יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 38
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
אתר האינטרנט ננזף ע"י בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות על פרסום קמפיין "שתולים"

בפני בית הדין לאתיקה תיק: 04/2016 של מועצת העיתונות בפני: עו"ד חנוך קינן – יו"ר מר מוטי רוזנבלום – חבר מר יצחק פרי – חבר בעניין: תלונת יריב אופנהיימר - נ ג ד - YNET החלטה מכח מינוי שקיבלנו מאת המשנה ליו"ר בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, נתבקשנו לדון בתלונת המתלונן בתיק זה, ככל שנוגעים הדברים להסכמה לפרסום בתשלום, באתר YNET (להלן: "האתר"), של "קמפיין" הממומן ע"י תנועת "אם תרצו". באותו האתר, כפי הנטען בפנינו, פורסם קמפיין "השתולים", שם הוצגו תמונות מרוטשות, בצד שמות אזרחים ישראלים, של פעילי עמותות שמאל, כשתולים ובוגדים, אשר מגנים על מחבלים. כפי הנטען. בהתייחס לפרסום האמור, הגיש המתלונן, ביום 17/1/2016, תלונה למועצת העיתונות, ובה פרוט של הקובלנה, המייחסת לנילון, פרסום, הנושא אופי הסתה פוגענית, כלפי אזרחי ישראל, המוצגים כאמור כבוגדים וכסייעני טרור, ואשר יש בו, בפרסום זה, לדעת המתלונן, משום הפרות תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, כדי עבירות שעניינן: העדר יושר והגינות, פרסום דברים מטעים ומסולפים, והסתה לשמה.לטענת המתלונן, כפי הכתוב בכתב התלונה, הדברים אשר פורסמו ירודים היו בסגנונם, וגם אם ראוי לו, לחופש הביטוי, להיות רחב ככל האפשר, אין להעניק לבעל ממון את היכולת לבצע מסע הסתה אישי, כנגד אזרח אחר, בעבור בצע כסף.המתלונן, אף קבל על כך, שפנייתו לעורך הראשי של האתר, מיום13/1/16, לא זכתה למענה.בהתייחס לאמור, ראה האתר, באמצעות פרקליטו, עו"ד מיבי מוזר, להגיב, בכך, שעניין לנו בתלונה כללית וסתמית, הנעדרת פרוט, אשר מתייחסת למודעה בתשלום. מעבר לזאת, כך פרקליט האתר, "מדובר בקמפיין פוליטי, גם אם שנוי במחלוקת, אך מכאן ועד דרישת צנזורה, כפי שמבקשת התלונה, הדרך ארוכה". (ציטטה).עוד נכתב בתגובת האתר, כי לא נעשה בו שימוש במילה "בוגדים", המתלונן, אינו במעמד "נפגע", ומשכך נעדר זכות עמידה טבעית, ומשצוין בקובלנה, כי הוגשה, בעניין זה, תלונה במשטרה, ממילא אין מקום, גם אין אפשרות, לקיים דיון במועצת העיתונות..בתגובה לתגובה, כאשר בתווך מצויה החלטת המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות, השיב המתלונן, כי אמנם נכון הוא שהוגשה תלונה על הסתה, נגד תנועת "אם תרצו", למשטרת ישראל, ברם הייתה זו הפרקליטות, בלשון המשנה לפרקליט המדינה, אשר החליטה שלא לפתוח בחקירה, באשר לדעתה לא היה מקום לעשות כן. המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות סבר, כי האירוע, מושא תיק זה, מעלה סוגיות משפטיות וחברתיות, כאלה הנוגעות לשרטוט גבולות חופש הביטוי, באבחנה שבין המותר והאסור, הלגיטימי והפסול, בשיח הציבורי, ומשכך, בבחינה, האם חוסה מסע הפרסום באתר, מושא תיק זה, בכנפי הקוד האתי המצופה, המליץ המשנה על קיום הדיון בפני בית הדין של מועצת העיתונות, ובגין זאת הובא העניין שבכאן בפנינו.להחלטה שדלעיל, ראה האתר, באמצעות פרקליטו להגיב, בהדגישו בפתיח לתגובתו, כי זו נמסרת "מטעמי כבוד למועצה" (ציטוט), באשר, לטעם האתר, ובצדק, כל עת בה מתקיימת חקירה משטרתית, בנושא שבענייננו, וישנה אפשרות כי אותו נושא יידון במישור בתי המשפט, אין זה מן הראוי כי מועצת העיתונות תדון בנושא זה.המגיב אף ראה להאיר עיניים בהביאו את הציטטה הבאה, מתוך אתר מועצת העיתונות, בזו הלשון: "מועצת העיתונות אינה דנה בפניות שבעניינן הוגשה תלונה למשטרה, או תביעה לבית המשפט, או לגוף אחר, חוץ ממקרים מיוחדים, שבהם ניתן להפריד בין התחום האתי לבין הנושא שנדון בבית המשפט או בתלונה למשטרה. במקרים מיוחדים אלה תדון מועצת העיתונות, בדרך כלל, לאחר סיום ההליכים האחרים."פרקליטו הנכבד של הנלון, ראה לסיים את תגובת האתר בכך, שיקשה עליו להמליץ בפני מרשו לקחת חלק בהליך, ממנו יתפרש כי מועצת העיתונות מתעלמת מכלליה היא.בנסיבות הללו, נקבע הדיון בפנינו, ליום 14 באפריל 2016, בשעה 10:00, והודעה על כך נשלחה לצדדים.ביום הדיון, הופיע בפנינו מר יריב אופנהיימר, המתלונן, ואילו מצד הנלון לא נרשמה הופעה. בחלוף 15 דקות מהמועד שנקבע, התקשר מזכ"ל המועצה למשרד פרקליט הנלון, שאז הודע לו, כי אין בכוונת הנלון להופיע לדיון. משכך החלטנו לדון בתלונה בהעדר הנלון.למען האמת לא היינו מקדישים עוד מקום בהחלטה זו להיעדרותו של הנלון, אלמלא, חרף "טעמי הכבוד למועצה" (ראו הכתוב בס' 8 דלעיל), חרגה לטעמינו התנהגות זו מכללי נימוס אלמנטאריים. כולנו, בלא יוצא מן הכלל, עושים עבודתנו בהתנדבות. גם זמננו יקר, בה במידה כזמנו של פרקליט האתר. אמת. את הזכות שלא להופיע לדיון, אי אפשר ליטול מאף צד, אף אין כוונה לעשות כן. עם זאת, על צד שאיננו מתכוון להופיע לדיון, מוטלת לפחות חובה אחת- חובת ההודעה. האתר ופרקליטו, הראוי והמוערך, התעלמו מכלל אלמנטארי זה וחבל.למען הסר ספק נאמר כאן ועכשיו, כי אין מקובלת עלינו גישת האתר, כפי שבאה לביטוי במכתב פרקליטו, כמצויין בס' 10 לעיל. גישה זו של היעדרות תחת מחאה, יש בה טעם לפגם, הפוגע מניי וביי גם בכבודו של המוסד היושב כאן לדין, כאילו אמרת שהחלטתו נגזרת מראש - ולא היא. הדעת אינה נותנת הכרה על תנאי בבית הדין של מועצת העיתונות, שלפיה, היה והשגתו המוקדמת לא תתקבל, לא יופיע הצד המשיג לדיון. זהו טעם פסול מיסודו, ואין לייתן לו גבוי. לעניין זה כתבנו לא אחת, כי רצונו של אדם – כבודו, ואם האתר סבור כי תלונה, כמו זו המונחת בפנינו, אינה ראויה להתייחסות עניינית מצידו, ודווקא בין כותלי בית הדין, זוהי בעיה שלו להתמודד עימה.חרף האמור, אין בכוונתנו לקפח במשהו את זכויותיו של האתר, ומשום זאת, נתייחס לתגובה אשר ניתנה בכתב, ע"י פרקליטו, כאילו נטענו הדברים בפנינו.לדיון שבפנינו הופיע המתלונן, מר יריב אופנהיימר, אשר הרצה את טענותיו בדרך סדורה ורהוטה, בשקט ובנימוס רב, תוך שהיה קשוב להשגות ולתגובות חברי המותב, כפי שעולים הדברים מפרטיכל הדיון.לדעת המתלונן, נחצו קווים אדומים בפרסום מושא הדיון. לדבריו, יוכל בעל הממון, שירכוש שטחי פרסום במדיה, להכפיש, להפחיד ולהסית, והכל בזכות הפרוטה המצויה בכיסו. צריך, כך המתלונן, שיהיו כללים ברורים מה מותר ומה אסור לפרסם במדיה, אפילו בכסף, שכן, ראוי שלכלי התקשורת תהא אחריות גם על הפרסום הממומן.לשלוש אמות מידה כיוון המתלונן בהרצאת טענותיו בפנינו: לתוכן הפרסום, אם מסית הוא אם לאו- לשאלה, עד כמה הפרסום הוא אישי, במיוחד כשאין מדובר בנבחר ציבור- והקריטריון השלישי מאבחן את השאלה, המתייחסת ליכולת המותקף להתגונן.ממכלול טענותיו של המתלונן עולה שאלת אחריות כלי התקשורת לפרסום הממומן, בצד החומרה והסכנה, הניבטת מקמפיין פרסומי אישי, קמפיין ממומן כאמור, שאין מולו בהכרח, כלים פיננסיים ראויים, המאפשרים תגובה. מעבר לאשר נטען בתגובת הנלון, כפי המתואר בסעיפים 8 ו-9 דלעיל, הוסיף האתר וכתב, בתגובתו האמורה לכתב התלונה, כי עניין לנו בקמפיין פוליטי, שאף אם שנוי במחלוקת, אינו מצדיק דרישה צנזוריאלית, כפי דעת המתלונן, בתלונתו שבכאן, למנות עצמו ל"משטרת מחשבות". בשיח הפוליטי, כך הנלון, יש מקום לדעות שונות, מרגיזות או מקוממות, ככל שתהיינה. וזה, כך נלמד מהדברים שנכתבו, המקרה שבפנינו.משכך, ובהתייחס לאשר נכתב לעיל, עומדת לנגד עינינו השאלה, האם בנקודות המיקוד, שהעלה בפנינו המתלונן, יש כדי הסגת גבול תקנות האתיקה של מועצת העיתונות? נקדים ונאמר, כי אין, ולא היה כל צורך לבחון את ההיבט העובדתי, לעניין הפרסום הנטען, מן הטעם שלא הובאה בפנינו כל ראייה השוללת זאת. מי שיכול היה לשפוך אור בפנינו על עמדת המתלונן, אם אכן היה טעון קוטבי להיבט העובדתי, היה האתר, או, למצער, מי מעדיו, ברם, בנסיבות אשר נוצרו, כפי האמור, ההיבט העובדתי, של עצם פרסום הדברים, לא היה כלל שנוי במחלוקת. הווה אומר, כאשר לא יכולנו, אובייקטיבית, לשלול את הדברים שאמר בפנינו המתלונן, ומנגד לא הוצגה בפנינו כל עדות מכלי ראשון, הנוגדת את דבריו, נמצאנו בחלל משפטי, אשר אינו מאפשר לנו היסק מסקנה אחרת, זולת הדברים שנאמרו, תוך מתן העדות שבפנינו, בצד הראיות אשר הוצגו.באשר לפרסום עצמו. אכן כן. הדברים, מושא תיק זה, אשר פורסמו, כפי שפורסמו, נחזים, על פניהם, כחמורים, ויכול שאילו היו בידינו הכלים לפסוק לעניין פרסומם, או אי פרסומם, בהיבט האתי גרידא, וכמבוקש ע"י המתלונן, כי אז ייתכן שלא היינו מהססים לקבוע, כי בעצם פרסומם, וכפי הכתוב שם , נחצו גבולות, לא רק של הטעם הטוב, אלא גם של תקנות האתיקה. אלא, כפי שפסק אחד מחברי המותב, שאלה היא אם יש לבית דין זה, את המנדט להחליט לעניין תוכן פרסום מודעה בתשלום בתקשורת, כזו שאיננה ידיעה/כתבה/הבעת דעה עיתונאית, תהא קשה ככל שתהא.למקרא הדברים שבכאן, יובן עד כמה קשה הדרך, באשר, וכל עוד לא נתנה מליאת מועצת העיתונות דעתה לכך, ספק אם יש בידינו, כגוף משפטי, כלים נאותים, אשר באמצעותם נוכל לקבוע קביעה החלטית לעניין זה. משכך, ולמרות האמור לעיל, נבקש לפחות להביע דעתנו, ככל שניתן, באשר, אפילו נתקשה להכריע בהיבט המשפטי של תיק זה, איננו רואים עצמנו פטורים מהערות והארות, במישור כללי האתיקה העיתונאית.שהרי כאן, ואולי דווקא במקרים כגון אלה, כאשר האתר, הינו, מעצם טבעו, כלי רב השפעה- נבחן אומד שיקול הדעת שלו, נבחנת גם מידתיות הדברים המתפרסמים בו, בכל צורת פרסום, בהיותם לעיני כל. ובל נשכח. הסגנון הוא אמנם האדם, ברם לאדם כזה יש קוראים ושומעים לא מעט.דברים אלה נכתבים, בשים לב לאשר קבעה מליאת מועצת העיתונות בתקנונה, לעניין היותה מופקדת על שמירת ערכי עיתונות חופשית וטובה, ובכללם חופש המידע, חופש הביטוי וחופש הבעת הדעה בישראל. שכן, חופש הביטוי הינו גם חופש הביקורת, ואין במקרים של חוסר נעימות בביקורת, אפילו בנזק הצפוי בעקבותיה, כדי להשתיקה, בחברה המתיימרת להיות חברה דמוקרטית.בצד ייצוג העיתונות והציבור, במאבק לקיומם של ערכים אלה, פועלת מועצת העיתונות להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית, מצד כל העוסקים בעיתונות, כמו גם לאכיפתן של אמות מידה מקצועיות, המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות, ולא פחות מכך, להגנה על כבוד האדם ולכיבוד צנעת הפרט.ועל כן, בצד הנאמנות לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת,- נדרשת מכל עיתונאי ועיתון, מחויבות ליושר ולהגינות, עד כדי כך, שלא יפורסמו דברים אשר, בין ביודעין ובין ברשלנות, אינם מדויקים, אם לא למעלה מזאת.משום זאת, קובע, בין היתר, תקנון האתיקה, אמת מידה אובייקטיבית, הדורשת החלת כללי האתיקה גם על ידיעות המתפרסמות במסגרת של הבעת דעה. בפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם, נתבע אף ברור מוקדם וראוי, בצד פרסום הוגן של תגובה. נשאלת אם כך השאלה: האם פרסום בדרך של מודעה ממומנת, נכנס לגדר אמות המידה שנתב תקנון האתיקה? לעניין מורכב זה, נבקש להביא מספר מובאות:בהחלטת בית הדין לערעורים של מועצת העיתונות, בעניינו של המערער דאז, גדעון ספירו, נגד העיתון "מעריב" ומר שמואל שניצר, ( ערעור 6/94 –תיק 84/94 ) טבע יו"ר ביה"ד שם, פרופ' זאב סגל המנוח, מובאות, היפות גם לענייננו:"... בכל מקרה מקובל עלינו, שגם את האיסורים שבכללי האתיקה,.... יש לפרש על רקע ההסכמה הכללית, בחברה הישראלית, שאת חופש העיתונות ניתן להגביל רק במקרים קיצוניים ונדירים, מקרים שהם בבחינת הכרח בל יגונה לקיומה של חברה.....המוסכמה החברתית המקובלת על בית הדין היא, שאין להפעיל דיני אתיקה אלא בוודאות קרובה לפגיעה קיצונית וחמורה ביותר ברגשות הציבור, או חלק ממנו, כתוצאה מפרסום.".לחופש העיתונות,גם לחופש הביטוי, מקום מרכזי במרקם הדמוקרטי בישראל. חופש זה יכול שישליך גם לגבי ביטויים המשקפים דעות קשות עד למאד. (ראו דברי השופט אהרון ברק, בבג"צ 339/85 כהנא נגד רשות השידור, פד"י מא' (3) 255 ,281 ).אלא שגם בדברים האמורים לעיל, לא היה כדי להציב, יפה לאותה העת, קו תחום ומוחלט לשאלה, מהי מידת ההגנה, אשר נותן הדין לביטויים שכאלה, שכן בסמוך ובמאוחר יותר, נקבע לדוגמא בבג"צ 806/88 (יוניברסל נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות), כי חופש הביטוי איננו נעדר גבולות.הדמוקרטיה בישראל גיבשה גישה, שמכוחה אין להשתיק את חופש הביטוי, אלא אם נגרמה, באופן הקרוב לודאי, פגיעה קשה וחמורה ברגשותיו של הציבור, או חלק הימנו.לא אחת נקבע, כי מן הראוי לאפשר מתיחת ביקורת בחברה דמוקרטית, שכן חופש הביטוי הוא גם חופש הביקורת, משום כך, אין בחוסר הנעימות שבביקורת, או בנזק שהיא עלולה לגרום, כדי להשתיק ביקורת בחברה דמוקרטית, הבנוייה על החלפת דעות ועל ויכוח ציבורי. ( בג"צ 680/88, מאיר שניצר ואח' נגד הצנזור הצבאי הראשי ואח'). ולא למותר לציין, את שטבע חוק היסוד "כבוד האדם וחירות, התשנ"ב 1992" , אשר חרת על דיגלו עקרונות הקובעים ,בין היתר, כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם..., כי אין פוגעים...בכבודו של אדם, באשר הוא אדם, וכי כל אדם זכאי להגנה על כבודו.אין ספק. האירוע, מושא תיק זה, מעלה סוגיות לא פשוטות, הנוגעות לגבולות חופש הביטוי, באבחנה שבין המותר והאסור, הלגיטימי והפסול, בשיח הציבורי, ומשכך, בבחינה, האם חוסה מסע הפרסום באתר, מושא תיק זה, בכנפי הקוד האתי הראוי, התחבטנו לא מעט, בבואנו לבחון נושאו של תיק זה. הנאמנות לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת, איננה בבחינת נדבך העומד בפני עצמו, באשר בצידו ניצבים נושאי הדגל שעניינם: יושר, אמינות ונאמנות לאמת, כמו גם דאגה מובנית לשמו ולכבודו של האדם, אשר עליו, או בגינו, מתפרסמים דברים. מעבר לשאלה, עד כמה נוגע פרסום, הגובל בהסתה לשמה, להיבטים הפליליים הנכרכים בכך, הנה במישור כללי האתיקה, מונף, לדעתי, בפרסום שכזה, דגל אדום, כרזת התרעה, הנלפפת בנימי רגישות דקים ביותר, אולי אפילו דקים מדי. את המענה לשאלה, האם, ועד כמה, יכולה חברה דמוקרטית, חפצת חיים, לשאת זאת, מן הראוי שתיתן מליאת מועצת העיתונות.סוף דבר לעניין זה, וברוח הדברים שכתבו חברי להרכב, דעתי, כדעת קודמי היא, שאת האיסורים שבכללי האתיקה יש לפרש על רקע ההסכמה הכללית בחברה הישראלית, שמכוחה ניתן להגביל את חופש העיתונות אך ורק במקרים קיצוניים ונדירים, מקרים שהם בבחינת כורח בל יגונה לקיומה של חברה ערכית במדינה דמוקרטית. מכאן נלמד, אולי כמוסכמה חברתית, אשר ראוי שתהא מקובלת עלינו, כי אין להפעיל את דיני האתיקה אלא בהתרחש וודאות קרובה לפגיעה קיצונית וחמורה ביותר ברגשות הציבור, או חלק ממנו, שלא לאמר עד כדי סיכון בחיי אדם, כתוצאה מפרסום, תהא אשר תהא צורתו.לאור כל האמור לעיל, אפילו מגיעים היינו לכלל מסקנה, כי בפרסום הממומן, שוחררו חרצובות לשון האתר יתר על המידה - הרי בבואנו להכריע בדין, למיטב הכרתנו ומצפוננו- לא נוכל לפסוק, כי נעברו העבירות, עפ"י כללי האתיקה של מועצת העיתונות, כפי עתירת המתלוננת.אלא שבזאת לא נסתיימה מלאכתנו, באשר לא נעלמה מאיתנו קובלנת המתלונן, שלפיה פנייתו לעורך הראשי של האתר, מיום13/1/16, לא זכתה לכל מענה.לעניין טעון זה, דעתנו היא כי נעברה עברה מצד האתר.נכון הוא כי תקנון האתיקה המקצועית, איננו מתייחס לפרסום מודעתי ממומן, ברם לא בפרסום גופו עסקינן, אלא בתגובה לפנייה, של מי אשר רואה עצמו נפגע מאותו פרסום. בס' 8 לתקנון, קבע מתקין התקנות, כי פרסום ללא הסכמתו של אדם, הנוגע לפרטיותו, או לשמו הטוב, ואשר עלול לפגוע בו, מצריך, ברגיל ברור מוקדם עימו, ופרסום הוגן של תגובתו. כל התייחסות אחרת, הינה בבחינת יוצא מן הכלל, המעמיסה על הנוהג כך, חובת הוכחה מוגברת להצדקת נוהגו זה.הדברים הנ"ל לא נכתבו בחלל ריק, באשר בצד זכותו של הציבור לדעת, צריך שיונף דגל הדיווח ההוגן, המאוזן ובעיקר הזהיר עד למאוד, לכבודו ולשמו של אותו צד העלול להיפגע מהפרסום. ער אני לכך כי ענייננו אינו בפרסום תגובה אלא במענה גרידא, אך גם בזאת אין לזלזל, ודווקא בשל הרגישות לכבודו של אדם.רגישות זו מצאה ביטוי בתיק 33/2004, דן ורדינון נ. גלובס פבלישר עיתונות בע"מ, שם, בהחלטה ארוכה ומנומקת, החליט ביה"ד, בראשותו של פרופ' אסא כשר, כי קודם לפרסום ידיעה, שמקורה בהליך, או עניין משפטי, העלולה לפגוע באדם, יש ליתן לו הזדמנות לפרסום הוגן של תגובתו.אומנם "הליך, או עניין משפטי", היה חלק מרציו הדיון שם, ברם באבחון מיהות הנושא שבענייננו, נראה, כי גם כאן, בתיק זה, יכול היה, נשוא הפרסום להיפגע, ומשום כך, ואפילו רק משום כך, צריך וראוי היה להתייחס לפניית המתלונן ובשום אופן ופנים לא להתעלם ממנה - משלא עשה כן הנילון, כשל במחדלו.וכבר פסקנו לא אחת, כי בצד ייצוג העיתונות והציבור במאבק לקיומם של ערכיה, פועלת מועצת העיתונות, להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית, מצד כל העוסקים בעיתונות, גם לאכיפתן של אמות מידה מקצועיות, המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות, ולא פחות מכך, להגנה על כבוד האדם ולכיבוד צנעת הפרט. מתן מענה, הינו, לטעמי, חלק משמירה על כבודו של אדם.סוף דבר בענייננו, משנבדקו ונבחנו הדברים, אציע לחברי להרכב לקבל את קובלנת המתלונן, ככל שהיא נוגעת להעדר מענה לפנייתו, ומשכך לנקוט נגד הנילון בצעד שעניינו נזיפה.אנו מורים לנילונן לפרסם תקציר החלטה זו, בתוך 7 ימים מיום פרסומה, אלא אם יוגש ע"י הנילונן, ערעור על ההחלטה, שאז יהא הפרסום תלוי בתוצאות הערעור... ניתן היום: 8 במאי, 2016 חנוך קינן, עו"ד יו"ר מוטי רוזנבלום חבר יצחק פרי חבר G428660-V001

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף