יום ד', יא’ בטבת תשע”ט
נשיאת מועצת העיתונות, השופטת דליה דורנר והמשנה לנשיאה, עו"ד אורנה לין נבחרו ביום רביעי ה-31 באוקטובר 2018, לתקופת כהונה נוספת של שלוש שנים, בישיבה מיוחדת של מועצת העיתונות, שהתקיימה ב"בית הסופר" בתל-אביב.
 
 
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
 
 
מועצת העיתונות קוראת לבית המחוקקים לסייג את הצעת החוק המבקשת לאסור תיעוד פעילות חיילי צה"ל בעת מילוי תפקידם – בהעדר החלה על פעילותם של עיתונאים בשליחות המבקשים להביא לציבור תמונת מצב כמות שהיא מזירת הפעילות.
 
 
מועצת העיתונות בישראל, מתנערת מן ההאשמות כלפי העיתון "ישראל היום", החברים במועצה, באשר להחלטת בית הדין לאתיקה, בנושא "פרסום סקרים בתקשורת, על דעת הציבור היהודי בלבד, אלא אם יש הצדקה עניינית לכך". "ישראל היום" היה כלי התקשורת היחיד שהודיע כי יקיים את החלטת בית הדין לאתיקה ויפרסם החלטתה במלואה.
 
 
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, השופטת (בדימוס) דליה דורנר, אירחה בלשכתה בבית המשפט העליון בירושלים, את העורך הראשי של העיתון "ישראל היום", בועז ביסמוט ואת מנכ"ל המועצה, מוטי רוזנבלום. בפגישה, שהתנהלה ברוח טובה, לא נתגלו חילוקי דעות כלשהן בין השופטת לעורך הראשי. "חברותה של "ישראל היום" במועצת העיתונות, חשובה מאד ואין להקל ראש בכך. יחד עם זאת אנו חייבים לשמור על בית הדין לאתיקה ועל קיום החלטותיו", ציינה השופטת. על-כך הודיע ביסמוט כי "ישראל היום" תקיים את החלטת בית הדין כלשונה, כבר ביום שלישי הקרוב (12 ביוני 2018) והוסיף: "עוד פגישה מעניינת עם השופטת דורנר, ללא חילוקי דעות"...
 
 
אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן, קיבל את פנינו בצומת קורסי ומכאן ואילך לקח על עצמו את תפקיד המארח שהוא גם המדריך ומורה הדרך, לחברי מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, יחד עם חברי בתי הדין לאתיקה וכל זאת במסגרת הכינוס הארצי השלישי אותו החלטנו לקיים ברמת הגולן...
 
 
נשיאת מועצת העיתונות, השופטת (בדימוס) דליה דורנר וחברי המליאה, משתתפים בצערה של מ"מ הנשיאה, עו"ד ארנה לין, במות האם, רות לין חושי ז"ל. המשפחה יושבת שבעה ברחוב דרך הים 117, חיפה בין השעות 16.00-20.00.
 
 
מועצת העיתונות קוראת לדובר צה"ל לחקור ביסודיות את נסיבות מותו של הצלם העיתונאי הפלשתינאי יאסר מורתגא, בירי צה"ל במהלך ניסיונות לבלום הסתערות פלשתינאית לעבר הגדר ברצועה. בתגובה למסר של שר הביטחון אביגדור ליברמן והמילים - "צלם או לא צלם", אומרת המועצה כי על השר להגן על הבידול המאפשר לצלמים ועיתונאים להגיע לכל זירה ולתעד את הקורה בה.על מפקדי צה"ל לפעול להטמעת הצורך להגן על לובשי איפוד press מכל צד של הגדר וגם בתרחישי קיצון. המועצה תעקוב מקרוב אחר חקירת נסיבות מותו של מורתגא ותפרסם את מסקנותיה לאחר שהתחקיר יסתיים.
 
 
"גם כאשר זה לא נעים לנו, בין אם מימין ובין אם משמאל; עיתונות ותקשורת הן מוסד חשוב בדמוקרטיה", אמר הנשיא *** נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר התריעה מפני ההתקפות הקשות על התקשורת, תוך סימון עיתונאים. "דיבורים כאלה באווירה קשה וטעונה, עלולים לסכן בני אדם פיסית. חשוב לזכור: לא העיתונאי המציא את החקירה. הוא 'המביא', השליח, זוהי חובתו. העיתונאי ממלא את תפקידו" ****************** ************ בצילום: נשיאת מועצת העיתונות בישראל ושופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, ראש עיריית לוד יאיר רביבו ונשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ****************** ******************* * צילומים: קובי גדעון/לע"מ
 
 
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה. מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים.אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
 
 
מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת בית משפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, מזהירה כי הסימון החוזר ונשנה של ראש הממשלה את התקשורת כאויב הזומם "הפיכה" היא סכנה לאופיה הדמוקרטי של החברה בישראל. מועצת העיתונות דוחה את ניסיונותיו החוזרים ונשנים של בנימין נתניהו לערבב את התקשורת בהליכי החקירות נגדו, שמתבצעים על פי חוקי מדינת ישראל.
 
 
מועצת העיתונות בישראל קוראת לכנסת ולממשלה לחדול מקידום הצעות חוק שתוצאתן עלולה לפגוע קשות בעבודת התקשורת והעיתונות בכלל, ובעיתונות החוקרת בפרט. בעיקר מדובר על הצעת החוק המכונה "חוק ההמלצות" ועל הצעת החוק המכונה "חוק ההקלטות", שקבלתן תמנע מעיתונאים לבצע את עבודתם נאמנה ולספק לציבור מידע שראוי וחיוני שיקבל במדינה דמוקרטית.
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם היום הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית.בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר. אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
 
 
העיתונאי והפרשן המשפטי הוותיק של קול ישראל, פרופ' משה נגבי הלך לעולמו בתום מאבק קשה במחלת הסרטן. נגבי היה פרופסור במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. כפרשן משפטי הוא עסק בעיקר בעניינים אקטואליים, והרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם, חופש העיתונות, שמירת החוק והדמוקרטיה ובטוהר המידות של אנשי ציבור. בשם נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר וחברי המועצה, אנו שולחים את תנחומינו למשפחה.
 
 
האיגוד, המייצג 360 כלי תקשורת, רשתות שידור ועיתונאים בתחומי הטלוויזיה, הרדיו, הפרינט, הצילום והמרשתת, משלושים ושתיים מדינות, עתר לבג"צ בדרישה מבית המשפט להורות למשטרה להפסיק את הגבלת הכניסה של עיתונאים למתחם הר הבית בירושלים בכלל ודרך שער האריות בפרט
 
 
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
 
 
מועצת העיתונות תובעת מהיועץ המשפטי ומפרקליט המדינה לספק הסברים לגבי נחיצות הפשיטה על הוצאת הספרים של ידיעות אחרונות, והחרמת כתבי יד נוספים בנושאים פוליטיים ומדיניים, מלבד זה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בייחוד שהדבר נעשה שלא על דעת הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, כלומר שלא מסיבות ביטחוניות חד-משמעיות.
 
 
תגובת מועצת העיתונות לתיקונים לחוק השידור הציבורי: מועצת העיתונות בישראל פרסמה הערב (23 באפריל 2017), בתום ישיבת המליאה, את התייחסותה לתיקונים לחוק השידור הציבורי, שאחד מהם אושר היום בממשלה ובוועדת השרים לענייני חקיקה:
 
 
"מועצת העיתונות בישראל מגנה בחריפות את הפגיעה החמורה והנמשכת של הממשלה והמערכת הפוליטית בשידור הציבורי בישראל", כך נאמר בהחלטת מליאת מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בתום ישיבת חירום של שהתקיימה ב"בית הסופר" בתל אביב.
 
 
נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, פנתה במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בקריאה לפרסם בהקדם האפשרי את ההקלטות מהשיחות שהתנהלו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות", מר ארנון מוזס.
 
 
לרגל שנת ה 60 להקמתה של נצרת עילית, התקיימה ישיבה חגיגית מיוחדת, בהשתתפות נציגי מועצת העיתונות בישראל, בראשם הנשיאה - שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר וראש עיריית נצרת עילית, רונן פלוט
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, מוקיע בחריפות את בחירת המילים של רוגל אלפר בביקורת שכתב ב"הארץ" על תכנית הטלוויזיה "הנעלמים" ששודרה בערוץ 2 בהגשת יואב לימור (בצילום).
 
 
מועצת העיתונות קוראת למשטרת ישראל ולעומדים בראשה לרענן את נהליה בכל הקשור לחקירת עיתונאים. זאת בעקבות חקירת כתב "הארץ" ניר גונטז'. משהתברר למשטרת ישראל כי "המטריד" האלמוני הוא עיתונאי, העושה את מלאכתו נאמנה, לא היה מקום לחקירה נוספת.
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, פרסם אתמול את ההודעה הבאה המתייחסת לתגובת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתחקיר של אילנה דיין, בתכנית "עובדה": "הזכות לתגובה על המתפרסם בתקשורת הינה זכות יסוד בכללי האתיקה העיתונאית. מועצת העיתונות מוחה על כך, שהתגובה של ראש הממשלה אתמול לתחקיר "עובדה", חרגה מהמקובל, לא התייחסה לממצאי התחקיר והפכה לכתב אישום אישי כנגד ד"ר אילנה דיין".
 
 
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
 
 
מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, החליטה לפרסם בציבור הודעה חריפה המגנה כל ניסיון לפגוע בעיתונאים או לאיים עליהם, בזו הלשון: "מועצת העיתונות מגנה בתוקף איומים כלפי עיתונאים בגין עבודתם העיתונאית".
 
 
כך הגיבה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, ביומן הבוקר של קול ישראל, על החלטת שר הביטחון ליברמן, לזמן את מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, ל"שיחת נזיפה", בגלל שידור התכנית על המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.
 
 
מליאת מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של הנשיאה, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, קראה אמש לממשלת ישראל לשים אל ליבה לחשיבות הרבה בקיומו של רצף בשידור ציבורי מתפקד, עשיר ומקצועי. "פגיעה ברצף זה תהיה בכייה לדורות", נאמר בהודעה.
 
 
אל"מ אריאלה בן-אברהם, שנכנסה באחרונה לתפקיד הצנזורית הראשית, הוזמנה למועצה להציג את הסיבות בגללן דרשה מבעלי חשבונות ברשתות חברתיות לקבל אישור מוקדם לפני פרסום. "לא רוצים ולא יכולים לשלוט בכל המידע".
 
 
גם בסוכנות הידיעות "רויטרס" הופיע השבוע, כנראה לראשונה ב-165 שנות ההיסטוריה שלה – תוכן חדשותי שמומן על ידי גוף מסחרי. (בצילום: הגילוי הנאות בדיווח הסוכנות).
 
 
המועצה הקימה ועדה שתנסה למצוא נוסחה ראויה לבידול בין חדשות לפרסומות – על כל צורותיהן – בעידן התקשורת הדיגיטאלית.
 
החלטת ביה"ד לאתיקה: בניגוד למה שהיה נהוג עד היום בדיווחים מבתי המשפט, מעתה יש לתת הזדמנות לפרסום הוגן של תגובת הנפגע לצד פרסום כתב התביעה. להלן תקציר ההחלטה ופסה"ד המלא (דן ורדינון נגד "גלובס")

תקציר:בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות דן בתלונתו של דן ורדינון נגד העיתון גלובס, על פירסום כתב-תביעה נגד חברת א. ורדינון בע"מ שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בלי לקבל ובלי לפרסם בגוף הידיעה את תגובת הנתבעים.בית-הדין קבע, כי העיתון פעל על-פי נוהג רב-שנים, לפיו בעת דיווח מבתי-המשפט אין נוהגים לבקש את תגובת הצד הנפגע לפני הפירסום. הנוהג התבסס על ההנחה, כי במשך הזמן נוצר איזון טבעי בדיווח על הליכים משפטיים. בשלב ראשון מדווחים על ראיות ומסמכים שמגיש לבית-המשפט צד אחד, ובשלב שני, מדווחים על ראיות ומסמכים שהגיש הצד השני.עם זאת, קבע בית-הדין כי כללי האתיקה של מועצת העיתונות מחייבים שינוי של הנוהג הזה. בכל דיווח על עניין משפטי, העלול לפגוע באדם, יש לתת לו ברגיל הזדמנות לפירסום הוגן של תגובתו. "פירסום הוגן" אינו כולל תגובה שיש בה לשון הרע, פגיעה אסורה בפרטיות או פגיעה בכללי האתיקה העיתונאית.בית-הדין, בהרכב פרופ' אסא כשר, מר לוי יצחק הירושלמי ומר משה רונן, קבע כי העיתון עבר על כללי האתיקה העיתונאית, אך בהתחשב בנסיבות העניין לא הטיל עליו כל סנקציה.פסק הדין המלא:בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונותתיק מספר 33/2004בפני: חברי בית הדין: פרופ' אסא כשר – יו"רמר לוי יצחק הירושלמיעו"ד משה רונןתלונת: דן ורדינוןת.ד. 3013, פתח תקוה 49130נגדגלובס פבלישר עיתונות בע"מבאמצעות עורכי הדין יורם מושקט ושרון שפינטמרחוב יהודה הלוי 85 ת"א 65795פסק-דיןתלונה זו שלפנינו מעוררת סוגיה עקרונית בתחום האתיקה העיתונאית: האם חייבים עיתון ועיתונאי, המדווחים על דיון משפטי, לפנות אל כל צד העלול להיפגע מהפירסום ולבקש את תגובתו לפני הפירסום. הכרעתנו עשויה (או עלולה) לשנות נורמה הנהוגה בעיתונות הישראלית במשך עשרות שנים.שני הצדדים שהופיעו בפנינו הציגו את טענותיהם כבדות-המשקל, ובסופו של הדיון הגענו למסקנתו של טוביה החולב, בסיפוריו של שלום עליכם: זה צודק, וגם זה צודק. ובכל זאת, עלינו להכריע ביניהם.לבטינו נמשכו זמן רב, משום שהסוגיה לא היתה קלה לנו. על כך אנו מבקשים את סליחתם של הצדדים, שנאלצו לחכות להכרעתנו.העיתון הנילון, גלובס, אינו חבר במועצת העיתונות. בכל זאת מצאו עורכיו לנכון להתייצב לדיון במועצה ולטעון בפניה. אנחנו מעריכים ומוקירים אותם על כך, ומאמינים כי עשו זאת מתוך הערכת חשיבות האתיקה העיתונאית והרצון להיות שותפים לעיצוב כלליה. אנחנו מקווים לשיתוף פעולה כזה גם בעתיד, ואולי אפילו להצטרפות "גלובס" למועצת העיתונות.עם זאת, מדיניותה העקרונית של מועצת העיתונות היא כי המועצה תדון בכל תלונה שתוגש לה, גם אם כלי התקשורת הנילון לא הגיב ולא הסכים לקחת חלק בדיון. זאת משום שהמועצה מחויבת לקבוע את אמות-המידה האתיות והכללים המקצועיים של העיתונות, על סמך תלונות שהתבררו בפניה. העובדותבגיליון "גלובס" מה-24-25 במאי 2004 פורסמה ידיעה מאת הכתב יצחק דנון, תחת הכותרת "בעלת מניות בחברת טקסטיל טוענת לגזל רכוש החברה בידי קב' ורדינון". כותרת המשנה היתה "חברה אנגלית מאשימה את דן ורדינון באחריות לזיוף מסמכים ודו"חות כספיים של חברת פברייט". לצד הידיעה פורסם ציור דמותו של דן ורדינון, ומתחתיה הכיתוב "דן ורדינון. דילול המיעוט".מקור הידיעה הוא תיק משפטי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. הידיעה, שצורפה לתלונה שלפנינו, נגעה לשמם הטוב של חברת א. ורדינון בע"מ ושל המתלונן דן ורדינון והיתה עלולה לפגוע בהם. לפני פירסום הידיעה לא פנה הכתב יצחק דנון אל דן ורדינון, המתלונן, או אל כל גורם אחר בחברת א. ורדינון בע"מ, כדי לקבל את תגובתם או כדי לערוך עימם בירור מוקדם. תגובתם של מר ורדינון והחברה לא פורסמה בגוף הידיעה.דן ורדינון היה מעוניין להגיב, ואף היה זמין באותו יום לתגובה. ראיה לכך הוא הציג לנו מן העיתון "מעריב" שהתפרסם באותו היום. בידיעה על הגשת אותו כתב תביעה, מאת אייל מרקוס שהופיעה ב"מעריב" מה-25 במאי 2004 תחת הכותרת "ג'ון דלטון תובעת את ורדינון: 'רמסה זכויותינו כבעלי מניות מיעוט'", נכללת פיסקה שלמה של תגובה מטעם חברת ורדינון.באותה תגובה, שפורסמה ב"מעריב" נאמר: "ורדינון מסרה בתגובה, כי בימים אלה מתנהלת תביעה משפטית, שבה תובעת חברת פברייט את חברת ג'ון דלטון. בתגובה, הגישה ג'ון דלטון תביעה קנטרנית נגד ורדינון, שמטרתה לגרום לפברייט למשוך את תביעתה כנגד ג'ון דלטון. לפני 3 שנים הגישה חברת ג'ון דלטון תביעה לפירוק פברייט, אולם משכה את תביעתה לאחר שבית-המשפט הבהיר לה שאין עילה לתביעה. כעת מנסה חברת ג'ון דלטון שוב את מזלה ולדעתנו, שוב ללא תועלת".לטענת המתלונן דן ורדינון, יכול היה הכתב יצחק דנון להעריך, כי זו עשויה להיות תגובתו, משום שהכיר את ההליכים הקודמים בין הצדדים לאותו תיק, ואף דיווח בעצמו, בשנת 2000 על התביעה הראשונה, שהסתיימה בכך שהתובעת עצמה משכה את התביעה. הכותרת של אותה ידיעה, משנת 2000, שגם היא הוצגה לנו, היתה: "חברה אנגלית טוענת למעשי מירמה מצד קבוצת ורדינון בחברה משותפת".ורדינון טען לפנינו כי אותו כתב, באותו עיתון, מפרסם ידיעות הפוגעות בו ומכפישות את שמו הטוב, בלי לבקש את תגובתו, ובלי לגלות לציבור קוראי העיתון כי יש צד שני לטענות המתפרסמות. מקורן של הידיעות בבית-המשפט, ולכן הן מוגנות מפני תביעות דיבה (לפי סעיף 13 (7) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965).לטענתו של ורדינון, התרופה היחידה לפגיעות בשמו הטוב היא בתחום האתיקה העיתונאית, והפורום היחיד שבו הוא יכול לטעון לשמו הטוב הוא מועצת העיתונות.טענות הצדדיםהמתלונן דן ורדינון מסתמך על סעיף 8 וסעיף 13א לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות. בסעיף 8 לתקנון, שכותרתו "פרטיות ושם טוב", נאמר:לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פירסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופירסום הוגן של תגובתו.הסיפא לסעיף זה מחייבת בירור מוקדם עם כל אדם ששמו הטוב עלול להיפגע מפירסום ידיעה, ופירסום הוגן של תגובתו.בסעיף 13 (א) לתקנון, סעיף שכותרתו היא "משפטים אזרחיים" נאמר:בפירסום שעניינו הליכים משפטיים אזרחיים יציגו העיתון והעיתונאי את עמדות כל הצדדים. אם הוגש כתב-הגנה, יינתן לו פירסום הולם. אם טרם הוגש כתב-הגנה, תינתן ברגיל לנתבע אפשרות לפירסום הוגן של עמדתו.הסיפא לסעיף זה מחייבת את העיתון והעיתונאי לתת, בדרך כלל, לנתבע שטרם הגיש כתב הגנה, אפשרות לפירסום הוגן של עמדתו.הנה כי כן, לטענת המתלונן עבר הנילון על שני סעיפים מפורשים מתוך תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות בישראל.המתלונן ורדינון טוען עוד, כי לו היה הכתב טורח לשוחח איתו, או לקרוא את הדו"חות הכספיים שפירסמה חברת א. ורדינון מאז ספטמבר 2000, הוא היה יכול לצייר תמונה נכונה יותר של המציאות. לו טרח הכתב לבדוק את מלוא העובדות, היה נוכח שמדובר בשתי תביעות זהות, בשנת 2000 ובשנת 2004, שכל מטרתן היא לגרום לחברת א. ורדינון לסגת מתביעות כספיות כבדות, בסך מיליוני דולרים, שהיא מנהלת נגד ג'ון דלטון ושותפיו בארץ ובארה"ב. לטענתו, פעמיים פירסם הכתב את הטענות של דלטון בלי לקבל את תגובת ורדינון.עוד טען ורדינון, כי פנה טלפונית לכתב דנון, והוא אמר לורדינון שהמדובר במדיניות העיתון ושהנושא אינו בידיו. לדברי ורדינון, אמר לו הכתב שהוא אישית מסכים שאין זה נכון לפרסם ידיעות ללא תגובה.הנילון, גלובס פבלישר עיתונות בע"מ, טוען כי לפי נוהג שנוצר במשך עשרות שנים, דיווחים משפטיים מתפרסמים ללא תגובת הצד הנפגע. כתבי-אישום מתפרסמים בלי תגובת הנאשם; כתבי-תביעה מתפרסמים תוך ציון כי "טרם פורסם כתב הגנה"; תוכן עדויות העדים המעידים בבתי-המשפט מתפרסם בלי תגובה של הצד שכנגד. בסופו של דבר, נוצר איזון על-ידי פירסום כל טענה בעיתה. כאשר עדי-התביעה אומרים את דבריהם, תפרסם אותם העיתונות ללא תגובה. כאשר עדי-ההגנה מעידים, יתפרסם תוכן עדותם בלי להזכיר מה אמרו עדי התביעה.עו"ד מושקט, היועץ המשפטי של "גלובס", טען עוד, כי העיתון מדווח על הליכים, ואינו שופט. תפקידו בדיווח המשפטי אינו לחשוף מהי האמת על-ידי שמיעת שני הצדדים. זהו תפקידו של בית-המשפט. תפקידו של העיתונאי המדווח מבית-המשפט הוא להביא בכל מועד את הדברים שנאמרו ואת הטענות שנטענו בבית-המשפט באותו מועד.לטענת פרקליט "גלובס", לו נדרשו העיתון והעיתונאי להתייחס לטענות שאינן נשמעות בבית-המשפט, היו חושפים את עצמם לתביעות לשון הרע.כאן יש להזכיר כי לפי סעיף 13 (7) ביחד עם סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 שכבר הוזכר למעלה, דין וחשבון נכון והוגן על כל טענה שנשמעה בישיבה פומבית של בית-משפט, על-ידי השופט, הצדדים, באי-כוחם ואפילו העדים, לא יהיה עילה למשפט פלילי או אזרחי בגין לשון הרע. עו"ד מושקט ציטט בפנינו את פסק-הדין של בית-המשפט העליון בתיק רע"א 3634/97, עו"ד דן אבי-יצחק ואחרים נגד חברת החדשות הישראלית בע"מ ואחרים, שבו נפסק כי לעניין סעיף 13 (7) לחוק, יש לראות את כתבי בי-הדין שבתיק בית-המשפט כדברים שפורסמו בישיבה פומבית, אף בטרם החל הדיון המשפטי בעניינם.יוצא מזה, כי המפרסם טענה שנשמעה בבית-משפט או הוגשה לבית-משפט אינו מסתכן בתביעת לשון הרע, בעוד שהמפרסם את תגובת הצד שכנגד, שנמסרה לו בשיחת טלפון, בפקסימילה או בדואר אלקטרוני, אינו מוגן מתביעה כזאת. אם יידרש עיתון לפרסם תגובה כזאת, הרי הוא מסתכן בתביעת לשון הרע. עיתונאי כזה ימצא את עצמו בין הפטיש והסדן: מצד אחד כללי האתיקה המחייבים אותו לפרסם את התגובה (העלולה להיות שקרית ומשמיצה), ומנגד החוק, המאפשר לנפגע לתבוע אותו בבית-המשפט.עו"ד מושקט אמר, כי הדרך היחידה לתקן את העוול שנגרם למתלונן ורדינון אם התביעות נגדו היו אכן תביעות סרק, היא בפירסום מלא של כתב ההגנה שלו, במועד שבו הוגש. עם הגשת כתב-ההגנה יכול עיתונאי לפרסם כל טענה הנטענת גם בו – ובמועד זה הוא מוגן מתביעת לשון הרע על דברים הנטעים בכתב-ההגנה, משום שגם זה הוא דיווח מבית-המשפט.עו"ד מושקט הציע, במהלך הדיון בבית-הדין, ש"גלובס" יפרסם את כתב ההגנה, אשר הוגש רק כעבור שבעה חודשים, בסמוך לדיון בפנינו. המתלונן, דן ורדינון, אמר כי אינו מעוניין בפירסום כתב ההגנה במועד זה.דיוןיש, לכאורה, סתירה בין הפרקטיקה העיתונאית הנוהגת במשך עשרות שנים לבין הכללים שנקבעו בתקנון האתיקה העיתונאית. הפרקטיקה בדיווח מבתי-המשפט היא שלא לבקש, בדרך כלל, את תגובתו של הצד העלול להיפגע מהדיווח העיתונאי.כתב של עיתון או של כלי-תקשורת אחר, המדווח על הנעשה בבתי-המשפט שונה מכתב העורך תחקיר עצמאי. בדרך כלל, נשלח כתב כזה לכסות ביום עבודה אחד הליכים משפטיים רבים ומגוונים: מעצר של חשודים בעבירות פליליות בבית-משפט השלום, הגשת כתבי-אישום, כתבי-תביעה, כתבי-הגנה, עירעורים ובקשות שונות, עדויות הנשמעות באולמות בתי-המשפט, פסקי-דין וגזרי-דין.תפקידו של כתב כזה הוא לברור את העניינים המשפטיים הראויים לדיווח מתוך אלפי תיקים שבהם התקיים דיון או הוגשו מסמכים באותו היום. כתב כזה מגיש למערכת כמה ידיעות ביום עבודה. טכנית, אין באפשרותו לחקור בנסיבות כל דיון כזה, לבקש תגובה ו"לאזן" את הדיווח.האיזון בדיווח מבתי-המשפט נוצר מעצמו, עם הזמן. ראשית מוגש כתב-אישום או כתב-תביעה, ויש דיווח על כך. כשמוגש כתב-הגנה, אם הנתבע מעוניין בכך, מחוייב אותו עיתונאי ואותו עיתון לדווח גם על כתב ההגנה. כשמעידים עדי-התביעה, הוא ידווח על עדויותיהם. כשיעידו עדי ההגנה, הוא יסקור גם את דבריהם.אם נחייב כתב כזה לבדוק (אפילו חלקית) את הטענות המועלות על-ידי הצדדים בבתי-המשפט, על-ידי פניה לצדדים הנפגעים בבקשת תגובה, תהיה עבודתו כמעט בלתי אפשרית. בנוסף לעבודה הרבה שהוא עושה בכל יום, יהיה עליו גם לאתר את הצדדים, לבקש את תגובתם, ולקיים איתם משא ומתן על אורך התגובה ומיקומה (הם יעלו את דרישותיהם, והוא ייאלץ להתמודד עימן).התוצאה תהיה פחות דיווחים מבית-המשפט, אם משום שהכתבים יירתעו מעיסוק בתיקים שבהם נדרשת תגובה, ואם משום שחלק ניכר מזמן-העבודה שלהם יוקדש להשגת התגובות.הפרקטיקה הזאת נוצרה במשך שנים רבות, שבהן היתה קיימת בארץ עבירה המכונה "סוב יודיצה" (Sub judice). מאז שנת 1957 ועד שנת 2003 נקבע בסעיף 71 (א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) כי "לא יפרסם אדם דבר על עניין תלוי ועומד בבית-המשפט, אם יש בפירסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו". איסור פלילי זה "אינו חל על פירסום ידיעה בתום-לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית-המשפט".פירסום של תגובת נתבע שנאמרה באוזני עיתונאי, מחוץ להליך המשפטי, היה עלול להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו. לעיתים קרובות, הנתבע עצמו או הנאשם עצמו יאמר לעיתונאי דברים הסותרים את הדברים שפרקליטו יכתוב בכתב-ההגנה או את הטענות שסניגורו יטען בבית-המשפט. האם הדברים שיתפרסמו בעיתון לא יוכלו להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו?אחת ההרשעות הראשונות לפי סעיף ה"סוב יודיצה" היתה של כתב משפטי, אשר דיווח לפני כ-42 שנה מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על דברים שאמר לו נאשם ברצח, זמן קצר לפני שמשפטו החל. תגובתו של הנאשם באוזני העיתונאי סתרה לגמרי את הכפירה של סניגורו, שנשמעה בפני בית-המשפט כעבור כמה דקות. העיתונאי הועמד לדין והורשע בפירסום "סוב יודיצה".ייתכן שזוהי אחת הסיבות לכך, שנוצר נוהג מקצועי, לפיו עיתונאי המדווח מבית-המשפט אינו נדרש לקבל ולפרסם את תגובת הנפגע מן הדיווח שלו, גם אם הדבר נדרש לפי הסיפא לסעיף 8 לתקנון האתיקה המקצועית.עניין התגובה כאשר המדובר בדיווח מבית-המשפט נדון בבית-הדין המשמעתי של מועצת העיתונות לפני כעשור. הנהלת בתי-המשפט התלוננה במועצת העיתונות כי כתב משפטי ותיק פירסם ידיעה, שלפיה נטען בבית-המשפט כי שופט מחק או ניסה למחוק חלק מן הפרוטוקול המוקלט במשפט שהתנהל לפניו. הכותרת לכתבה היתה "צדק צדק תמחוק". דוברת בתי-המשפט טענה כי הכתב היה חייב לקבל את תגובתו של השופט לפני הפירסום. בית-הדין לאתיקה, בראשות אב בית-הדין בתיק זה, פרופ' אסא כשר, הרשיע את העיתונאי, משום שלא ביקש את תגובת השופט ולא פירסם אותה. העיתון והעיתונאי עירערו על פסק-הדין וטענו כי כאשר הידיעה מבוססת על מסמכי בית-המשפט ועליהם בלבד, אין חובה אתית לקבל תגובה מן הצד הנפגע. בית-הדין לעירעורים, שבו ישב חבר בית-הדין בתיק זה, לוי יצחק הירושלמי, קיבל את העירעור בחלקו. (תיק 66/94, אתי אשד ועו"ד יצחק מינא נ. איתן מור ו"ידיעות אחרונות").גם בספרו של משה רונן, חבר בית-הדין בתיק זה, "אתיקה עיתונאית", נכתב כי ככלל, במקרים של דיווח משפטי, המבוסס רק על דברים שנאמרו ואירעו בבית-המשפט, או על מסמכים שהוגשו לבית-המשפט, אין חובה אתית על העיתונאי לקבל תגובה (עמודים 307 עד 310 ועמודים 470 עד 474 לספר).שינוי הנסיבותאבל נוהג שנוצר במשך שנים אינו מקודש, והנסיבות עשויות להשתנות. במקרה הנדון לפנינו השתנו הנסיבות לשני הכיוונים.מצד אחד, השתנו הנסיבות על-ידי שינוי החוק ותקנוני האתיקה. ב-13 במארס 2002 קיבלה הכנסת הצעת חוק שהגיש ח"כ אופיר פז-פינס, וביטלה את עבירת הסוב-יודיצה בכל הנוגע להליכים אזרחיים והליכים מינהליים. האיסור הפלילי נשאר רק לגבי פירסום "על עניין פלילי התלוי ועומד בבית-המשפט, במטרה להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו", או "מתוך ראייה מראש את ההשפעה על ההליך או על תוצאותיו כאפשרות קרובה לוודאי".התוצאה המיידית של שינוי החוק, היא ביטול האיום על ראשו של העיתונאי, כי אם יפרסם תגובה על עניין התלוי ועומד במשפט אזרחי כמו במקרה שלפנינו, הוא עובר על עבירת ה"סוב יודיצה".נותר האיום בתביעת לשון הרע, אם יש בתגובה משום השמצה של הנתבע נגד התובע – אבל חזקה על עיתונאי מנוסה שלא יפרסם השמצה כזאת, ויגביל את התגובה לדברים שאין בהם משום הסתכנות בהוצאת לשון הרע.ברור לנו, איפוא, כי גם אם נקבע כי יש לסיים את הנוהג, לפיו אין עיתונאים מבקשים תגובה על טענה שנשמעה בבית-המשפט במהלך משפט אזרחי, או על טענה שנטענה בכתב-טענות שהוגש לבית-משפט בהליך אזרחי, לא נקבע, כי עיתונאי חייב לפרסם כל תגובה שתימסר לו. בסיפא לסעיף 13 (א) לתקנון האתיקה מדובר על "פירסום הוגן", ופירסום כזה אינו פירסום העלול, לפי שיקול דעתו של העיתונאי באותו הרגע, להכיל דברי לשון הרע, דברים שהם פגיעה אסורה בפרטיות או דברים שיש בהם עבירה על תקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות..מצד שני, חל שינוי בהרכב העיתונות הישראלית והעולמית. כאשר נוצר הנוהג, הקובע כי אין לבקש ולפרסם תגובה על דיווח מבית-המשפט, היתה העיתונות הישראלית מורכבת, בעיקרה, מעיתונים יומיים ומשבועונים (או מוספים שבועיים) שלהם "אורך-נשימה" גדול יחסית. עיתונים יומיים "נסגרים" רק פעם ביום, ולשבועונים יש "דד ליין" רק פעם בשבוע.היום, העיתונות ברובה היא משודרת או מועברת באמצעות כבלי טלפון. לעיתונות האלקטרונית יש "אורך-נשימה" הרבה יותר קצר. ברדיו, בטלוויזיה ובעיקר באינטרנט, חייבים להיות מעודכנים בכל דקה. כתב-טענות הוגש לבית-המשפט – וכעבור דקות מעטות אפשר לקרוא אודותיו באינטרנט. עד אמר דברים מעניינים באולם המשפטים – ותוך פחות משעה ישודר על-כך דיווח ברדיו.כשזהו קצב העבודה, קשה יותר לדרוש, כי כבר בדיווח הראשוני תשולב תגובתו של הנפגע מן הדיווח. האם זוהי גזירה שהציבור יכול לעמוד בה?נראה לנו, איפוא, שיהיה צורך לקבוע בכלל מיוחד, שבדיווחים מיידיים בעיתונות האלקטרונית תפורסם תגובת הנפגע תוך זמן סביר, ולא מייד, בדיווח הראשוני. אבל זוהי אינה השאלה הניצבת לפנינו בתיק זה, ולכן נשאיר אותה לבתי-הדין הבאים, שיידרשו להתמודד איתה ולקבוע הלכה למקרים מיוחדים אלה. הכרעהלאור כל זאת, עלינו לפסוק ולהכריע בין הנוהג המקצועי, שהיה קיים במשך שנים רבות, לבין שני הסעיפים המפורשים בתקנון האתיקה, שלמרות היותם כתובים כבר עשור (הם נתקבלו על-ידי מליאת מועצת העיתונות ב-16 במאי 1996) אין הם הלכה שהציבור נוהג לפיה.לאחר לבטים נראה לנו, כי עלינו להעדיף את תקנון האתיקה הכתוב על הנוהג שהיה קיים עוד לפני ניסוחו וקבלתו.העיקרון המרכזי שצריך להנחות אותנו, לצד עקרון השמירה על כבודו של כל אדם, הוא זכות הציבור לקבל מידע אמין ומלא. במקרה זה, שני העקרונות מחייבים אותנו להעדיף את עמדתו של המתלונן.חיוב עיתונאי, המדווח מבתי-המשפט, להשיג ולפרסם תגובות יסייע לו לקבל תמונה רחבה ואמיתית יותר של המציאות בתיקים שעליהם הוא מדווח. לעיתים קרובות, כתבי-טענות מכילים ניסוחים משמיצים של פרקליטים ממולחים, ניסוחים שלא יוכחו ולא יאומתו לעולם.זכות הציבור לדעת, זכות שבשמה קיימת מועצת העיתונות, תמומש טוב יותר אם לצד דיווח על טענות המושמעות בבית-משפט, יהיה גם דיווח הוגן ומאוזן, לפי שיקול דעתו המקצועי של העיתונאי, על טענות הצד הנפגע מהטענות שהושמעו בבית-המשפט.בנוסף לכך, קיימת זכותו הבסיסית של כל אדם לשמו הטוב, זכות מרכזית במהותו של כבוד האדם. החסינות מפני תביעת לשון-הרע, הניתנת בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע לכל אדם המשמיע טענה בבית-המשפט מנוצלת לא אחת לרעה. מתדיינים ופרקליטים משמיצים את יריביהם בחסות החוק – והעיתונות מצטטת ומדווחת.חיוב עיתונאי לקבל תגובה גם במקרים אלה ישרת גם את כבוד האדם ואת השם הטוב של הנפגעים מפירסומים כאלה.סוף דברתפקידנו המרכזי, כבית-דין לאתיקה, אינו למצוא את האשם ולהעניש אותו. תפקידו של בית-דין לאתיקה הוא ללמוד מהניסיון המצטבר ולקבוע נורמות לעתיד. בעוד שבית-משפט, היושב לדין פלילי, צופה פני עבר (ובוחן את העובדות, כדי להסיק מהן מסקנות משפטיות ועונשיות לגבי הנאשם), הרי בית-דין לאתיקה מקצועית צופה פני עתיד, ומטרתו המרכזית היא קביעת אמות-מידה מקצועיות וכללי "עשה" ו"אל תעשה" הנוגעים למקצוע.משום כך, אין בפסק-דין זה "הרשעה", ואין בו משום קביעה, שהנילונים פעלו שלא כשורה. הם פעלו על-פי נורמה מקצועית, שהיתה נהוגה במשך עשרות שנים. בהתנהגותם לא היתה סטיה מן המקובל.בפסק-דין זה אנחנו משנים את הנוהג הזה, וקובעים שהוא אינו עומד בכללי האתיקה העיתונאית, כפי שנקבעו בתקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות וכפי שהם צריכים להיות בשנת 2005.משום כך, אנחנו קובעים שהנילון עבר עבירת אתיקה. לפי התקנון יש לבית-הדין סמכות להטיל עונשים הקבועים בתקנון – אך אין חובה עליו לעשות זאת. במקרה זה סברנו כי אין מקום לשום סנקציה.מכיוון שהנילון, גלובס פבלישר עיתונות בע"מ, אינו חבר במועצת העיתונות, איננו יכולים להורות לו לפרסם את פסק-הדין, אלא רק להמליץ בפניו לעשות זאת. אנחנו ממליצים גם לכלי-תקשורת אחרים החברים במועצה לפרסם את נוסח תקציר פסק-הדין המובא כאן:בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות דן בתלונתו של דן ורדינון נגד העיתון גלובס, על פירסום כתב-תביעה נגד חברת א. ורדינון בע"מ שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בלי לקבל ובלי לפרסם בגוף הידיעה את תגובת הנתבעים.בית-הדין קבע, כי העיתון פעל על-פי נוהג רב-שנים, לפיו בעת דיווח מבתי-המשפט אין נוהגים לבקש את תגובת הצד הנפגע לפני הפירסום. הנוהג התבסס על ההנחה, כי במשך הזמן נוצר איזון טבעי בדיווח על הליכים משפטיים. בשלב ראשון מדווחים על ראיות ומסמכים שמגיש לבית-המשפט צד אחד, ובשלב שני, מדווחים על ראיות ומסמכים שהגיש הצד השני.עם זאת, קבע בית-הדין כי כללי האתיקה של מועצת העיתונות מחייבים שינוי של הנוהג הזה. בכל דיווח על עניין משפטי, העלול לפגוע באדם, יש לתת לו ברגיל הזדמנות לפירסום הוגן של תגובתו. "פירסום הוגן" אינו כולל תגובה שיש בה לשון הרע, פגיעה אסורה בפרטיות או פגיעה בכללי האתיקה העיתונאית.בית-הדין, בהרכב פרופ' אסא כשר, מר לוי יצחק הירושלמי ומר משה רונן, קבע כי העיתון עבר על כללי האתיקה העיתונאית, אך בהתחשב בנסיבות העניין לא הטיל עליו כל סנקציה.פרופ' אסא כשר - אב בית-הדין; לוי יצחק הירושלמי - חבר בית-הדין; משה רונן (רייניש) - חבר בית-הדין‏26 באוגוסט 2005