יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
משתתפים: השופטת (בדימוס) דליה דורנר אריק בכר עו"ד יעל גרוסמן יוסי בר-מוחא עו"ד חיים שיבי דני זקן פרופ' עמוס שפירא השופטת (בדימוס) גבריאל שטרסמן ד"ר נעמה כרמי אליהו פלאי הרב מתתיהו טננבאום אהרון לפידות ד"ר צבי רייך אליעזר דר-דרזנר עו"ד אורנה לין רותי יובל

דליה דורנר: בואו נתחיל. הנושא הראשון על סדר היום זה סירוב מעריב לשלם דמי חבר. עופרי נמרודי הגיע ללשכתי יחד עם אריק הייתה לנו שיחה והוא הבטיח לשלם. אז גלגלנו את זה. אלא מה עכשיו בגלגול האחרון נכנס אדם בעל אמצעים ובעל מניות. הגיע אריק לחפץ וחפץ אמר לו אין לי כסף. אני לא יכול לשלם לכם. אתה רוצה תלך לדנקנר. טוב, פה אנחנו עומדים. אני חשבתי אם חפץ שולח את אריק אליו אני אפנה לדנקנר. הרי מה אנחנו יכולים לעשות? להוציא אותם? אני לא רוצה לעשות את זה. הם חברים מכובדים בשבילי אני הזמנתי אותם, חשובים לי. מה שאני רוצה לשמוע מכם כי בכל זאת זה חריג. כי לדנקנר עד כמה שאני מבינה את המבנה שם הוא לא מו"ל אלא הוא בעל המניות. אם חפץ העורך אומר למזכ"ל מועצת העיתונות תלך לדנקנר, נלך לדנקנר. זה יותר טוב מאשר לנקוט באמצעים שאני לא רוצה לנקוט בהם. חפץ אמר לו אין לי כסף. אם יש לי קצת כסף אני אשלם לעיתונאים שלי. אריק בכר: הוא אמר לי מוסרית אני לא יכול לשלם. עמוס שפירא: מה קרה שם? מה חדש? למה עכשיו? דליה דורנר: הם לא משלמים כבר מזמן. אריק בכר: שלוש שנים. דליה דורנר: כמה זה בכסף? אריק בכר: הם אמורים לשלם 90 אלף שקל בשנה. דליה דורנר: לא היה אכפת לי אם היה אומר אין לי מספיק כסף אני אשלם לכם על החשבון עשרת אלפים. אבל הוא אומר תלך מפה. צבי רייך: הוא חברה ציבורית ויש לה את האנשים האחראיים כלפי החוק בתוך החברה. אין פה הפקרות. אני בעיקרון מסכים עם דברי הגברת דורנר שבאמצעים לא רשמיים צריך ללכת ולנסות לסגור את זה ברוח טובה, לא לעשות מזה דבר פומבי. כיוון אחד זה כלפי האחראיים בתוך החברה, זו חברה ציבורית ויש לה כללי התנהגות. דליה דורנר: כדי לגלגל את זה, האם יש לכם הערות אם אריק ילך בדיוק לפי מה שחפץ אמר לו. הוא אמר לו לך לדנקנר אז הוא ילך לדנקנר. אריק בכר: אני אחזור אליכם בישיבה הבאה ואז תחליטו. צבי רייך: אם תצליח מה טוב. דליה דורנר: אז אנחנו מסכמים, מספר אחד – לדנקנר אריק בכר: נכון. אני מכניס את החברים של ערוץ 10. הישיבה היא סגורה. דליה דורנר: הישיבה היא סגורה. למרות שיש פה עיתונאים. אני מודיעה לכם שהישיבה היא סגורה. אני עוברת לנושא השני. הייתה פניה אלי, קיבלנו חומרים מנציג שלדון אדלסון, הוא כתב את הגרסה שלהם וביקש תגובה. אריק כתב לו וכמובן הזמין אותו לכאן שיציג את הגרסה שלו. הוא כתב לי אישית, אני לא מכירה אותו. והתגובה היחידה שלי היא להביא את זה בפניכם. ואז הוא כתב עוד פעם והוסיף. ואמרנו לו שהוא יכול לשלוח נציג. אני רואה שאין נציג. בסופו של דבר הוא שאל אם הישיבה תהיה פומבית אמרתי לא, תהיה ישיבה סגורה. צירפתי אליה את הנוסח המלא של ההתנצלות. ומאמר שפורסם איך כל הסיפור הזה, משפורסם לא התקבל טוב מצד המתלונן. אני רוצה את התייחסותכם לכל העניין. אחרי שנקרא את הנוסח, האם יש איזושהי בעיה. כי אני מבינה שהמשפט הזה נאמר, הוצגה הגרסה האופטימאלית למתלונן ואין תלונה שבראיונות שעל בסיסם הייתה כתבה לא אפשרה להם תגובה. כמובן אנחנו בחובת סודיות. קודם כל מה אתם רוצים לומר. בבקשה. רותי יובל: אנחנו נתייחס ישירות לטענות כי אי אפשר לדון בכל הסיפור בהליך בלי להבין את המהות של האם היה צריך להבהיר, לתקן או לא היה צריך בכלל. טענתנו שלא היה צריך. אבל אנחנו נתייחס לשתי הטענות שהן בעצם הטענות שעליהן התבססה ההתנצלות. דליה דורנר: לפחות העניין צומצם עכשיו. רותי יובל: כן, נכון. הטענה הראשונה, אבנר שעשה את הכתבה ייתן לכם את התשובה המדויקת. טוען מר רביב טענה כי מר אדלסון קיבל את רישיון ההימורים שלו בלס וגאס וביחס מועדף בקשרים פוליטיים. לשון ההתנצלות כמו שאתם יכולים לראות בנושא של קבלת רישיון ההימורים אומרת דבר כזה: מר אדלסון קיבל את רישיון ההימורים שלו בלאס וגאס, באמצעות קשרים פוליטיים ותוך קבלת יחס מועדף. לאחר שידור הכתבה בדקנו את האשמות וגילינו שהאשמות אלה היו והנן (לא ברור) לחלוטין. מר אדלסון קיבל את רישיון ההימורים שלו בלאס וגאס לאחר בדיקת הגורמים אשר חשפה רקורד עסקי ללא רבב. מר אדלסון לא זכה ליחס מועדף כלשהו. הוא קיבל את רישיון ההימורים שלו בלאס וגאס כדין וללא שימוש בלתי נאות כלשהו בקשרים פוליטיים. אם יהיה לנו הזדמנות אנחנו יכולים להראות את הקטעים הרלוונטיים. בכל מקרה בשום מקום בכתבה לא נטען שאדון אדלסון השתמש באמצעים בלתי ראויים או שלא כדין. כך שמראש אפשר לראות פה שיש פה התנצלות על דברים שכלל לא הושמעו. אבל לגופם של דברים התבסס דן רביב שהוא אומר שמר אדלסון קיבל רישיון לקזינו ללא כל פגם, יש כאן מסמך אחד והוא ספר "רישיון לגנוב", זה הספר הזה. כותב דן רביב, הספר מתייחס למנהל בשל הנרי לוין אשר חברה של מר אדלסון ביקשה להעסיק כמנהל של הפרויקט שלה בלאס וגאס. כנגד המנהל הזה הנרי לוין בתקופה בה עבד בהילטון הועלו האשמות של הטרדה מינית והוא נאלץ לעזוב את עבודתו בהילטון. על פי ספרו של ברבאנק על מנת לסייע להנרי לוין לקבל רישיון ההימורים בלאס וגאס הוגשו מכתבי תמיכה בהנרי לוין, דבר הוא אגב חוקי לחלוטין, של שריף לשעבר, של מושל לשעבר ושל פקיד מועצת ההימורים לשעבר. ואומר רביב, אבל בכתבה התהפכו הדברים ויוחסו לאדלסון. אבנר אומר במפתיע למרות הבעיות אדלסון מקבל את הרישיון המיוחל. אתם רוצים לראות את זה? חלק מהכתבה? אריק בכר: זה די ברור אני חושב מה שאת אומרת. בעצם טענה אחת אומרת הוא כתב על מישהו אחר. רותי יובל: הם מדברים על הנרי לוין. אריק בכר: ואתם ייחסתם את זה לאדלסון. רותי יובל: נכון. אבנר: קודם כל זה הספר שבו מדובר. הספר הזה מועלה בדבריו של דן רביב. אני תרגמתי עבורכם ועבור מי שצריך חלקים רלוונטיים מהפרק הרלוונטי. הפרק הרלוונטי שאליו מתייחס דן רביב ואליו מתייחסת הכתבה הוא פרק שנושא את השם הזה והשם אומר די הרבה- Casino Politics, the Gaming Board versus Sheldon Adelson and the Las Vegas Sands. לא הנרי לוין. שלדון אדלסון. זה שם הפרק. זה מחקר אקדמי במימון אוניברסיטת נבאדה. אולי זה גם מסביר למה אדלסון לא תבע כיוון שלתבוע את אוניברסיטת נבאדה זה לתבוע את מדינת נבאדה שנותנת את הרישיון לקזינו. ואם תרצו אחר כך לצלם פרקים, לרשותכם. מה אומר ברבאנק, קודם כל לעצם הטענה בהתנצלות לפיה מר אדלסון קיבל את רישיון ההימורים שלו בלאס וגאס לאחר בדיקה קפדנית, אומר ברבאנק מגיע אדלסון ללאס וגאס וחוקרי המועצה לפני שבכלל מגיעים אליו מוטרדים מהרקורד העסקי שלו. אני מצטט עכשיו מתוך עמוד 137 "רישיון לגנוב". חוקרי מועצה מצאו כי שמו של אדלסון קשור לתביעות אזרחיות רובן משנות השישים והשבעים. רוב התביעות הגיעו מחברות ואנשים להם אדלסון היה חייב כסף. כולל חשבונות לשירותי חשמל ומים, חשבונות לתחנות דלק, הוצאות לטיפול רפואי, תשלומי בית ספר פרטי, הוצאות במסעדה. אחד החוקרים במועצה, חוקר בכיר איש משטרה לשעבר התעמת עם אדלסון לגבי הממצאים האלה ושואל אותו. עמוד 138. צבי רייך: מה שנת ההוצאה של הספר? אבנר: 2000 לדעתי. למה, זה משנה משהו? צבי רייך: כן. אני רוצה לדעת כמה שהות הייתה וכמה זמן הוא לא תבע. אבנר: יש גם מהדורה מאוחרת יותר. אומר החוקר הבכיר וותיק במועצת ההימורים לשלדון אדלסון בחקירה. עמוד 138 יש לצפות כמובן שיהיו כמה תביעות. כשאני מתבונן כמה באלה נדמה כאילו החשבונות (לא ברור). וזה נמשך עוד ועוד. זה נראה כאילו אתה מעולם לא שילמת חשבון, מר אדלסון. אחרי החשבונות הפעוטים האלה יש חשבונות גדולים, 200 אלף, 150 אלף דולר. גם כאן אדלסון לא זוכר. ברבאנק, עמוד 139 כאן הוא שאל על המחלוקת שנוגעת ל-200 אלף דולר.(לא ברור) אדלסון: אני לא זוכר מה זה היה, בכנות אני לא זוכר. אנחנו בסך הכול נתנו לחוקר לצטט מה הפריע למועצה. עכשיו לגבי השותפים של אדלסון. אדלסון מגיע ללאס וגאס, רוכש את הסנדס מלון ישן ומט ליפול ומחליט להקים במקום זה מלון חדש. הוא מקים קבוצת משקיעים שמורכבת משתי תת קבוצות. כמעט כל אחד מאנשי הקבוצה האלה מטריד את חברי המועצה. לא רק הנרי לוין. והם עוברים אחד אחד ומעלים שלדים מהעבר אחד אחרי השני. חברו הקרוב ביותר של אדלסון, בחור בשם הרווי חפץ מבוסטון קשור עם איש בשם הארי וארה שהוא בעלים של פאבים בבוסטון, עושה עסקים עם גורמים בעולם התחתון. מאפיה. למה הם כל כך מודאגים זה מכיוון שלאס וגאס התמודדה בשנות ה- 70 וה- 80 עם מאפיה ועכשיו הרגולאציה מנסה לבער ככל האפשר כל נגיעה של מישהו אפילו למישהו ששייך למישהו ששייך למאפיה. ולכן כל בדל של ראיה על מאפיה או קשרים עם מאפיה מטרידה אותו. חלק מחברי מועצה אומרים לא לתת רישיון לחפץ, חפץ בסוף מקבל המלצה כן לתת לו רישיון. ואז הם עוברים להנרי לוין שהוא אישיות מוכרת בוגאס, יש טוענים בגלל כל מיני עניינים שלא קשורים לעניין שלנו. כאשר הוא מגיע לחקירה הוא יודע שהנרי הוא טראבל מייקר. שחברי המועצה יתחקרו את לוין. אבל הוא גם לא רוצה לוותר עליו מכיוון שזה במידה רבה הכרטיס שלו לעולם הקזינו. תזכרו שלאדלסון אין שום ניסיון בתחום מלונאות ושום ניסיון בתחום הקזינו. ולכן הוא מחליט שהוא מציג את הנרי כאבא של פרויקט. ובלעדיו אין פרויקט. וזה מה שהוא אומר לחוקרי המועצה. אריק בכר: הוא זה אדלסון? אבנר: כן. אדלסון אומר לחוקרי המועצה עמוד 136: למען האמת ללא תרומתו סביר להניח שאנחנו לא היינו הולכים לעסקה הזאת כלל. מעולם לא היינו חותמים על הסכם לרכישת ה-Sands. הוא רכש את המלון אבל הוא לא קיבל רישיון להפעיל קזינו. והעסקה לא הייתה מעניינת אותנו כלל ועיקר. אדלסון אומר למועצה אם לא תגרשו את לוין אני הולך הביתה. חוקרי המועצה מופתעים מהעניין הזה כי הם יודעים שיש סיכומים שהוא לא יקבל רישיון ולכן הם מקשים עליו בנקודה הזאת. אני מקווה, שואל אותו (לא ברור) אני מקווה שאתה מודע לכך שישנם בעיות עם לוין שנדון בהם והצבעת על כך שאתה עלול לאבד כל עניין בפרויקט. הכול תלוי בתוצאות של התשאול הזה. וברבאנק מוסיף בדברי הפרשנות שלו ככל הנראה מתוך הערכה שהמועצה תביע את דעתה לגבי לוין, אדלסון החליט להעמיד את כל הפרוייקט שלו על כך. וזה מה שהוא עונה. אמת. אמת. אני מתנה את מתן הרישיון את עשיית הפרויקט. אם היית מצוי במערכת יחסים כמו שלנו יש איתו, כמו שלנו יש עם לוין והיה לך את האמון והביטחון בו המתבססים על ניסיון היית חש את העניין. (לא ברור) אחר כך מתחילה הסאגה של רישוי לוין. ואדלסון שיודע שהוא בבעיה עם הרישוי של לוין מביא, הוא ולא מישהו אחר, ארסנל פוליטי מתוך הפוליטיקה הפנימית של נבאדה, ארסנל פוליטי רציני כדי לסייע ללוין לקבל רישיון. וכך כותב ברבן בעמוד 130, אדלסון והקבוצה שלו התייצבו מאחורי לוין בידיעה שלנציגי המדינה יהיו בעיות עם הרקע הבעייתי של... עם הנתונים הללו יצא אדלסון לרכוש עוצמה פוליטית בלאס וגאס. כחלק מתוכנית הפעולה, קבוצה של אדלסון שכנעה את השריף של מחוז (לא ברור), את מושל נבאדה מייקל קלגאהן ואת (לא ברור) הילטון בארי ויטון ואת חבר מועצת הימורים לשעבר לשלוח לגורמי הרגולציה של המדינה מכתבים המהללים ותומכים במתן רישיונות עבורו. אריק בכר: איך זה הולך שם קודם רישיון, מי השם שמופיע ברישיון זה אדלסון או לוין? אבנר: כל אחד מחברי הקבוצה צריך לקבל רישיון להפעלת קזינו. אריק בכר: השאלה הקריטית, אנחנו קיבלנו ניירת מאדון דן רביב ופה בעצם הוא תולה את הכול בנקודה הזאת. הוא אומר אמרו משהו על לוין ואתם אמרתם על אדלסון. אני מזכיר לכם שוב, יש פה ציטוט שהוא נתן לי...There was a lot of political support for him in the United States מי זה him הזה? אבנר: אדלסון. אריק בכר: בטוח? המילה הזאת him זה שורש העניין. אבנר: הוא אומר. צבי רייך: קח משפט אחורה משם מי הנושא של משפט הקודם? אבנר: בואו נעשה את זה יותר פשוט. בואו נעבור עכשיו לראיון, נעבור לא רק לראיון טלוויזיה שנקצר אותו, בוא ניקח קטע שלם מהראיון. ונראה מה אומר... בראיון. הוא אומר על אדלסון, למרות שכמה ממעשיו בעבר היו עלולים לפסול מועמד אחר נדמה היה שחברי הוועדה התעלמו מכמה מהדברים הללו. איך אנחנו יודעים שזה אדלסון? תקשיב, זה היה מוזר מאוד שהוא לא הצליח להיזכר בהלוואה של 200 אלף דולר. זוכרים את ההלוואה של 200 אלף דולר מלפני כמה דקות? הלוואה שמאוחר יותר הוא... הוא אמר שהוא לא מצליח להיזכר מה זה היה. מישהו פחות "מצויד בכוח וכסף" היה אמור להפסיד את ההזדמנות לקבל רישיון על דבר כזה. אבל הוא קיבל. ועוד הוא אומר לנו על אדלסון, רותי יובל: ... זה המשפט שעליו הוא מדבר זה שעליו דן רביב מדבר? הנה, זה המשפט. הוא קיבל. אריק בכר: לא, לא, זה אחרי שאלה נוספת של אבנר. יש פה שאלה So what you are saying is basically that if it wasn't for his strong political ties he wouldn't be able to enter Vegas? הוא מדבר על משפט קודם. אבנר: כל הראיון הזה היה אך ורק על אדלסון. אריק בכר: הוזכר לוין? אבנר: רק בהקשר של הרישיון. בכל ההקשר הפוליטי לוין הוא לא רלוונטי. ללוין אין כוח פוליטי. אומר ברבאנק בצורה ברורה לוין היה הכרחי לפרוייקט, הוא הלך להביא מכתבים מזה ומזה והביא אותם. אבל בוא נראה איך בסוף הוא קיבל רישיון. רותי יובל: רק אני רוצה להגיד. אומר ברבאנק הוא אומר מועצת ההימורים של לאס וגאס בעיה בשתי נקודות לגבי שלדון אדלסון. אחד היה מוסר תשלומים שלו, כל חובות העבר מסכומים קטנים ועד 200 אלף דולר, והדבר השני הפמליה שיש סביבו מורכבת מאנשים בעייתיים שהבולט שבהם הוא גם בכיר שבהם. הנרי לוין הזה הוא באמת הבעייתי מכולם. אבל יש להם בעיות עם כמה מהם. בגלל זה, וזה אומר ברבאנק במפורש יוצא אדלסון לגייס תמיכה פוליטית כדי שהדבר הזה יעזור. אבל במועצת ההימורים זה לא עוזר והם לא מאשרים אותו. הם לא נותנים לו את הרישיון. ואז הוא פנה לאינסטנציה אחרת שהיא וועדת ההימורים של לאס וגאס שהיא גוף שבאופן רשמי הוא בדרך כלל כמעט חותמת גומי שנותנת אישורים. במקרה הזה כותב ברבאנק כמעט פעם היחידה בארבעים שנות קיומה של מועצת ההימורים נפל דבר. זאת אומרת אדלסון מגיע עם התמיכה הפוליטית חדשה שהוא מגיע איתה ומבקש, הם מגיעים לוועדה. ובוועדה כמו שכותב ברבאנק כבר יש אווירה קצת אחרת באופן חריג לגמרי. אריק בכר: זה נוגע לאתיקה של מדינת נבאדה שהיא לא ממין העניין פה. אבל חייבים להבין אם לאורך כל העניין זה אדלסון ולא לוין. אבנר: אדלסון הוא היחידי שרלוונטי בהקשר הפוליטי. אבנר: בוא אני אקריא לך שוב. עם הנתונים הללו יצא אדלסון לרכוש עוצמה פוליטית בלאס וגאס. זה מהספר. אחרי זה הייתה כתבה ובכתבה הוא גם אומר בצורה ברורה לגמרי. אריק בכר: זה הראיון שלך איתו. רותי יובל: אדלסון הולך לתמוך בלוין. אבנר: אדלסון כורך את הפרויקט בלוין וכדי שלוין יעבור הוא מגייס את התמיכה הפוליטית. נעמה כרמי: מכתבי תמיכה הם בלוין. הופנו לאדלסון. אבל מה הוצג בכתבה שמכתבי תמיכה ניתנו ללוין או לאדלסון? רותי יובל: מה שמוצג בכתבה זה שהוא הגיע עם קשרים פוליטיים זה מה שהוצג. דליה דורנר: רגע אחד, כמה זמן זה. אריק בכר: כמה זמן זה הכתבה? אולי אפשר לראות אותה? בואו נפתח את המסך ונראה. יוסי בר-מוחא: אני קראתי את החומר וקיבלתי את החומר לידי, דליה דורנר: רגע אחד, לפני שנפתח את הדיון בכל זאת, כמה זמן זה הכתבה? רותי יובל: משהו כמו ארבע חמש דקות. אריק בכר: בואו נראה את זה. דליה דורנר: אני אבקש לשמוע את יוסי. יוסי בר-מוחא: אני קראתי את החומר ולמדתי אותו. גם יו"ר האגודה אבי פז למד את החומר. גם היועץ המשפטי של אגודת העיתונאים למד את החומר. ונוכחנו לדעת שאכן גם אם הייתה איזה שהיא טעות היא לחלוטין לא פוסלת את הכתבה במסגרת כפי שהיא פורסמה. אני טענתי ואני טוען גם היום מה שהתרחש וההתנצלות המבישה שבעצם הייתה פה השפלה באופן הכי ברור של ערוץ תקשורת, ערוץ חדשות, כלי תקשורת חשוב שנאלץ להתנצל בשם מעורבותם של טייקונים כאלה ואחרים. ותרשו לי לומר את הדברים בצורה הכי גלויה. גם אם אחרים יהיו מתונים ועדינים יותר. אין בכוונתי להיות מעודן בקטע הזה. הייתה כאן השפלה כלי תקשורת באופן הכי ברור. הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ 10 לא התכנסה להחליט החלטה כזאת, להביע התנצלות באופן גורף שכזה. יתרה מזאת, מועצת הרשות השנייה שדנה בנושא לאחר מעשה התוצאות שלה משום מה מוזרות לחלוטין. ישבו דנו. תוצאות אין. מה שקורה אנחנו פנינו למבקר המדינה, כדי לבדוק את העניין. מבקר המדינה חזר אלינו, מבקר המדינה מינה את מנהל נציבות תלונות הציבור במשרד המבקר שהנציב הוא בעצם המבקר עצמו, מינה את הכפוף אליו בשל טענה לניגוד עניינים, או הוא פוסל את עצמו בשל ניגוד עניינים מאחר ועורך דין אילן בומבך טיפל בעבר בעובדי מבקר המדינה והמבקר עצמו בענייני לשון הרע. ולכן הוא פסל את עצמו והטיל על הכפוף עליו הילל שמגר לבדוק ולשמוע את התיק לשמוע במקומי, הוא טוען "במקומי". ברשות השנייה משום מה התקשרו אלי ואמרו לא, אין פה איזה שהיא המלצה. הם כל כך ניסו לשכנע את עצמם. אני לא רוצה לומר מי התקשר אליו, וכל כך ניסה לשכנע אותי שאין ביקורת פה, אך תהיה ביקורת על ידי משרד מבקר המדינה ותבדוק את זה. עובדה שבימים האחרונים חלו איזה שהן התפתחויות. נציגיו של שלדון אדלסון בישראל פנו ליועץ המשפטי של אגודת העיתונאים וביקשו שאנחנו נחזור מהבקשה לחקור את העניין ואף נבטל (לא ברור) מול משרד מבקר המדינה. אריק בכר: בנימוק? יוסי בר-מוחא: בנימוקים כפי שהם טוענים. זה לא מעניין אותי. פנה אלי עורך דין בומבך ועורך דין יריב רונן שטיפל בתיק הזה. אני אסרתי עליהם להתייחס כלל לפניות האלה. ואכן כך הם פועלים. לא תהיה התייחסות לפניה ומרגע שמבקר המדינה החליט לבדוק את העניין זה יהיה, ימשך ויתקיים. אין בדעתנו לחזור בנו. בוודאי ובוודאי לא לפנות כדי לבטל או לחזור בנו מהתלונה. אני חושב שמועצת העיתונות צריכה היום לצאת פה בקריאה, יש כאן פגיעה בחופש הביטוי, יש כאן פגיעה מוחלטת וחמורה מאוד באושיות הדמוקרטיה הישראלית ובחופש העיתונות. וההשפלה שהתרחשה בערוץ 10 אני חושב שאין מקומה בעיתונות הישראלית. רותי יובל: יש לי ויכוח איתך על המושג השפלה. אני אומרת שמה שקרה פה זה שלחצו והצליחו (לא ברור). דליה דורנר: אפשר כבר לראות? אריק בכר: עוד שנייה. עמוס שפירא: כחבר מועצת העיתונות שלא מצוי בעניין הזה כמובן לגופו לא מהצד הזה ולא מהצד ההוא, אני לא רואה את עצמי מוכשר כשיר יודע מבין על מנת לקבוע מסמרות ודברים כן היה חייב 400 אלף דולר או לא היה חייב 400 אלף דולר. אני לא יודע אם הוא קיבל, אני על סמך העובדות לא יודע אם הוא קיבל את רישיון ההימורים שלו בלאס וגאס בצורה הזאת או בצורה הזאת. לא יודע. דליה דורנר: אני אגיד לכם איך נעשה את הדיון. עמוס, רגע אחד. אני פשוט רוצה שיהיה לנו שקט בראש. כל אחד מדבר לבד, ואנחנו לא מנהלים שיחות פרטיות. עמוס יגמור את דבריו ואז נראה את זה. עמוס שפירא: אבל, מה שאני כן יכול לומר, ואולי המועצה יכולה לומר בצורה כזו או אחרת זה שיש לי פה שלוש תמיהות רק כשאני מסתכל על נוסח ההתנצלות בלי שאני יודע שום דבר אחר מה קורה פה. אני יכול להבין מהתנצלות לאו דווקא במקרה הזה, בכלל, שבו העיתון או הכתב או הערוץ בא ואומר אנחנו שידרנו תוכנית שאמרה ככה וככה, לאחר שבדקנו ראינו שאין לנו הוכחות מספיקות או מוצקות למה שאמרנו ולכן אנחנו מתנצלים. נקודה. זה לא זה. כאן יש over כאילו שמחשיד לדעתי את נוסח ההתנצלות. וה-over הוא בחלק השני. בחלק השני נאמר לאחר שידור הכתבה בדקנו את ההאשמות. מי בדק? בדיקתנו גילו שהאשמות הן כוזבות לחלוטין. מי בדק? איך בדק. יוסי בר-מוחא: לא בדקו. לא הייתה בדיקה בכלל. עמוס שפירא: זה כביכול מפי ערוץ 10 זה לא אנשי אדלסון שבאים ואומרים ומצטטים אותם וזה לא נכון וכולי, זה בסדר גמור. הנוסח הוא שערוץ 10 בדק והוא הגיע למסקנה שלא היה, לא הייתה הלוואה ולא היה 400 אלף דולר. אבנר: ולא כל סכום אחר. עמוס שפירא: יש פה "אובר קיל" ברור שמעורר תמיהה באשר למי כתב את זה ועל סמך מה כתב את זה מי שכתב את זה. בנוסף לזה כמובן יש פה שתי שאלות נוספות. בעניין הסודיות. מה זה? תסבירו לנו, הנהלת ערוץ 10, מה זה הסודיות? למה הסודיות? למה הסודיות? מי דרש סודיות? למה דרש סודיות. מה פשר הסודיות הזאת. והשאלה השנייה האם הייתה התערבות חיצונית בכל הסיפור הזה ומי הוביל אותה. אריק בכר: השאלה עלתה אתמול במועצת הרשות השנייה והוכחשה התערבות חיצונית. דליה דורנר: עכשיו נראה את הכתבה. (הקרנת הכתבה) אבנר: זה הכל. זה הקטע הרלוונטי לנקודה הזאת. אני כתבתי לג'ך ברבאנק בסוף השבוע. וכתבתי לו מילים חמות לשלומו, וכתבתי לו שמבקר המדינה חוקר את פרשת ההתנצלות ואז כתבתי לו ככה, Send me the press ... by Supreme Court Judge. I have ... this coming Monday היוםand be glad to have out a chapter from the book. Adelson's people are sending... Channel 10 was wrong accusing Adelson in using political ... השפעה פוליטית. Is it possible for the council board to contact you for question by email or... It's fine with me for them to contact me probably by email... עכשיו הוא כותב לגבי השאלה, About Adelson's ... it was only about... ask Adelson who was the organize that used unusual effort for former ... Nevada officials to write...approval ... license application was it Levin or Adelson... who decided to use political.. efforts to ... תקשיבו טוב למשפט הזה It was an attempt to use political pressure because after the close... investigation... with the board officials it was clear that the board was ... that Levin has lied about the waitress law suit הייתה לו תביעה של הטרדה מינית של מלצרית Among other issues and ... הפחדה. זה דבר אחד שלא אמרנו בכתבה, intimidation... I at least believe that Levin would not have received even a limited license. אם זה לא עונה אז אני לא יודע מה עוד עונה. אבל תיצרו איתו קשר ותשאלו אותו שאלות. אריק בכר: אתה צריך להבין דבר אחד אנחנו לא פה בודקים את האמינות של התחקיר. יש טענה ספציפית שאתה ייחסת לאדלסון את מה שנאמר על לוין. אני מדבר על הכתבה. עזוב מה שהוא עונה עכשיו. אבנר: אנחנו שואלים אותו לגבי הספר האם התכוונת לאדלסון או ללוין. דליה דורנר: התשובה שלכם ברורה. עכשיו אם יש מישהו עוד מחברי המועצה שרוצה להתייחס. נעשה לפי הסדר. אריק בכר: חיים שיבי. חיים שיבי: יש כאן כיפוף של הדרג המקצועי בצורה בוטה. מפני שאסור לגעת באיש הזה בצורה כזאת. וזאת תחושה. לאחר שעמיתי באגודת העיתונאים בתל אביב הביאו את הנושא לפתחו של מבקר המדינה (לא ברור) בתקווה שמבקר המדינה יסיים את הבדיקה במהירות ורק אז אנחנו נאמר את דברינו לעצם הדיון הפרטי של המקרה הזה. שהוא לדעתי מקרה מבחן בתקשורת הישראלית. אני מחזק את ידיו של עמיתי, אני עומד מאחוריו במאה אחוז. אבל אני לא הייתי נכנס לפרטים עד שמבקר המדינה לא יסיים את בדיקתו. דני זקן: קודם כל אני מצטרף לדבריו של חיים שיבי. לא רק חיים שיבי עומד מאחורי יוסי בר-מוחא, גם כל אגודת העיתונאים בירושלים בהקשר הזה של הפניה למבקר והדרישה. וגם על כמה דברים שהוא אמר קודם. כמובן שהייתי מנסח את זה אחרת. אני אומר לכם כעיתונאי כל הדברים שאנחנו שומעים רק מגבירים את העניין הזה. התחושה היא מובהקת של מעורבות של הדרגים הבכירים העשירים והשולטים כדי לכופף עיתונאים במקרה הזה, וזה מקרה שהוא טקס קייס בכלל לחוזקה של העיתונות במדינת ישראל. ואני מוסיף לזה את ענייני רשות השידור שאנחנו עוסקים בהם בימים אלה. ואכן בניגוד לדעתו של חיים אני חושב שאנחנו צריכים לצאת באמירה יותר חזקה בהקשר הזה. אנחנו לא חורצים משפט ואנחנו לא קובעים בעקבות המבקר או לא בעקבות המבקר. דליה דורנר: אני חושבת שעניין המבקר הוא לא עניין שאנחנו עוסקים בו, אני רוצה לשמוע את היועצת המשפטית שלנו. יעל גרוסמן: אני חושבת שקודם כל, כל עוד המבקר בודק את העניין צריך להניח לו לבדוק. מה שאנחנו עושים, בסופו של דבר אנחנו יודעים לטפל בדברים מהסוג הזה, לא בדיוק אבל בגדול. אז מה שאנחנו נוהגים לעשות, אם זה בית משפט או כל מסגרת אחרת שבה נערכת בדיקה, תמוצה הבדיקה של אותו גורם, במקרה הזה, זה המבקר. בהחלט יכול להיות שהבדיקה של המבקר תתייחס לאספקטים שהם לא האספקטים שאנחנו מועצת העיתונות אמונים עליהם. לאחר שתסתיים הבדיקה של המבקר אנחנו נבדוק, לדעתי יש אפשרות שנקים איזה שהוא גוף דמוי בית דין, בהקשר הזה זה לא בדיוק בית דין, שידון באספקטים שמועצת העיתונות אמונה עליהם. שזה הנושא של אתיקה מקצועית, שזה הנושא של מקורות עיתונאיים, שזה הנושא של כן או לא הפרת התקנון והדרך לנהוג כאשר קיימת הפרת תקנון. אבל קודם כל לא נראה לי נכון ואנחנו לא נוהגים כך לערוך (לא ברור). מתתיהו טננבאום: אני שואל אם אפשר לפצל את הנושא. יש שני נושאים. יש נושא אחד שנוגע לאתיקה ויש נקודה אם אמנם היה לחץ מלמעלה על ערוץ 10 מאיזה שהוא טייקון או משהו כזה, לגבי זה מועצת העיתונות יכולה כבר לומר את דבריה. יעל גרוסמן: לא נוכל לעשות דבר ללא בירור ראוי ורציני. צבי רייך: אני חושב שהתגלגל לפתחם פה תפוח אדמה מהלוהטים שניתן להעלות על הדעת. תפוח אדמה זה מלובן יותר ממה שנראה במבט ראשון. לכן מצד אחד אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים באשר לראיות ולעובדות איך נעשה התחקיר, ומה העובדות שהיו בידי הכתבים, זהירים בהיבט העובדות ויחד עם זאת להבין שקרה פה משהו שמועצת העיתונות חייבת לפעול הכי ברור והכי אמיץ שהיא יכולה להרשות לעצמה. בכדי לעמוד מאחורי הצד העיתונאי ומאחורי חופש העיתונות. ולמה זה כל כך מסובך. אנחנו מדברים על נורמות של תחקיר. בכלל כדאי להבין הן מאוד מורכבות מבחינה עיתונאית, על אחת כמה וכמה כאשר זה תחקיר טלוויזיוני, על אחת כמה וכמה כשהתחקיר ניזון מחומרי יד שנייה של מתחקר ראשוני שנמצא בארצות הברית. נעשתה כאן גם עבודה אורגינאלית אבל עדיין ישנם כאן חלקים של עבודה עיתונאית יד שנייה. זה מאוד מסובך ולכן צריכים להיות זהירים. אם אנחנו יכולים להמשיך ולברר את העובדות, ויש כאן אנשים שמבינים בעובדות. יחד עם זאת שימו לב מה שקורה ואני ממשיך פה את הדברים של פרופסור שפירא. אני יצא לי בעברי העיתונאי לנסח התנצלויות והבהרות שלא בטובתי באי נעימות מול עורכי דין כאשר הייתי בידיעות אחרונות ויש פה עוד כמה חברים בחדר שאני מניח שיצא להם לעשות את זה. זה לא נכתב ביד עיתונאית. כך לא מתנצלים. זה לא סתם "אובר". המנסח שלח כאן תעודת יושר שאין לו עליה ראיות. מה הראיות שהוא קבע, שהוא קיבל את הרישיון ללא פגם כדת וכדין. אין לשלדון אדלסון ושוב, אין לי שום דבר נגדו, הוא מו"ל מכובד, אני לא מנהל שום מסע נגדו אבל אין לשלדון אדלסון ולעורכי דינו כולם ביחד שיעמדו בשורה, די ראיות כדי להוכיח את המשפט הזה. זה לא יתכן. זה לא יתכן. הוא לא מסוגל לעמוד מאחורי המשפט הזה עצמו. אנחנו רואים פה עדות לאגרסיה בוטה של עורכי דין. יתכן שהייתה חולשה עיתונאית. אני לא נכנס לזה אפילו. מותר לעיתונאים גם לטעות כל עוד הם עושים את עבודתם לפי כללים. ועלינו להגן על הזכות של עיתונאים טובים לעשות עבודה עיתונאית ולטעות בה. אבל אנחנו לא יכולים להגן על אגרסיה כל כך בוטה כמו שמחלחלת מבין השורות האלה. פה הופעל כוח. ולכן אני קודם כל רואה כאן לא חולשה עיתונאית אלא חולשה כלכלית של כלי תקשורת שכופפה ידו. ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד אמיצים ולומר בקול ברור את מה שאפשר ולהמשיך לברר את מה שדרוש לברר. אליהו פלאי: אל"ף אני תומך במה שאמרו החברים. אני חייב להגיד שמההתרשמות הבלתי עצמאית שלי עד שראיתי את הכתבה ואחרי שראיתי, עד שראיתי חשבתי שאולי הייתה התלהבות יתר של הכתב לתקוף את מושא הכתבה. אבל אחרי ששמעתי מה שהוצג כאן וראיתי את הנוסח הכל כך מתון שהוצג בתחקיר אז אני מסיר את הכובע. אני רוצה לדבר על היבט אחד, שאלתי את עצמי מה היה קורה במקרה שבו אגן הכתב פישל או לא עשה עבודה יסודית. עומדים בעלי המניות, ואני יושב כמו"ל, באים אליו אנשי המערכת אומרים אנחנו מבקשים ממך לא להתנצל, באים יועצים משפטיים של הגוף הזה, של ערוץ 10 או של כל גוף אחר ואומרים לו תשמע, אם לא תתנצל אנחנו הולכים ליפול בתביעת דיבה של מיליון דולר. זו דילמה שאני חושב שצריך לקחת אותה בתוך המשוואה הזאת. אני הייתי מצפה שבמקרה כזה תבוא ההנהלה ותגיד חברים, אם אתם מתעקשים לא לפרסם את ההתנצלות כי אנחנו לא יכולים לחצות את הקווים האלה, במקרה הזה לא נוכל לתת לכם את ההגנה המשפטית. נדמה לי שזה איזה שהוא קו הגנה נוסף שצריך לקחת אותו בחשבון. כי אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב כמו"ל שבו כתב שלי אולי לא עשה עבודה מספיק יסודית אבל נגן בחירוף נפש על זה שאנחנו כבעלים לא יכולים לבוא ולתקן התנצלות שהיועץ המשפטי שלי אומר לי, תשמע, אין לך כל כך קייס. אני רק מוסיף את זה למשוואה. רותי יובל: אני אגיד לכם מה אני חושבת שצריך לעשות, כיוון שראיתי את החומרים שהעבירו אנשי אדלסון, אנחנו נעביר תשובות רק למה שהם טוענים. האינטרס שלי כרגע הוא אפילו לא בעניין של התערבויות. חשוב לי קודם כל לשמור על (לא ברור) אתה אומר השפלה, אני אומרת זה בזכות כסף וכוח קנו פה את האמת. כשהם אומרים בדקנו וגילינו, מי בדק? אף אחד לא בדק. אליהו פלאי: לא הבנתי אבל מה קורה באמת בדילמה כזאת שבו באים בעלי המניות ואומרים היועץ המשפטי אומר אין לנו קייס והעיתונאי אומר אני מאחורי זה? רותי יובל: אם זה אמיתי ויושבים כמו שישבתי אלף פעם, עם עורכי דין רציניים, והם אומרים חברים יקרים, (לא ברור) אני בעד לתקן להתנצל. אבל אין דבר כזה. יש אמת אחת. בסוף יש אמת אחת. אבנר: אתה חושב שלא עברנו את התהליך הזה לפני שידור הכתבה? אתה חושב שלא הייתי צריך להצדיק את הסיפור לפני הכתבה? יוסי בר-מוחא: אני לא מתכוון להרחיב פה. אני רוצה להגיד צביקה, שאפו. חברים, בואו לא נתיפייף, אף אחד לא בדק, לא הייתה שום בדיקה. ואנחנו רואים את זה פה. ופה אני רוצה לסכם רק דבר אחד, אנחנו נקלעים למצב חמור שמתחרש בתקופה אחרונה של שליטה מוחלטת. אני קראתי לזה הן בבית הדין לעבודה, ויעיד על כך חברי דני זקן, אמרתי ואמרתי גם במקומות אחרים וגם בכלי התקשורת, היום בכלל כל ההתנהלות הן ברשות השידור והן בכל מיני מקומות אני רואה מאפיה פוליטית בחסות לשכת ראש הממשלה. חד וחלק באופן הכי ברור. ובואו לא נתיפייף, היום השליטה המוחלטת באמצעות גורמים כאלה ואחרים, באמצעות אנשים כאלה ואחרים לבוא ולכפות על כלי תקשורת כמו רשות השידור, כמו ערוץ 10 כמו ערוצים אחרים שבהם אנחנו רואים לחצים של גורמים וטייקונים, שמשויכים לכאלה ואחרים בלשכת ראש הממשלה. אני לא מדבר כרגע על ראש הממשלה עצמו. בסביבתו של ראש הממשלה. אתם יודעים מה, אני רוצה לדון את ראש הממשלה לכף זכות שהוא לא יודע ממה שמתרחש סביבו. צבי רייך: הפוליטיקה לא יכולה להיכנס לפה. יוסי בר-מוחא: למרות שאני חושב שהוא כן מעורב והוא כן יודע. יש כאן התערבות מוחלטת של גורמים אינטרסנטים בכל מה שמתרחש בכלי התקשורת. אני מאוד מעריך את העיתון ישראל היום, אני מאוד אוהב את המקצועיות של עמוס רגב, וגם שם יגידו אנשים ואני לא רוצה להיכנס עכשיו לעניין של ישראל היום, אבל ככל שאנחנו רואים, אנחנו כעיתונאים צריכים להיות חרדים לעניין הזה. חרדים לכל התופעה הזאת. וצריך להתקומם ולזעוק די. די. כי באמת פה הייתה הגזמה מוחלטת. ואם לא נכה על חטא ונתעורר ונזעק פה במועצת העיתונות, זה התפקיד שלנו. צריכה לצאת מפה קריאה באופן הכי ברור שדברים כאלה שאנחנו רואים אותם בתקופה אחרונה צריכים להיפסק. ואם אנחנו לא נצא בקריאה היום אוי לנו. נעמה כרמי: אני קפדנית בעניין עובדות ולכן אני אסכים עם עמוס שדי לנו בנוסח ההתנצלות שאני ראיתי אותה היה לי ברור שהיא מוכתבת. זה היה ברור. וגם אפשר לומר שלו מה שכתוב פה נכון אז צריך לסגור את ערוץ 10 או את חברת החדשות של ערוץ 10. ובעקבות דבריך, זה לא לא נפל פגם באופן שבו הוא קיבל את הרישיון, זה לא נפל פגם כלשהו בהתנגדותו של מר אדלסון. מעולם. לכן אני הייתי הולכת דווקא על הקו הזה. יש לי בעיה עם הנושא של הלחץ הכלכלי בזה שאין לנו כאן את ההנהלה בשביל לשמוע. אריק בכר: הזמנו את כולם מספר פעמים. ניסינו. נעמה כרמי: זה אני יודעת. אני רוצה להעלות נקודה נוספת שעדיין לא עלתה. והיא הנושא של ההסכם. הסכם השתיקה. אני ראיתי דיווחים של משפטנים שטוענים שהסכם כזה לא חוקי. ושאפשר ללכת לבית המשפט ובוודאי קשה להבין איך הסכם כזה מחייב עובד שהתפטר. אני רוצה להוסיף את זה כפגיעה נוספת בחופש הביטוי שהתקיימה כאן. במיוחד כשחמישים אחוז מהציבור ניזון מכלי תקשורת מקוון שגם לא מזכיר את שלדון אדלסון מכל מיני טעמים כלכליים שלו ובכלל לא יודע על מה הייתה ההתנצלות. אורנה לין: ראשית אני רוצה לדעת אם אתם רוצים להגיד משהו על הדבר השני. כי אם מקבלים החלטה שלא נכנסים עכשיו לפרטים, זה החלטה שלכם לגמרי. אם אתם בוחרים לתת את הסדר האחר של קודם הבירור של המבקר ואחרי זה אנחנו נגיב. יוסי, שאלה, אתה יודע באיזה עניינים פנית למבקר המדינה. יכול להיות שזה היה הדבר הכי טוב לעשות אבל זה קצת תקע אותנו במובן של הפרקטיקה שלנו. לכן אני רוצה לשאול אותך האם יש אפשרות שהפניה שלך למבקר המדינה היא בנושא מסוים שהוא לא שייך לכללי האתיקה שלנו. או אם הפניה שלך למבקר המדינה כוללת הכול, האם אפשר לבדוק עם מבקר המדינה, מכיוון שאתיקה זה אנחנו. הוא יש לו הרבה דברים אחרים לבדוק. יוסי בר-מוחא: לא אתיקה, כמו עם מה שהתרחש מסביב. רותי יובל: אני כן מכירה את הפניה למבקר המדינה. אי אפשר להבין את המופרחות של ההתנצלות. ארנה לין: רותי, שנייה. ואם לא היה בכלל צריך להתנצל? יוסי בר-מוחא: אבל זה לא קשור לאתיקה, אורנה. דליה דורנר: יוסי, אתה הרי נמצא פה בבית. אפשר להעביר העתק של הפניה שלך? יוסי בר-מוחא: כרגע אני לא יכול. ארנה לין: מה שאני מנסה לומר שיש להערכתי כלים למועצת העיתונות יותר מכל גוף אחר שאני מכירה לבדוק אם בכלל היה צריך להתנצל. זה דבר ראשון בסדר הדברים. אחר כך משניתנה ההתנצלות, לגבי נוסחה והשפעות שהיו לגבי נוסחה זה משהו אחר. אז אני רוצה לבדוק אפשרות אם מועצת העיתונות יכולה לבדוק מייד את הקטע הראשון. מכיוון שאם מבקר המדינה בודק את זה ביחד, זה בלתי אפשרי ואני מבינה את הדברים האלה. אבל אפשר יכול להיות להגיע להבנה עם משרד מבקר המדינה בדיוק איפה עובר הקו. מועצת העיתונות תבדוק את שלה ואתה תבדוק את שלך. יוסי בר-מוחא: תרשי ליף הרי מבקר המדינה לא מטפל בנושאים אתיים. הוא מתעסק בנושאים עקרוניים. זה שמועצת העיתונות לא הזדרזה לקיים ישיבה דחופה. זה שמועצת העיתונות בעקבות ההתנצלות כפי שהייתה לא התכנסה עוד באותו שבוע לדיון דחוף בתופעה מסוג כזה, אנחנו בבעיה. אנחנו במועצת העיתונות בבעיה. ואורנה, אנחנו נאלצנו להקדים כדי לא לגרום לשיהוי כזה ואחר. זה הכול. ארנה לין: אנחנו מחמיצים את העניין כשאני ואתה עכשיו בדיאלוג כזה. אני אגיד את דבריי. ראשית אני חושבת שצריך לפנות למבקר המדינה, אלא אם אתה רוצה להראות את הפניה ואז אפשר לומר שהוא לא ידון בדברים כאלה ואחרים. צריך לבדוק עם מבקר המדינה האם מקובל עליו שמועצת העיתונות תבדוק את העניין האתי של הצורך בהתנצלות על פי כללי האתיקה. יעל גרוסמן: אנחנו לא נקבע בסוף אם אדלסון כן או לא קיבל את הרישיונות שלו (לא ברור) זה לא מעניין אותנו. אנחנו עושים עבודה עיתונאית. ארנה לין: התהליך בהנחה שהוא יכול להתקיים על ידי מועצת העיתונות ויוסי, גם אני חושבת שאין סיבה שזה לא יקרה. גם אני חושבת ככה. אבל אי אפשר לעשות כאן חצי עבודה. אז פעם אחת מועצת העיתונות יכולה להיכנס במקביל נגיד לבדיקת מבקר המדינה לנושא הזה שאנחנו אמרנו, הבירור הוא תהליך מובנה לגמרי. ואו שמועצת העיתונות תקבל החלטה שהיה צריך להתנצל או שהיא תקבל החלטה שלא היה צריך להתנצל או שהיא תקבל החלטה שלישית. יוסי בר-מוחא: יש לי הצעה, בואו נצא פה בקריאה שמועצת העיתונות תבדוק את כל הנושא האתי שבהתנצלות. ואז מבקר המדינה יבין שהיא מתעסקת באתיקה והוא יתעסק בנושאים אחרים. ארנה לין: אנחנו רוצים להגיע לאיזה שהיא תכלית משותפת בדבר הזה. דליה דורנר: נמשיך הלאה. גבי שטרסמן: אני מבקש לשאול שתיים שלוש שאלות. אני רואה את הכתבה בפעם הראשונה בימי חיי. האם הכתבה הזאת מבוססת על (לא נשמע) דליה דורנר: התשובה כן. גבי שטרסמן: השאלה השנייה האם ערוץ 10 פנה לאדלסון לקבל תגובה? רותי יובל: פנינו מספר פעמים. קיבלנו עוד לפני כמה חודשים לפני ששידרנו את הכתבה פנינו לדן רביב. ביקשנו ממנו עזרה בראיון כמובן עם אדלסון ובכל חומר רקע נוסף. הוא העביר לנו מספר דברים. ראיונות עבר שהיו. הוא אמר לנו שאדלסון לא מתראיין אבל שהוא ינסה לחשוב על אנשים שיכולים לדבר על אדלסלון. אדלסון הוא אחד האנשים החשובים היום בציבוריות הישראלית. הוא המו"ל של העיתון הכי נפוץ. יש לו השפעה על כל כלי התקשורת. אני לא חושבת שאני מחדשת לכם, מועצת העיתונות, בזה שהעם פחות או יותר ניזון היום מישראל היום, כי הוא מדפיס ומפיץ את ישראל היום. ידיעות אחרונות יצר איזה (לא ברור) הוא פחות או יותר מעורב בכל כלי התקשורת והוא איש שחשוב לדעת מי הוא. לכן רצינו לעשות כתבת דיוקן הגונה מאוזנת שתיתן תמונה של האיש הזה שהגיע לפה ובסערה כבש את הציבוריות ואנחנו לא יודעים עליו הרבה. זו הייתה הצהרת הכוונות האמיתית שאיתה פנינו, ודן רביב שיתף פעולה. בשלב מסוים נכנס לתמונה דורי קלגקסבלד עורך דין שלח לנו מכתב שהוא כולו איומים "נודע לנו שאתם עושים כתבה מכפישה על שלדון אדלסון. ושיהיה לכם ברור שאנחנו נתבע אתכם ביבשה באוויר ובים, בארץ ובחו"ל". מכתב איום. אנחנו עוד היינו בצעדים ראשוניים של תחקור ושאלות ראשוניות וכבר קיבלנו מתר של איומים. אנחנו לא ענינו על העניין הזה. המשכנו לעבוד. פנינו לדן רביב. ביקשנו ממנו שוב להפנות אותנו לאנשים שהוא אמר שהוא יתייעץ. אני לא יודעת כן היה או לא היה, ומשלב הזה הוא חזר ואמר את כל הדברים שאתם רוצים בעניין שלדון אדלסון רק דרך קלגסבלד זה עבר לערוץ הזה, דן רביב יוצא מהתמונה. אנחנו מדברים חודשים לפני הכתבה. ואז כחודש לפני הכתבה, וזה הרבה זמן, חודש לפני הכתבה אנחנו מעבירים רשימה של 54 שאלות לדורי קלגסבלד ולדן רביב, שכוללות את כל הנושאים. כדי שיהיה לנו מידע ממה לרדת, מה לחזק, מה זה, אנחנו פונים ומצרפים שוב מכתב אנחנו מבקשים ממנו להפנות אותנו לאנשים שיכולים לתת לנו יותר חומר, על תרומתו, על פעילותו, על דברים חיוביים. אנחנו אומרים לו אנחנו את החומרים התחקיריים, אלא אם כן אתה רוצה לעזור לנו, כי יש לפעמים אנשים שעושים עליהם (לא ברור). אמרנו אנשים שיכולים לתת, אנחנו רוצים לתת תמונה מאוזנת ומלאה של האיש. קיבלנו מכתב שהוא מתעלם מכל אחת מ- 54 השאלות. הוא לא ענה. כתב לנו "אני חוזר ומזהיר אתכם שאתם הולכים להוציא דיבה ואנחנו נתבע אתכם". והוא לא התכוון לענות לשום שאלה. ואז עונה לנו לקראת שידור הכתבה כותבת לו היועצת המשפטית של חדשות 10 לא ברור לי על מה אתה מדבר כשאתה מדבר על שיטות העבודה, שאנחנו מנסים לעשות למרות שאתם מקשים עלינו, כתבה מאוזנת. אבנר כותב לו מכתב לפני זה אנחנו פונים לאנשים שהם חברים של שלדון אדלסון הם אומרים לנו אנחנו נשמח לדבר אבל תנו לנו לבדוק. חוזרים ואומרים לנו במפורש אמרו לנו לא לדבר. זאת אומרת ממש יש פה חסימה ברורה שבאה מכיוון עורך הדין שלו. אבל לא מכיוון שלדון אדלסון להערכתי בשלב הזה. והם חוזרים אחד אחרי השני ואומרים לנו אנחנו התבקשנו לא לדבר. או חלקם לא חוזרים אלינו, אומרים אנחנו נבדוק ולא חוזרים. וכותבת לו עורכת הדין אתם מקשים עלינו לעשות כתבה. אתם לא נותנים לנו שמות. אנחנו נגיע לאנשים. באותו מכתב היא כותבת אנחנו מבקשים שתגיב על השאלות שלנו כדי שאנחנו נהיה מדויקים. הוא אפילו לא עונה בשלב הזה. זה לשאלתך לגבי הפניות. הם פשוט נפנפו אותן. גבי סטרסמן: וזה היה בכתבה שלא ראינו? או שזה לא היה? אני שואל אם זה היה בכתבה. רותי יובל: אחרי הכתבה אבנר יושב באולפן ומסביר את הקושי שלנו להביא את תגובותיהם של שלדון אדלסון כי כל מה שקיבלנו זה מכתבי איום. לא קיבלנו שום תגובה. זה נאמר. דליה דורנר: מי עוד מדבר? אריק בכר: עמוס לפידות. עמוס לפידות: אני רוצה לפתוח להגיד שאני לא מייצג פה את מר אדלסון ו\או את מר רביב ו\או את דורי קלגסבלד ולא אף אחד אחר מהקבוצה הזאת. אני מדבר בשם ישראל היום שבמקרה או שלא במקרה שלדון אדלסון הוא אחד מבעלי מניותיו, הבעלים העיקרי של המניות. אני רוצה להגיד בקשר לטיעון האחרון שעלה כאן. מותר לבן אדם לא להגיב. זה זכות לא להגיב. מותר אפילו בבית משפט. דבר שני שיש לי להגיד זה כל העניין הזה הוא קשור בעצם למנהלי הערוץ והסכסוך שיש לכם הוא בעצם סכסוך פנימי של ערוץ 10. מדוע? משום שמנהלי הערוץ זכו לשימוע במועצת הרשות השנייה שהיא הגוף הסטטוטורי ושם הם אמרו במפורש לא לחצו עלינו ויותר מזה הם אמרו, הבסיס העובדתי של הכתבה עורער. זה מה שאמרו מנהלי הערוץ שלכם. האם לדעתכם גם חברי מועצת הרשות השנייה נסחטו במירכאות על ידי אדסלון? האם גם הם? דליה דורנר: אני מבקשת. הוא שמע אתכם בסבלנות והגיע הזמן שהוא יאמר את דברו בלי שיהיו קריאות ביניים. עמוס לפידות: לכן הטיעון שלכם הוא קצת משונה בעיניי. משום שהגוף הסטטוטורי מועצת הרשות השנייה קבע שלא נמצא שום בדל עדות, הם אמרו, בדל עדות לזה שהופעל לחץ בוודאי לחץ לא הוגן על ערוץ 10 בעניין ההתנצלות. ואנשי ערוץ 10 עצמם טענו שהבסיס העובדתי של הכתבה עורער. מותר להיאחז בכל דבר שרוצים אבל להגיד שגם מועצת הרשות השנייה נלחצה על ידי אדלסון או על ידי שלוחיו זה קצת מרחיק לכת. זה מה שרציתי לומר. אליעזר דרזנר: סעיף אחד מטריד אותי. אותו סעיף סודיות שמאחוריו הסתתר איום מאפיונרי. הכתבה שודרה, ההתנצלות המאולצת שודרה. פתאום סעיף סודיות, אסור להם לדבר, אסור להם להסביר. אותם אנשים שהם רלוונטיים שהם אנשי המקצוע. מה מסתתר מאחורי זה? האם יש איומים כלכליים עליהם? האם יש משהו? והם כולם שותקים. תחת מורה. פה יש מורה ויש פה נשוא פנים. רותי יובל: רציתי שתי שאלות. אמרת ואני לגמרי מסכימה איתך שזכותו של אדם לא להגיב. אבל אם אנחנו לא היינו פונים לאדלסון בכלל, לא משנה מאיזה סיבה. היינו אומרים הוא אנטיפאטי, לא היינו פונים אליו בכלל, היית אומר שזה גם בסדר? עמוס לפידות: לא. רותי יובל: או.קי. עמוס לפידות: בוודאי שלא. רותי יובל: שישראל היום שאתה פה יושב כנציגם כותבת פעם אחרי פעם, מפרסמים פעם אחרי פעם עובדות שהן לחלוטין ציטוטים של מכתבי דן רביב ולא פונים אלינו כמו שאתה קורא בדל תגובה. לא פונים לאף אחד בערוץ 10. לא מפרסמים את הצד שלנו. מפרסמים את המכתבים בשם דן רביב. תחת הקרדיט של כתב ישראל היום ולא פונים לתגובה. זו שאלה שאני לא מצפה שתענה. דובר: למה שלא יענה? אני רוצה שתסנגר על העמדה הזאת של ישראל היום שבצורה קטגורית מביאה צד אחד בלי אפשרות להגיב לצד השני. דליה דורנר: אני רוצה לומר לכם שזה לא הנושא שלשמו המועצה התכנסה. תבררו את העניין בשיחה פרטית. עניין תגובה זה עניין שחייבים. אם אתם רוצים לעשות את זה בצורה חברית תתפסו מקום בחוץ. אני יכולה לומר לכולם לרבות לעורך ישראל היום, שבעיקרון אנחנו תמיד מצפים שעיתון כותב כתבה שיבקש תגובה. כתוב בתקנון. אז אם יש בעיות בעניין זה, יש לנו דרך בירורים. יש לנו מספיק צרות לא הייתי רוצה לערבב שמחה בשמחה. מה גם שלעניין התגובה יש מסלול מצוין שאנחנו לא צריכים להיכנס אליו. אנחנו צריכים להחליט. השאלה שבאמת עולה על הפרק היא האם אנחנו צריכים היום להוציא החלטה נאמר על הקטע שאתה אומר שזה על בטוח. או לתת החלטה מלאה ואז יש לנו את הפניה למבקר המדינה. ופה יש הצעה של אורנה לין שהיא מציעה, אני עוד לא רוצה להביע דעה, אני רוצה לשמוע את דעתכם, שמועצת העיתונות תפנה למבקר המדינה שקיבל פניה בעניין כדי להודיעו על כוונתה לבדוק את המקרה על פי כללי האתיקה של מועצת העיתונות. בהנחה שבדיקה זו לא נעשתה על ידי משרד מבקר המדינה. אריק בכר: אני רוצה להזכיר לכם שערוץ 10 נמצא בסכנה קיומית אמיתית. צריך לכלול אולי הכול. יוסי בר-מוחא: כפי שעובד משרד מבקר המדינה, אני חושש, פניה למבקר המדינה בבקשה כלשהי תוריד אותו מהצורך. אני מאוד מכבד אותו. אבל פה באמת, אני לא בעד. המעצה רוצה לצאת בקריאה, תצא בקריאה, ללא שום קשר למבקר המדינה. צבי רייך: אסור לנו להסתפק בטון בירוקראטי של ההודעה שתצא מכאן. הדאגה שלי היא מה קורה עם עיתונאי בידיעות אחרונות שאומר לעורך שלו עזוב אותך בוא נרד מזה בכלל. יש דבר שנקרא צ'ימינג אפקט והוא בעייתי מאוד. לכן אנחנו צריכים למצוא את הדרך לומר משהו עם קול הרבה יותר ברור. (מדברים ביחד) נעמה כרמי: אני חוששת שהצעה של חיים היא מציגה את מועצת העיתונות כחלשה. אני מצד אחד מסכימה מאוד עם אורנה אני חושבת שזה גם חלק מהתנהלות של המועצה שגוף אחד בודק אנחנו לא יכולים לבדוק ולכן כן הייתי מחכה לעשות את הפניה הזאת. אלא אם כן רוצים להיכנס לעובי הקורה ואז צריך להגיד הרבה יותר ממה שאתה אמרת. כי רק להגיד "אני מברך על זה שמבקר בודק". חיים שיבי: מי שלא מבין את מה שאני אומר כנראה לא קורא בין השיטין אני אומר שאנחנו פה עומדים צמוד לתיק הזה, רואים בו מקרה מבחן שאנחנו חייבים להיכנס לעובי הקורה. מאחר ויש בדיקה אנחנו ממתינים לתוצאות. עמוס שפירא: אני רוצה להוסיף לנוסח של חיים. אפשר להוסיף ולומר שבדיון שהתקיים התעוררו תמיהות קשות לגבי נוסח ההתנצלות ונסיבותיה. לומר משהו קונקרטי ולו חלקי. (מדברים ביחד) דליה דורנר: אני רוצה ללכת הביתה. תקשיבו. אני חושבת שהתגבשה פה איזה שהיא הצעה משולבת שאחר כך נשב וננסח אותה. והיא אומרת מצד אחד ברמה של עובדות בדיוק מה היה כן היה, גם שמעתי אותך, לא יודעת. מבקר המדינה בודק את זה, נראה מה לעשות. מצד שני הנוסח הוא בעייתי. לכן אפשר לכתוב משהו. אני רוצה לקבל הסכמתכם ואחר כך ננסח את זה. אנחנו נאמר שהיה דיון בעניין הזה. ששמענו גם טענות עובדתיות של שני הצדדים. אבל העניין מתברר במבקר המדינה מבחינה עובדתית ואנחנו נדון בזה, אבל כבר בשלב זה חברים הביעו דעה או טענה או דאגה מהנוסח. אני רוצה לכתוב שני דברים. אל"ף שמעתי דברים לכאן ולכאן, מה שזה נכון ושמבקר המדינה בודק. ושחברים הביעו דעות כאלה וכאלה, וגם זה נכון. כרגע זה מה שיש. שלושה דברים ואתה לא צריך להסתייג. בוודאי נשמע אותך, ואני אמרתי לרביב שיבוא. הוא לא בא. הוא חשב שזה אישי, אין אצלי אישי. אני לא מכירה אותו. אם הוא כותב לי מכתב, אישי אין אצלי כלום. וככה גם אריק בכר השיב לו. דובר: לגבי נוסח ההתנצלות, הרי לא מדובר בעוד התנצלות, על התנצלות לא מידתית וחסרת תקדים ולצד התמיהות הקשות שצריך לעלות לגביה צריך גם להדגיש את הצד הזה. כי באמת לא היה כזה דבר בסצנת העיתונות הישראלית מעולם וצריך לחדד את העניין הזה. רותי יובל: אני רוצה להקריא איזה שהוא משפט שמלמד על הסגנון. This Avner Hofstein and his editor should be kicked out of any dealing with the news and not to ... big news. (מדברים ביחד) אריק בכר: אפשר לנעול את הישיבה. דליה דורנר: תודה רבה. - הישיבה נעולה-