יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: -1   צפיות: -1
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
שתי ערכאות בית הדין לאתיקה קבעו כי העיתון הפר את הסעיפים 8 ו-6ד'.

בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות תיק 39/2011 מותב בית הדין לערעורים תיק ערעור 2011/ בפני: עו"ד חנוך קינן – מר מעוזיה סגל – גב' אלינוער רבין – גב' ליאורה עיני – מר אמנון נדב - יו"ר חבר חברה חברה חבר בעניין: מר דני דיין נ ג ד עיתון "הארץ" ערעור וערעור שכנגד מר דיין מופיע בעצמו; בשם עיתון "הארץ" – עו"ד טל ליבליך וד"ר ספי הנדלר; החלטה בערעור בפנינו הוגשו ערעוריהם של עיתון הארץ (להלן: "הארץ"), הנילון בפני בית הדין קמא, ומר דני דיין (להלן: "דיין"), כמי שהיה המתלונן בפני הערכאה דלמטה (החלטת הערכאה הראשונה בהמשך). אף שאין הדברים חשובים למהותו של דיון, נציין כאן, למען הסדר הטוב, כי "הארץ" הקדים כרונולוגית את הגשת ערעורו בפנינו, ומשום כך נחזה ערעורו של "דיין", כערעור שכנגד על ערעורו של "הארץ" . פתח דבר 1. שני הערעורים כאחד מכוונים כנגד החלטת בית הדין דלמטה, אשר קבע, כי הארץ היפר את הסעיפים 8 ו-6(ד') לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות (להלן: "התקנון"), אלה המתייחסים לפרטיות ולשמו הטוב של הנפגע, גם לכך שכותרת בכלי הפרסום לא תהייה מטעה. 2. עוללות הדברים נסבו על ידיעה וכתבה, אשר פורסמו בהבלטה בעמוד הראשון של עיתון "הארץ", ביום ה', ה- 7 באפריל 2011. 3. בכותרת הראשית, אשר הייתה הגדולה מכל כותרות אותו עמוד, והופיעה בפתח העמוד הראשון למעלה, נכתב כך: "יו"ר מועצת יש"ע: אני כלכלן. אני יודע שמתנחלים יסכימו לפינוי תמורת מחיר הוגן". 4. בכותרת המשנה, באותו העיתון, נכתב כך: "בסדרת שיחות עם אנשי השגרירות האמריקאית, חושפים אישים בולטים בישראל דעות הפוכות מאלה שהם משמיעים בציבור. מנהיג המתנחלים, דני דיין, מתבטא נגד פעולות תג מחיר ומודה שהוא "מבין את הפלשתינים". גילויים נוספים מדברי בכירות ישראלית במסמכי וילקיליקס- מחר ב"הארץ השבוע". 5. בעליל עולה מהכתבה הנ"ל, אשר גלשה אף לעמ' 3 בעיתון, באותו היום, כי זו נסמכה על התיק הישראלי, אשר נחשף במסמכי וילקיליקס. 6. כאמור במצג העובדתי, אשר תיאר בית הדין קמא, הייתה הכתבה האמורה סקירתית בעיקרה, כללה ציטוטים מדברי המתלונן, כפי שניבטו ממסמכי וילקיליקס. 7. כפי הנכתב בפתיח לכתבה, באותיות מאירות עיניים, ברור היה לקורא הסביר, כי מר דיין חשף בשיחותיו עם אנשי השגרירות האמריקאית, דעות הפוכות מאלה שהשמיע בפני הציבור בישראל (כנטען שם, "כפל לשון") כמו לדוגמא זו המתוארת, בהחלטה זו, בס' 3 דלעיל. 8. בחלוף יום (בתאריך 8 באפריל, 2011), קיבל דיין תהודה פרסומית נוספת, שעה שבצד תמונת המתלונן, במוסף "הארץ השבוע", נכתבו הדברים הבאים: "יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, מבטיח: מתנחלים יסכימו להתפנות תמורת מחיר הוגן". 9. עוד כהנה וכנה פרסומי דברים, אחזו עמודי העיתון הנילון, ובסופו של יום (23/6/11) הגיעה תלונת המתלונן, המתייחסת לפרסומים הנ"ל, אל מועצת העיתונות. הערעורים 10. בשלושה ראשים קבל המתלונן בפני מועצת העיתונות: א. היעדר אמת בפרסום, כאילו השמיע הוא, קבל אנשי שגרירות ארה"ב, דברים אשר אינם תואמים את עמדותיו בציבוריות הישראלית. כך למשל, כותרת המשנה במוסף "הארץ השבוע", ממנה עלה, כפי המתואר לעיל, כאילו "הבטיח" המתלונן בפני האמריקנים, כי מתנחלים יתפנו תמורת פיצוי ראוי. לטענת המתלונן, לא הייתה כל אחיזה במציאות לפרסום זה, גם לא ביטוי נכון של עמדותיו. ב. ראש שני לתלונה, התייחס להעדר תגובה מצד המתלונן, באשר הנילון לא ראה לנכון לבקש את תגובת המתלונן טרם פרסום הכתבות, גם לא נאות, לאחר הפרסום הראשון, לפרסם את התגובה אשר שלח אליו המתלונן. ג. ובשלישית, טען המתלונן, כי על הנילון היה לפרסם את מסמכי וילקיליקס במלואם, ובגרסתם המקורית, ולא לסמוך על חלקי תיאורים (טיעון זה נזנח ע"י המתלונן, בדבריו בפנינו, משהתברר כי למסמכים הנ"ל ניתן, בסופו של יום, פרסום באתר אחר). 11. עמדתו של עיתון "הארץ", התבססה על כך שהדברים שהביא, מלשון המתלונן, כמצוין במסמכי וילקיליקס, היו בבחינת "אמת דיברתי", קרי: דברים מבוססים וציטוט מדויק מהמסמכים הנ"ל. 12. לדעת הנילון, הזכות לפרסום תגובות איננה זכות קנויה, וממילא תגובתו של המתלונן, כאשר נשלחה, גבלה כשלעצמה בהתבטאויות בלתי נאותות, ומשכך, לא הייתה, על פניה, ראויה ומידתית, ולא היה זה מן הראוי ליתן לה פרסום. 13. גם חוות דעתו של המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות, (להלן: "המשנה") גרסה, כי אשר פורסם בכתבות הנילון, תאם את האמור במסמכי וילקילקס, וע"כ לא מצא פגם בעצם פרסום הדברים כמות שהם, ומשכך, גם לא ככאלה הראויים להתייחסות בית הדין שבכאן. 14. באשר להעדר מתן זכות תגובה, הנה כאן, לדעת המשנה, כשל הנילון שכן, בנסיבות העניין, ראוי היה לפרסם את תגובת המתלונן. 15. משכך, מצא המשנה כי יש להביא את התלונה לברור בפני בית הדין של מועצת העיתונות, אך ורק בכל הנוגע לאי פרסום תגובת המתלונן. 16. בית הדין דלמטה דן באריכות בטעונים המפורטים לעיל, וסופם של דברים, ולאחר דיון נוקב, קבע, כי "הארץ" היפר את הוראות הסעיפים 8 ו- 6(ד) לתקנון האתיקה העיתונאית, ומכח האמור בס' 51(א) לתקנון הנ"ל, הורה על פרסום החלטתו, בצרוף התנצלות, אשר אמורה הייתה להתפרסם בעיתון יום שישי, או בגיליון ערב ראש השנה, לפי בחירת העיתון, באחד משלושת עמודי החדשות הראשונים, ובהבלטה ראוייה. 17. כפי האמור לעיל, שני הצדדים ראו לנכון לערער על החלטת ביה"ד קמא. 18. בפירוט יתר, בכתב ובע"פ בפנינו, הסיג "הארץ" על החלטתו של בית הדין, כפי האמור להלן: א. שגגה נפלה בפני ביה"ד, בקביעתו כי "הארץ" היפר את הוראת ס' 8 לתקנון, בהתייחס לאי בקשת תגובת המתלונן, מן הטעם שהתנאים, אשר מונה הס' הנ"ל (נגיעה לפרטיות המתלונן - סיכון בפגיעה בשמו הטוב - וכן כי על הפרסום האמור להיות "רגיל") לא נתקיימו בענייננו. ב. בדברים שפורסמו, כך "הארץ", קיים עניין ציבורי רב - אין בינם לבין פרטיותו של המשיב, ולא כלום - וגם המקרה בענייננו, איננו מקרה "רגיל", במובן כוונת הסעיף 8 הנ"ל. ג. ובכלל, איש ציבור, בגין נגישותו לכלי התקשורת, ראוי שיגלה סובלנות וסבילות, לפרסומים הנכרכים אליו ולגביו, וזאת, משום עצם תפקידו הציבורי, המחייב, מניי וביי, גם פרסומים שכאלה. ד. "הארץ" סבור, כי פרסום תגובה, מכח ס' 8 לתקנון, אינו בבחינת חובה קטגורית, לא כל שכן אבסולוטית, וזו מתחייבת אולי, אם אכן עסקינן בפרסום "רגיל", אלא שזה כאמור, אינו המקרה שבענייננו. ה. לדעת "הארץ", עוד שגה ביה"ד דלמטה, שעה שלא קיבל את החלטת המשנה ליועצת המשפטית, ולא הגביל עצמו לדון אך ורק כפי החלטתו, קרי: " בכל הנוגע לאי פרסום תגובת המתלונן". "הארץ" סבור, כי יש להיות נאמן להחלטת המשנה ליועצת המשפטית, ועל הדיון, בפני בית הדין קמא, היה להתמקד בנקודה זו בלבד. ו. גם לעניין ההחלטה, אודות הפרת הסעיף 6(ד) לתקנון, שלפיה כותרת המשנה, של הכתבה, מיום 8/4/2011 הייתה מטעה, ערער "הארץ". לדעת העיתון, דרכן של כותרות משנה להיות תמציתיות ומסכמות את רוח הדברים. כך נעשה גם במקרה נשוא תיק זה. משום זאת, הכיתוב כי דיין הבטיח שמתנחלים יוכלו להתפנות בתמורה לפיצוי, הינה אך פרשנות הגיונית וסבירה לדברי דיין, אשר נתפס ע"י אנשי הממשל האמריקנים כמי שמייצג את המתנחלים, וכבר סמכות לטביעת מדיניות, כפי הנכתב בעיתון. ז. אפילו תאמר, כך עיתון "הארץ", כי אין הדברים שפורסמו בכותרת המשנה מקובלים על דיין, עדיין לא חרגה כותרת זו ממתחם הסבירות, בוודאי שאיננה בוטה, או קשה, באופן שניתן להגדירה, כהטעייה. ח. הוסף לכך את הטיעון, שלפיו לא היה צריך מלכתחילה לדון בשאלה זו, נוכח עמדתו הכתובה של המשנה ליועצת המשפטית, ותגיע למסקנה, הנחרצת בעיני "הארץ", כי העיתון לא היפר כלל את הוראת הסעיף 6(ד) לתקנון. ט. גם לעניין חובת ההתנצלות ערער "הארץ". התנצלות, לדעתו, הינה ביטוי של מחשבות, תחושות שבלב, ואין בית הדין דלמטה יכול לכהן כ"משטרת מחשבות". ובכלל, אין זה ראוי שדווקא המשפט, יעודד הצהרות סרק, שאין מאחריהן כוונה אמיתית. התנצלות מאולצת, תאיין דווקא משמעותה של התנצלות כנה. 19. מר דיין השתית יסודות ערעורו על שתי נקודות, שבגינן, לדעתו, שגה בית הדין: א. האחת, בכך שקבע כי דיין לא הרים את נטל ההוכחה לעניין העבירה, עפ"י הסעיף 4(א) לתקנון, ב. והשנייה, השארת שיקול הדעת ל"הארץ", באיזה עמוד לפרסם ההתנצלות, בצד קביעת העיתון, מהי הבלטה ראויה. 20. דיין תיאר בהרחבה את פרטי ערעורו בשתי הנקודות הנ"ל, הן בכתב הערעור והן בדבריו בפנינו. א. בערעור שבכתב, גלש מר דיין גם לנושא העדר מתן תגובה מצידו, באשר לדעתו, דווקא ההחלטה שלא לאפשר לו להגיב, על אשר פורסם עליו ב"הארץ", חייב הקפדת יתר, בבדיקת מהימנות הדברים, אשר פורסמו אודותיו. על פניו נראה, כאילו סבר דיין, שההחלטה שלא לאפשר לו זכות תגובה, מובנית הייתה אצל הנילון, עוד בטרם פרסום הכתבות. לא שוכנעתי בכך. ב. לטעמו של דיין, קבעה הערכאה דלמטה, עוד בטרם שמיעת הטיעונים, כי אין ביכולתה לקבוע אם "מדובר באמת, אם לאו". משכך, רוקן מכל תוכן הס' 4(א) לתקנון, שכן תנאי מוקדם ליישום הסעיף הנ"ל, הוא הקביעה, כי אין בדברים שפורסמו, אמת. ג. בכך שנמנע בית הדין קמא לקבוע כי "הארץ" עבר על הוראות הס' 4(א), הקל בית הדין, הקלה בלתי סבירה עם הנילון. ד. לעניין ההתנצלות גורס דיין, כי על בית הדין היה לקבוע, את מידות ומיקום מודעת ההתנצלות, אך בוודאי ראוי היה כי ההתנצלות תפורסם בעמודו הראשון של "הארץ". ההכרעה בדין 21. דומה שלא חסכנו במקום ובזמן, כדי להביא לביטוי, את השגות שני הצדדים כאחד, בתיק זה. כבר בפתיח לדיון הבהרנו לצדדים, כי אנו, כערכאת ערעור, לא ניכנס לנעלי הערכאה דלמטה, שהרי בהחלט יכול שדעת כל אחד מחברי ההרכב הנוכחי, לא תחפוף בהכרח את דעתם של הדיינים, אשר ישבו בבית בדין קמא. בהחלט יכול להיות, אלא שלא כך נראה לי כראוי לבחון את ההחלטה דלמטה. 22. לשון אחרת, ביקשנו מהצדדים, לשכנענו, במה שגה בית הדין קמא בהחלטות שנתן, אם אכן שגה. 23. כפי האמור לעיל, בדקנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן. מחד, טענותיו של המתלונן בפנינו, אשר אופיינו בלא מעט רגשנות, הנגזרת, בנסיבות העניין, מתדמיתו ומעמדו הציבורי דאז, בהתייחס לפומביות הכתבה בפני הציבור הרחב, ככלל, ובקרב ציבור תושבי יהודה ושומרון בפרט - ומאידך, תגובת הנילון, זו אשר הועלתה בכתב ומונחת הייתה לנגד עינינו במהלך הדיון כולו, כמו גם דברי פרקליטתו בפנינו. אלה גם אלה, הנחו אותנו בבואנו להכריע בדין, בתיק זה. 24. כפי המתואר לעיל, טען הנילון בפנינו, כי שגה ביה"ד קמא בקביעתו ש"הארץ" היפר את הוראת ס' 8 לתקנון, בהתייחס לאי בקשת תגובת המתלונן, מן הטעם שהתנאים, אשר מונה הס' הנ"ל (נגיעה לפרטיות המתלונן- סיכון בפגיעה בשמו הטוב - וכן כי על הפרסום האמור להיות "רגיל") לא נתקיימו בענייננו. 25. עוד טען הנילון, כי בדברים שפורסמו, קיים עניין ציבורי רב וכי אין בינם לבין פרטיותו של המשיב, ולא כלום. שלא לאמר, שהמקרה בענייננו איננו "רגיל", במובן כוונת הסעיף 8 הנ"ל. 26. לדעת הנילון, איש ציבור, בגין נגישותו לכלי התקשורת, ראוי שיגלה סובלנות וסבילות, לפרסומים הנכרכים אליו ולגביו, מעצם תפקידו הציבורי, המחייב, לפרקים, מניי וביי, פרסומים שכאלה. 27. צר לי, ברם אין דעתי כדעת הנילון, בוודאי לא לפרשנותו את המילה "רגיל". 28. לטעמי, בס' 8 לתקנון, קבע מתקין התקנות, כי פרסום ללא הסכמתו של אדם, הנוגע לפרטיותו, או לשמו הטוב, ואשר עלול לפגוע בו, מצריך, ברגיל (דהיינו, בדרך השגרה), ברור מוקדם עימו, ופרסום הוגן של תגובתו. כל התייחסות אחרת, הינה בבחינת יוצא מן הכלל, המעמיסה על הנוהג כך, חובת הוכחה מוגברת להצדקת נוהגו זה. 29. אין בליבי ספק, לעניין מלאכתו הקשה של עיתונאי, המסקר אירועים חדשותיים מחד, ומבצע תחקירים עיתונאיים, מאידך. שהרי, בצד כל אלה אמור העיתונאי לשמור על איזון בין צדדים קוטביים. מלאכה זו איננה קלה כלל ועיקר. וכבר תואר, לא אחת, כי יכול שלפעמים עשויה השמירה היתירה על איזון, לפגום דווקא בממסר העיתונאי. 30. רוצה אני להאמין, כי לנגד עיני כל עיתון, כמו גם "הארץ", בענייננו, עומדת האמונה לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת. אלא שבאלה, בכל הכבוד, אין די. 31. שכן, דווקא משום כך, בצד זכותו של הציבור לדעת, צריך שיונף דגל הדיווח ההוגן, המאוזן ובעיקר הזהיר עד למאוד, לכבודו ולשמו של אותו צד העלול להיפגע מהכתבה המתפרסמת. שהרי, לעיתונות, וגם זה לא חדש, יש כוח רב. בכוחה לרומם או להשפיל, להחשיך עולמו של אדם ולערער מעמדו של גוף. [כדברי כב' השופט בדימוס, יצחק זמיר, בתיק דנ"א 732/95 – ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ. קראוס ואח', פד"י נ"ב (3)(1)]. 32. "הארץ" טען בערעורו, כי פרסום תגובה, מכח ס' 8 לתקנון, אינו בבחינת חובה קטגורית, וזו נעשית אם עסקינן בפרסום "רגיל", שזה כאמור, אינו המקרה שבענייננו. 33. למקרא הדברים, אשר כתבתי לעיל בהיר, כי גם בטעון זה, אינני תמים דעים, עם דעת הנילון. 34. אין בקרבי ספק, כי לחופש העיתונות, כמו גם לחופש הביטוי, מקום מרכזי במרקם הדמוקרטי בישראל. חופש זה יכול שישליך גם לגבי ביטויים המשקפים דעות קשות עד למאד (כפי שכתב כב' השופט אהרון ברק, בבג"צ 339/85 כהנא נגד רשות השידור, פ"ד מא' (3)255) 35. בתיק 66/94 (אתי אשד נ. איתן מור / "ידיעות אחרונות") נדון נושא הדיווח מבתי המשפט, בבית הדין של מועצת העיתונות. לאור תלונת הנהלת בתי המשפט, שלפיה פרסם עיתונאי "ידיעות אחרונות" ידיעה, אודות מחיקת, או ניסיון מחיקת, חלק מפרטיכל דיון בבית המשפט – ע"י שופט אשר ישב בדין באותו תיק. 36. כותרת הכתבה דיברה בעד עצמה: "צדק צדק תמחוק". 37. לטענת הנהלת בתי המשפט, כפי שנמסרה לבית הדין דאז, היתה מוטלת על העיתונאי והעיתון החובה לקבל את תגובת השופט האמור, טרם פרסום הכתבה. 38. ואמנם, בית הדין לאתיקה, בראשות פרופ' אסא כשר, מצא כי העיתון והעיתונאי אכן עברו עבירה אתית, בכך שלא ביקשו, קודם לפרסום הכתבה, את תגובת השופט ולא ניתן לכך ביטוי בכתבה. 39. ערעורם של העיתון, "ידיעות אחרונות", והעיתונאי, התקבל בחלקו. 40. הדברים הנ"ל מצאו ביטוי נוסף בתיק 33/2004, דן ורדינון נ. גלובס פבלישר עיתונות בע"מ, שם, בהחלטה ארוכה ומנומקת, החליט ביה"ד, ושוב בראשותו של פרופ' אסא כשר, כי קודם לפרסום ידיעה, שמקורה בהליך, או עניין משפטי, העלולה לפגוע באדם, יש ליתן לו הזדמנות לפרסום הוגן של תגובתו. 41. אומנם "הליך, או עניין משפטי", היה חלק מרציו הדיון שם, ברם במבדק מיהות הנושא שבענייננו, נראה לי, כי גם כאן, בתיק זה, על העובדות הנשזרות בו, יכול היה, נשוא הכתבה להיפגע (ולטענתו, אכן נפגע), ומשום כך, ואפילו רק משום כך, צריך היה לבקש את תגובתו של דיין, או, למצער, לאפשר לו זכות תגובה, מייד לאחר פרסום הכתבה הראשונה- משלא עשה כן הנילון, כשל במחדלו. 42. וברצינות. הפכתי והפכתי בה, ולא ירדתי לסוף הטענה העיקשת, בדבר העדר הצורך במתן אפשרות תגובה למתלונן. מדוע צריך היה לילך בדרך זו? האם באמת ובתמים לא היה פשוט והוגן יותר, לאפשר מתן תגובה, אחרי פרסום שכזה? 43. בכתבי דברים אלה, ער אנוכי לאשר קבעה מליאת מועצת העיתונות בתקנונה, לעניין היותה מופקדת על שמירת ערכי עיתונות חופשית וטובה, ובכללם חופש המידע, חופש הביטוי וחופש הבעת הדעה בישראל. חופש הביטוי הינו גם חופש הביקורת, ואין במקרים של חוסר נעימות בביקורת, אפילו בנזק הצפוי בעקבותיה, כדי להשתיקה, בחברה המתיימרת להיות חברה דמוקרטית. 44. כיוון שכך, אם נכונים ובדוקים היו הדברים אשר בוטאו בכתבות הנ"ל, כמו למשל, לעניין כפל לשונו של המתלונן, יכול שהיו נחזים הדברים כביקורת אובייקטיבית גרידא. אלא שגם אז, לטעמי, ראויה הייתה להתבקש תגובתו של המתלונן. קל וחומר אם אין הדברים נחזים להיות בדוקים, או נכונים. 45. אמור איפוא: השאילה שלעיל, מבהירה ביתר שאת, כי דבר לא היה נגרע מחופש הביטוי והבעת הדעה של הנילון, אם ניתנת הייתה זכות התגובה לדיין. לטעמי, דווקא ל"הארץ" היה צריך להיות אינטרס, במתן תגובה שכזו. 46. ואין לשכוח כי בצד ייצוג העיתונות והציבור במאבק לקיומם של הערכים, נשוא ס' 44 דלעיל, פועלת מועצת העיתונות, בה במידה, להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית, מצד כל העוסקים בעיתונות, גם לאכיפתן של אמות מידה מקצועיות, המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות, ולא פחות מכך, להגנה על כבוד האדם ולכיבוד צנעת הפרט. מתן זכות תגובה, הינה, לטעמי, חלק משמירה על כבודו של אדם. 47. שאם לא תאמר כך, ולא יינתן ביטוי מוחצן והולם להכרעת דין זו, איך יישמר כלפי הציבור הרחב חוסנו של הבית הזה, אשר מעצם טיבו נועד לשמור על ערכי עיתונות חופשית וטובה, כזו האמורה לשרת את החברה באופן אמין, אחראי והוגן? והאם לא תפקידנו הוא לדאוג, בין היתר, לפרסום אכיפתן של אותן אמות מידה המגנות, גם על כבוד האדם וצנעת הפרט? 48. ועל- כן, הנאמנות לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת, איננה בבחינת נדבך העומד בפני עצמו, באשר בצידו ניצבים נושאי הדגל שעניינם: יושר, אמינות ונאמנות לאמת, כמו גם דאגה מובנית לשמו ולכבודו של האדם, אשר עליו, או בגינו, מתפרסמת הכתבה. 49. עבור מכאן למבחנו של נושא הפרת הסעיף 6(ד) לתקנון, שמכוחו נקבע, ע"י הערכאה דלמטה, כי כותרת המשנה, של הכתבה, מיום 8/4/2011, הייתה מטעה. 50. על קביעה זו, ערער "הארץ", באשר סבר כי דרכן של כותרות משנה להיות תמציתיות ומסכמות את רוח הדברים. זאת ועוד, הכיתוב, כי דיין הבטיח שמתנחלים יוכלו להתפנות בתמורה לפיצוי, הינו, לדעת העיתון, בבחינת פרשנות הגיונית וסבירה. 51. ואם בזאת אין די, הנה, לדעת "הארץ", גם אם אין הדברים שפורסמו בכותרת המשנה מקובלים על דיין, לא חרגה כותרת זו ממתחם הסבירות, ואין היא בוטה, או קשה, באופן שניתן להגדירה, כהטעיה. 52. בכל הכבוד, אין דעתי, לעניין זה, כדעת פרקליטי העיתון. בית הדין קמא, בחן את הדברים להווייתם, ומצא כי כותרת המשנה, לא הייתה נאמנה לאשר נכתב, באותו הנושא, במסמכי ויקיליקס. את משמעות "ההבטחה" של דיין, כפי שפורסמה בעיתון, לא ראה בית הדין עין בעין עם "הארץ". 53. משמצא בית הדין קמא, כי הדברים אשר יוחסו לדיין בכותרת המשנה הנ"ל, לא היו מעוגנים בחומר מקורי, ממנו צוטטו, כביכול, אין הנילון יכול להתכסות בגלימת הערעור, באצטלת המילים: "פרשנות הגיונית וסבירה". 54. בצדק פסק בית הדין דלמטה, כי "הארץ" היפר את הוראת הסעיף 6(ד) לתקנון, גם אם עשה זאת בתום לב. 55. כזכור, טען בפנינו "הארץ", כי שגה ביה"ד דלמטה, שעה שלא קיבל את החלטת המשנה ליועצת המשפטית, ולא הגביל עצמו לדון אך ורק כפי החלטתו, דהיינו: "בכל הנוגע לאי פרסום תגובת המתלונן". "הארץ" סבר בערעורו, כי מן הראוי להיות נאמן להחלטת המשנה ליועצת המשפטית, ועל הדיון, בפני בית הדין קמא, היה להתמקד איפוא בנקודה זו בלבד. 56. לעניין זה אמר בית הדין קמא את דברו, והדברים מקובלים גם עלי. אלא שפטור בלא כלום אי אפשר, ועל כן אוסיף לעניין זה. 57. בשונה מדיון משפטי האסור בכבלי הדין, בית דין זה אינו כבול לסדרי דין ולדיני הראיות, הנוהגים בישראל ורשאי הוא לנהוג בדרך אשר תיראה לו כטובה ביותר לעשיית צדק. 58. משום זאת, או ליתר דיוק, גם משום זאת, שיקול דעתו של בית דין זה, הינו עצמאי לחלוטין, ואין הוא כבול להחלטותיו של המשנה, תהיינה אשר תהיינה. אמת, המשנה, בהחלטתו, סבר, כי על התלונה, נשוא תיק זה, להתברר, ככל הנוגע לאי פרסום תגובת המתלונן, ברם משהובאה התלונה לנגד עיני בית הדין דלמטה, ונפרשה היריעה בפניו, רשאי היה לנהוג, כפי שנהג, עפ"י אומד שיקול דעתו. 59. טענו פרקליטי "הארץ" כי התנצלות היא ביטוי של מחשבות, תחושות שבלב, ואין בית הדין דלמטה אמור לכהן כ"משטרת מחשבות". שלא לאמר, כי אין זה ראוי שדווקא המשפט, יעודד הצהרות סרק, שאין מאחריהן כוונה אמיתית. התנצלות מאולצת, תאיין דווקא משמעותה של התנצלות כנה. 60. טעון זה נדחה על אתר. בכל הכבוד ל"הארץ", מחובתו לנהוג, לעניין פרסום החלטת בית הדין, כפי ההחלטה, ואין נפקא מינא, מהן תחושותיו הסובייקטיביות של העיתון. בבחינת נסיבות העניין, נשוא התיק, לא ירדתי לסוף דעת טיעון "הארץ", על שום מה אין זה ראוי שההתנצלות, כמות שהיא, תהא כנה. 61. באשר לערעורו הנגדי של דיין, תהא החלטתנו קצרה, משום העובדה שהדברים מכוונים כנגד החלטות בית הדין קמא, המבוססות על הראיות אשר הובאו בפניו. 62. ליית מאן דפליג, כי לבית הדין דלמטה היה את הכלים להחליט, כפי שהחליט. בית הדין קמא שמע עדים, קיבל ראיות והתרשם מהם בהתרשמות בלתי אמצעית, שעה שאנו, מטבע היותנו ערכאת ערעור, נעדרים כלים אלה. משום זאת לא נוכל להיעתר לאותו חלק בערעור, המתייחס לקביעה ההחלטית כי דיין לא הרים את נטל ההוכחה לעניין העבירה, עפ"י הסעיף 4(א) לתקנון. 63. גם טענת הערעור השנייה, זו הגורסת, כי עלינו להתערב בהחלטה דלמטה, לעניין השארת שיקול הדעת ל"הארץ", באיזה עמוד לפרסם ההתנצלות, בצד קביעת העיתון, מהי הבלטה ראויה, נדחית על ידינו. 64. סוף דבר בענייננו, לאחר שהחלפנו דעות בינינו לבין עצמנו, משנבדקו ונבחנו טענות הצדדים לכאן ולכאן, אל מול החלטותיו של בית הדין דלמטה, ומשמצא, בסופם של דברים, כי לא נפל כל פגם מהותי בהחלטות, אציע לחברי להרכב לדחות את שני הערעורים שבפנינו, כאחד. 65. ניתן והודע בהעדר הצדדים, ביום 14 בנובמבר, 2011. חנוך קינן, עו"ד יו"ר ליאורה עיני חברה אלינוער רבין חברה מעוזיה סגל חבר אמנון נדב חבר G129610-V001.doc בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות תיק: 39/2011 בפני: עו"ד יונתן רז, יו"ר מוטי רוזנבלום, חבר משה רונן, חבר המתלונן: דני דיין נ ג ד הנילון: עיתון הארץ בשם המתלונן: בעצמו בשם הנילון: ד"ר ספי הנדלר החלטה בפנינו תלונה של מר דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע (להלן: "המתלונן"), שעניינה שתי כתבות ומאמר שפרסם עיתון הארץ בימים 7 ו-8 באפריל 2011 (להלן: "הפרסומים"). העובדות ביום חמישי, 7 באפריל 2011, התנוססה על העמוד הראשון של עיתון הארץ הנילון הכותרת הראשית: "יו"ר מועצת יש"ע: אני כלכלן. אני יודע שמתנחלים יסכימו לפינוי תמורת מחיר הוגן". תחת הכותרת, פרסם עיתון הארץ כתבה מאת יוסי מלמן ועופר אדרת אשר סקרה דברים שאמר המתלונן בשיחות עם גורמים בשגרירות ארצות הברית בישראל, כפי שעלו מדיווחים מסווגים של השגרירות אל מחלקת המדינה האמריקאית. הדיווחים פורסמו על-ידי ארגון וויקליקס במסגרת חשיפה של מסמכים מסווגים רבים של מחלקת המדינה האמריקאית. הכתבה המשיכה לעמוד השלישי של העיתון ולוותה בתמונות של המתלונן (בהן תמונה גדולה יחסית בעמוד הראשון) ובמספר כותרות משנה. הכתבה בעיקרה הייתה סקירתית באופייה, וכללה ציטוטים רבים של דברים שהובאו מפיו של המתלונן במסמכי וויקיליקס. לקראת סופה הובאו דברים שאמר המתלונן במקומות אחרים, ונטענה טענה לפיה המתלונן נקט "כפל לשון... מול הציבור שהוא מייצג ומול אנשי השגרירות". הכתבה הכילה גם גריין ("טיזר") ונכתב בה שדברים נוספים שאמר המתלונן, בהם ביקורת שלו על גורמים במועצת יש"ע, ייחשפו למחרת, בגיליון מיוחד של "הארץ השבוע". עיתון הארץ של סוף-השבוע שפורסם ביום 8 באפריל 2011 הקדיש את מוסף "הארץ השבוע" ואת מאמר המערכת למסמכי וויקיליקס. שני שלישים ממוסף "הארץ השבוע" (שמנה 24 עמודים בסך הכל) הוקדשו לעניין. המוסף היה בנוי כתבות שכל אחת מהן סקרה עמדות שביטא אדם או ארגון ישראלי בשיחות עם גורמים בשגרירות ארצות הברית. הכתבה שעסקה במתלונן הופיעה ראשונה והשתרעה על שני עמודים צמודים (עמ' 2-3). העמוד הראשון של המוסף (עמ' 1) הציג את כותרות כתבות וויקיליקס בצורה גרפית. תחת כותרתו הראשית "ויקיליקס: התיק הישראלי נחשף" הופיעה כותרת משנה גדולה שסקרה את הכותרות העיקריות של כתבות וויקיליקס, בשינויים שנועדו להתאים אותן לסגנון מבני אחיד בעל מקצב סטקטו, תוך שילוב תמונותיהם של האישים שבהם עסקו הכתבות. תמונתו של המתלונן והכותרת של הכתבה שעסקה בו הופיעו ראשונות. לכותרת המשנה כפי שהובאה בעמוד הראשון נוספה המילה "מבטיח", אשר לא הופיעה בכותרת הכתבה שעסקה במתלונן, וזו הייתה לשונה: "יו"ר מועצת ישע דני דיין מבטיח: מתנחלים יסכימו להתפנות תמורת מחיר הוגן" [ההדגשות במקור]. הכתבה שפורסמה במוסף "הארץ השבוע" חזרה על דברים שנכתבו בכתבה שפורסמה יום לפני כן והוסיפה דברים שיוחסו למתלונן בעניינים נוספים. אולם, הכתבה השנייה, כמו גם מאמר המערכת, הדגישו והרחיבו את הטענה לפיה המתלונן נקט "כפל לשון" ו"הרשה לעצמו להתבטא באוזני הדוד סם באופן שלא היה עולה על דעתו בשיחות עם תושבי ההתנחלויות בגדה, שאותם הוא מייצג". גם בכתבה השנייה הובאו דברים שאמר המתלונן בהזדמנויות אחרות, על מנת להנגיד אותם עם הדברים שיוחסו לו במסמכי וויקיליקס. הטענה לפיה אישי ציבור ישראלים מציגים באזני נציגי הממשל האמריקאי עמדות שונות מהעמדות שהם מציגים לציבור הישראלי, ושחשיפת הדיווחים "מסירה את מסכות הצביעות וכפל הלשון" (בלשון המאמר) הייתה הטענה המרכזית של מאמר המערכת, והיא הודגמה במאמר באמצעות סיפורו של המתלונן. בשלושת הפרסומים – הכתבות שפורסמו בימים חמישי ושישי ומאמר המערכת שפורסם ביום שישי – לא הובאה תגובתו של המתלונן, זאת, על אף שביום חמישי הועברה לידי מערכת העיתון ולכלי תקשורת נוספים תגובתו של המתלונן לפרסום הראשון. טענות המתלונן עיקר טענותיו של המתלונן, כפי שהובאו בתלונתו בכתב וכפי שהשמיען בדיון בפנינו, נוגע לאמיתות הטענה לפיה הוא השמיע באזני אנשי שגרירות ארצות הברית דברים שאינם עולים בקנה אחד עם העמדות אשר ביטא בתקשורת הישראלית. המתלונן הביא מובאות ודוגמאות על מנת להראות שהדברים שיוחסו לו במסמכי וויקיליקס עקביים עם העמדות שהוא הציג לציבור הישראלי והוצאו מהקשרם על-ידי עיתון הארץ. במסגרת טענתו זו ציין המתלונן, בין היתר, שהשימוש במילה "מבטיח" בכותרת המשנה של מוסף "הארץ השבוע", ממנה עולה לכאורה שהוא הבטיח לאמריקאים שמתנחלים יתפנו בתמורה לפיצוי, חוטא לדברים אשר אמר ולעמדות אשר הביע. טענה נוספת שטען המתלונן נוגעת לכך שתגובתו לא נתבקשה על-ידי עיתון הארץ, והתגובה אשר העביר לאחר הפרסום הראשון לא פורסמה. לדעת המתלונן, העובדה שחמשת העיתונים, ברחבי העולם, אליהם העביר ארגון וויקיליקס את המסמכים לא פרסמו את תגובת האנשים אשר הוזכרו בהם אינה רלוונטית לעניינו, שכן הם פרסמו סקירה רחבה של החומר הגולמי. כדי לתמוך בטענתו ציין המתלונן שברפובליקה הדומיניקנית פורסמה תגובתו של איש ציבור בולט לצד הדברים שהתגלו אודותיו במסמכי וויקיליקס. טענה שלישית שהשמיע המתלונן הינה שעיתון הארץ צריך היה לפרסם את מסמכי וויקיליקס הנוגעים לו בגרסתם המקורית ובמלואם, אולם, דרישתו זו התייתרה לדבריו, לאור העובדה שהמסמכים פורסמו בינתיים באתר וויקיליקס. את טענותיו ביסס המתלונן על רשימה ארוכה של סעיפים מתקנון האתיקה אשר הופרו לטענתו, בהם 3(א), 4(א), 5(א), 6(א), 6(ג) 6(ד), 7 ו-8. תשובת עיתון הארץ תשובתו הכתובה של עיתון הארץ לתלונה הובאה מאת באת-כוחו עו"ד טלי ליבליך. בדיון שבפנינו נכח מטעם עיתון הארץ ד"ר ספי הנדלר, עורך מוסף "הארץ השבוע". בתשובתו טען עיתון הארץ כי הסברה לפיה המתלונן נקט "כפל לשון" הינה מבוססת, והביא גם הוא מובאות ודוגמאות על מנת לתמוך בעמדתו. עיתון הארץ הדגיש כי הדברים שיוחסו למתלונן בכתבות הינם ציטוט מדויק של דבריו כפי שהובאו במסמכי וויקיליקס. באשר לאי-פרסום תגובתו של המתלונן השיב עיתון הארץ שחמשת העיתונים אליהם הועברו המסמכים המקוריים על-ידי ארגון וויקיליקס הביאו את הדברים בשם אומרם ללא פרסום תגובתם. עוד השיב עיתון הארץ, בהצביעו על סעיף 7 לתקנון האתיקה, כי למתלונן "אין זכות קנויה לפרסם את תגובותיו" וכי התגובה שהעביר המתלונן לא היוותה "תגובה ראויה, מידתית ונכונה" ומשכך לא היה מקום לפרסמה. חוות דעתו של המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות בפנינו הובאה חוות דעתו של עו"ד אילן שדי, המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות אשר בחן את התלונה. מסקנתו של עו"ד שדי הייתה שהדברים שהוצגו בכתבות תואמים את הדיווחים אשר הובאו במסמכי וויקיליקס. אולם, עו"ד שדי סבר כי בנסיבות העניין ראוי היה להביא את תגובתו של המתלונן. אשר על כן העביר עו"ד שדי את התלונה להתברר בפני בית הדין "ככל הנוגע לאי-פרסום תגובת המתלונן". דיון בפתח הדיון בפנינו טען ד"ר ספי הנדלר שחוות דעתו של המשנה ליועצת המשפטית מגבילה את סמכותו של בית הדין לדון בשאלת אי-פרסום התגובה בלבד, ואינה מאפשרת קיום דיון ביתר טענותיו של המתלונן. טענה זו נדחתה על-ידנו. תקנון מועצת העיתונות אינו מגביל את סמכותו של בית הדין. משהועברה תלונה אל בית הדין רשאי הוא לדון בה על פי שיקול דעתו. בחינת התלונה על-ידי הבודק על פי סעיפים 44(ד) ו-44(ה) לתקנון מועצת העיתונות נועדה לייעל את ההליך ולחסוך דיון בתלונות אשר אינן מצביעות לכאורה על הפרה של כללי האתיקה ובתלונות שלא הוגשו על פי הכללים. חוות דעתו של הבודק יכולה להנחות את בית הדין ולסייע לו, במידה שרואה לנכון בית הדין, אך אין בה כדי לכבול את שיקול דעתו. ד"ר הנדלר הוסיף וטען שהמתלונן הגיש את תלונתו בחוסר ניקיון כפיים, כיוון שבסמוך לאחר פרסום הכתבה הראשונה הוא מסר את תגובתו בכלי תקשורת אחרים, תוך שימוש במילים קשות נגד מערכת העיתון, בהן האשמה ב"עלילת דם". המתלונן התנצל על השימוש במילים "עלילת דם" ורשמנו בפנינו את התנצלותו. חשיפת מסמכי וויקיליקס חוללה בעולם סערה. כתוצאה ממנה יצאו אנשים לרחובות, רודנים נפלו, שלטונות התחלפו, ואין עוד לדעת מה יהיו כל תוצאותיה. התחקיר אשר ערך עיתון הארץ על סמך מסמכי וויקיליקס הינו מלאכה עיתונאית מהמעלה הראשונה. בדיון בפנינו סיפר ד"ר הנדלר שבשל כמויות המידע הגדולות ארכה העבודה על התחקיר למעלה מחודש ימים, ושעיתון הארץ היה אחד מהעיתונים הראשונים בעולם אשר קיבלו את המידע, בסמוך לאחר שהוא נמסר על-ידי ארגון וויקיליקס לחמישה עיתונים מובילים (הניו-יורק טיימס, הגרדיאן, דר-שפיגל, לה-מונד ואל-פאיס). אכן, כפי שציינו יוסי מלמן וד"ר הנדלר בדברי המבוא שלהם למוסף "הארץ השבוע", הבאת המידע מהווה מילוי של "המחויבות הבסיסית של עיתון לציבור קוראיו". אולם, לצד חובתם של כלי התקשורת לחקור ולפרסם, מוטלת עליהם החובה לשמור על כללי האתיקה. סעיף 8 לכללי האתיקה קובע: "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הולם של תגובתו". החובה להביא את תגובתו של אדם לפרסום אשר עלול לפגוע בשמו הטוב הינה חובה יסודית באתיקה העיתונאית. ככל חובה היא מקנה לצד העומד מנגד זכות. הזכות לפרסום התגובה של מי ששמו הטוב או פרטיותו עלולים להיפגע נובעת מהזכות לשם טוב, שהיא עצמה נגזרת ראשונה של כבוד האדם, ומהזכות לפרטיות. אך היא אינה מתמצה בכך. הזכות לתגובה נובעת גם מחופש הביטוי. כפי שהיטיב לבטא המתלונן בדיון בפנינו, לא בכל יום מתעורר אדם בבוקר, אף אם הוא איש-ציבור, ומוצא את שמו ואת תמונתו בעיתון מוביל, ובפרט, בכותרת הראשית שבעמוד הראשון. זהו אירוע דרמטי. תכופות זהו אירוע חד פעמי. בהעדר זכות להביא את תגובתו, קולו עשוי שלא להישמע, בוודאי לא על במה מקבילה בגודלה. על כן, על פרסום התגובה להיות, בלשונם של כללי האתיקה, "הולם". פירוש הדבר שעל פרסום התגובה להיות נאמן לדברי התגובה, ולקבל, מבחינת הבלטתו, משקל הולם הדומה למשקל הפרסום עצמו. עיתון הארץ לא הסתפק בפרסום ציטוטים של המתלונן מתוך מסמכי וויקיליקס. הוא הסיק מהם מסקנה כללית לפיה המתלונן נוקט "כפל לשון" אל מול נציגי הממשל האמריקאי ואל מול הציבור הישראלי. מסקנה כזו נוגעת לשמו הטוב של המתלונן ועלולה לפגוע בו. משכך היא חייבה בירור מוקדם עם המתלונן ופרסום הולם של תגובתו. העובדה שעיתון הארץ עמל על התחקיר כחודש ימים אף מחזקת מסקנה זו. ככל שחמשת העיתונים המובילים אשר קיבלו את מסמכי וויקיליקס אכן פרסמו אותם ללא הבאת תגובות כלל, לא עם הפרסום הראשון ולא לאחר מכן, אין לדבר השלכה על ענייננו. ראשית, כללי האתיקה המקצועית של העיתונות הישראלית הינם כללים עצמאיים אשר מתאימים לנסיבות ארצנו. שנית, גם סעיף 8 לתקנון האתיקה מסייג את עצמו וקובע שעשויות להיות נסיבות שאינן ב"רגיל" בהן לא תידרש הבאת תגובה. ייתכן שנסיבות כאלה התקיימו מעבר לים. זאת ועוד, סעיף 8 מטיל על כלי התקשורת ועל העיתונאי את החובה לערוך בירור עם מי שעלול להיפגע. בענייננו, על אף שלא נערך בירור כזה, נמסרה לעיתון הארץ תגובתו של המתלונן לאחר הפרסום הראשון ביום חמישי ולפני הפרסום השני ביום שישי. על אף שהתגובה נכתבה בלשון בוטה, אפשר היה לנסות לברור ממנה את חלקיה הענייניים, וככל שלא ניתן היה לעשות כן, חובה היה על עיתון הארץ לשוב אל הכלל האמור בסעיף 8 ולפנות למתלונן בעצמו. לאור האמור, הגענו לכלל מסקנה כי עיתון הארץ הפר את סעיף 8 לתקנון האתיקה בכך שלא ערך בירור מוקדם עם המתלונן ולא פרסם את תגובתו. באשר לטענת המתלונן לפיה הטענות בדבר "כפל לשון" שהובאו בכתבות ובמאמר מהוות פרסום ביודעין או ברשלנות של דבר שאינו אמת, בניגוד לסעיף 4(א) לתקנון האתיקה, הגענו לכלל מסקנה כי המתלונן לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. המתלונן טען בפנינו לעניין זה על אף שהבהרנו לו שאין ביכולתנו לקבוע אם מדובר באמת, אם לאו. ברם, לאור העובדה שהמתלונן השמיע את טענותיו בעניין זה ואף העביר לנו חומרים נוספים לאחר הדיון על מנת לתמוך את טענותיו, אף אם נניח שאין מדובר באמת, כפי שטוען המתלונן, לא השתכנענו שהפרסום נעשה ברשלנות, ובוודאי שלא היה בו משום פרסום ביודעין של דבר שאינו אמת. עם זאת, אנו סבורים כי כותרת המשנה ממנה השתמע שהמתלונן "הבטיח" לנציגי הממשל האמריקאי ש"מתנחלים יסכימו להתפנות תמורת מחיר הוגן" לא הייתה נאמנה לדברים שהובאו במסמכי וויקיליקס. במסמכי וויקיליקס נכתב: About a potential settler compensation bill in the Knesset, Dayan said "I'm an economist, and I know that some people will take it if the price is right". הטענה לפיה יושב ראש מועצת יש"ע הבטיח לנציגי הממשל האמריקאי שמתנחלים יסכימו להתפנות בתמורה לפיצוי עשויה להתפרש כבעלת משמעות רבה ומרחיקת לכת, והיא אינה מעוגנת בחומר המקורי. התרשמנו שהשימוש השגוי במילה "מבטיח" נעשה בתום לב, על מנת להתאים את מבנה המשפט למבנה האחיד של כותרת-המשנה. אולם העובדה שהדבר נעשה בתום לב אינה מרפאת את ההפרה של סעיף 6(ד) לתקנון האתיקה הקובע: "הכותרת לא תהיה מטעה". סיכומו של דבר, מסקנתנו היא שעיתון הארץ הפר את סעיפים 8 ו-6(ד) לתקנון האתיקה. אשר על כן, כמצוות סעיף 51(א) לתקנון מועצת העיתונות, אנו מורים על פרסום החלטתנו בצירוף התנצלות בעיתון הארץ בהקדם האפשרי. לאור טיבו של הפרסום המקורי, החלטתנו וההתנצלות יפורסמו בעיתון יום שישי או ערב ראש השנה, לפי בחירת העיתון, באחד משלושת עמודי החדשות הראשונים, ובהבלטה הראויה. נוסח הפרסום יהיה כדלקמן: תמצית החלטת בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות דן בתלונתו של מר דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע, נגד עיתון הארץ, שעניינה שתי כתבות ומאמר שפרסם עיתון הארץ בימים 7 ו-8 באפריל 2011. הפרסומים התייחסו לעמדות שהביע מר דיין בפני נציגי הממשל האמריקאי, כפי שעלו ממסמכים שחשף ארגון וויקיליקס. בית הדין קבע שעיתון הארץ הפר את סעיף 8 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות בכך שלא נתבקשה, וממילא לא הובאה, תגובתו של מר דיין לפרסומים. כמו כן קבע בית הדין שעיתון הארץ הפר את סעיף 6(ד) לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות בכך שמאחת מכותרות המשנה השתמע שמר דיין הבטיח לנציגי הממשל האמריקאי שמתנחלים יתפנו בתמורה לפיצוי, זאת, על אף שהטענה בדבר הבטחה כאמור אינה מעוגנת במסמכי וויקיליקס. מערכת עיתון הארץ מתנצלת בפני מר דני דיין על שתי ההפרות האמורות של תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. העיתון רשאי שלא לפרסם את ההחלטה לפני חלוף תקופת הערעור עליה, או, אם יוגש ערעור, עד להחלטה בערעור. ____________________ עו"ד יונתן רז ____________________ מוטי רוזנבלום ____________________ עו"ד משה רונן

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף