יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: -1   צפיות: -1
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
בית הדין קבע כי מבקר התיאטרון של העיתון היה חייב בגילוי נאות על קשריו בעבר עם האנסמבל

7/8/2012 תיק: 27/2012 תלונת תיאטרון אנסמבל הרצליה נגד "ישראל היום" בפני בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות חברי בית הדין: השופט (בדימ') גבריאל שטרסמן, יו"ר מר מוטי רוזנבלום, חבר גב' עליזה ז'ז'ק, חברה המתלונן: מר דניאל אלטר, מנכ"ל תיאטרון אנסמבל הרצליה הנילון: עיתון "ישראל היום" זו החלטה בתלונת "אנסמבל הרצליה" (להלן "התיאטרון") נגד העיתון "ישראל היום"(להלן "העיתון"). שמו של הכתב נשוא הכתבה, חנן אלשטיין (להלן "אלשטיין"), אינו נזכר במפורש כנילון בפרשה זו אולם מנוסח הדברים ברור שהכוונה היא גם לו וגם לעיתון. את המלינים ייצגו בדיון מנהל התיאטרון דניאל אלטר (להלן "אלטר") ועמו במאי התיאטרון עודד קוטלר (להלן "קוטלר"), שאף ביים את ההצגה נשוא הביקורת שעליה כתב אלשטיין את ביקורתו (כמבואר להלן) ואילו את הנילונים ייצגו גונן גינת (להלן "גינת"), מעורכי העיתון וחנן אלשטיין עצמו. מ ב ו א מבחינת תקנון האתיקה של העיתונאים (להלן "התקנון") יש להתיר ראשית לכל תסבוכת קלה בקשר לסעיפי ההפרה, שהמלינים טענו להם בתלונתם. בטופס התלונה, שאלטר חתום עליו, הוא מתייחס להפרתן לכאורה של התקנות 3, 6 ו-17 (בטעות נרשם בתלונה 7) של התקנון. אולם בהמשך התלונה כותב אלטר כי "מן הראוי היה שבפתח טור הביקורת על ההצגה 'אברם' [...] יפתח מר אלשטיין את דבריו בגילוי נאות (הדגשה במקור) ויבהיר כי עבד בתיאטרון תחת המנהלת הקודמת וכי העסקתו בתיאטרון הסתיימה בטונים צורמים." דרישה זו אינה נזכרת בתקנות האמורות. לגופה של התלונה מבחינת התקנון, סבור בית הדין ששגה המלין בניסוחה. ראשית דבר, תקנה 7 לתקנון כלל אינה נוגעת לענייננו. תקנה 3 מתייחסת מן הסתם להתנהגות שלא ביושר ושלא בהגינות, בניגוד לאמור בתקנת משנה (א). תקנה 6 נראית לבית הדין בעייתית במיוחד, אך גם מסייעת להמשך הדיון. אין לדרוש ממבקר תיאטרון אובייקטיוויות (כאמור בכותרת לתקנה זו), שהרי לבקר הוא בא וזה תפקידו, ולא לדווח. עם זאת, תקנת משנה 6 (ב) קובעת, שגם בפרסום הבעת דעה – כפי שלבטח הייתה ביקורתו של אלשטיין – "יחולו עליה כללי האתיקה הנוגעים לידיעות". מכאן ראה בית הדין לעצמו סמכות – "טבועה", בלשון בתי המשפט – לדון בתלונה כאילו הוגשה על פי תקנה 15 (א) לתקנון, שלגופם של דברים היא נשוא תלונה זו. מדובר אפוא בתלונה יוצאת דופן, שכן אין מדובר בדרישה לפרסום התנצלות, תיקון או הבהרה כלשהי לידיעה שנתפרסמה בעיתון – כך אמרו נציגי המלין בעצמם בעת הדיון - אלא למעשה מדובר בתלונה עקרונית, גם תקדימית, שכן מדובר בהפרה לכאורה – בשלב זה – של תקנה 15 (א) של התקנון, שככל הידוע לנוגעים בדבר מעולם לא הוגשה תלונה על פיה בעבר. המלינים לא תבעו אפוא פרסום כלשהו בעקבות החלטת בית הדין, בין אם יפסוק לטובתם ובין אם לאו, אלא הבהרת המצב האתי של משמעות התקנה האמורה. ב"לשון בני אדם": כיצד "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין אינטרס אחר." וב"לשון בני אדם" מפורטת אף יותר, לדעת בית הדין: מתי חובה על עיתון או על עיתונאי לפרסם בראש הכתבה שהוא מפרסם או בסופה – יהיה תוכנה אשר יהיה - למען הגילוי הנאות, שיש לו או שהיה לו בעבר, קשר עם נשוא הכתבה המתפרסמת ומה מהות קשר זה. אין, לדעת בית הדין, דרך אחרת לפרש את תקנה 15 (א) האמורה אלא על ידי פסק דין מנחה. ה ע ו ב ד ו ת העובדות בפרשה זו לא היו למעשה שנויות במחלוקת ואלו הן, בקיצור: ב-12.3.2012 פרסם אלשטיין בעיתון ביקורת על ההצגה "אברם", שאותה העלה התיאטרון המלין. הכתבה נתפרסמה בעמוד "תרבות" ובה ביקורת נוקבת על ההצגה ולא מעט ממנה על הבמאי קוטלר (הביקורת מצורפת למסמכים בתיק). אין מחלוקת על כך שהקטע הפותח של הביקורת, המכיל 66 מלים, אינו נוגע כלל להצגה או למחזה אלא הוא עוסק בהדחתה למעשה של המנהלת האמנותית הקודמת, הגב' אופירה הניג, מתפקידה על ידי "פרנסי העירייה". על תלונה זו הגיבו עורכי הדין אילת לשם וניר אוגולניק במכתב מפורט ובו למעשה קיבלו אף הם את דעתו של בית הדין, שמדובר בהסתרת הגילוי הנאות המתבקש בנסיבות העניין. דעתו של בית הדין מכתבם של עורכי הדין חורג מכל היקף ראוי וגולש לתחומים שאינם נוגעים כלל לעניין הנדון: גם הם, גם גינת הטעימו את נושאי חופש העיתונות וחופש העיסוק, כיסודות שעל פיהם יש להדוף ולבטל את תלונת המלינים מכל וכל. בית הדין בדעה, שלטענות אלה אין שחר. חופש הביטוי וחופש העיסוק כלל לא עמדו על הפרק בפרשה זו, המלינים לא הביעו כל התנגדות לחופש הביטוי של העיתון או של אלשטיין ולא ביקשו להגביל את עיסוקם במקצועם. הם תבעו שהעיסוק ייעשה בהתאם לתקנון ובפרשה זו "ביושר ובהגינות" על ידי גילוי נאות של הקשר שהיה בין אלשטיין למלין בעבר. בית הדין סבור עוד, שהפרשנות בדבר טיב היחסים בין הגב' הניג לבין אלשטיין, וכן מספר הימים או המטלות,, שבהן קיימו השניים למעשה יחסי עובד ומעביד (לא במובן המשפטי אלא במובן של עובד המקבל שכר מן המעביד), כפי שהם באו לביטוי הן בכתב התלונה והן במכתבם של עורכי הדין, אינם חשובים באמת בדרך למסקנה בפרשה זו. מסמך שהוגש בישיבת בית הדין – שלא הוכחש על ידי אלשטיין – הראה ללא צל של ספק, כי אלשטיין קיבל הכנסות שונות מן המלין במהלך שנת 2011 (המסמך צורף לתיק, "כרטיס הנהלת חשבונות"). יתר על כן, במכתבו של אלשטיין לראש עירית הרצליה, יעל גרמן, שהמלינים צירפו לתיק, הוא כתב, בין היתר, במלים מפורשות: " [...] ידוע לכל שעבדתי עם האנסמבל בעבר ושאהיה גאה להוסיף ולעבוד איתו גם להבא." מסקנות לדעת בית דין די בהודאה זו של בעל הדין, כלשון בתי המשפט, כדי לקבל את התלונה על פניה. דברים אלה מנוגדים תכלית הניגוד לאמור בסעיף 12 למכתבם של עורכי הדין של הנילונים. בניסיונם לדחות את התלונה הם מאשרים בפה מלא את האמור בה: המלין אכן טען שאלשטיין עבד בשביל המלין כ"פרילנס", לא נאמר שם כי הועסק בצורת עובד, והנה עורכי הדין כתבו שם (באותו סעיף 12) כי אלשטיין הועסק אצל המלין כ"פרילנס". עוד טענו עורכי הדין של הנילונים, כי "מר אלשטיין לא 'הסתיר' מהציבור את 'קשרי העבודה המסועפים' שלו מול התיאטרון, שכן מעולם לא היו קשרים כאלה." יתכן שהמונח "מסועפים" מופרז, אבל מצד שני ששה תשלומים תמורת שש עבודות במשך עשרה וחצי חודשים בשנת 2011, אין לבטלם כהיעדר קשרי עבודה. יתר על כן, בית הדין קובע ללא היסוס, כי גובה הסכום שמקבל עיתונאי מגוף או מאדם שעליו הוא כותב, בלי לגלות את העובדה של עצם קבלת התשלום, כלל אינו רלוואנטי לנושא. זאת ועוד: גם לוּ עשה הנילון את מה שעשה בעבור המלין חינם אין כסף, היה המעשה נכנס בגדר המעשים המעמידים אותו "במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין [חובתו...] כעיתונאי לבין כל אינטרס אחר." תמיהה היא, לשם מה אפוא כל הפלפולים המילוליים הללו במכתבם של עורכי הדין, כאשר למעשה אין מחלוקת על העובדות הבסיסיות של התלונה. בסופו של המכתב, מבקשים עורכי הדין, בשם הנילונים, לדחות את התלונה על פי תקנה 17 לתקנון, משום ש"קשריו המקצועיים של [...] אלשטיין עם התיאטרון הסתיימו זמן רב לפני (הדגשה במקור) שפורסם טור הביקורת." ראוי להטעים, כי התשלום האחרון שאלשטיין קיבל מן המתלונן שולם ב-13.11.2011 ואילו הביקורת נתפרסמה ב-12.3.2012. בית הדין אינו סבור כי מדובר בהפרש של "זמן רב" בין ניתוק הקשר הכספי לבין פרסום טור הביקורת. בסופו של הדיון בפרשה זו שאל בית הדין את המלינים, אם היו מגישים את תלונתם, לוּ הייתה הביקורת שכתב חנן אלשטיין חיובית. תשובתם הייתה שלילית. ניתן ללמוד מכך, שראו חיזוק לדעתם שפרסום הכתבה השלילית, לא רק לגוף הביקורת על המחזה אלא גם על היחסים העכורים כלשהו בין המלין לבין עירית הרצליה, הייתה "נקמנית", כמבואר בתלונה, בשל היחסים בעבר בין המלין לבין חנן אלשטיין, כמבואר לעיל. לעומת זאת נשאלו הנילונים אם כחכמה לאחר מעשה הם סבורים, שפרסום גילוי נאות שכזה, שאכן היו קיימים בעבר יחסים בין המלין לבין הנילון אלשטיין, היה מזיק להם לוּ נעשה יחד עם טור הביקורת. אף הם השיבו בגילוי לב, בשלילה. ד י ן ה ת ל ו נ ה ל ה ת ק ב ל לאחר עיון חוזר בכל טענות הצדדים ובמסמכים שהגישו, הגיע בית הדין למסקנה, כי אכן עברו הנילונים על הוראות תקנות 6 (ב) סיפא ו-15 (א) לתקנות. בית הדין דוחה את התלונה לפי תקנה 3 ובסעיפי משנה אחרים של תקנה 6 ולפי תקנה 17, מן הטעם שבעת פרסום הכתבה לא היה אלשטיין מועסק עוד לדעת כל הצדדים על ידי המתלונן. בית הדין קובע על סמך העובדות שהוצגו לו בפרשה זו, כי יחסים עסקיים, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, שעיתון ועיתונאי קיים עם גוף או עם אדם שעליו הוא כותב ביקורת, מחייבים פרסום גילוי נאות בצד הכתבה. בתגובה על שאלת אלשטיין לאחר הדיון, מבהיר בית דין, שפרסום גילוי נאות נעשה בשנים האחרונות דבר שבשגרה ונציגי הנילון עצמם אמרו בדיון שלא היה נגרם כל נזק לעיתון לוּ פורסם גילוי שכזה יחד עם פרסום טור הביקורת. כשתם הדיון שאל אלשטיין אם גם מקץ חמש שנים לניתוק הקשרים, יהיה חייב לפרסם את הגילוי הנאות אמור. אין בכתובים או בניסיון החיים תקופת התיישנות לחובת פרסום הגילוי הנאות בנסיבות כגון אלה הנדונות בפרשה זו. לדעת בית הדין בנושא זה יידון כל מקרה לגופו. בית הדין מבקש ממזכ"ל מועצת העיתונות, מר אריק בכר, לדאוג למשלוח החלטה זו לצדדים בהקדם האפשרי. כמו כן מתבקש מר בכר להעבירה לאב בית הדין של מועצת העיתונות, עו"ד אורי סלונים, שישקול אם יש מקום להעביר את החלטה לכל חברי בתי הדין המשמעתיים של מועצת העיתונות. גבריאל שטרסמן, שופט (בדימוס), אב בית הדין, ________________________________ מוטי רוזנבלום עליזה ז'זק

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף