יום ה', ח’ בתמוז תשע”ח
מועצת העיתונות בישראל, מתנערת מן ההאשמות כלפי העיתון "ישראל היום", החברים במועצה, באשר להחלטת בית הדין לאתיקה, בנושא "פרסום סקרים בתקשורת, על דעת הציבור היהודי בלבד, אלא אם יש הצדקה עניינית לכך". "ישראל היום" היה כלי התקשורת היחיד שהודיע כי יקיים את החלטת בית הדין לאתיקה ויפרסם החלטתה במלואה.
 
 
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, השופטת (בדימוס) דליה דורנר, אירחה בלשכתה בבית המשפט העליון בירושלים, את העורך הראשי של העיתון "ישראל היום", בועז ביסמוט ואת מנכ"ל המועצה, מוטי רוזנבלום. בפגישה, שהתנהלה ברוח טובה, לא נתגלו חילוקי דעות כלשהן בין השופטת לעורך הראשי. "חברותה של "ישראל היום" במועצת העיתונות, חשובה מאד ואין להקל ראש בכך. יחד עם זאת אנו חייבים לשמור על בית הדין לאתיקה ועל קיום החלטותיו", ציינה השופטת. על-כך הודיע ביסמוט כי "ישראל היום" תקיים את החלטת בית הדין כלשונה, כבר ביום שלישי הקרוב (12 ביוני 2018) והוסיף: "עוד פגישה מעניינת עם השופטת דורנר, ללא חילוקי דעות"...
 
 
אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן, קיבל את פנינו בצומת קורסי ומכאן ואילך לקח על עצמו את תפקיד המארח שהוא גם המדריך ומורה הדרך, לחברי מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, יחד עם חברי בתי הדין לאתיקה וכל זאת במסגרת הכינוס הארצי השלישי אותו החלטנו לקיים ברמת הגולן...
 
 
נשיאת מועצת העיתונות, השופטת (בדימוס) דליה דורנר וחברי המליאה, משתתפים בצערה של מ"מ הנשיאה, עו"ד ארנה לין, במות האם, רות לין חושי ז"ל. המשפחה יושבת שבעה ברחוב דרך הים 117, חיפה בין השעות 16.00-20.00.
 
 
מועצת העיתונות קוראת לדובר צה"ל לחקור ביסודיות את נסיבות מותו של הצלם העיתונאי הפלשתינאי יאסר מורתגא, בירי צה"ל במהלך ניסיונות לבלום הסתערות פלשתינאית לעבר הגדר ברצועה. בתגובה למסר של שר הביטחון אביגדור ליברמן והמילים - "צלם או לא צלם", אומרת המועצה כי על השר להגן על הבידול המאפשר לצלמים ועיתונאים להגיע לכל זירה ולתעד את הקורה בה.על מפקדי צה"ל לפעול להטמעת הצורך להגן על לובשי איפוד press מכל צד של הגדר וגם בתרחישי קיצון. המועצה תעקוב מקרוב אחר חקירת נסיבות מותו של מורתגא ותפרסם את מסקנותיה לאחר שהתחקיר יסתיים.
 
 
"גם כאשר זה לא נעים לנו, בין אם מימין ובין אם משמאל; עיתונות ותקשורת הן מוסד חשוב בדמוקרטיה", אמר הנשיא *** נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר התריעה מפני ההתקפות הקשות על התקשורת, תוך סימון עיתונאים. "דיבורים כאלה באווירה קשה וטעונה, עלולים לסכן בני אדם פיסית. חשוב לזכור: לא העיתונאי המציא את החקירה. הוא 'המביא', השליח, זוהי חובתו. העיתונאי ממלא את תפקידו" ****************** ************ בצילום: נשיאת מועצת העיתונות בישראל ושופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, ראש עיריית לוד יאיר רביבו ונשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ****************** ******************* * צילומים: קובי גדעון/לע"מ
 
 
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה. מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים.אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
 
 
מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת בית משפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, מזהירה כי הסימון החוזר ונשנה של ראש הממשלה את התקשורת כאויב הזומם "הפיכה" היא סכנה לאופיה הדמוקרטי של החברה בישראל. מועצת העיתונות דוחה את ניסיונותיו החוזרים ונשנים של בנימין נתניהו לערבב את התקשורת בהליכי החקירות נגדו, שמתבצעים על פי חוקי מדינת ישראל.
 
 
מועצת העיתונות בישראל קוראת לכנסת ולממשלה לחדול מקידום הצעות חוק שתוצאתן עלולה לפגוע קשות בעבודת התקשורת והעיתונות בכלל, ובעיתונות החוקרת בפרט. בעיקר מדובר על הצעת החוק המכונה "חוק ההמלצות" ועל הצעת החוק המכונה "חוק ההקלטות", שקבלתן תמנע מעיתונאים לבצע את עבודתם נאמנה ולספק לציבור מידע שראוי וחיוני שיקבל במדינה דמוקרטית.
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם היום הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית.בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר. אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
 
 
העיתונאי והפרשן המשפטי הוותיק של קול ישראל, פרופ' משה נגבי הלך לעולמו בתום מאבק קשה במחלת הסרטן. נגבי היה פרופסור במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. כפרשן משפטי הוא עסק בעיקר בעניינים אקטואליים, והרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם, חופש העיתונות, שמירת החוק והדמוקרטיה ובטוהר המידות של אנשי ציבור. בשם נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר וחברי המועצה, אנו שולחים את תנחומינו למשפחה.
 
 
האיגוד, המייצג 360 כלי תקשורת, רשתות שידור ועיתונאים בתחומי הטלוויזיה, הרדיו, הפרינט, הצילום והמרשתת, משלושים ושתיים מדינות, עתר לבג"צ בדרישה מבית המשפט להורות למשטרה להפסיק את הגבלת הכניסה של עיתונאים למתחם הר הבית בירושלים בכלל ודרך שער האריות בפרט
 
 
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
 
 
מועצת העיתונות תובעת מהיועץ המשפטי ומפרקליט המדינה לספק הסברים לגבי נחיצות הפשיטה על הוצאת הספרים של ידיעות אחרונות, והחרמת כתבי יד נוספים בנושאים פוליטיים ומדיניים, מלבד זה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בייחוד שהדבר נעשה שלא על דעת הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, כלומר שלא מסיבות ביטחוניות חד-משמעיות.
 
 
תגובת מועצת העיתונות לתיקונים לחוק השידור הציבורי: מועצת העיתונות בישראל פרסמה הערב (23 באפריל 2017), בתום ישיבת המליאה, את התייחסותה לתיקונים לחוק השידור הציבורי, שאחד מהם אושר היום בממשלה ובוועדת השרים לענייני חקיקה:
 
 
"מועצת העיתונות בישראל מגנה בחריפות את הפגיעה החמורה והנמשכת של הממשלה והמערכת הפוליטית בשידור הציבורי בישראל", כך נאמר בהחלטת מליאת מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בתום ישיבת חירום של שהתקיימה ב"בית הסופר" בתל אביב.
 
 
נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, פנתה במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בקריאה לפרסם בהקדם האפשרי את ההקלטות מהשיחות שהתנהלו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות", מר ארנון מוזס.
 
 
לרגל שנת ה 60 להקמתה של נצרת עילית, התקיימה ישיבה חגיגית מיוחדת, בהשתתפות נציגי מועצת העיתונות בישראל, בראשם הנשיאה - שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר וראש עיריית נצרת עילית, רונן פלוט
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, מוקיע בחריפות את בחירת המילים של רוגל אלפר בביקורת שכתב ב"הארץ" על תכנית הטלוויזיה "הנעלמים" ששודרה בערוץ 2 בהגשת יואב לימור (בצילום).
 
 
מועצת העיתונות קוראת למשטרת ישראל ולעומדים בראשה לרענן את נהליה בכל הקשור לחקירת עיתונאים. זאת בעקבות חקירת כתב "הארץ" ניר גונטז'. משהתברר למשטרת ישראל כי "המטריד" האלמוני הוא עיתונאי, העושה את מלאכתו נאמנה, לא היה מקום לחקירה נוספת.
 
 
צוות התגובות של מועצת העיתונות בישראל, פרסם אתמול את ההודעה הבאה המתייחסת לתגובת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתחקיר של אילנה דיין, בתכנית "עובדה": "הזכות לתגובה על המתפרסם בתקשורת הינה זכות יסוד בכללי האתיקה העיתונאית. מועצת העיתונות מוחה על כך, שהתגובה של ראש הממשלה אתמול לתחקיר "עובדה", חרגה מהמקובל, לא התייחסה לממצאי התחקיר והפכה לכתב אישום אישי כנגד ד"ר אילנה דיין".
 
 
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
 
 
מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, החליטה לפרסם בציבור הודעה חריפה המגנה כל ניסיון לפגוע בעיתונאים או לאיים עליהם, בזו הלשון: "מועצת העיתונות מגנה בתוקף איומים כלפי עיתונאים בגין עבודתם העיתונאית".
 
 
כך הגיבה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, ביומן הבוקר של קול ישראל, על החלטת שר הביטחון ליברמן, לזמן את מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, ל"שיחת נזיפה", בגלל שידור התכנית על המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.
 
 
מליאת מועצת העיתונות בישראל, בראשותה של הנשיאה, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, קראה אמש לממשלת ישראל לשים אל ליבה לחשיבות הרבה בקיומו של רצף בשידור ציבורי מתפקד, עשיר ומקצועי. "פגיעה ברצף זה תהיה בכייה לדורות", נאמר בהודעה.
 
 
אל"מ אריאלה בן-אברהם, שנכנסה באחרונה לתפקיד הצנזורית הראשית, הוזמנה למועצה להציג את הסיבות בגללן דרשה מבעלי חשבונות ברשתות חברתיות לקבל אישור מוקדם לפני פרסום. "לא רוצים ולא יכולים לשלוט בכל המידע".
 
 
גם בסוכנות הידיעות "רויטרס" הופיע השבוע, כנראה לראשונה ב-165 שנות ההיסטוריה שלה – תוכן חדשותי שמומן על ידי גוף מסחרי. (בצילום: הגילוי הנאות בדיווח הסוכנות).
 
 
המועצה הקימה ועדה שתנסה למצוא נוסחה ראויה לבידול בין חדשות לפרסומות – על כל צורותיהן – בעידן התקשורת הדיגיטאלית.
 
הערעור שבפנינו הוגש על-ידי המערערת, ולא הובאה בפנינו השאלה האם די בראיות שניצבו בפני הערכאה הדיונית כדי לבסס טענה בדבר הדרה של מגזר מסוים על-ידי כלי תקשורת מסוים, ובפרט, הדרה של המגזר הערבי על-ידי הנילונים. משכך, לא ראינו לנכון לשנות את קביעותיו של בית הדין קמא בעניין. לאור זאת, ומתוך הנחה ש-ynetוישראל היום אכן מפרסמים דרך קבע סקרים שנערכו רק בקרב הציבור היהודי על אף שהם רלוונטיים לכלל הציבור, ומשכך הם מדירים את הציבור הערבי, כפי שעולה מהחלטתו של בית הדין קמא, החלטנו לקבל את הערעור ככל שהוא נוגע לפרסום ב-ynet מיום 23.1.2017 ולפרסום ב"ישראל היום" מיום 22.2.2017 ולקבוע כי פרסומים אלה עמדו בניגוד לסעיף 14 לתקנון.

בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות תיק: 26/2017 בפני: עו"ד יונתן רז, יו"ר אריה המר, חבר מעוזיה סגל, חבר יונת פרילינג, חברה יוסי קיסטר, חבר המערערת: הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ ג ד הנילונים: כלי התקשורת ישראל היום, ידיעות אחרונות, ynet, בשבע, מעריב, ג'רוזלם פוסט בשם המערערת: עו"ד אלעד מן בשם הנילונים: --- החלטה בפנינו ערעור על החלטת בית הדין לאתיקה מיום 3 בדצמבר 2017 (הדיינים דורית שריד, עליזה ז'זק ועו"ד יגאל בורוכובסקי). התלונה וטענות הצדדים 1. עניינה של התלונה באופן שבו נערכים ומפורסמים סקרים בכלי התקשורת. המערערת טענה כי סקרים שנערכים על ידי כלי התקשורת, וסקרים אחרים שמפורסמים בכלי התקשורת כעניין שבשגרה, מתייחסים לאוכלוסייה היהודית בלבד, ומשכך הם "מדירים את האוכלוסייה הערבית". המערערת הביאה בתלונתה מספר דוגמאות, אשר הדגימו, לטענתה, את העובדה שמדובר בתופעה רחבה, הרווחת בקרב אמצעי תקשורת רבים. תופעה זו – כך טענה המערערת – מהווה הפרה של סעיפים 14, 2, 3(א), 4(א), 6(ג) ו-6(ד) לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. 2. תשובותיהם של הנילונים – אלה אשר השיבו לתלונה - כללו התייחסויות פרטניות לפרסומים נגדם יצאה המערערת, והתייחסויות כלליות לעבודה העיתונאית הקשורה בפרסום סקרים. בין טענותיהם של הנילונים נטען שלעיתים עמדתו של הציבור היהודי חשובה כשלעצמה ויש עניין ציבורי בפרסומה. כמו כן, הנילונים גרסו שכאשר עיתון מדווח על סקר אשר נערך על-ידי גורם חיצוני ולא על-ידי העיתון עצמו, אין לו אחריות על הכלים הסטטיסטיים והאחרים הקשורים בסקר, והדיווח על הסקר מהווה שיקוף של מציאות, ולא יצירה של מציאות. אם הסקר מדיר אוכלוסייה מסוימת - כך נטען - יש להפנות טענה זו לעורך הסקר, ולא לעיתון. עוד נטען על-ידי הנילונים, כי לעיתים די במתן גילוי נאות כי סקר מבוסס על מדגם מקרב הציבור היהודי בלבד, אף אם הדבר אינו משתקף בכותרת הפרסום. החלטת בית הדין 3. בין הדין לאתיקה נדרש לתלונה בהרחבה. ראשית, בית הדין קבע כי העדר גילוי נאות על כך שסקר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, מהווה עבירה על סעיף 4 לתקנון האתיקה האוסר על פרסום "דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף". שנית, בית הדין קבע כי כותרת של פרסום סקר, המציגה את הסקר כעמדת ה"ישראלים", "תושבי ישראל" או ה"ציבור", בעוד שהסקר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, מהווה הטעייה. פרסום כותרת כזו, אליבא דבית הדין, עומד בניגוד לסעיפים 4(א) ו-6(ד) לתקנון האתיקה. לאור זאת, בית הדין קבע כי "במקרה בו ניתן להצדיק ביצוע או דיווח על סקר הכולל יהודים בלבד – יש להכתירו בכותרת אמיתית 'היהודים תומכים ב...'" - כך לשון בית הדין. 4. לאחר שנדרש בדין הדין לעניינים הנוגעים לאופן פרסום ידיעות העוסקות בסקרים, פנה בית הדין לדון בשאלה שבלב העניין, קרי, האם פרסום סקרים הכוללים מדגם של הציבור היהודי בלבד מהווה עבירה אתית. שאלה זו נסבה על סעיף 14 לתקנון האתיקה, האוסר על פרסום גזעני או מפלה. בית הדין קבע כי יש מקום לערוך סקר בקרב אוכלוסייה מסוימת "כל עוד רלוונטי הדבר לנושא הכתבה". לדעת בית הדין, "בסוגיית צבא, ביטחון, הסדרי שלום ועוד – קיים עניין ציבורי לדעת מהי עמדתו של הציבור היהודי בלבד" אולם ביחס ל"טעמים צרכניים ושאלות ציבוריות כלליות – אין בדרך כלל הצדקה עניינית לדגימת הציבור היהודי בלבד". 5. על רקע זה, בית הדין קבע כי בחלק מהכתבות שבגינן הוגשה התלונה הייתה הצדקה עניינית וציבורית לבחינת עמדת הציבור היהודי בלבד, ובחלק מהכתבות לא הייתה הצדקה לעשות כן. כך, למשל, נקבע ביחס לכתבה העוסקת בפינוי התנחלויות – בלשון בית הדין – כי "קיימת הצדקה עניינית וציבורית לבחינת עמדת הציבור היהודי. עמדתו של רוב הציבור הערבי בהקשר זה ידועה, ובבחירת העיתון יכול לדווח על עמדות הציבור היהודי – אין משום הדרה של הציבור הערבי". 6. הסוגיה האחרונה בה דן בית הדין הייתה האם ישנו מקום להבחין בין סקרים אשר נערכים על-ידי כלי התקשורת, לבין סקרים אשר נערכים על-ידי גורמים אחרים ומדווחים בכלי התקשורת, קרי, האם כאשר הסקר נערך על-ידי צד שלישי, ניתן לדווח על ממצאי הסקר אף אם הם מתייחסים לעמדת הציבור היהודי בלבד מקום שלא הייתה הצדקה לכך. מההחלטה עולה כי בין הדין התלבט בעניין, אך בסופו של דבר השתכנע מטענת המערערת כי "במקרה בו המדווח מדווח באופן קבוע ושיטתי בדרך מסוימת... אין הוא יכול להתנער מתפקידו כמתווך מציאות, וכמאסדר של הזירה הציבורית, ולא רק כמתאר אותה". לאחר שהביא בית הדין מובאות ממגילת העצמאות ומכתביהם של בנימין זאב הרצל, זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, קבע בין הדין כי אין להבחין בין פרסום סקר שערך כלי תקשורת לבין דיווח על סקר שערך צד שלישי, וכי ביחס לשניהם ניתן לייחד את הסקר לאוכלוסייה מסוימת מקום שישנה הצדקה לכך. בפני בית הדין עמד גם טיעון כלכלי, לפיו עריכת סקרים בקרב האוכלוסייה הערבית הינה יקרה יותר. בית הדין קבע כי לא הובאו בפניו ראיות לעניין זה, ודחה את הטיעון. 7. בסיכומו של דבר, בית הדין קבע כי אין לפרסם דרך קבע סקרים המדווחים על דעתו של הציבור היהודי בלבד – אלא אם יש לכך הצדקה עניינית. פרסום סקרים שאינם כוללים את הציבור הערבי, מהווה הדרה של הציבור הערבי מהמרחב הציבורי והעיתונאי, ועבירה אתית על תקנון מועצת העיתונות. בית הדין הרשיע את כל הנילונים בעבירה על סעיף 14 לתקנון האתיקה, הזהיר את הנילונים והורה להם לפרסם את החלטתו, בנוסח אשר הוא קבע. הערעור 8. המערערת טוענת כי בית הדין שגה בקביעותיו כי ניתן להניח מהי דעתו של ציבור מסוים, ומשכך לא לסקור את עמדתו. גישה זו, כך סבורה המערערת, מהווה מינה וביה הדרה של אוכלוסייה כזו או אחרת בשל הנחות מוצא חסרות בסיס. לדעת המערערת, סקרים שנושאיהם והשאלות בהן הם עוסקים הם רלוונטיים לכלל הציבור ולא רק לחלק ממנו, ראוי שיערכו בקרב כלל האוכלוסייה. לדעת המערערת אין מקום לקבוע סטנדרט אחד ביחס לנושאים מדיניים ופוליטיים וסטנדרט אחר ביחס לנושאים אחרים, וסקרים שעניינים רלוונטי לכלל האוכלוסייה בישראל, צריך שייערכו בקרב כלל האוכלוסייה. המערערת מבקשת שנהפוך את החלטתו של בית המשפט קמא ביחס לשני פרסומים – פרסום ב-ynet מיום 23.1.2017 בדבר עמדת הציבור היהודי לגבי פינוי התנחלויות ותמיכה בפתרון שתי המדינות; ופרסום ב"ישראל היום" מיום 22.2.2017 בדבר סקר אודות מתן חנינה לאלאור עזריה – ונקבע כי פרסומים אלה היו משום אפליה אסורה לאור הוראת סעיף 14 לתקנון. 9. ידיעות אחרונות השיב לערעור כי הוא אינו מסכים לקביעותיו הפרטניות של בית הדין, אשר "הכניס לסל אחד" את ידיעות אחרונות – המקפיד לדבריו על עריכת סקרים בקרב כלל הציבור ורק דיווח על סקרים שגופים אחרים עשו – יחד עם אמצעי תקשורת אחרים שיזמו הזמינו ופרסמו "סקרים ליהודים בלבד". ידיעות אחרונות הביע תמיהה על החלטתו של בית הדין, אולם הודיע כי אין בכוונתו לערער עליה. דיון 10. טרם הדיון בשאלות העיקריות שבפנינו, נבקש להתייחס למספר עניינים מקדמיים בעלי אופי פרוצדוראלי. לדיון בערעור התייצב אך ורק בא כוח המערערת, עו"ד אלעד מן, ואילו הנילונים בחרו שלא להתייצב. אנו מסתייגים מהחלטתו של "ישראל היום" - כמו גם מהחלטתם של יתר הנילונים, למעט "ידיעות אחרונות" - שלא להגיב להודעת הערעור, ומהחלטתם של כל הנילונים שלא להתייצב לדיון. 11. בדיון נכח גם עיתונאי ה"עין השביעית" אורן פרסיקו, אשר מאמר ביקורת שפרסם על החלטת בית הדין נכלל בהודעת הערעור, כחלק ממנה. מר פרסיקו שלף מתיקו מצלמה על מנת לצלם את בית הדין. בית הדין ביקש ממר פרסיקו שלא לצלם ולא להקליט את הדיון. בקשתו של בית הדין עוררה התנגדות מצד מר פרסיקו ומצד בא כוח המערערת. לא מצאנו לנכון לפסוק בעניין זה, ואנו סבורים שעניין פומביות הדיון בבית הדין וגבולותיה מתאים יותר לדיון והחלטה של מליאת מועצת העיתונות. 12. בטיעונו על פה טען בא כוח המערערת כי העיתון "ישראל היום" הפר את החלטת בין הדין בכך שלא פרסם את המודעה אשר נדרש לפרסם ובכך שהוא ממשיך לפרסם פרסומים אודות סקרים אשר לא עולים בקנה אחד עם החלטת בית הדין. בא כוח המערערת ביקש שבשל הפרות אלה, נורה על השעייתו של "ישראל היום" ממועצת העיתונות למשך חודש ימים. טענה זו לא הובאה בהודעת הערעור, ומשכך החלטנו שלא לדון בה. אם אכן "ישראל היום" לא פעל בהתאם להחלטת בית הדין, יכולה הנשיאות לפעול כפי שמאפשר לה סעיף 51(ד) לתקנון המועצה. 13. המערערת ביקשה להביא בפני בית הדין ראיות נוספות, אולם החלטנו, לאור הוראת סעיף 52(ה) לתקנון מועצת העיתונות, שלא להידרש לראיות אלה, שכן לא ראינו טעמים מיוחדים של עשיית צדק המחייבים זאת. 14. כעת נפנה לשאלות המהותיות שבפנינו. שאלות אלה, כפי שנראה בהמשך, נוגעות בלב ליבם של חופש העיתונות וחופש הביטוי. הן עוסקת בתוכן ולא בצורה, ומשכך נזכור היטב: עלינו ללכת בזהירות רבה - בחרדת קודש ממש. 15. נאמר מיד כי אנו סבורים שבית הדין בערכאה הראשונה הגיע למסקנות ראויות ביחס למקרה הכללי של פרסום סקרים, אולם ראינו לנכון להעמיד את הנמקתנו על יסודות אחרים, בפרט לאור זאת שבית הדין בחר להפליג למחוזות רחוקים, ואף רחוקים מידי (ראו למשל סעיפים 25 ו-33-29 להחלטתו). מסקנתנו שונה ביחס לכלל שקבע בית הדין בדבר סקרים מדיניים ופוליטיים, שעליו נסב ערעור זה. ביחס לחלק זה בהחלטת בית הדין החלטנו לקבל את הערעור, כפי שנראה בהמשך. עריכת סקרים ופרסומם 16. התלונה שבפנינו נסבה על שמונה פרסומים בדבר סקרים: ארבעה פרסומים של "ישראל היום" (בהם פרסום מיום 1.5.17 בו נכתב בכותרת המשנה ש-89% מתושבי המדינה גאים להיות ישראלים ו-69% אומרים: "טוב לחיות כאן", כאשר הסקר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד; ופרסום מיום 22.2.2017 בדבר סקר שעסק במתן חנינה לאלאור עזריה אשר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד); פרסום אחד של "בשבע" (אשר עסק בסקר דעת קהל בדבר ראש ממשלה דתי, שנערך בקרב הציבור היהודי בלבד); פרסום אחד של "ג'רוזלם פוסט" מיום 12.1.2017 (בדבר סקר פוליטי שנערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, כאשר בכותרת נכתב שהסקר מבטא את עמדת "הישראלים"); פרסום אחד של אתר ynet מיום 23.1.2017 (בדבר סקר מדיני שבוצע על-ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי בדבר שאלות מדיניות אשר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד); ושני פרסומים ב"ידיעות אחרונות" (פרסום מיום 7.2.2017 בדבר סקר שנערך על-ידי גורם שלישי בדבר שימוש בסיסמאות עבור מחשבים שנערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, ופרסום מיום 31.1.2017 באשר ליעד התיירות המועדף על ישראלים שנערך על-ידי גורם חיצוני, בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד). 17. סקר הינו כלי מהכלים העומדים לרשות עיתון. כאשר עיתון עושה שימוש בכלי הזה, עליו לעשות בו שימוש הולם. העיתונאי אינו סוקר. הסוקר הוא הגורם המקצועי האמון על בניית הסקר ועריכתו. אולם, כאשר עיתון מזמין סקר, עליו לדרוש מהסוקר לפעול בצורה מקצועית, ועליו לפקח שכך נעשה. כך, למשל, אם הסקר נועד לבחון את עמדתו של כלל הציבור, על העיתון לוודא עם הסוקר שהמדגם שנבחר אכן מייצג את כלל הציבור. על העיתונאי לשאול, להקשות ולפקח. אכן, בהזמנת סקר, כמו בכל פעולה אחרת, על העיתון להגיש לציבור שרות מקצועי, הוגן ואחראי (ראו סעיף 2 לתקנון האתיקה), ולפעול בזהירות ראויה (ראו סעיף 5 לתקנון האתיקה). 18. השאלה מהו סקר ראוי וכיצד יש לערוך סקר מקצועי, חורגת, כמובן, מגדר העניין שבפנינו. עם זאת, ראינו לנכון לציין שבמסגרת הדיון הער בשאלות הללו, ארגונים שונים הציעו כללי best practice לעריכת סקרים ואף עסקו בשיקולים אתיים בעריכת סקרים. ברור כי לשמירת אמון הציבור בעיתונות, שומה על עיתונים ועיתונאים לשקוד על רמת השירות בפרסום סקרים, עניין המערב יחד מומחיות מקצועית, סטנדרטים עיתונאיים ושאלות אתיות נכבדות, אשר הדיון בהן ראוי לא רק בבית הדין, אלא גם מהווה כר פורה לפעילות המועצה. 19. במסגרת אחריותו של העיתון להגיש שירות מקצועי, ראוי שהעיתון ייתן לקוראיו נתונים אודות הסקר, ויאפשר לקוראים להתרשם ממהימנותו. כך, למשל, ראוי שהעיתון יתאר את פרוצדורת הדגימה (כמו למשל האם מדובר בסקר שנערך על בסיס מדגם מייצג או בסקר אקראי באמצעות שאלות באתר אינטרנט), את טעות הדגימה וכיוצא באלה. נראה כי בחלק מהמקרים הדבר אכן נעשה. 20. ברי כי כאשר מפורסמות תוצאותיו של סקר, על העיתון לפרסם אותן באופן מדויק, כמתחייב מסעיף 4(א) לתקנון האתיקה, ועל הכותרת להיות מהימנה, כפי שמורה סעיף 6(ד) לתקנון. לאור זאת, פרסום סקר אשר נערך בקרב אוכלוסייה מסוימת כאילו נערך בקרב כלל הציבור, מהווה הפרה של תקנון האתיקה. באופן דומה, פרסום כותרת ממנה משתמע שסקר נערך בקרב כלל הציבור או כלל ה"ישראלים" בעוד שהסקר נערך רק בקרב אוכלוסייה מסוימת ואינו משקף את דעת כלל הציבור, מהווה גם הוא הפרה של תקנון האתיקה. ככלל, כאשר סקר נערך בקרב אוכלוסייה מסוימת, פרסום עובדה זו נוגע עניינת לנושא הפרסום, והוא חיוני על מנת לעמוד בדרישות התקנון הנוגעות למהימנות הפרסום (השוו: סעיף 14 לתקנון האתיקה). 21. עד כאן בעניין המסגרת של כללי האתיקה לעריכת סקרים ופרסומם, וכעת לשאלה המרכזית שבפנינו. עריכת סקרים בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד 22. האם כללי האתיקה העיתונאית מחייבים את כלי התקשורת המרכזיים לערוך סקרים בקרב כלל הציבור בישראל, ולא רק בקרב הציבור היהודי? 23. בית הדין קמא קבע, כאמור לעיל, כי "אין לפרסם דרך קבע סקרים המדווחים על דעתו של הציבור היהודי בלבד – אלא אם יש לכך הצדקה עניינית. פרסום סקרים שאינם כוללים את הציבור הערבי מהווה הדרה של הציבור הערבי מהמרחב הציבורי והעיתונאי, ועבירה אתית על תקנון מועצת העיתונות". 24. המערערת טוענת כי בית הדין שגה כאשר קבע שישנם מקרים בהם ניתן להניח מהי דעתו של הציבור הערבי, ומשכך ישנה הצדקה עניינית שלא לסקור את עמדתו. גישה זו, כך סבורה המערערת, מהווה מינה וביה הדרה של אוכלוסייה כזו או אחרת בשל הנחות מוצא חסרות בסיס. 25. אנו סבורים כי המערערת צודקת בטענתה זו, וכי הערכאה הדיונית שגתה כאשר ציינה שישנם מקרים בהם "רובם המכריע של הערבים מזוהים פוליטית באופן המאפשר להעריך את עמדתם", ועל בסיס זה, דעת הקהל של הציבור הערבי אינה רלוונטית באותם מקרים. ההנחה כי בעניינים מסוימים דעתו של ציבור מסוים "ידועה" או ניתנת לניחוש, מהווה הכללה בלתי ראויה, אשר עלולה לתת דרור לסטריאוטיפים ולדעות קדומות. לא ניתן להניח בנקל הנחות מסוימות בדבר דעתו של ציבור מסוים. קביעה זו הינה שגויה מיסודה, והיא מבטאת נורמה עיתונאית מסוכנת. משכך, טוב היה אילו דברים אלה של בית הדין כלל לא היו נכתבים. 26. סעיף 14 לתקנון האתיקה קובע כדלקמן: אפליה וגזענות 14. לא יפרסמו עיתון ועיתונאי דבר שיש בו משום הסתה או עידוד לגזענות או לאפליה פסולה ולא ידירו ו/או יפלו על בסיס גזע, מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית, מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית ומעמד חברתי-כלכלי. לא יציינו עיתון ועיתונאי איפיונים אלה אלא אם הם נוגעים עניינית לנושא הפרסום. המערערת מבקשת שנקרא מתוך סעיף 14 כלל גורף לפיו סקרים שנושאיהם והשאלות בהן הם עוסקים רלוונטיים לכלל הציבור ולא רק לחלק ממנו, יש לערוך בקרב כלל האוכלוסייה. לדעת המערערת אין מקום לקבוע סטנדרט אחד ביחס לנושאים מדיניים ופוליטיים וסטנדרט אחר ביחס לנושאים אחרים, כפי שקבע בית הדין בערכאה הראשונה. המערערת סבורה כי ניתן להציג במסגרת ממצאי הסקר פילוחים סקטוריאליים שונים ואת עמדותיהן של קבוצות משנה שנסקרו באופן מובחן, אך לא ראוי להדיר מן הדיווח באופן מוחלט אוכלוסייה כזו או אחרת. 27. מליאת מועצת העיתונות עסקה בהרחבה יחסית בנוסחו הנוכחי של סעיף 14, וגיבשה אותו בדיון ופשרה. הנושא של עריכת סקרים בקרב הציבור היהודי בלבד עמד לנגד עיני המליאה, ובסופו של דבר היא החליטה שלא לכלול התייחסות פרטנית אליו בסעיף 14, ולהסתפק בעקרונות כלליים. כחלק מהעקרונות הללו, החליטה המליאה לכלול בלשון סעיף 14 את המילה "הדרה" לצד המילה "אפליה". הביטוי "הדרה חברתית" נוצר והתפתח במדעי החברה במהלך המאה העשרים, ויש שמייחסים אותו להגותו של הסוציולוג אמיל דורקהיים. הדרה חברתית מבטאת מצב בו קבוצות מיעוט נדחקות החוצה ממוקדי השיח הפוליטי, החברתי והתרבותי, ואינן נהנות מייצוג ראוי ומהאפשרות להשתתף ולקחת חלק במערך החברתי, ובפרט במוקדי השפעה. היחס בין המילים "הדרה" ל"אפליה", השאלה האם איסור על אפליה כולל מניה וביה גם איסור על "הדרה", ומהן כלל ההשלכות של האיסור על הדרה מבחינת אמצעי התקשורת – כל אלה הם נושאים מורכבים, החורגים מגדר השאלה שבפנינו. אין זה גם מתפקידנו לבחון האם תוספת המילה הזו לסעיף 14 מהווה הגבלה נאותה של חופש העיתונות. לענייננו ברור, שכאשר החליטה מועצת העיתונות לקבוע את סעיף 14 כפי שקבעה אותו, היא בחרה להתייחס במפורש לקיומן של קהילות שונות בחברה הישראלית ולהטיל על העיתונים והעיתונאים חובה אתית רחבה, הכוללת גם את החובה שלא להרחיק או להוציא קבוצות מסוימות מהחברה הכללית. זוהי מצוות "הרשות המחוקקת" של כללי האתיקה העיתונאית, וחובה זו חלה גם בעת עריכת סקר ופרסומו. 28. סעיף 14 מבטא בפירוט ובהרחבה את עקרון השוויון כפי שהוא בא לידי ביטוי במלוא עוזו במישור האתיקה העיתונאית. מן הצד האחר, ניצבים, חזקים ואיתנים, חופש העיתונות וחופש הביטוי. האיזון ביניהם אינו פשוט. אנו סבורים, כי כללי האתיקה משמיעים בקול גדול שחופש העיתונות אינו החופש לפרסם דברים המדירים קבוצה מסוימת, ובפרט לא קהילה, עדה או מיעוט. משכך, צדק בית הדין קמא כאשר קבע שאין לפרסם דרך קבע סקרים המדווחים על דעת הקהל בקרב הציבור היהודי בלבד ולא לסקור דרך קבע את דעת הקהל בקרב כלל אזרחי ישראל. כאשר הסקר רלוונטי לכלל הציבור, יש לערוך אותו בקרב כלל הציבור. גם דעתנו, כפי שגורסת המערערת, כי כאשר סקר נערך בקרב כלל האוכלוסייה, בדרך כלל לא צריכה להיות מניעה מלהציג פילוחי משנה, ולהראות מהי דעת הקהל בקרב ציבורים רלוונטיים. 29. עם זאת, הדרה אינה יכולה להיבחן באופן פרטני, על בסיס פרסום בודד. הדרה היא מעשה שיטתי, היורד לשורש המבנה החברתי. כדי להראות שעיתון מסוים מדיר אוכלוסייה מסוימת בעת עריכת סקרים, אין להצביע על סקר בודד, אלא על שורה של סקרים, ולהראות סטטיסטיקה בעניין. שאלנו במהלך הדיון את המערערת האם יש בידיה ממצאים סטטיסטיים בדבר סקרים הנערכים בכלי תקשורת כלשהו או בקרב קבוצה של כלי תקשורת, ולאחר הדיון היא הודיעה לנו כי אין ברשותה ממצאים כאלה. ככלל, לעיתון ולעיתונאי שמור החופש לקבוע כי קהל קוראיו יתעניין במקרה מסוים בדעת הקהל בקרב ציבור מסוים, או כי סקר מסוים רלוונטי רק לאוכלוסייה מסוימת. כך, למשל, יכול עיתון להחליט לפרסם סקר בדבר הטרדות מיניות בעבודה שנערך רק בקרב נשים או סקר בדבר שמירת שבת בקרב הציבור היהודי. כאשר העיתון עושה כן, עליו לפרסם את הדברים לאשורם, בהתאם לעקרונות שהצגנו לעיל. אכן, צודקים הנילונים בטענתם כי עשויים להיות מצבים בהם עמדתו של הציבור היהודי מעניינת כשלעצמה ויש עניין ציבורי בפרסומה. בהקשר זה אין לקבוע מסמרות בדבר אופי הפרסומים, ולהבחין בין נושאים מדיניים ופוליטיים ונושאים אחרים, כפי שעשתה הערכאה הדיונית. ההחלטה לערוך סקר רק בקרב קבוצה מסוימת צריכה לבוא מטעמים ענייניים ומקצועיים, מצד עורך הסקר ומצד העיתונאי. היא צריכה להיות הוגנת ואחראית, כלשון סעיף 2 לתקנון האתיקה. היא צריכה להיות רלוונטית לנושא, ולא להפלות לרעה אוכלוסייה מסוימת שלא מטעמים ענייניים מובהקים. ברי, כי אם הכלל הגדול יהיה שסקרים שמפורסמים על-ידי עיתון מסוים מתייחסים לכלל הציבור הישראלי ככל שהדבר רלוונטי ואינם מדירים ציבורים כלשהם, כך ניתן יהיה להגן על מתחם שיקול הדעת העיתונאי במקרים בהם מטעמים ראויים ייערך סקר בקרב ציבור מסוים, ולהימנע מהתערבות באותם מקרים חריגים. החלטנו להשאיר בצריך עיון את השאלה האם, ובאיזו מידה, יש להבחין בעניין זה בין עיתונים המכוונים לכלל הציבור לבין עיתונים מגזריים בתפוצה מצומצמת. 30. נבקש לציין כי פרסום סקר שנערך בקרב ציבור מסוים כאילו נערך בקרב כלל הציבור או מתן כותרת ממנה משתמע כך (אף אם נאמר אחרת בגוף הכתבה), מהווים הדרה פר-סה. האמירה ממנה משתמע ש"הציבור" או ה"ישראלים" אינם כוללים מגזר מסוים מקרב אזרחי ישראל, היא מקוממת במיוחד, ומשכך היא עומדת בניגוד לסעיף 14 לתקנון האתיקה, ולא רק בניגוד לסעיפים 4(א) ו-6(ד) כפי שהראינו לעיל. זוהי, בעינינו, עבירה אתית חמורה. 31. בדומה לערכאה הדיונית, גם אנחנו לא ראינו מקום להבחין בין סקרים שנערכים על-ידי עיתון לבין פרסום סקרים שהוזמנו על-ידי צדדים שלישיים. גם בנוגע לסקרים שהזמינו גורמים אחרים, על העיתון להיות זהיר וקפדן. סעיף 5 לתקנון האתיקה מורה לעיתון ולעיתונאי לבדוק בקפדנות את מהימנותן של ידיעות אשר הוא מפרסם. על כן, בפרסום סקר שערך גורם אחר, על העיתון והעיתונאי לבדוק את מהימנות הסקר. אם גורם כלשהו מדווח שסקר שהוא ערך מגלה את דעתו של הציבור בעניין מסוים, אולם ברור שהסקר נערך באופן מגמתי ובלתי מקצועי, ייתכן שאין מקום לפרסם אותו. העובדה שהסקר נערך על-ידי גורם אחר אינה פוטרת את העיתון מלהגיש לציבור שרות מקצועי, הוגן ואחראי, ולפעול בזהירות ראויה, כאמור לעיל. מטבע הדברים, על העיתון לפרסם מיהו מזמין הסקר, מיהו עורך הסקר, ובמקרים מסוימים אף פרטים בדבר מזמין הסקר, על מנת ליתן בידי הקוראים את מלוא ההקשר. באופן דומה, פרסום חוזר ונשנה של סקרים שערכו צדדים שלישיים רק בקרב ציבור מסוים, עשוי לגרום להדרה של ציבורים אחרים. יש לדווח אודות סקרים שערכו צדדים שלישיים בקרב ציבור מסוים למרות שהיה עניין לערוך אותם בקרב כלל הציבור במקרים חריגים, בהם יש עניין בפרסום, ותוך מסירת מלוא המידע לקוראים (ואף צירוף דברי ביקורת). 32. המערערת מבקשת שנהפוך את החלטתו של בית המשפט קמא ביחס לשני הפרסומים הנזכרים בסעיף 8 לעיל. כפי שנאמר לעיל, אנו מסתייגים מדבריו של בית הדין קמא מהם עולה שההצדקה לערוך את הסקרים הללו בקרב הציבור היהודי בלבד היא שניתן לנחש מהי עמדתו של הציבור הערבי ביחס לאותן סוגיות. אנו סבורים כי הסקרים אליהם מתייחסים הפרסומים האמורים רלוונטיים לכלל הציבור הישראלי, ולאור הוראת סעיף 14 לתקנון, ראוי היה לערוך אותם בקרב כלל הציבור. אילו היה ברור שהנילונים מקפידים על עריכת סקרים שרלוונטיים לכלל הציבור בקרב כלל הציבור, ייתכן שהסקרים הנדונים היו נופלים לגדר אותם מקרים חריגים בהם יש לאפשר, במסגרת שיקול הדעת העיתונאי, לערוך סקרים בקרב ציבור מסוים. 33. הערעור שבפנינו הוגש על-ידי המערערת, ולא הובאה בפנינו השאלה האם די בראיות שניצבו בפני הערכאה הדיונית כדי לבסס טענה בדבר הדרה של מגזר מסוים על-ידי כלי תקשורת מסוים, ובפרט, הדרה של המגזר הערבי על-ידי הנילונים. משכך, לא ראינו לנכון לשנות את קביעותיו של בית הדין קמא בעניין. לאור זאת, ומתוך הנחה ש-ynet וישראל היום אכן מפרסמים דרך קבע סקרים שנערכו רק בקרב הציבור היהודי על אף שהם רלוונטיים לכלל הציבור, ומשכך הם מדירים את הציבור הערבי, כפי שעולה מהחלטתו של בית הדין קמא, החלטנו לקבל את הערעור ככל שהוא נוגע לפרסום ב-ynet מיום 23.1.2017 ולפרסום ב"ישראל היום" מיום 22.2.2017 ולקבוע כי פרסומים אלה עמדו בניגוד לסעיף 14 לתקנון. 34. הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 33 לעיל. עם זאת, לא ראינו לנכון לשנות את החלטתו האופרטיבית של בית הדין קמא כאמור בסעיף 35 להחלטתו. משכך, אנו מורים לכל הנילונים אשר טרם פרסמו את הפרסום עליו הורה בין הדין, לפרסם את הפרסום לאלתר, ובכל מקרה בתוך 7 ימים ממועד פרסום החלטה זו, וזאת בהדגשה ראויה. ניתנה היום, ב' בסיון, התשע"ח (16.5.2018) ____________________ עו"ד יונתן רז ____________________ אריה המר ____________________ מעוזיה סגל ____________________ יונת פרילינג ____________________ יוסי קיסטר