נוכחים:חברי בית הדין: עו"ד צורי בן תורה – יו"רחגי קרן צבי – חבראילן גטניו – חברהמתלונן: עו"ד משה ימיןהנילון: עיתון "גלובס" – לא הופיעו לדיוןהחלטהבפנינו תלונתו של עו"ד משה ימין (להלן "המתלונן") נגד העיתון "גלובס" (להלן "העיתון") וזאת בגין ידיעה שפרסם העיתונאי יצחק דנון (להלן "העיתונאי"), בעיתון הנ"ל מתאריך 3-4 מאי 2007, שכותרתה: "שותף של עו"ד משה ימין: הוא רוקן את חב' אוניקס מכספיה". בגוף הכתבה מספר העיתונאי שצבי קן-תור, שותפו של המתלונן, מבקש מבית המשפט המחוזי למנות בודק מיוחד לבחינת אי הסדרים הכספיים בחברה והעלמת כספים מקופתה, על כך שעו"ד ימין עושה בחברה כבתוך שלו "והפך את כיסה לכיסו", על כך שעו"ד ימין רוקן את קופת החברה והביא אותה לסף של חדלות פרעון. הידיעה מסתיימת בפיסקה: "קן תור מציין כי לקוחות עבר של עו"ד ימין הגישו נגדו מספר תביעות בחשד לאי סדרים כספיים והפרת אמון". בשולי הידיעה מצויין בסוגריים מספר תיק התביעה בבית המשפט.בתלונתו מלין עו"ד ימין כי העיתון לא נתן לו אפשרות לפרסם את עמדתו בטרם פרסום הידיעה הנ"ל. עוד הוא מלין כי העיתון לא פרסם את העובדה שהתביעה המתוארת בידיעה באה בעקבות תביעה קודמת שהגיש עו"ד ימין נגד עו"ד קן תור בסכום של מליוני שקלים, אף שעובדה זו מצויינת בתביעה נשוא הידיעה, ובכך, טוען עו"ד ימין, נהג העיתון בחוסר תום לב לצד סלקטיביות בלתי הוגנת בדיווח הפרטים הספציפיים הנ"ל. עוד מוסיף וטוען עו"ד ימין כי העיתון חטא באי גילוי האינטרס הכלכלי שיש לעיתון גלובס בפרסום הניתן לעו"ד קן תור, וזאת עקב כך שעו"ד קן תור הוציא ספר בהוצאת העיתון גלובס, ועל כן חטא העיתון גם בניגוד אינטרסים בין חובתו של העיתון לפרסם מידע בצורה הוגנת וללא משוא פנים לבין האינטרס הכלכלי שלו. בדיון שהתקיים בפנינו לא הופיע כל נציג מטעם העיתון. בבירור שנערך עם מזכיר מועצת העתונות שנכח בדיון, נאמר לנו כי נציגי העיתון הוזמנו לדיון אך אלה בוחרים באופן עקבי שלא להופיע בפני בית הדין משום שאינם חברים במועצת העיתונות, אינם מכירים בסמכות המועצה ואינם מכירים בבית הדין לאתיקה של מועצת העתונות. משכך הם פני הדברים, החלטנו לקיים את הדיון בהיעדר נציגות כלשהי מטעם הנילונים.בדיון שהתקיים בפנינו חזר ותיאר עו"ד ימין את העיוות הרב בפרסום הידיעה ובניסוחה, את הנזק הרב שנגרם לו ואת עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו מהתנהגותם השרירותית של העיתון והעיתונאי. אכן התרשמנו מכאבו הרב של המתלונן ומניסוחה הפוגעני של הידיעה. ואולם בדיון זה עלינו לבחון את הדברים במשקפיים של כללי האתיקה בלבד, ללא התייחסות לדיני לשון הרע או לדיני הנזיקין.בהתנהגות שתוארה לעיל אין ספק כי העיתון והעיתונאי עברו על סעיף 13 (א) לכללי האתיקה הקובע כי בדיווח שעניינו הליכים משפטיים אזרחיים יציגו העיתון ועיתונאי את עמדות כל הצדדים ו"אם טרם הוגש כתב הגנה, תינתן ברגיל לנתבע אפשרות לפרסום הוגן של עמדתו".הנילונים התעלמו לחלוטין מחובתם זו. גם במכתב התשובה מיום 2.7.07 שנשלח ע"י בא כוחם אל עו"ד ימין, אין התייחסות לנקודה זו אלא לדיני לשון הרע. אמנם, במכתב הנ"ל מציע ב"כ הנילונים למתלונן להעביר לעיתון את כתב ההגנה "ומרשי ישקלו בחיוב פרסומו, כמו גם את פרסום המשך ההליך ותוצאותיו", ואולם אין בכך כדי לרפא את הפגם החמור באי מתן האפשרות לפרסום הוגן של עמדת הנתבע בצמוד לידיעה שפורסמה.הפרה זו, לצד הניסוח הסלקטיבי והפוגעני במיוחד של הידיעה ובהיעדר תשובות לשאלות הקשות המתעוררות מהתנהגות הנילונים, כל אלה מעוררים מחשבות נוגות אודות מניעיהם של הנילונים בפירסום הידיעה כפי שפורסמה, אף שאין בידינו כלים כדי לקבוע עובדות או מימצאים עובדתיים באשר לטענתו של המתלונן כי יש קשר הדוק בין פרסום הידיעה, בדרך ובנוסח שפורסמה, לבין הוצאת ספרו של עו"ד קן תור ע"י העיתון. בין אם הנוסח שנבחר נעשה בתום לב ומקורו ברצון למשוך תשומת לב, ובין אם נעשה הדבר ממניעים זדוניים המתוארים ע"י המתלונן, נעלה מכל ספק כי אין לקבל את התנהגות הנילונים בנסיבות האמורות לעיל. לא יהא זה למותר לציין כי העיתון והעתונאי הועמדו בעבר לדין ונמצא כי הפרו את הכלל של מתן זכות תגובה בגין פרסום הליך אזרחי בטרם הוגש כתב הגנה (תיק מספר 33/2004, דן ורדימון נגד גלובס). לזכותם ייאמר כי פסק הדין בעניין ורדינון היה תקדימי. ואולם ההפרה של כלל זה, שנשנתה שוב ע"י אותם נילונים בדיוק, מחייבת אותנו להתייחס לסירובם החוזר ונשנה של הנילונים לקבל עליהם את מרות בית הדין לאתיקה. אנו מצטרפים בכל הכבוד הראוי לדברי בית הדין - בעניין תלונת עו"ד ד"ר שלמה כהן נגד גלובס והעיתונאים הדס מגן ואיתמר לוין (תיק 48/2002) - בדבר "מורת הרוח מאי הופעתם של הנילונים בבית הדין, שכל עיתון ועיתונאי בישראל חייבים לכבדו". כן מצטרפים אנו לדברים שנאמרו שם בעניין סמכותו של בית הדין לדון ולפסוק בתלונות על הפרת כללי האתיקה העיתונאית אף אם הנילונים אינם חברים במועצת העתונות. זאת באשר "כללי האתיקה המקצועיים של עיתון ועיתונאי מחייבים בכל עת, מכח עבודתם המקצועית, ולא מכח חברותם במועצה", כלשון בית הדין שם.השאלה היא האם עלינו להסתפק במורת הרוח הזו ולהמשיך הלאה, כאשר ניתן לראות בעליל כי "מורת הרוח" אינה מועילה והנילונים חוזרים לסורם ובכך נוצרת הפלייה בין אלה שבחרו לשמור על כללי האתיקה לבין אלה שהחליט לפרוק את עול אכיפת כללי האתיקה. האם לא הגיעה העת לתת את הדעת הכיצד לפעול נגד עיתון ועיתונאי שמכריזים קבל עם ועדה כי אכיפת כללי האתיקה אינם מעניינם? האם אין מקום להביא לידיעת הנהלת בתי המשפט, שמכח הרשאתו מעיין הנילון בתיקי בית המשפט ומדווח על הנעשה בהם ועל הנעשה בין כתליו של בית המשפט, כי הנילון הודיע בריש גלי כי אינו מוכן שיכפו עליו את כללי האתיקה? האם הודעה כנ"ל של עיתון או עיתונאי אינה מהווה שיקול אצל הגורם המעניק את תעודת העיתונאי בבואו ליתן את תעודת העיתונאי?אנו סבורים, אם יורשה לנו, כי מוסדות מועצת העיתונות, שמכוחם אנו פועלים ועפ"י בקשתם יושב מותב זה לדין, ליתן את הדעת בשאלות אלה.סיכומו של דבר – אנו מחליטים כי העיתון גלובס והעיתונאי יצחק דנון הפרו את כלל 13(א) לכללי האתיקה. עפ"י סעיף 50(ג) לתקנון מועצת העתונות אנו מחייבים את הנילונים הנ"ל לפרסם התנצלות באותו מקום ובאותו שטח שבו פורסמה הידיעה נשוא התלונה בתיק זה, כאשר הנוסח יהיה כדלקמן:התנצלותהעיתון גלובס והעיתונאי יצחק דנון מתנצלים בפני עו"ד משה ימין על כך שפרסמו את הידיעה אודות כתב התביעה שהוגש נגדו, מבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב על האמור בכתב התביעה.היה וההתנצלות לא תפורסם בתוך 30 יום מתאריך החלטה זו, אנו מורים, בהתאם לסעיף 51 לתקנון מועצת העתונות, על פרסום ההחלטה זו בעיתון הנוגע לעניין, בהקדם האפשרי ובהבלטה הראויה. ואולם הוראה זו לפרסם את ההחלטה לא תכנס לתוקפה לפני עבור תקופת הערעור עפ"י סעיף 52ב' לתקנון מועצת העתונות, ואם הוגש ערעור – עד למתן החלטת הערעור. ניתן ביום 12.8.2008(-) (-) (-)------------------------- ------------------------- -------------------------עו"ד צורי בן תורה –יו"ר חגי קרן צבי – חבר אילן גטניו – חבר#_lt#DIV#_gt#
#_lt#P#_gt#נוכחים#_sc##_lt#BR#_gt#חברי בית הדין#_sc# עו"ד צורי בן תורה – יו"ר#_lt#BR#_gt#חגי קרן צבי – חבר#_lt#BR#_gt#אילן גטניו – חבר#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#המתלונן#_sc# עו"ד משה ימין#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#הנילון#_sc# עיתון "גלובס" – לא הופיעו לדיון#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#החלטה#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#בפנינו תלונתו של עו"ד משה ימין (להלן "המתלונן") נגד העיתון "גלובס" (להלן "העיתון") וזאת בגין ידיעה שפרסם העיתונאי יצחק דנון (להלן "העיתונאי"), בעיתון הנ"ל מתאריך 3-4 מאי 2007, שכותרתה#_sc# "שותף של עו"ד משה ימין#_sc# הוא רוקן את חב'#_lt#IMG height=2 src="images/blank.gif" width=3#_gt# אוניקס מכספיה". בגוף הכתבה מספר העיתונאי שצבי קן-תור, שותפו של המתלונן, מבקש מבית המשפט המחוזי למנות בודק מיוחד לבחינת אי הסדרים הכספיים בחברה והעלמת כספים מקופתה, על כך שעו"ד ימין עושה בחברה כבתוך שלו "והפך את כיסה לכיסו", על כך שעו"ד ימין רוקן את קופת החברה והביא אותה לסף של חדלות פרעון. הידיעה מסתיימת בפיסקה#_sc# "קן תור מציין כי לקוחות עבר של עו"ד ימין הגישו נגדו מספר תביעות בחשד לאי סדרים כספיים והפרת אמון". בשולי הידיעה מצויין בסוגריים מספר תיק התביעה בבית המשפט.#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#בתלונתו מלין עו"ד ימין כי העיתון לא נתן לו אפשרות לפרסם את עמדתו בטרם פרסום הידיעה הנ"ל. עוד הוא מלין כי העיתון לא פרסם את העובדה שהתביעה המתוארת בידיעה באה בעקבות תביעה קודמת שהגיש עו"ד ימין נגד עו"ד קן תור בסכום של מליוני שקלים, אף שעובדה זו מצויינת בתביעה נשוא הידיעה, ובכך, טוען עו"ד ימין, נהג העיתון בחוסר תום לב לצד סלקטיביות בלתי הוגנת בדיווח הפרטים הספציפיים הנ"ל. עוד מוסיף וטוען עו"ד ימין כי העיתון חטא באי גילוי האינטרס הכלכלי שיש לעיתון גלובס בפרסום הניתן לעו"ד קן תור, וזאת עקב כך שעו"ד קן תור הוציא ספר בהוצאת העיתון גלובס, ועל כן חטא העיתון גם בניגוד אינטרסים בין חובתו של העיתון לפרסם מידע בצורה הוגנת וללא משוא פנים לבין האינטרס הכלכלי שלו. #_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#בדיון שהתקיים בפנינו לא הופיע כל נציג מטעם העיתון. בבירור שנערך עם מזכיר מועצת העתונות שנכח בדיון, נאמר לנו כי נציגי העיתון הוזמנו לדיון אך אלה בוחרים באופן עקבי שלא להופיע בפני בית הדין משום שאינם חברים במועצת העיתונות, אינם מכירים בסמכות המועצה ואינם מכירים בבית הדין לאתיקה של מועצת העתונות. #_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#משכך הם פני הדברים, החלטנו לקיים את הדיון בהיעדר נציגות כלשהי מטעם הנילונים.#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#בדיון שהתקיים בפנינו חזר ותיאר עו"ד ימין את העיוות הרב בפרסום הידיעה ובניסוחה, את הנזק הרב שנגרם לו ואת עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו מהתנהגותם השרירותית של העיתון והעיתונאי. אכן התרשמנו מכאבו הרב של המתלונן ומניסוחה הפוגעני של הידיעה. ואולם בדיון זה עלינו לבחון את הדברים במשקפיים של כללי האתיקה בלבד, ללא התייחסות לדיני לשון הרע או לדיני הנזיקין.#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#בהתנהגות שתוארה לעיל אין ספק כי העיתון והעיתונאי עברו על סעיף 13 (א) לכללי האתיקה הקובע כי בדיווח שעניינו הליכים משפטיים אזרחיים יציגו העיתון ועיתונאי את עמדות כל הצדדים ו"אם טרם הוגש כתב הגנה, תינתן ברגיל לנתבע אפשרות לפרסום הוגן של עמדתו".#_lt#BR#_gt#הנילונים התעלמו לחלוטין מחובתם זו. גם במכתב התשובה מיום 2.7.07 שנשלח ע"י בא כוחם אל עו"ד ימין, אין התייחסות לנקודה זו אלא לדיני לשון הרע. אמנם, במכתב הנ"ל מציע ב"כ הנילונים למתלונן להעביר לעיתון את כתב ההגנה "ומרשי ישקלו בחיוב פרסומו, כמו גם את פרסום המשך ההליך ותוצאותיו", ואולם אין בכך כדי לרפא את הפגם החמור באי מתן האפשרות לפרסום הוגן של עמדת הנתבע בצמוד לידיעה שפורסמה.#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#הפרה זו, לצד הניסוח הסלקטיבי והפוגעני במיוחד של הידיעה ובהיעדר תשובות לשאלות הקשות המתעוררות מהתנהגות הנילונים, כל אלה מעוררים מחשבות נוגות אודות מניעיהם של הנילונים בפירסום הידיעה כפי שפורסמה, אף שאין בידינו כלים כדי לקבוע עובדות או מימצאים עובדתיים באשר לטענתו של המתלונן כי יש קשר הדוק בין פרסום הידיעה, בדרך ובנוסח שפורסמה, לבין הוצאת ספרו של עו"ד קן תור ע"י העיתון. בין אם הנוסח שנבחר נעשה בתום לב ומקורו ברצון למשוך תשומת לב, ובין אם נעשה הדבר ממניעים זדוניים המתוארים ע"י המתלונן, נעלה מכל ספק כי אין לקבל את התנהגות הנילונים בנסיבות האמורות לעיל. #_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#לא יהא זה למותר לציין כי העיתון והעתונאי הועמדו בעבר לדין ונמצא כי הפרו את הכלל של מתן זכות תגובה בגין פרסום הליך אזרחי בטרם הוגש כתב הגנה (תיק מספר 33/2004, דן ורדימון נגד גלובס). לזכותם ייאמר כי פסק הדין בעניין ורדינון היה תקדימי. ואולם ההפרה של כלל זה, שנשנתה שוב ע"י אותם נילונים בדיוק, מחייבת אותנו להתייחס לסירובם החוזר ונשנה של הנילונים לקבל עליהם את מרות בית הדין לאתיקה. אנו מצטרפים בכל הכבוד הראוי לדברי בית הדין - בעניין תלונת עו"ד ד"ר שלמה כהן נגד גלובס והעיתונאים הדס מגן ואיתמר לוין (תיק 48/2002) - בדבר "מורת הרוח מאי הופעתם של הנילונים בבית הדין, שכל עיתון ועיתונאי בישראל חייבים לכבדו". כן מצטרפים אנו לדברים שנאמרו שם בעניין סמכותו של בית הדין לדון ולפסוק בתלונות על הפרת כללי האתיקה העיתונאית אף אם הנילונים אינם חברים במועצת העתונות. זאת באשר "כללי האתיקה המקצועיים של עיתון ועיתונאי מחייבים בכל עת, מכח עבודתם המקצועית, ולא מכח חברותם במועצה", כלשון בית הדין שם.#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#השאלה היא האם עלינו להסתפק במורת הרוח הזו ולהמשיך הלאה, כאשר ניתן לראות בעליל כי "מורת הרוח" אינה מועילה והנילונים חוזרים לסורם ובכך נוצרת הפלייה בין אלה שבחרו לשמור על כללי האתיקה לבין אלה שהחליט לפרוק את עול אכיפת כללי האתיקה. האם לא הגיעה העת לתת את הדעת הכיצד לפעול נגד עיתון ועיתונאי שמכריזים קבל עם ועדה כי אכיפת כללי האתיקה אינם מעניינם? האם אין מקום להביא לידיעת הנהלת בתי המשפט, שמכח הרשאתו מעיין הנילון בתיקי בית המשפט ומדווח על הנעשה בהם ועל הנעשה בין כתליו של בית המשפט, כי הנילון הודיע בריש גלי כי אינו מוכן שיכפו עליו את כללי האתיקה? האם הודעה כנ"ל של עיתון או עיתונאי אינה מהווה שיקול אצל הגורם המעניק את תעודת העיתונאי בבואו ליתן את תעודת העיתונאי?#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#אנו סבורים, אם יורשה לנו, כי מוסדות מועצת העיתונות, שמכוחם אנו פועלים ועפ"י בקשתם יושב מותב זה לדין, ליתן את הדעת בשאלות אלה.#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#סיכומו של דבר – אנו מחליטים כי העיתון גלובס והעיתונאי יצחק דנון הפרו את כלל 13(א) לכללי האתיקה. עפ"י סעיף 50(ג) לתקנון מועצת העתונות אנו מחייבים את הנילונים הנ"ל לפרסם התנצלות באותו מקום ובאותו שטח שבו פורסמה הידיעה נשוא התלונה בתיק זה, כאשר הנוסח יהיה כדלקמן#_sc##_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#התנצלות#_lt#BR#_gt#העיתון גלובס והעיתונאי יצחק דנון מתנצלים בפני עו"ד משה ימין על כך שפרסמו את הידיעה אודות כתב התביעה שהוגש נגדו, מבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב על האמור בכתב התביעה.#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#היה וההתנצלות לא תפורסם בתוך 30 יום מתאריך החלטה זו, אנו מורים, בהתאם לסעיף 51 לתקנון מועצת העתונות, על פרסום ההחלטה זו בעיתון הנוגע לעניין, בהקדם האפשרי ובהבלטה הראויה. ואולם הוראה זו לפרסם את ההחלטה לא תכנס לתוקפה לפני עבור תקופת הערעור עפ"י סעיף 52ב'#_lt#IMG height=2 src="images/blank.gif" width=3#_gt# לתקנון מועצת העתונות, ואם הוגש ערעור – עד למתן החלטת הערעור. #_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#ניתן ביום 12.8.2008#_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt##_lt#BR#_gt#(-) (-) (-)#_lt#BR#_gt#------------------------- ------------------------- -------------------------#_lt#BR#_gt#עו"ד צורי בן תורה –יו"ר חגי קרן צבי – חבר אילן גטניו – חבר#_lt#BR#_gt##_lt#/P#_gt##_lt#/DIV#_gt#
|