יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
נוכחים: פרופ' מרדכי קרמניצר, ד"ר ניצה שפירא ליבאי, מר רמי טל, פרופ' עמוס שפירא, פרופ' אסא כשר, ד"ר יחיאל לימור, מר שלום קיטל, אלוף (מיל') רפאל ורדי, מר עמוס שוקן, ד"ר יורם פרי, פרופ' יהודה פרידלנדר, הרב מתתיהו טננבאום, אבי וינברג.

על סדר היום: מכתבים למערכת – פנייתם של פרופ' צבי ציגלר ופרופ' יהודה פרידלנדר. חרם של גופים ואישים על עתונים – פניית עורך "כל העיר". פניית האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית בעניין דמי משלוח. דיווח התקשורת על קורבנות מעשי רצח (פניית קרובי קורבנות). סוגיות בניגוד עניינים. הסמכת בית הדין לאתיקה לפסול את מי שחוייב בדין מכהונה במועצת העתונות ומוסדותיה; והסמכתו לפרסם את החלטותיו באינטרנט (עם או ללא ציון שם). טיפול בתלונות המוגשות על-ידי עורך דין. הדרישה ממתלוננים להתחייב שלא לפנות לערכאות (נוסח המכתב מצורף). שיתוף-פעולה בין גל"צ לעתון גלובס. פרסום תביעות אזרחיות ללא תגובה. אישור הלוגו המשופץ. תוכנית ההשתלמויות לעתונאים. שונות. מכתבים למערכת פרופ' פרידלנדר במדור מכתבים למערכת יש שתי בעיות: העורך לא יכול לתת לכל מי שרוצה להתבטא בכל כמות מילים. השאלה היא איך מגיעים למודוס-ויוונדי עם זכותו של עורך לשנות, מבלי לשנות את כוונתו של הכותב. העובדה שאנשים מתלוננים אומרת, שאולי אפשר לנסח קווי מתאר שיהיו ברורים לכותבים ולעורכים. וישנו גם עניין של עיתוי הפרסום – מתי נכתב המכתב. פרופ' שפירא יש החלטה של הנשיאות מלפני הרבה שנים בנושא הזה בדיוק. צריך למצוא את ההחלטה – זכור לי שהנוסחה מנסה לאזן: מותר לעתון לערוך, לקצר, לסגנן – בתנאי שלא תסורס משמעות דברי הכותב. אני לא רואה איך אפשר להוסיף על כך. אלוף (מיל') ורדי עיתוי הפרסום חשוב. פרופ' שפירא נראית לי ההצעה לתת את תאריך המכתב. פרופ' כשר יש מכתבים למערכת שהם תגובה, בשעה שהידיעה התפרסמה ללא תגובה, ואז הכללים אחרים: אז חלים עליהם העקרונות של תגובה. ד"ר שפירא ליבאי תגובה ומכתב - זה לא אותו דבר. פרופ' קרמניצר סעיף 4ג' לתקנון האתיקה אומר: "לא יובאו דברים בשמו של אדם אלא אם הם מובאה ישירה ומדויקת מפיו או ממסמך בכתב. מכתב למערכת מותר לפרסם שלא כלשונו אם כותבו לא אסר זאת מראש ואם בעריכה לא היה משום שינוי מהותי בתוכן המכתב או במשתמע ממנו". רמי טל אני מכיר את מה שמקובל בעולם. בעתונים בחו"ל נכתב שהמערכת מקדמת בברכה מכתבים ושומרת לעצמה זכות לקצר וכדומה. פרופ' קרמניצר למה אצלנו לא כותבים את זה? רמי טל אני מניח שהאדם הסביר מבין שככה זה. ערכתי פעם את מדור המכתבים למערכת. כמעט לא היו תלונות. הייתי רוצה לדעת מפרופ' פרידלנדר על מה התלוננו – על סילוף? פרופ' פרידלנדר לא הייתי מודע לסעיף בתקנון. יש לי הצעה מעשית: התלונה שקיבלתי היא משגריר שטען, שמכתבו סולף עד כדי שינוי המשמעות. לפעמים מוטב לא לפרסם בכלל מאשר גירסה מקוצצת, שבה המשמעות הולכת לאיבוד. פרקטית – יש 5-6 מכתבים למערכת ליום. בעידן הפקס, אפשר לשלוח לכותב את הנוסח ולהגיד לו שאם הוא לא מאשר תוך שעה-שעתיים – לא נפרסם. ד"ר שפירא ליבאי כמה פרופסוריות באוניברסיטה חיברו משהו קצר, כחמש שורות, ושלחו לעתון. מכל זה פורסם משפט אחד, וזה הלך לאיבוד ולא הורגש. במקרה כזה, עדיף לא לפרסם בכלל. פרופ' קרמניצר אני רוצה להביא דוגמה שגרמה לי לחשוב מחדש על הנושא: היתה תוכנית טלוויזיה שהשתתפתי בה, על הסעיף בעניין הצלת חיים, והגבתי במכתב למערכת - קצר מאוד - על כתבה של בני ציפר על התוכנית. כתבתי שני דברים: 1. הוא הציג במהופך את העמדה שלי. 2. הוא התייחס למקרה של הצלת חיים, שהכלל שקבענו לא חל עליו. בנוסח שהתפרסם, הוציאו לגמרי את הנקודה הראשונה. אמרתי לעצמי שנוסח כזה לא הייתי מפרסם. ברור לי שזה תום-לב של מי שערך, אבל לא תמיד מי שעורך את המכתב מצליח להשאיר את המשמעות. לכן אני שואל: א. האם אין מקום שהעתון יפרסם מהם "כללי המשחק" של פרסום מכתבים? ב. אולי, בעקבות ההצעה של יהודה, לקבל אישור לנוסח בפקס או אימייל. רמי טל זה קושי בלתי עביר, זה לא ריאלי. ובכל מקרה, המכתב זה לא הילד של הכותב, כמו שכתבה היא לא הילד של הכתב, וגם אותה משנים. עמוס שוקן זה בלתי אפשרי. לא נוהגים במכתבים בצורה שונה משנוהגים בטקסטים של עתונאים. לא תמיד העורך הוא הכי מנוסה והכי מיומן, למרות שב"הארץ" העורכת מנוסה ועושה את זה בצורה מוצלחת. בתלונות שאני מקבל, אני בודק אם עיקר דבריו של הכותב עבר לקורא, ואז אין מקום לתיקון. אם יש, לדעת כותב, עבירה על כללי האתיקה – שיפנה למועצת העתונות. לעניין קביעת העיתוי - לדעתי זה לא רצוי. כי אם זה לא רלוונטי – לא נפרסם את המכתב. ואם זה עדיין רלוונטי – זה ייראה רע אם נראה שזה מכתב מלפני המון זמן. אלוף (מיל') ורדי יש מידת סבירות בעניין הזמן. עמוס שוקן ואי אפשר לשלוח לכותב בפקס ולהתווכח על כל מילה. זה לא מעשי. פרופ' כשר יש מעט מכתבים ביום. כשהעורך בוחר את מה שיפרסם, הוא יכול לשלוח לכותב בקשה לקצר. לי זה קרה. אפשר לעשות דיאלוג. עמוס שוקן יש בעיה של תקציבים. אולי אותו עורך עושה עוד כמה דברים, ואין לו זמן? פרופ' כשר אני חייב להעיר שאתה לא יכול לזכות ליחס שווה כקורא כמו עתונאי שכותב בעתון. לכן אני לא בטוח שהמכתב של מוטה נערך בתום-לב - זו היתה הגנה על בני ציפר. אילו העתונים היו מרגילים את עצמם לתקן טעויות ולא כל הזמן להגן על עצמם – ערך עבודתם ואמינותם היה עולה. עמוס שוקן אנחנו ב"הארץ" לא מכניסים סגנון של "הגיע הזמן שנחמיה שטרסלר ילמד לעבוד" וכדומה. את זה לא נכניס. יוסי בר-מוחא כשעבדתי ב"הארץ" התייחסו למכתב למערכת כמו לידיעה עתונאית. אם היה קטע שהצריך בדיקה - הקטע לא היה נכנס. אבל יידעו את הכותב, וזה בסדר. ד"ר לימור לדעתי, הדיון כולו מיותר, כי אין דבר כזה מכתב של 250 מילה. הנה, פרופסור בתל-אביב יצא נגד "הארץ" על שלא פרסמו מכתב שלו, ואז התברר שהוא כתב 780 מילה בעברית עילגת - ועל זה הוא בא בטענות. פרופ' קרמניצר לא צריך להתנשא מצד אנשים שעבדו בעתונות על אלה שלא עבדו. אבי בטלהיים אצלנו מתייחסים לנושא מאוד ברצינות. אנחנו מפרסמים 9-6 מכתבים ביום, ושמנו עורך בכיר שיטפל בהם. מגיעים אלינו מאות מכתבים בחודש, ואין לנו יכולת לטפל ברמה ובתכיפות שאתה מבקש. הדחיפות היא קודם כל לידיעות ולכתבות, ורק אח"כ למכתבים למערכת. הדיאלוג המוצע עם הכותבים לא ריאלי. התלונות שאנו מקבלים מזעריות ומועטות, ואם יש תלונות זה מ"כותבים מקצועיים" למדור, שהם לעתים גם טרחנים. אני זוכר מקרה אחד שקורא פנה וצדק - ופרסמנו את המכתב המתוקן, לבקשתו. לגבי שורת ההבהרה שהצעת – כמו בעתונים בעולם – אין בעיה. רמי טל מצטרף לכל מילה של אבי בטלהיים. ד"ר פרי ראיתי את הדברים כעורך, ועכשיו אני בצד השני של השולחן. הדיאלוג זה לא דבר בר-ביצוע, לכן הפתרון הוא פרסום "כללי המשחק". רמי טל מציע לשלוח לעורכים את הסעיף בתקנון – כתזכורת להם ולעורכי המדור. פרופ' פרידלנדר צרים להיות ערניים. האם יש למי להתלונן? שתהיה אינסטנציה לקבל תלונות. פרופ' קרמניצר האינסטנציה היא העורך. אבי בטלהיים או האומבודסמן. אלוף (מיל') ורדי שאלה לשוקן: האם כאשר כותב טוען שמכתבו שובש, אתם מפרסמים זאת? עמוס שוקן אני לא זוכר שהיה דבר כזה. אלוף (מיל') רפאל ורדי טיים מגזין מפרסם וכותב Time stands corrected . ד"ר שפירא ליבאי לאור מה שקרה עם מכתב הפרופסוריות אני בספק אם אנשים רציניים יכתבו שוב לעתון. לכן, שווה להשקיע בדברים האלה, אחרת נצא נפסדים מתגובות חשובות. פרופ' קרמניצר סיכום: 1. ממליצים שבעתון עצמו תופיע הבהרה של כללי המשחק הבסיסיים. 2. אשלח מכתב לעורכים לרענן את הכלל ואציע גם שכאשר העורך השתכנע שהיה שיבוש, ראוי לפרסם את המכתב המתוקן. פרופ' כשר הכללים האלה לא צריכים לחול על מכתב שהוא תגובה. חרם גופים ואישים על עתונים: פרופ' קרמניצר מדי פעם מגיעות תלונות של עתון/עתונאי על שגוף, בדרך כלל שלטוני – מטיל עליו חרם. "כל העיר" התלונן על עיריית ירושלים, עתונאית התלוננה שש"ס הודיעה שתחרים אותה. מדוע לא טיפלנו בבזה עד עתה בצורה רצינית? כי חששתי שהטיפול יגלה את חולשתנו. שאנו נצעק, וראש עיריית ירושלים ימשיך להחרים. אבל יש לזה תרופה, והיא תלויה בשאלה: האם ניתן לצפות לגישה של סולידריות אם נביא לשולחן זה תלונה? אני לא מדבר על חרם נגדי של התקשורת, אבל אם הפורום הזה ישתכנע שהחרם על העתון בלתי מוצדק – שתהיה תגובה של כלל החברים, שיודיעו שמידת הפרסום שתינתן לגורם המחרים תהיה המידה המינימלית המתחייבת - אני לא מציע שלא יהיה מינימום הפרסום שמתחייב מהאינטרס הציבורי. רמי טל הכוונה לחרם ידיעות או חרם מודעות על עתון? פרופ' קרמניצר גם וגם – כך היה ב"כל העיר". יוסי בר-מוחא אני חייב להביא את דוגמת מפעל הפיס. היה חרם מודעות בזמנו על רשת שוקן אחרי פרסום בתקשורת על גדעון גדות. אח"כ היה חרם אחרי כתבה שלי ב"הארץ", חרם טוטאלי במודעות. לצערנו נוכחנו, שלמרות שרשת שוקן המשיכה לסקר את מפעל הפיס ולא החרימה – "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" והאחרים המשיכו לסקר את מפעל הפיס ונמנעו מתחקיר כלשהו על מפעל הפיס למרות שכולם ידעו מה קורה שם – למעט "ידיעות", שהחליט להיות גיבור 3 חודשם לפני פרישת גדות ופרסם "חשיפה". להערכתי היתה כאן שמחה לאיד. הנתח של הפרסום ברשת שוקן התחלק בין האחרים. לכן חייבים סולידריות ושיתוף פעולה. עמוס שוקן הרעיון לא טוב. הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות זה להחליט לא לטפל בתלונות של המחרימים (אולמרט) נגד "כל העיר". אני לא חושב שצריכה להיות סולידריות בין כלי התקשורת במקרה כזה. אני לא חושב שזה יכול להשפיע על התוכן בעתונים - סיקור יותר גדול או יותר מצומצם. אתה צריך לעשות את העבודה העתונאית שלך. כשהיה חרם של "כלל" על "מעריב" כתבתי מאמר ב"הארץ" נגד החרם, אבל לא הפסקנו לקבל מהם מודעות. ד"ר שפירא ליבאי אני לא בטוחה שאנחנו יכולים להגיד שלא נטפל בתלונה של מי שמחרים. פרופ' קרמניצר גם אני חושב כך. פרופ' כשר ברמה העקרונית, מודעות זה יצור דו-תכליתי: זה עסקי המו"ל, אבל זה גם שירות לציבור – מידע מהעירייה לקוראים. לכן מועצת העתונות כן צריכה להתערב - בגלל האלמנט של שירות לציבור. פרופ' קרמניצר זה לא רק חרם מודעות, זה גם "לא נענה לכם", "לא נדבר איתכם". פרופ' כשר היה פעם מקרה שדובר צה"ל החליט לא לתת שירותים לכתב "הארץ". השופט חשין קבע שהשירותים שגוף ממלכתי נותן לקהל באמצעות העתונות אינם חסד. אנחנו צריכים להגן על המדיניות הזאת. פרופ' פרידלנדר גוף שלטוני לא יכול להפלות בין עתון לעתון, אלא אם זה באופן מובהק לא רלוונטי לקוראי אותו עתון. אם יש חרם שבו נבחר-עם לא מפרסם מודעות – כאן מועצת העתונות חייבת להתערב. חרם של אנשים פרטיים זה בסדר, עליו הייתי מברך, כי זה חלק מהמשחק. ד"ר שפירא ליבאי אני ממשיכה את הקו של יהודה פרידלנדר. בעבר המועצה התערבה והפעילה השפעה במידה מסויימת. יש הבחנה ברורה בין גוף שלטוני לגוף פרטי. גוף שלטוני חייב ליישם את עקרונות היסוד של המדינה – כולל זכות הציבור לדעת וחופש העתונות. כאשר לא נותנים מודעות פרסומת– פירושו שהמפרסם מנסה לכפות עליך מה לכתוב ומה לא. זוהי פגיעה בחופש העתונות. המועצה צריכה להתערב, במכתב של הנשיאות או בהודעה לעתונות. שלום קיטל הגישה שלי דומה לגישת עמוס שוקן. גישה מינימליסטית. לגבי חרם מודעות – אני לא רוצה להיכנס לזה, הגוף שאני בראשו לא עוסק בזה ישירות. לגבי חרם מערכתי – אני ממליץ בחום פשוט לצפצף על זה. לא לעשות עם זה כלום, וזה נפתר מאליו. אני מודע להבדל בין גוף בעל עוצמה כערוץ 2 לאחרים, אבל הנה שתי דוגמאות מהניסיון שלי: מועצת יש"ע הודיעה לנו שיחרימו אותנו, וגם יוסי שריד הודיע שהוא מנתק קשר. כל אחד החזיק מעמד פחות משבוע. אנחנו מצידנו הודענו שנמשיך לסקר אותם. אני לא מתנגד להודעה כלשהי של המועצה, אבל לא מעבר לכך. אלוף (מיל') ורדי אני מתרשם שהסיכוי לסולידריות שואף לאפס. מה שמועצת העתונות יכולה וצריכה לעשות זה להוציא הודעה פומבית וגם לטפל בדרך נוספת. אין לנו יותר אמצעים מזה. אבי בטלהיים אני מסכים שסולידריות לא ריאלית. החמור בעיני זה חרם טוטאלי לגבי מאגרי מידע – המקרה של אולמרט היה חמור וקיצוני. במקרה כזה, הסולידריות יכולה להתבטא בפרסום מודעות, אפילו עם פירוט שמות החותמים. פרופ' קרמניצר אני שמח על ההערה הזו. הרב טננבאום אנו העתון המוחרם ביותר. מפעל הפיס לא נתן לנו מודעות - עד שהרב עובדיה אמר שיש ספק הלכתי לגבי הפיס – ופתאום הופיעו מודעות. לדעתי, כולנו חוטאים בכך שאנו סלחנים כלפי מי שכן נותנים לנו מודעות. מישהו יצא פעם נגד קופת החולים? רמי טל אנחנו עשינו סדרת כתבות נגד קופת-חולים. לרגע לא עלה על דעתנו להפסיק את התחקיר של מוטי גילת בעניין הזה בגלל חשש מחרם מודעות. הרב טננבאום אני מציע שכשמדובר במקרה חריג – כן לפעול בסולידריות. משלוח כתבי עת יוסף פרנקל יש כ-700 כתבי עת בארץ. מצב רובם לא טוב. אחת הסיבות לכך היא הדואר. עד 1986 היו תעריפים מיוחדים למשלוח כתבי עת. כיום, אם זה שק אבנים או שק כתבי עת - זה אותו תעריף. הדואר הוא מונופול. אנו מנהלים מאבק זה שנים. תביעתנו: או הפרטת הדואר ושתהיה תחרות, או אפליה מתקנת לכתבי עת, כמקובל במדינות רבות בעולם (זה לא קיים רק בעולם השלישי ובמדינות לא דמוקרטיות). אנו פונים למועצה שתצא בעמדה בנושא זה. ד"ר לימור זו סוגייה קשה - היא פוגעת גם בכתבי עת גדולים. ב"את" למשל, עלות המשלוח גדולה מעלות ההפקה. אני מציע למנות ועדה קטנה, ואז לפנות בהצעה מפורטת לכנסת ולממשלה. עמוס שוקן לא יודע למה זה עניין של מועצת העתונות. ד"ר לימור זה בהחלט קשור אלינו. בארה"ב, מסיבות פוליטיות, הדואר הפדרלי לא איפשר הפצה, ולכן אין שם עתונים ארציים. עמוס שוקן יש חלופות לדואר. אנחנו למשל מפיצים מגזין של "יס" כחלופה לדואר. פרופ' קרמניצר אני מציע שחיליק ויוסף יהיו הוועדה. ההצעה התקבלה פרופ' קרמניצר מבקש מנדט לי ולניצה להמשיך, עד שייבחרו נשיא ומ"מ חדש למועצה – כדי להבטיח רציפות. ההצעה התקבלה.

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף