יום ב', יא’ בכסלו תשע”ט
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
 
 
מועצת העיתונות קוראת לבית המחוקקים לסייג את הצעת החוק המבקשת לאסור תיעוד פעילות חיילי צה"ל בעת מילוי תפקידם – בהעדר החלה על פעילותם של עיתונאים בשליחות המבקשים להביא לציבור תמונת מצב כמות שהיא מזירת הפעילות.
 
 
מועצת העיתונות בישראל, מתנערת מן ההאשמות כלפי העיתון "ישראל היום", החברים במועצה, באשר להחלטת בית הדין לאתיקה, בנושא "פרסום סקרים בתקשורת, על דעת הציבור היהודי בלבד, אלא אם יש הצדקה עניינית לכך". "ישראל היום" היה כלי התקשורת היחיד שהודיע כי יקיים את החלטת בית הדין לאתיקה ויפרסם החלטתה במלואה.
 
 
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, השופטת (בדימוס) דליה דורנר, אירחה בלשכתה בבית המשפט העליון בירושלים, את העורך הראשי של העיתון "ישראל היום", בועז ביסמוט ואת מנכ"ל המועצה, מוטי רוזנבלום. בפגישה, שהתנהלה ברוח טובה, לא נתגלו חילוקי דעות כלשהן בין השופטת לעורך הראשי. "חברותה של "ישראל היום" במועצת העיתונות, חשובה מאד ואין להקל ראש בכך. יחד עם זאת אנו חייבים לשמור על בית הדין לאתיקה ועל קיום החלטותיו", ציינה השופטת. על-כך הודיע ביסמוט כי "ישראל היום" תקיים את החלטת בית הדין כלשונה, כבר ביום שלישי הקרוב (12 ביוני 2018) והוסיף: "עוד פגישה מעניינת עם השופטת דורנר, ללא חילוקי דעות"...
 
 
אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן, קיבל את פנינו בצומת קורסי ומכאן ואילך לקח על עצמו את תפקיד המארח שהוא גם המדריך ומורה הדרך, לחברי מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, יחד עם חברי בתי הדין לאתיקה וכל זאת במסגרת הכינוס הארצי השלישי אותו החלטנו לקיים ברמת הגולן...
 
 
נשיאת מועצת העיתונות, השופטת (בדימוס) דליה דורנר וחברי המליאה, משתתפים בצערה של מ"מ הנשיאה, עו"ד ארנה לין, במות האם, רות לין חושי ז"ל. המשפחה יושבת שבעה ברחוב דרך הים 117, חיפה בין השעות 16.00-20.00.
 
 
מועצת העיתונות קוראת לדובר צה"ל לחקור ביסודיות את נסיבות מותו של הצלם העיתונאי הפלשתינאי יאסר מורתגא, בירי צה"ל במהלך ניסיונות לבלום הסתערות פלשתינאית לעבר הגדר ברצועה. בתגובה למסר של שר הביטחון אביגדור ליברמן והמילים - "צלם או לא צלם", אומרת המועצה כי על השר להגן על הבידול המאפשר לצלמים ועיתונאים להגיע לכל זירה ולתעד את הקורה בה.על מפקדי צה"ל לפעול להטמעת הצורך להגן על לובשי איפוד press מכל צד של הגדר וגם בתרחישי קיצון. המועצה תעקוב מקרוב אחר חקירת נסיבות מותו של מורתגא ותפרסם את מסקנותיה לאחר שהתחקיר יסתיים.
 
 
"גם כאשר זה לא נעים לנו, בין אם מימין ובין אם משמאל; עיתונות ותקשורת הן מוסד חשוב בדמוקרטיה", אמר הנשיא *** נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר התריעה מפני ההתקפות הקשות על התקשורת, תוך סימון עיתונאים. "דיבורים כאלה באווירה קשה וטעונה, עלולים לסכן בני אדם פיסית. חשוב לזכור: לא העיתונאי המציא את החקירה. הוא 'המביא', השליח, זוהי חובתו. העיתונאי ממלא את תפקידו" ****************** ************ בצילום: נשיאת מועצת העיתונות בישראל ושופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, ראש עיריית לוד יאיר רביבו ונשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ****************** ******************* * צילומים: קובי גדעון/לע"מ
 
 
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה. מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים.אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
 
 
מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת בית משפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, מזהירה כי הסימון החוזר ונשנה של ראש הממשלה את התקשורת כאויב הזומם "הפיכה" היא סכנה לאופיה הדמוקרטי של החברה בישראל. מועצת העיתונות דוחה את ניסיונותיו החוזרים ונשנים של בנימין נתניהו לערבב את התקשורת בהליכי החקירות נגדו, שמתבצעים על פי חוקי מדינת ישראל.
 
 
מועצת העיתונות בישראל קוראת לכנסת ולממשלה לחדול מקידום הצעות חוק שתוצאתן עלולה לפגוע קשות בעבודת התקשורת והעיתונות בכלל, ובעיתונות החוקרת בפרט. בעיקר מדובר על הצעת החוק המכונה "חוק ההמלצות" ועל הצעת החוק המכונה "חוק ההקלטות", שקבלתן תמנע מעיתונאים לבצע את עבודתם נאמנה ולספק לציבור מידע שראוי וחיוני שיקבל במדינה דמוקרטית.
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם היום הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית.בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר. אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
 
 
העיתונאי והפרשן המשפטי הוותיק של קול ישראל, פרופ' משה נגבי הלך לעולמו בתום מאבק קשה במחלת הסרטן. נגבי היה פרופסור במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. כפרשן משפטי הוא עסק בעיקר בעניינים אקטואליים, והרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם, חופש העיתונות, שמירת החוק והדמוקרטיה ובטוהר המידות של אנשי ציבור. בשם נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר וחברי המועצה, אנו שולחים את תנחומינו למשפחה.
 
 
האיגוד, המייצג 360 כלי תקשורת, רשתות שידור ועיתונאים בתחומי הטלוויזיה, הרדיו, הפרינט, הצילום והמרשתת, משלושים ושתיים מדינות, עתר לבג"צ בדרישה מבית המשפט להורות למשטרה להפסיק את הגבלת הכניסה של עיתונאים למתחם הר הבית בירושלים בכלל ודרך שער האריות בפרט
 
 
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
 
 
מועצת העיתונות תובעת מהיועץ המשפטי ומפרקליט המדינה לספק הסברים לגבי נחיצות הפשיטה על הוצאת הספרים של ידיעות אחרונות, והחרמת כתבי יד נוספים בנושאים פוליטיים ומדיניים, מלבד זה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בייחוד שהדבר נעשה שלא על דעת הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, כלומר שלא מסיבות ביטחוניות חד-משמעיות.
 
 
תגובת מועצת העיתונות לתיקונים לחוק השידור הציבורי: מועצת העיתונות בישראל פרסמה הערב (23 באפריל 2017), בתום ישיבת המליאה, את התייחסותה לתיקונים לחוק השידור הציבורי, שאחד מהם אושר היום בממשלה ובוועדת השרים לענייני חקיקה:
 
 
"מועצת העיתונות בישראל מגנה בחריפות את הפגיעה החמורה והנמשכת של הממשלה והמערכת הפוליטית בשידור הציבורי בישראל", כך נאמר בהחלטת מליאת מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בתום ישיבת חירום של שהתקיימה ב"בית הסופר" בתל אביב.
 
 
נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, פנתה במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בקריאה לפרסם בהקדם האפשרי את ההקלטות מהשיחות שהתנהלו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות", מר ארנון מוזס.
 
 
לרגל שנת ה 60 להקמתה של נצרת עילית, התקיימה ישיבה חגיגית מיוחדת, בהשתתפות נציגי מועצת העיתונות בישראל, בראשם הנשיאה - שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר וראש עיריית נצרת עילית, רונן פלוט
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, מוקיע בחריפות את בחירת המילים של רוגל אלפר בביקורת שכתב ב"הארץ" על תכנית הטלוויזיה "הנעלמים" ששודרה בערוץ 2 בהגשת יואב לימור (בצילום).
 
 
מועצת העיתונות קוראת למשטרת ישראל ולעומדים בראשה לרענן את נהליה בכל הקשור לחקירת עיתונאים. זאת בעקבות חקירת כתב "הארץ" ניר גונטז'. משהתברר למשטרת ישראל כי "המטריד" האלמוני הוא עיתונאי, העושה את מלאכתו נאמנה, לא היה מקום לחקירה נוספת.
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, פרסם אתמול את ההודעה הבאה המתייחסת לתגובת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתחקיר של אילנה דיין, בתכנית "עובדה": "הזכות לתגובה על המתפרסם בתקשורת הינה זכות יסוד בכללי האתיקה העיתונאית. מועצת העיתונות מוחה על כך, שהתגובה של ראש הממשלה אתמול לתחקיר "עובדה", חרגה מהמקובל, לא התייחסה לממצאי התחקיר והפכה לכתב אישום אישי כנגד ד"ר אילנה דיין".
 
 
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
 
 
מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, החליטה לפרסם בציבור הודעה חריפה המגנה כל ניסיון לפגוע בעיתונאים או לאיים עליהם, בזו הלשון: "מועצת העיתונות מגנה בתוקף איומים כלפי עיתונאים בגין עבודתם העיתונאית".
 
 
כך הגיבה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, ביומן הבוקר של קול ישראל, על החלטת שר הביטחון ליברמן, לזמן את מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, ל"שיחת נזיפה", בגלל שידור התכנית על המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.
 
 
מליאת מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של הנשיאה, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, קראה אמש לממשלת ישראל לשים אל ליבה לחשיבות הרבה בקיומו של רצף בשידור ציבורי מתפקד, עשיר ומקצועי. "פגיעה ברצף זה תהיה בכייה לדורות", נאמר בהודעה.
 
 
אל"מ אריאלה בן-אברהם, שנכנסה באחרונה לתפקיד הצנזורית הראשית, הוזמנה למועצה להציג את הסיבות בגללן דרשה מבעלי חשבונות ברשתות חברתיות לקבל אישור מוקדם לפני פרסום. "לא רוצים ולא יכולים לשלוט בכל המידע".
 
 
גם בסוכנות הידיעות "רויטרס" הופיע השבוע, כנראה לראשונה ב-165 שנות ההיסטוריה שלה – תוכן חדשותי שמומן על ידי גוף מסחרי. (בצילום: הגילוי הנאות בדיווח הסוכנות).
 
 
המועצה הקימה ועדה שתנסה למצוא נוסחה ראויה לבידול בין חדשות לפרסומות – על כל צורותיהן – בעידן התקשורת הדיגיטאלית.
 
בית הדין קבע כי מבקר התיאטרון של העיתון היה חייב בגילוי נאות על קשריו בעבר עם האנסמבל

7/8/2012 תיק: 27/2012 תלונת תיאטרון אנסמבל הרצליה נגד "ישראל היום" בפני בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות חברי בית הדין: השופט (בדימ') גבריאל שטרסמן, יו"ר מר מוטי רוזנבלום, חבר גב' עליזה ז'ז'ק, חברה המתלונן: מר דניאל אלטר, מנכ"ל תיאטרון אנסמבל הרצליה הנילון: עיתון "ישראל היום" זו החלטה בתלונת "אנסמבל הרצליה" (להלן "התיאטרון") נגד העיתון "ישראל היום"(להלן "העיתון"). שמו של הכתב נשוא הכתבה, חנן אלשטיין (להלן "אלשטיין"), אינו נזכר במפורש כנילון בפרשה זו אולם מנוסח הדברים ברור שהכוונה היא גם לו וגם לעיתון. את המלינים ייצגו בדיון מנהל התיאטרון דניאל אלטר (להלן "אלטר") ועמו במאי התיאטרון עודד קוטלר (להלן "קוטלר"), שאף ביים את ההצגה נשוא הביקורת שעליה כתב אלשטיין את ביקורתו (כמבואר להלן) ואילו את הנילונים ייצגו גונן גינת (להלן "גינת"), מעורכי העיתון וחנן אלשטיין עצמו. מ ב ו א מבחינת תקנון האתיקה של העיתונאים (להלן "התקנון") יש להתיר ראשית לכל תסבוכת קלה בקשר לסעיפי ההפרה, שהמלינים טענו להם בתלונתם. בטופס התלונה, שאלטר חתום עליו, הוא מתייחס להפרתן לכאורה של התקנות 3, 6 ו-17 (בטעות נרשם בתלונה 7) של התקנון. אולם בהמשך התלונה כותב אלטר כי "מן הראוי היה שבפתח טור הביקורת על ההצגה 'אברם' [...] יפתח מר אלשטיין את דבריו בגילוי נאות (הדגשה במקור) ויבהיר כי עבד בתיאטרון תחת המנהלת הקודמת וכי העסקתו בתיאטרון הסתיימה בטונים צורמים." דרישה זו אינה נזכרת בתקנות האמורות. לגופה של התלונה מבחינת התקנון, סבור בית הדין ששגה המלין בניסוחה. ראשית דבר, תקנה 7 לתקנון כלל אינה נוגעת לענייננו. תקנה 3 מתייחסת מן הסתם להתנהגות שלא ביושר ושלא בהגינות, בניגוד לאמור בתקנת משנה (א). תקנה 6 נראית לבית הדין בעייתית במיוחד, אך גם מסייעת להמשך הדיון. אין לדרוש ממבקר תיאטרון אובייקטיוויות (כאמור בכותרת לתקנה זו), שהרי לבקר הוא בא וזה תפקידו, ולא לדווח. עם זאת, תקנת משנה 6 (ב) קובעת, שגם בפרסום הבעת דעה – כפי שלבטח הייתה ביקורתו של אלשטיין – "יחולו עליה כללי האתיקה הנוגעים לידיעות". מכאן ראה בית הדין לעצמו סמכות – "טבועה", בלשון בתי המשפט – לדון בתלונה כאילו הוגשה על פי תקנה 15 (א) לתקנון, שלגופם של דברים היא נשוא תלונה זו. מדובר אפוא בתלונה יוצאת דופן, שכן אין מדובר בדרישה לפרסום התנצלות, תיקון או הבהרה כלשהי לידיעה שנתפרסמה בעיתון – כך אמרו נציגי המלין בעצמם בעת הדיון - אלא למעשה מדובר בתלונה עקרונית, גם תקדימית, שכן מדובר בהפרה לכאורה – בשלב זה – של תקנה 15 (א) של התקנון, שככל הידוע לנוגעים בדבר מעולם לא הוגשה תלונה על פיה בעבר. המלינים לא תבעו אפוא פרסום כלשהו בעקבות החלטת בית הדין, בין אם יפסוק לטובתם ובין אם לאו, אלא הבהרת המצב האתי של משמעות התקנה האמורה. ב"לשון בני אדם": כיצד "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין אינטרס אחר." וב"לשון בני אדם" מפורטת אף יותר, לדעת בית הדין: מתי חובה על עיתון או על עיתונאי לפרסם בראש הכתבה שהוא מפרסם או בסופה – יהיה תוכנה אשר יהיה - למען הגילוי הנאות, שיש לו או שהיה לו בעבר, קשר עם נשוא הכתבה המתפרסמת ומה מהות קשר זה. אין, לדעת בית הדין, דרך אחרת לפרש את תקנה 15 (א) האמורה אלא על ידי פסק דין מנחה. ה ע ו ב ד ו ת העובדות בפרשה זו לא היו למעשה שנויות במחלוקת ואלו הן, בקיצור: ב-12.3.2012 פרסם אלשטיין בעיתון ביקורת על ההצגה "אברם", שאותה העלה התיאטרון המלין. הכתבה נתפרסמה בעמוד "תרבות" ובה ביקורת נוקבת על ההצגה ולא מעט ממנה על הבמאי קוטלר (הביקורת מצורפת למסמכים בתיק). אין מחלוקת על כך שהקטע הפותח של הביקורת, המכיל 66 מלים, אינו נוגע כלל להצגה או למחזה אלא הוא עוסק בהדחתה למעשה של המנהלת האמנותית הקודמת, הגב' אופירה הניג, מתפקידה על ידי "פרנסי העירייה". על תלונה זו הגיבו עורכי הדין אילת לשם וניר אוגולניק במכתב מפורט ובו למעשה קיבלו אף הם את דעתו של בית הדין, שמדובר בהסתרת הגילוי הנאות המתבקש בנסיבות העניין. דעתו של בית הדין מכתבם של עורכי הדין חורג מכל היקף ראוי וגולש לתחומים שאינם נוגעים כלל לעניין הנדון: גם הם, גם גינת הטעימו את נושאי חופש העיתונות וחופש העיסוק, כיסודות שעל פיהם יש להדוף ולבטל את תלונת המלינים מכל וכל. בית הדין בדעה, שלטענות אלה אין שחר. חופש הביטוי וחופש העיסוק כלל לא עמדו על הפרק בפרשה זו, המלינים לא הביעו כל התנגדות לחופש הביטוי של העיתון או של אלשטיין ולא ביקשו להגביל את עיסוקם במקצועם. הם תבעו שהעיסוק ייעשה בהתאם לתקנון ובפרשה זו "ביושר ובהגינות" על ידי גילוי נאות של הקשר שהיה בין אלשטיין למלין בעבר. בית הדין סבור עוד, שהפרשנות בדבר טיב היחסים בין הגב' הניג לבין אלשטיין, וכן מספר הימים או המטלות,, שבהן קיימו השניים למעשה יחסי עובד ומעביד (לא במובן המשפטי אלא במובן של עובד המקבל שכר מן המעביד), כפי שהם באו לביטוי הן בכתב התלונה והן במכתבם של עורכי הדין, אינם חשובים באמת בדרך למסקנה בפרשה זו. מסמך שהוגש בישיבת בית הדין – שלא הוכחש על ידי אלשטיין – הראה ללא צל של ספק, כי אלשטיין קיבל הכנסות שונות מן המלין במהלך שנת 2011 (המסמך צורף לתיק, "כרטיס הנהלת חשבונות"). יתר על כן, במכתבו של אלשטיין לראש עירית הרצליה, יעל גרמן, שהמלינים צירפו לתיק, הוא כתב, בין היתר, במלים מפורשות: " [...] ידוע לכל שעבדתי עם האנסמבל בעבר ושאהיה גאה להוסיף ולעבוד איתו גם להבא." מסקנות לדעת בית דין די בהודאה זו של בעל הדין, כלשון בתי המשפט, כדי לקבל את התלונה על פניה. דברים אלה מנוגדים תכלית הניגוד לאמור בסעיף 12 למכתבם של עורכי הדין של הנילונים. בניסיונם לדחות את התלונה הם מאשרים בפה מלא את האמור בה: המלין אכן טען שאלשטיין עבד בשביל המלין כ"פרילנס", לא נאמר שם כי הועסק בצורת עובד, והנה עורכי הדין כתבו שם (באותו סעיף 12) כי אלשטיין הועסק אצל המלין כ"פרילנס". עוד טענו עורכי הדין של הנילונים, כי "מר אלשטיין לא 'הסתיר' מהציבור את 'קשרי העבודה המסועפים' שלו מול התיאטרון, שכן מעולם לא היו קשרים כאלה." יתכן שהמונח "מסועפים" מופרז, אבל מצד שני ששה תשלומים תמורת שש עבודות במשך עשרה וחצי חודשים בשנת 2011, אין לבטלם כהיעדר קשרי עבודה. יתר על כן, בית הדין קובע ללא היסוס, כי גובה הסכום שמקבל עיתונאי מגוף או מאדם שעליו הוא כותב, בלי לגלות את העובדה של עצם קבלת התשלום, כלל אינו רלוואנטי לנושא. זאת ועוד: גם לוּ עשה הנילון את מה שעשה בעבור המלין חינם אין כסף, היה המעשה נכנס בגדר המעשים המעמידים אותו "במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין [חובתו...] כעיתונאי לבין כל אינטרס אחר." תמיהה היא, לשם מה אפוא כל הפלפולים המילוליים הללו במכתבם של עורכי הדין, כאשר למעשה אין מחלוקת על העובדות הבסיסיות של התלונה. בסופו של המכתב, מבקשים עורכי הדין, בשם הנילונים, לדחות את התלונה על פי תקנה 17 לתקנון, משום ש"קשריו המקצועיים של [...] אלשטיין עם התיאטרון הסתיימו זמן רב לפני (הדגשה במקור) שפורסם טור הביקורת." ראוי להטעים, כי התשלום האחרון שאלשטיין קיבל מן המתלונן שולם ב-13.11.2011 ואילו הביקורת נתפרסמה ב-12.3.2012. בית הדין אינו סבור כי מדובר בהפרש של "זמן רב" בין ניתוק הקשר הכספי לבין פרסום טור הביקורת. בסופו של הדיון בפרשה זו שאל בית הדין את המלינים, אם היו מגישים את תלונתם, לוּ הייתה הביקורת שכתב חנן אלשטיין חיובית. תשובתם הייתה שלילית. ניתן ללמוד מכך, שראו חיזוק לדעתם שפרסום הכתבה השלילית, לא רק לגוף הביקורת על המחזה אלא גם על היחסים העכורים כלשהו בין המלין לבין עירית הרצליה, הייתה "נקמנית", כמבואר בתלונה, בשל היחסים בעבר בין המלין לבין חנן אלשטיין, כמבואר לעיל. לעומת זאת נשאלו הנילונים אם כחכמה לאחר מעשה הם סבורים, שפרסום גילוי נאות שכזה, שאכן היו קיימים בעבר יחסים בין המלין לבין הנילון אלשטיין, היה מזיק להם לוּ נעשה יחד עם טור הביקורת. אף הם השיבו בגילוי לב, בשלילה. ד י ן ה ת ל ו נ ה ל ה ת ק ב ל לאחר עיון חוזר בכל טענות הצדדים ובמסמכים שהגישו, הגיע בית הדין למסקנה, כי אכן עברו הנילונים על הוראות תקנות 6 (ב) סיפא ו-15 (א) לתקנות. בית הדין דוחה את התלונה לפי תקנה 3 ובסעיפי משנה אחרים של תקנה 6 ולפי תקנה 17, מן הטעם שבעת פרסום הכתבה לא היה אלשטיין מועסק עוד לדעת כל הצדדים על ידי המתלונן. בית הדין קובע על סמך העובדות שהוצגו לו בפרשה זו, כי יחסים עסקיים, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, שעיתון ועיתונאי קיים עם גוף או עם אדם שעליו הוא כותב ביקורת, מחייבים פרסום גילוי נאות בצד הכתבה. בתגובה על שאלת אלשטיין לאחר הדיון, מבהיר בית דין, שפרסום גילוי נאות נעשה בשנים האחרונות דבר שבשגרה ונציגי הנילון עצמם אמרו בדיון שלא היה נגרם כל נזק לעיתון לוּ פורסם גילוי שכזה יחד עם פרסום טור הביקורת. כשתם הדיון שאל אלשטיין אם גם מקץ חמש שנים לניתוק הקשרים, יהיה חייב לפרסם את הגילוי הנאות אמור. אין בכתובים או בניסיון החיים תקופת התיישנות לחובת פרסום הגילוי הנאות בנסיבות כגון אלה הנדונות בפרשה זו. לדעת בית הדין בנושא זה יידון כל מקרה לגופו. בית הדין מבקש ממזכ"ל מועצת העיתונות, מר אריק בכר, לדאוג למשלוח החלטה זו לצדדים בהקדם האפשרי. כמו כן מתבקש מר בכר להעבירה לאב בית הדין של מועצת העיתונות, עו"ד אורי סלונים, שישקול אם יש מקום להעביר את החלטה לכל חברי בתי הדין המשמעתיים של מועצת העיתונות. גבריאל שטרסמן, שופט (בדימוס), אב בית הדין, ________________________________ מוטי רוזנבלום עליזה ז'זק