את זה בסעיף 12 א. שעוסק בהליך פלילי. ח"כ רשף חן ואתי ליבני עמדו על העניין שצריך לתת לחשוד אפשרות, לפני הפרסום, לבקש צו איסור פרסום. רשף חן העמיד אפשרות זו על משך זמן של 48 שעות . בשלב מסוים הוא היה מוכן להסתפק ב-24 שעות. לא היה משא ומתן על הזמן. למעשה מה שנאמר זה "שאם תקבלו עליכם את העקרונות האלה ותשנו את התקנון ותתחייבו לקיים אותו, נדחה את הגשת הצעות החוק בשש החודשים שבמהלכם נבחן את התנהלות התקשורת". שופמן הזהיר שזו עלולה להיות הצעת חוק מטעם הממשלה. בדיון שהתקיים בועדת החוקה, רצו להגיש את הצעות החוק מיד לקריאה ראשונה אך זה נדחה. רשף חן שאל כמה זמן יקח לשנות את התקנון. השבתי שכשלושה חודשים. חן ענה: לא, זה מאוחר מדי, אנחנו רוצים להעביר את הצעות החוק במושב הנוכחי של הכנסת. בנסיבות אלו, יש לקבל החלטה בדחיפות, ונראה לי שמוטב לנסות למנוע את הבאת הצעת החוק לקריאה ראשונה. עו"ד מיבי מוזר הענין של לתת זמן להגיב, 24-48 שעות, נולד מכך שהחוק הקיים כיום מאפשר לכל אחד לפנות ולבקש צו למניעת פרסום שמו. הח"כים שאלו – מאין יידע אדם שעומדים לפרסם? עניתי כי לפי תקנון האתיקה חייבים לבקש תגובה – ובדרך כלל נוהגים כך. כיום אין שבוע שמישהו לא פונה לבקש אי פרסום שמו. לרוב לא מצליחים, כי צריך להוכיח שייגרם נזק חמור. השאלה היא אם העתונות יכולה לחיות עם הוראה טיפה יותר מחייבת מההוראות הקיימות כיום בעניין דרישת התגובה. אני הצעתי לא לקבוע 24 או 48 שעות, מפני שיש מקרים שבהם אפשר לתת את ה-24 שעות ויש מקרים שלא. יש סוג מסויים של ידיעות שנוחתות בעתון בשעה כזו שאי אפשר לתת 24 או 48 שעות, ובכל זאת אפשר לנסות לקבל תגובה ומי שפונים אליו יכול להגיב או לפנות ולבקש איסור פרסום. השאלה אם אפשר לנסח משהו שמדבר על קבלת תגובה ולהתאים את זה לנסיבות, כי בדרך כלל פונים לקבלת תגובות, למעט מקרים בודדים. ולכן אפשר לחיות עם ההוראה לבקשת תגובה, אך אי אפשר לקבוע את הסד של 48 שעות. ד"ר יורם פרי מה זה להתאים לנסיבות – למה אתה מתכוון? עו"ד מיבי מוזר אנחנו יודעים שלפעמים בשעה שמונה בערב נוחתת ידיעה בעתון לגבי אישיות ציבורית שאין כל סיבה בעולם שלא ננקוב בשמה, אז נחכה 48 שעות עד לפרסום הידיעה? אתה בעצם מועל בתפקידך אם אתה לא מפרסם אותה. בפרשת בראון חברון ביקשו תגובה מדרעי רבע שעה לפני ששידרו את הידיעה – וזו בהחלט ידיעה שצריך היה לשדר אותה. ד"ר ניצה שפירא-ליבאי לא התייחסת לעניין העצורים. עו"ד מיבי מוזר זה לא צריך לחול על עצורים – מי שמובא לפני שופט, זו ההזדמנות שלו לבקש איסור פרסום. צריך לעשות שבבית המשפט יהיה ברור לחלוטין לעצור שיש לו זכות כזו. הצעתי לעשות שילוט באולם המעצרים המאפשר לאיש לראות שיש לו זכות כזו. ד"ר ניצה שפירא-ליבאי איך תבקש תגובה מעצור שטרם הובא בפני שופט? יש חשודים המובאים לבית משפט עצורים זו קטגוריה אחרת, ויש חשודים שבכלל לא מובאים לבית משפט והם יכולים לשמוע מהעתונאי בפעם הראשונה שהם חשודים. עו"ד משה רונן יש שלושה סוגים של אנשים חשודים: יש חשודים שהובאו לפני שופט או שנעצרו ע"י המשטרה – זה סוג אחד. יש כאלה שנחקרים ע"י המשטרה וטרם נעצרו וגם לא ייעצרו – זה סוג שני. ויש סוג שלישי של אנשים שלא נחשדים ע"י הרשויות אלא מתנהלת נגדם חקירה עתונאית. בדיון ישבתי ליד רשף חן שהוא מוביל את החוק ופחות או יותר הגענו להסכמה (עם שני הסוגים העיקריים: אדם שנעצר ויובא לבית משפט ואדם שלא נעצר) עשיתי הבחנה ביניהם והצעתי תיקונים קלים בתקנון האתיקה וכתבתי אותם על הנייר. ד"ר ניצה שפירא-ליבאי להערכתי, הסיכוי שלנו להגיע להסכמה עם הח"כים קטן. אני יותר סומכת על הלחץ ממשרד המשפטים, של עו"ד שופמן. נכון שהם זרקו לפיתחנו את ההצעה לתקן את התקנון. השאלה המיקדמית היא אם אנחנו רוצים להתמודד עם הצעתו ולתקן את התקנון או ללכת למאבק נגד הצעות החוק, ואז נראה מה יהיה. רמי טל בכל מקרה בתוך שנתיים עד חמש שנים כל הדיון הזה יהיה אנכרוניסטי, האינטרנט יהרוג את כל הנסיונות לאסור פירסומים. הסיכוי של חברי הכנסת לחסום את האינטרנט הוא כמו הסיכוי שלה לחסום צונאמי. עו"ד משה רונן תהיה עתונות מצייתת לחוק ותהיה עתונות שלא מצייתת. עו"ד מיבי מוזר מה שיקרה הוא שהעתונות שכללי האתיקה מחייבים אותה תצטרך להמשיך לשחק לפי המשחק הזה, והאינטרנט לא, אלא אם ימצאו דרך לרסן את המוסד הזה שקוראים לו אינטרנט. ד"ר הדרה בר-מור האיסור הזה יתן אפשרות להגיש תביעות אזרחיות אם עתון יפרסם דברים שאינם נכונים. פרופ' עמוס שפירא היות ולא הייתי בדיונים בכנסת, לא ברור לי לגמרי, האם הם רמזו שהם רוצים לוותר על הרעיון שגם לאחר שאדם מובא בפני שופט –יחולו מיגבלות על פרסום שמו וזהותו. זה העוקץ של חלק מהצעות החוק. עו"ד מיבי מוזר הם לא ויתרו על הרעיון שגם אם אדם מובא בפני שופט אתה צריך לקבל את תגובתו. הטענה שלהם היתה שלאדם לא ברורה הזכות וחלק לא משתמשים בה. הם היו מוכנים להתרכך בעניין הזה כשפתאום התגלה להם שישנה אפשרות כזו היום בחוק לבקש משופט בקשה כזו, והיום יש שיקול דעת טוטאלי לשופט בעניין הזה. פרופ' עמוס שפירא הסעיף הספציפי לענייננו הוא לא סעיף 8 לתקנון אלא 12 ב: "לא יפרסמו עתון ועתונאי שם, צילום או פרטים מזהים אחרים של חשוד בעבירה טרם שהובא בפני בית משפט אלא אם הסכים לכך או אם קיים עניין ציבורי בפרסום". כל מה שהוא דורש שאין לפרסם פרטים מזהים של אדם לפני שהובא לבית משפט אלא אם הסכים לכך או שיש ענין ציבורי. מזה כמובן משתמע שלאחר שהובא לבית משפט, אין שום מיגבלה אתית באשר לפרסום זהותו. אני חושב שמבחינה האתיקה שלנו, ללא כל קשר לחקיקה בכנסת, צריך לעדן את הסעיף. אני הייתי עושה הבחנה בין שלוש קבוצות: א. עד להבאה בפני שופט ב. בין שהובא בפני שופט עד כתב אישום ג. לאחר כתב אישום. לפני שהובא בפני שופט - הנטיה צריכה להיות לא לפרסם אלא אם קיים עניין ציבורי מובהק. לאחר שהובא בפני שופט - אני הייתי כותב שהנורמה היא שמותר לפרסם אלא אם אין עניין ציבורי. לאחר שהוגש כתב האישום – פרסום ללא סייג. יוסי בר-מוחא מה קורה כשיש תחקיר, זה לא נוגע למעצר, אלא סתם חשוד – לדעתי צריך לחדד את הדרישה. עו"ד משה רונן תחקיר זה לגבי אדם שעדיין לא נעצר. לגביו צריכים להיות כללים אחרים: במקרה הזה צריך לבקש את תגובתו. עמוס שוקן חשוד הוא רק מי שנחקר על ידי גורם שלטוני. אין צורך להוסיף גם את מי שעושים עליו תחקיר. ד"ר הדרה בר-מור הציבור שקורא לא מבדיל בין אם הגישו כתב אישום או לא. אנחנו לא מדברים על אינטלקטואלים שמדקדקים בפסיקים. פרופ' עמוס שפירא האם נוכל לחיות עם תוספת נורמה, למשל שאחרי הבאה בפני שופט – משהו כמו שמותר לפרסם אלא אם אין עניין ציבורי בפרסום. האם זה עשוי לרכך את חברי הכנסת ולהביא אותם יותר קרוב אלינו? עו"ד משה רונן פקיד בעירייה נעצר בחשד שגנב במשרדו דיו למדפסת - האם מותר לפרסם לפי ההצעה שלך? פרופ' עמוס שפירא אם קיים עניין ציבורי – כן. עו"ד מיבי מוזר השאלה שצריך להבהיר אותה – מה קורה כשלאיש אין ההזדמנות לפנות לשופט ולבקש, מה קורה אם לא עצרו אותו והובא בפני שופט, והוא לא יודע אפילו שהוא חשוד? האם כאן אני צריך לעצור ולהגיד לו שאני עומד לפרסם ולתת לו את השהות לבקש צו איסור פרסום? זו בעצם הנקודה שבעזרתה אפשר לפתור את הבעיה. עמוס שוקן ההצעה היא רעה וצריך למנוע אותה. מאחר שלא נוכל, עלינו לתת להם קצה חוט. עו"ד מיבי מוזר כעיקרון, אם אפשר היה להכניס דגש גדול יותר לכך שהבחינה תהיה בחינה אתית – באיזה מידה יש באמת ענין ציבורי בפרסום - אם היה אפשר למכור את זה למחוקקים, אז נדמה לי שאפשר להרחיק את העניין בשנה נוספת. הצעת החוק הזו כבר היתה בכנסת, והיא נסוגה מפני ההצעה היותר ליברלית של משרד המשפטים שאמר השופט יחליט. צריך לנסות להגיע לנוסחה סבירה עם שופמן שהמוטו שלה יהיה באמת איפה יש עניין ציבורי: שהעתון לפני שיפרסם ייתן דעתו לשאלה איפה יש עניין ציבורי. עו"ד יעל גרוסמן אני גם מייצגת חשודים וגם עוסקת בתלונות אתיות. בתור סניגורית הייתי שמחה אם היה איסור גורף עד סוף המשפט. עניינית כדאי לדבר עכשיו על זכות התגובה – זכות התגובה מופיעה אצלנו בתקנון כזנב לסעיף 8. אולי כדאי בהזדמנות זו לתת לזכות התגובה יותר דגש: לתת סעיף ספציפי ובהזדמנות זו ניתן יהיה לפתור חלק מהבעיה שעולה כרגע לדיון. אם מרחיבים את זכות התגובה אני חושבת שזה יכול להקל על צמצום הצעות החוק בכנסת. אני מסכימה גם שצריכה להיות בכללי האתיקה הגדרה יותר מהותית מה ראוי לפרסום ומה לא – שני הדברים הללו יכולים לפתור את הבעיה. לעניין התחקירים: הבעיה לדעתי היא הדלפות משטרתיות טרם הבאת אדם לבית משפט. והמשטרה, אגב, לא מדליפה לאינטרנט. ולכן נושא התחקירים הוא לא הנושא שאנו צריכים להתמודד איתו. פרופ' עמוס שפירא הצעתי שגם לאחר שאדם הובא לפני שופט – שיהיה כתוב שצריך לשקול לפרסם "אלא אם אין עניין ציבורי". רמי טל מי שמחליט אם יש עניין ציבורי אלו הם עורכי העתון, זה צריך להיות ברור. יוסף פרנקל אין ספק שכל הצעה שתביא לזליגה ולפגיעה בחופש הביטוי - חברה דמוקרטית לא רשאית לוותר עליה. מועצת העתונות לא עשתה די וגם האקדמיה לא עשתה די וזה עצוב. ד"ר הדרה בר-מור למה זה עצוב אם רוצים לשמור על שמו הטוב של אדם? ד"ר ניצה שפירא- ליבאי אני חושבת שמסתמנת הבנה שיש לאפשר זכות תגובה ואפשרות פניה לבית משפט. השאלה היא כיצד להגדיר את משך הזמן שיאפשר פניה לשופט. המונח "זמן סביר", להערכתי, לא יתקבל על דעת מגישי ההצעות. עו"ד מיבי מוזר "זמן סביר", "זכות ראויה" – אי אפשר לכתוב זמן. פרופ' עמוס שפירא זמן שייתן "הזדמנות נאותה" לפנות לבית משפט, "הזדמנות הוגנת" לפנות לבית משפט. ד"ר ניצה שפירא ליבאי מהדיון במשרד המשפטים ובועדת החוקה התרשמתי שזה לא יעבור. אני מציעה להוסיף לסעיף 12א'ב. לתקנון התייחסות לנקודות הבאות שעלו במהלך הדיונים: לא יפורסו שם ופרטים מזהים של חשוד בעבירה טרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא אם הסכים לכך או אם קיים עניין ציבורי בפרסום שמו או פרטים המזהים אותו. (לא חייבים לפרסם שם אם אין עניין ציבורי באיש/ה כשלעצמם.) כמו כן, לגבי חשוד שאינו עצור ולא הובא בפני שופט – יש לקיים בירור מוקדם עמו ולתת פרסום הוגן של תגובתו. במהלך הבירור המוקדם יישאל החשוד אם יש לו התנגדות לפרסום. הביע החשוד התנגדות לפרסום החשד נגדו – יידחה הפרסום ב-24 שעות. עו"ד יעל גרוסמן ואם הודיע על כוונתו לפנות לבית משפט, אז לאפשר לו זמן סביר לפנות לבית משפט. ד"ר יורם פרי מי יגיד שמעוניין בפרסום? רמי טל עתונאי חכם, בטוח שאם יגיד לאיש שיפרסם כל מה שיגיד – אדם נורמלי ישקול ויכול להסכים לפרסם. ורד ברמן למה לא לטפטף את זה למשטרה, שהם יתנו לו הזדמנות לפנות. עו"ד מיבי מוזר זה ישנו היום בחוק – רק לא קבעו תקנות. תקבעו 3-4 אנשים שיפגשו וינסו לגבש עמדה. הוסכם: מיבי מוזר, משה רונן, יואל אסתרון, עמוס שפירא יגבשו נוסח הצעה לתיקון התקנון. פרופ' יחיאל לימור האם להתרשמותך, לפשרות ולניסוחים יש סיכוי לעבור? עו"ד מיבי מוזר יש סיכוי. יואל אסתרון גם רשף חן אומר זאת: "אם עורכי העתונים יבואו ויוכיחו..." עמוס שוקן אפשר להפעיל לובי בשינוי. פרופ' יחיאל לימור האם הם כולם ייסוגו? עמוס שוקן בשינוי יש לאחרונה איזה גל של הצעות נגד העתונות. ד"ר ניצה שפירא ליבאי מאחורי הצעות החוק עומדים גם משרד המשפטים, גם איוב קרא, גם הסנגוריה הציבורית ואחרים. עו"ד מיבי מוזר לא צריך להניח לח"כים וצריך שיבינו את חומרת מה שהם מציעים. בזמנו הפעלנו קבוצה גדולה של ח"כים. יואל אסתרון זה היה אותו חוק. עו"ד מיבי מוזרתוך שבועיים לערך תגיש הועדה שנקבעה נוסח הצעה לתיקון סעיף 12א' של כללי האתיקה.