יום ג', כט’ בניסן תשע”ז
"מועצת העיתונות בישראל מגנה בחריפות את הפגיעה החמורה והנמשכת של הממשלה והמערכת הפוליטית בשידור הציבורי בישראל", כך נאמר בהחלטת מליאת מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בתום ישיבת חירום של שהתקיימה ב"בית הסופר" בתל אביב.
 
 
נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, פנתה במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בקריאה לפרסם בהקדם האפשרי את ההקלטות מהשיחות שהתנהלו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות", מר ארנון מוזס.
 
 
נוסח הסעיף החדש: "מו"ל של עיתון ובעליו יפרסמו בעיתון אחת לשנה גילוי נאות של האינטרסים העסקיים והכלכליים המהותיים שפורסמו במרשם רשמי שיש להם בתחום התקשורת ומחוצה לו"
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, מוקיע בחריפות את בחירת המילים של רוגל אלפר בביקורת שכתב ב"הארץ" על תכנית הטלוויזיה "הנעלמים" ששודרה בערוץ 2 בהגשת יואב לימור (בצילום).
 
 
מועצת העיתונות קוראת למשטרת ישראל ולעומדים בראשה לרענן את נהליה בכל הקשור לחקירת עיתונאים. זאת בעקבות חקירת כתב "הארץ" ניר גונטז'. משהתברר למשטרת ישראל כי "המטריד" האלמוני הוא עיתונאי, העושה את מלאכתו נאמנה, לא היה מקום לחקירה נוספת.
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, פרסם אתמול את ההודעה הבאה המתייחסת לתגובת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתחקיר של אילנה דיין, בתכנית "עובדה": "הזכות לתגובה על המתפרסם בתקשורת הינה זכות יסוד בכללי האתיקה העיתונאית. מועצת העיתונות מוחה על כך, שהתגובה של ראש הממשלה אתמול לתחקיר "עובדה", חרגה מהמקובל, לא התייחסה לממצאי התחקיר והפכה לכתב אישום אישי כנגד ד"ר אילנה דיין".
 
 
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
 
 
מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, החליטה לפרסם בציבור הודעה חריפה המגנה כל ניסיון לפגוע בעיתונאים או לאיים עליהם, בזו הלשון: "מועצת העיתונות מגנה בתוקף איומים כלפי עיתונאים בגין עבודתם העיתונאית".
 
 
כך הגיבה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, ביומן הבוקר של קול ישראל, על החלטת שר הביטחון ליברמן, לזמן את מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, ל"שיחת נזיפה", בגלל שידור התכנית על המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.
 
 
מליאת מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של הנשיאה, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, קראה אמש לממשלת ישראל לשים אל ליבה לחשיבות הרבה בקיומו של רצף בשידור ציבורי מתפקד, עשיר ומקצועי. "פגיעה ברצף זה תהיה בכייה לדורות", נאמר בהודעה.
 
 
אל"מ אריאלה בן-אברהם, שנכנסה באחרונה לתפקיד הצנזורית הראשית, הוזמנה למועצה להציג את הסיבות בגללן דרשה מבעלי חשבונות ברשתות חברתיות לקבל אישור מוקדם לפני פרסום. "לא רוצים ולא יכולים לשלוט בכל המידע".
 
 
גם בסוכנות הידיעות "רויטרס" הופיע השבוע, כנראה לראשונה ב-165 שנות ההיסטוריה שלה – תוכן חדשותי שמומן על ידי גוף מסחרי. (בצילום: הגילוי הנאות בדיווח הסוכנות).
 
 
המועצה הקימה ועדה שתנסה למצוא נוסחה ראויה לבידול בין חדשות לפרסומות – על כל צורותיהן – בעידן התקשורת הדיגיטאלית.
 
 
בשם נשיאת מועצת העיתונות בישראל, השופטת (בדימוס) דליה דורנר וחברי מועצת העיתונות, שלוחים בזאת תנחומינו למשפחת פרנקל היקרה, עם פטירתו של יוסף פרנקל ז"ל, שהיה חבר נשיאות מועצת העיתונות ותרם לה רבות מניסיונו וחוכמתו.
 
בית הדין קבע כי לא ניתנה לדובר המשרד האפשרות להגיב על שנכתב בכתבה

נוכחיםעו"ד יוסי כהן, יו"רמר משה נגבי, חברמר רן רזניק, חברמר נחום עידו, המתלונןמר אבי וינברג, מזכ"ל מועצת העיתונותפרוטוקולעו"ד יוסי כהן: כשעה לפני תחילת הדיון הגיע לחברי המותב מכתב מאת בא כוח הנילון, עו"ד עומר-זיו אשכר ובו הוא מודיע כי הם מתכחשים לסמכות בית הדין לדון בתלונה, ללא ייצוג עורך דין מטעם הנילון.יצוין כי אף לקראת הדיון הקודם נתקבל מכתב דומה ובאי כוח הנילון לא התייצבו לדיון.החלטהחברי המותב סבורים כי שאלת הייצוג צריכה להיות מופנית לערכאות המתאימות וכי אין להם סמכות לדון בסוגיה זו. בנסיבות העניין מחליט המותב לדון בתלונה במעמד צד אחד ובהעדר הנילון, תוך שתגובת הנילון ע"י בא כוחו עומדות בפניהם.חבר בית הדין מר רזניק: הטיעונים של ב"כ הנילון באשר להעדר הייצוג אכן נראים לי מוצדקים ונכונים, ואני ממליץ לגופים המוסמכים במועצת העיתונות לשקול מחדש את עמדתם בעניין.עו"ד יוסי כהן: בפנינו מכתב של המשנה ליועץ המשפטי למועצה, הגברת יעל גרוסמן, בו היא צמצמה את הנושאים שבהם עלינו לדון כדלקמן:א. מספר ילדי הרווחה שחיים כיום בישראל מחוץ לבתיהם – בכתבה מצוין כי מדובר ב-40,000 ילדים ואילו הנילון טוען כי מספר הילדים הוא 6,459 בפנימיות ועוד 1,887 במשפחות אומנה. לפיכך עלינו לבדוק האם לנילון היה בסיס מספיק לצורך הקביעה בנוגע למספר הילדים.ב. עלינו לבדוק האם הנתון כולל ילדים שנשלחו למוסדות שונים על פי בקשת המשפחה והאם עובדה זו מובנת בכתבה או שעל פי ההקשר יכול הקורא להתרשם כי הנתון המובא בכתבה מתייחס רק לילדים שהוצאו בכפיה מביתם. כל זאת עלינו לבדוק לאור סעיף 4 לתקנון האוסר על פרסום מטעה או בלתי מדויק.ג. כמו כן עלינו לבדוק האם פרסום המקרים הספציפיים בעיתון מבלי שלמתלונן ניתנה אפשרות לחקור את פרטיו של כל אחד מהמקרים ולהגיב לגוף העניין, מהווה הפרה של סעיפים 2, 5 ו-8 לתקנון.לטענת המתלונן, לא נתנו לו אפשרות להגיב ואם היו ידועים לו השמות האמיתיים של המתלוננים בכתבה, הוא היה יכול להפריך את הטיעונים בכתבה.דיוןבהעדר הנילון, אין לנו אלא לפנות לתגובתו ולבחון את טענות המתלונן מול טיעוני הנילון. בעמוד 3 לתגובת הנילון, טוען זה כי שמות המרואיינים לא נמסרו בשל חסיון עיתונאי מכוח סעיף 3(1) לתקנון. עוד טוען הנילון כי בפועל הצליח המתלונן להשיג את השמות האמיתיים ואף קיבל מידע נכון בהקשר זה.המתלונן: במקרים שמדובר בהדלפה וכדומה, אפשר לבדוק את אמיתות הדברים. בסך הכול, כאשר אדם מוסר לעיתונאי ידיעה, העיתונאי בודק ומבקש תגובה מהאדם. לדוגמה: מישהו יאשים אותי מחר שעשיתי משהו – אתה אנסת אותה? מי זו הגברת? מתי וכו'. האם יתכן מצב שמישהו יטען נגדי ולא יגידו לי במי פגעתי?במקרה שלנו – הכתבה היא הכללה על פקידי סעד. כולם מרגישים מותקפים. חסיון עיתונאי זה דבר חשוב ונכון, במקרה שאפשר להגיב, אבל אי אפשר לתת לי פרט כדי שאני אבדוק אותו (קשה לפרסם באופן כללי).מר נגבי: לגבי החסיון וההזדמנות ההוגנת לתגובה – טענת החסיון היא לגיטימית כשלעצמה, אך לא פוטרת מן החובה לספק למי שעומדים לפגוע בו בכתבה מידע הנחוץ לו כדי שיוכל לברר את הדברים ולהגיב עליהם. אם באמת החסיון מונע לתת לו את המידע הזה (אינני משוכנע שכך היה במקרה הנידון) – אין מנוס מלוותר על פירסום הכתבה. אם מתכוונים לפרסם מספר של 40,000 בכותרת ראוי לבקש מראש תגובה על המספר הזה.לגבי אמינות הפירסום – מותר להסתמך על נתוני דו"ח ועדה ציבורית ולראותם כאמינים ובדוקים, אך היה רצוי לפרט ולהסביר לקוראים מה המקור למספר (כפי שנעשה בתגובה אלינו).* כותרת רועשת של 40,000 ילדים – צריך להגיד, לפי הנתונים שבידינו יש 40,000. מה תגובתך?מר רזניק: טענת חסיון – אין כאן בעיה של חיסיון מקורות. כאשר עיתונאי מקבל מידע ממקור, חובתו כמובן להגן על המקור, אבל חובתו גם במקביל לבדוק את המידע שקיבל ממנו ולפני הפרסום לבקש (ולפרסם) תגובה על כל המידע שמסר המקור (זאת כמובן תוך הגנה על חסיון המקור וכו').לטעמי זה אלמנטרי למסור לנשוא הכתבה לפני הפרסום את פרטי המידע/הטענות/המקרים/ התלונות שעומדים להתפרסם כדי שנשוא הכתבה יוכל להגיב בהתאם.עו"ד יוסי כהן: דעתי כדעת חברי. אינני רוצה לקבוע מסמרות האם אמנם מדובר בטענה מתחכמת, אך הנפנוף בטענת החסיון בענייננו אינו במקומו. לא מדובר בהכרח במקור עיתונאי, אלא במקרה עצמו (המשפחות שכביכול סיפרו את הסיפור לעיתונאי) וברי כי בהעדר פרטים נכונים ומלאים של המקרים לא יכול אף אדם להתגונן באופן ראוי בפני הטענות. לפיכך טענת החסיון של הנילון נדחית במובן זה שאינה במקומה ולא היה בה כדי למנוע את מסירת הפרטים על מנת שהמתלונן יוכל להתגונן בתגובתו.אנו סבורים כי ללא קבלת המידע הנכון לגבי המשפחות לא ניתנה אפשרות הוגנת וסבירה למתלונן ליתן את תגובתו לכתבה באופן ענייני.טענת המתלונן השניה – נתונים לא מדויקים בכתבה:כאמור, המספרים שפורסמו בכתבה הם לטענת המתלונן מופרכים בהרבה מהמספרים האמיתיים. בעניין זה טוען ב"כ הנילון בנספח ג' המהווה טבלת השוואה כדלקמן:על פי דובר משרד הרווחה – מספר הילדים בסיכון 350,000 ומתוכם רק 8,000 נמצאים בסידור חוץ ביתי. לעומת זאת, בנאום של השר הרצוג בכנסת מיום 27.2.08 מספר הילדים בסידור חוץ ביתי הוא 9,267. כל זאת בניגוד לדו"ח שמיד שם נכתב כי מספר הילדים בסיכון שנמצאים מחוץ למסגרת ביתית הוא כ-33,500.הנילון מצביע על סתירות בנתונים שנמסרו ממשרד הרווחה ואנו לא נרחיב בעניין, אך דומה שהביסוס העיקרי לטענתו מתבסס על דברי מנכ"ל משרד הרווחה לגבי השקעת המשרד בהשמה חוץ ביתית לילדים בסיכון ולפיהם התקציב לנושא זה הוא למעלה מ-700,000,000 ₪ ואחזקת ילד בפנימיה עומדת על סך של כ-44,000 ₪ לשנה. על פי חישוב נמצאים כ-15,900 ילדים במסגרת חוץ ביתית.לאחר מכן טוען הנילון כי בישראל כ-10,000 ילדים בעלי מוגבלויות בפנימיות. עוד אלפים רבים של ילדים (כלשונו: "ילדי רווחה הנמצאים בפנימיות שאינן מתוקצבות על ידי משרד הרווחה") ועוד כיוצ"ב נתונים שמפורטים היטב בטבלה – נספח ג'.כמו כן, טוען הנילון שאף לטענת המתלונן לא ניתן לקבל נתון מדויק על אודות ילדים שהוצאו מביתם.בית הדין: כאמור, השאלה שעומדת להכרעה בפנינו היא: האם בנסיבות העניין יכול היה הנילון לפרסם בכתבה מספר ילדים כפי שפורסם, והאם נכונה בעניין זה טענת המתלונן?המתלונן: ראשית, לו הייתי יודע שבכתבה עומדים לפרסם את הנתון של 40,000, הייתי יכול להפריך זאת. במכתב שנשלח אלי על ידי הנילון לא נרשם מספר הילדים שפורסם בפועל.שנית, אני לא יודע מאיפה הנתונים של דו"ח שמיד. אנו יודעים בכל רגע נתון מהו המספר של ילדים שנמצאים במסגרת חוץ ביתית. מבחינת משרד הרווחה – המספרים הם מה שמסרנו (משרד האוצר) 10,000 מוגבלים נמצאים בפנימיות.מר רן רזניק: מחדד את הסוגיה. אם עיתונאי מסתמך על נתונים של ועדה ממלכתית שקבעה שמדובר בכ-33,000 ילדים, במה הוא חטא?המתלונן: אם המספר נכון, שני שליש מהילדים נמצאים במוסדות שהם לא משרד הרווחה. גורמים אחרים (הורים, מורים) הגיעו למסקנה שהמקום הטוב ביותר זה פנימיה (ולא השתמשו בשירות של עובד סוציאלי).מר נגבי: מסכים עם חברי. מותר לכתב להסתמך על ועדה ציבורית וממלכתית. יש לי בעיה אחרת. אם הועדה היא המקור שלו, שיתן בתגובה שלו לקוראים. תקנון אתיקה דורש דיווחים נכונים ולא מטעים.דו"ח שמיד מדבר על כ-33,000. בכתבה מדובר ב-40,000 ללא הסבר בכתבה עצמה. מנין נובע פער זה?חברי בית הדין:פסק דין ינתן לאחר שנתייעץ בינינו.פסק דיןפסק דיננו ניתן בהעדר הנילון, כאמור עקב התנגדותו לקיום דיון ללא ייצוג על ידי עו"ד מטעמו. יחד עם זאת, במהלך הדיון בחנו את טענותיו המפורטות בכתב של ב"כ הנילון ודנו בהם ממש כאילו הוא נמצא ומשתתף בדיון. למעשה עלינו לדון בשתי סוגיות:האחת, האם אי מסירת פרטים – פרטיהם האמיתיים והמלאים של המשפחות שסיפורן מתואר בכתבה גרמה לכך שהמתלונן לא יוכל להגיב כראוי לטענות בכתבה? בעניין זה טוען ב"כ הנילון לחיסיון מכוח סעיף 3 לתקנון. החיסיון העיתונאי הוא אכן ערך מקודש. מנגנון ההגנה שבלעדיו היה נגרם נזק רב לפעילות העיתונאית בישראל. יחד עם זאת, אנו הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את טענת החיסיון מהטעם שהיא אינה מתייחסת למקור שמסר כביכול את המידע המתואר בכתבה, אלא למקרים גופם (סיפורי המשפחות).נוכח האמור, ברי כי המתלונן לא יכול היה להתגונן כדבעי כנגד הפרסומים בכתבה ודומה הדבר לטענה בעלמא שאין איש יכול לבודקה ולהפריכה.אנו סבורים כי מרגע שהחליט הנילון לפרסם את סיפורי המשפחות, היה עליו למסור את פרטיהם כדי שהמתלונן יוכל לבדוק האם כצעקתה ולהפריך או למצער ליתן תגובה עניינית שתסביר את התנהלות משרדו.לפיכך אנו מקבלים את טענת המתלונן בעניין זה וקובעים כי הנילון הפר את סעיף 8 לתקנון שמטיל חובה על המפרסם, בין היתר לבצע בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו. מושכלות יסוד הן כי פרסום הוגן של תגובה יכול להעשות על ידי המגיב אך ורק אם תהיינה בפניו העובדות הנכונות שעליהן הוא צריך להגיב. בהעדר עובדות, ברי כי אין ביכולתו ליתן תגובה עניינית לפרסום.באשר לסעיף השני בתלונה, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות ובפרט את תגובת הנילון, הגענו למסקנה כי הפרסום נעשה לכאורה על מסד נתונים סביר, אם כי מופרז במעט. אמנם הנילון הסתמך בעיקר על ועדת שמיד שהעריכה את מספר הילדים במסגרת חוץ ביתית על כ-33,000 ילדים, אך כשאנו שוקלים את טיעוני המתלונן באשר למספר הילדים (כ-9,000) ואף את הסברו של הנילון לפער בין נתוני דו"ח שמיד לבין המספר שפורסם, בצרוף מקורות נוספים כמפורט בכתבה (חברי כנסת, שר הרווחה, דר' גילת ועוד), אנו מוצאים כי בעניין זה יש לדחות את התלונה.באמרת אגב, ולמעלה מן הצורך, מעיר בית הדין כי הוא רואה בחומרה את מכתבו של המתלונן מיום 24.2.08 לפקידי הסעד לחוק הנוער. אמנם אין ספק כי המתלונן רשאי היה למחות על הכתבה ולהביע את עמדתו לכל מאן דבעי. דא עקא, השימוש בלשון כה בוטה ("כתבה פושעת, זדונית ושקרית"), גובל לדעתנו בהסתה והוא אינו ראוי בנסיבות העניין, בפרט כאשר מדובר בפקיד ממשלתי שתפקידו לייצג את משרד הרווחה.לו היה הדבר בסמכותנו, היינו שוקלים את המכתב מול התלונה, אך כאמור לא כך הוסמכנו לעשות והערת אגב זו נכתבה כיוון שאיננו יכולים להחריש נוכח הדברים החמורים שנכתבו במכתב.כן ברצוננו לציין, ושוב אף על פי שלא הוסמכנו ליתן הכרעה בעניין זה, כי למקרא כותרת המשנה, עשוי קורא סביר להסיק כי המספר המצטבר של 40,000 ילדים הנמצאים במסגרת חוץ ביתית, נובע מהקלות הבלתי נסבלת ומהמדיניות הדורסנית שבה נוקטים פקידי הסעד הממשלתיים לשם הוצאת אלפי ילדים מבתיהם מדי שנה.יש בכך לדעתנו טעם לפגם, שכן נראה כי בגוף הכתבה אין ביסוס מספיק לטענה כה גורפת.הסנקציותבנסיבות העניין אנו מורים, כדלקמן:1. אנו מחליטים להזהיר את הנילון מכוח סמכותנו המצויה בסעיף 50 לתקנון המועצה, וכן מורים כי פסק דיננו יפורסם על ידי הנילון בעיתון שבו פורסמה הכתבה. 2. אם לא יפרסם הנילון את פסק הדין תוך שבועיים מהמועד שיהפוך פסק דין זה לחלוט, יפורסם פסק הדין בלפחות 3 עיתונים אחרים וזאת על פי החלטת מזכירות המועצה.ניתן ביום: 18.1.2009 ________________ ________________ _________________עו"ד יוסי כהן – יו"ר משה נגבי – חבר רן רזניק – חבר

 
 









Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS