יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 38
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות דחה תלונה נגד מאמר ביקורת ספרותית

החלטה בפנינו הובאה תלונתו של מר ראובן גרוס, המתלונן, אשר התייחסה לביקורת שנכתבה במוסף העיתון, אודות הספר: "כשירדנו מהעצים", ( להלן: "הספר"), פרי עטה של המחברת יונית נאמן.תלונתו של מר גרוס התייחסה למאמר הביקורת כאמור, פרי עטה של ד"ר אפרת זיו.בתלונתו שבכתב, התייחס המתלונן לקשר אשר נרקם בין גב' יונית נאמן, לבין פרופ' יהודה שנהב, קשר שתחילתו מקצועי, והמשכו בשדרות רוטשילד בתל אביב, מקום בו ראה את השניים מהלכים בשדרה, "בידידות חמה" כדבריו.להשלמת תמונת הפאזל נציין, כי פרופ' שנהב הנ"ל, הינו בן זוגה של ד"ר אפרת זיו, כותבת מאמר הביקורת בעיתון "הארץ", כפי האמור לעיל.אל תוך המארג העובדתי הנ"ל, יש לשזור עובדה נוספת, שלפיה הגב' אפרת זיו והמתלונן, מר ראובן גרוס, היו בעבר נשואים זה לזו, והיום, עובר להגשת התלונה, הינם גרושים האחד מהשנייה.מששלמה תמונת ההיבט העובדתי, ייקל להבין כי רגשותיו של המתלונן גאו, שעה שכקורא עיתון "הארץ", הבחין כי אפרת זיו, כתבה את הביקורת על הספר, בעודנה, כזכור, בת זוגו של פרופ' שנהב, ידידה של גב' יונית נאמן, ומשכך "אין ולא יכולה להיות ביקורת אובייקטיבית בנסיבות אלו" (ציטטה).ובלשון אחרת, קובל המתלונן, כי עניין לנו בכותבת הסקירה הספרותית, אפרת זיו, כמי שנגועה הייתה בניגוד עניינים, באשר הייתה לה, עובר לכתיבת אותה סקירה, הכרות אישית, בנסיבות חברתיות, עם הסופרת, אשר ספרה בוקר כאמור.בהעדר הנילון, ועוד נשוב לכך, לא עשינו חיים קלים למתלונן שבפנינו ושאלנוהו שאלות משאלות שונות. לאחת משאלותינו, במהלך הדיון, השיב המתלונן, כי לו מלכתחילה מפורסמת הייתה אזהרת גילוי נאות, אודות הקרבה המצוינת לעיל, ייתכן, שהייתה נחה דעתו, ותלונה זו לא הייתה באה לעולם.ברם, משלא נעשה גילוי נאות כאמור, ראה בכך המתלונן משום מצג תרמית, עד כדי שדידת כספו, ואלה מחייבים, לגרסתו, התנצלות כלפיו, מצד הנילון, כמו גם מתן פיצוי הולם.עובר לדיון אשר נקבע בפנינו, הגיעה בקשה, החתומה ע"י משרד הפרקליטים של עיתון הארץ, ולפיה נתבקשנו לגנוז את תלונת המתלונן ולבטל את הדיון, מן הטעם שהמתלונן הסתיר את העובדה, שתלונתו הוגשה ככלי ניגוח כלפי גרושתו, מחברת רשימת הביקורת, נשוא התלונה.במסמך נלווה לבקשה, הומצאו פרטיכל והחלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ירון גת), שלפיה נאסר על המתלונן ליצור קשר כלשהו עם מי מהמעורבים בפרשה, נשוא אותו תיק, ובנוסף נצטוותה הרחקת המתלונן מכל מקום בו שוהה אפרת זיו, וזאת למשך 90 ימים (מיום 24 בדצמבר 2015).בהחלטתנו, בעקבות הגשת בקשת הנילון, ונוכח עמדת המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות, כתבנו, כי לא מצאנו טעם ראוי לביטול הדיון כפי שנקבע ,אף הבענו דעתנו, כי ניתן למנוע דיונית אפשרות של מפגש בין המתלונן לגרושתו, בין כותלי בית הדין.בתגובתו, השיב עיתון "הארץ", כי אין בכוונתו להפר צו של בית משפט, או לתת יד לשימוש במועצת העיתונות ככלי בידי צד אחד לסכסוך אישי, שאין בינו לבין האתיקה העיתונאית, כל קשר. בנסיבות אלה, כתב הנילון, אין בדעתו להתייצב לדיון בפנינו.משאלה היו פני הדברים, ומשסברנו כי הנילון אינו צודק בתגובתו, התכנסנו ביום 2 בפברואר 2016, והחלטנו לדון בעניין, נשוא תיק זה, בהעדרו.בנסיבות הללו, ולמעלה מן הנדרש, נבקש להתייחס, במספר מילים, להתנהלות הנלון בתיק זה. שהרי ממה נפשך, משנעשתה אל המועצה ואלינו פנייה, לגיטימית כשלעצמה, לגניזת התלונה ולביטול הדיון, ניתן היה להאמין, כי המבקש יראה לכבד כל החלטה שתינתן, בין זו המקבלת את הבקשה, ובין זו הדוחה אותה.משכך, ההחלטה החד משמעית, שלפיה, בגין דחיית הבקשה, סורבה הופעת נציגי העיתון בפני בית הדין, אינה ראויה מכל היבט שהוא, שהרי ממילא אין בכוחנו, גם לא בכוונתנו, להשפיע על גוף איזה שהוא להופיע בפנינו ולטעון את טענותיו. זוהי זכות הניתנת לכל צד. אנו כיבדנו ומכבדים זכות זו, בבחינת, רצונו של אדם – כבודו, ואנו, את מכבדנו נכבד.ומכאן לטבורו של התיק. דווקא בגין האמור לעיל, ברור היה לנו, כי מתפקידנו לבחון את התלונה, אשר הובאה בפנינו, לגוף העניין, וכך עשינו.אך זאת לאמר. בהחלטתנו לדון במעמד צד אחד בלבד, הוא הצד שהגיש את התלונה, הזהרנו עצמנו הזהר היטב, כי נקפיד, קלה כחמורה, על כל זכות מזכויות עיתון "הארץ" בפנינו, גם ננהל את הדיון בקפידה יתירה, שיהא בה כדי לשמור על זכויות הנילון, בהעדרו. ואמנם כך, בדרך האמורה לעיל, התנהל הדיון שבפנינו. לא חסכנו שאלות מהמתלונן, אף שאפשרנו לו לומר את כל אשר על ליבו, ואפילו בחריגה מהדברים שנכתבו בתלונתו. לכשנשאל המתלונן, ע"י חבר בית הדין, אם קרא את הספר, נשוא כתבת הביקורת, השיב כי עיין בחלקים מהספר בלבד. כשלעצמנו, עימתנו את המתלונן עם הטיעון, שלפיו, מניעיו בתלונתו היו אישיים, נוכח זאת שהכותבת, מושא תלונתו, הייתה בת זוגו בעבר. בשאלה נוקבת אף נשאל המתלונן, אם נכונה העובדה, שלפיה, אם לא בגרושתו היה מדובר, כי אז תלונתו לא הייתה באה לעולם. בהגינותו השיב המתלונן, כי אכן יכול שכך היו פני הדברים.וייאמר מייד. הפכנו והפכנו בה, וככל שיגענו, לא מצאנו בסיס ראוי לתלונה שבפנינו. למסקנה זו הגענו, לא לפני שאפשרנו לו, למתלונן הנכבד, כפי האמור לעיל, יריעת טיעון רחבה ביותר, הן בעל פה, בפנינו, והן בכתב. עיתון "הארץ", טען בתגובתו שבכתב, כי עובר לפרסום הכתבה, בדק עם הכותבת את שאלת ניגוד העניינים, שעה שעורך המוסף "ספרים" בעיתון, טרח ושאל את ד"ר אפרת זיו, אם קיימים קשרים בינה לבין כותבת ספר השירים, יונית נאמן. משזו הניחה בתשובותיה את דעתו, כי בין השתיים קיים קשר מקצועי בלבד, פורסמו הדברים, כפי שנכתבו.בנסיבות הללו, נראה כי נכון נהג עורך המוסף, בעת שהסיק כי אין כל מניעה לפרסם את רשימת הביקורת, אשר כתבה ד"ר אפרת זיו, (הדבר נעשה, בהתייחס גם לכך שהגב' זיו אינה נמנית על חברי מערכת "הארץ", איננה עיתונאית במקצועה, אלא כמי שגם פועל במישור האקדמי, כתבה את אותה הביקורת).כיוון שכך, נאמנים עלינו הדברים שחתם העורך הבכיר של "הארץ" בתגובתו, שעה שטען כי עיתונו פעל בהגינות וביושר, על סמך המידע שהיה ברשותו בזמן אמת, אף פעל באובייקטיביות, נעדרת כל אינטרס, בספר מושא הביקורת, באשר, לא ניבט לעין, באותה העת, ניגוד עניינים איזה שהוא.בהערת אגב נעיר עוד, כי בחתימת תגובתו, גילה העורך הבכיר הנ"ל, כי מי שהסתיר עובדות חשובות הוא דווקא המתלונן, כאשר לא גילה למועצת העיתונות את העובדה, שהיה בן זוגה של ד"ר אפרת זיו, ותלונתו נובעת ממניעים אישיים, ככלי ניגוח כלפי גרושתו ולאו דווקא מדאגה כנה לאתיקה העיתונאית של העיתון הנילון. כאמור, המתלונן נשאל אודות הדברים הללו, ברם, משהגענו לכלל החלטה חד משמעית בתיק זה, כפי שהגענו, ייקל עלינו לקבל את גרסתו של המתלונן, שלפיה נשמטו ממנו הדברים בהיסח הדעת, ולא נתכנס עוד למסכת זו.בתיק זה, כבאחרים, עמדה לנגד עינינו הצהרת מועצת העיתונות, לעניין מחויבות חבריה להקפיד על משמר חופש המידע והבעת הדעה, כמו גם הבטחת הנאמנות לעקרונות האתיקה המקצועית, מצד אלה העוסקים בתקשורת, על רבדיה השונים.גם כאן, נתנו דעתנו, לאמות המידה, הנגזרות מהאמור לעיל, קרי: מחויבות מוחלטת לאמת, להגינות, להגנה על כבוד האדם ולכיבוד צנעת הפרט.אמור איפוא, אלה גם אלה מחייבים, לטעמנו, כל איש וגוף תקשורת, להיות נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת, והכל, בצד הגשת שרות מקצועי, פרסום מדויק, הוגן ואחראי, הן של ידיעות והן של דעות.בהתייחס לאמור לעיל, מוסכם עלינו, כי עקרון האובייקטיביות בפרסום, מחייב גילוי של כל חשש לניגוד עניינים, בין כותב כתבה לנושא, או מושא, אותה הכתבה, ויכול שעיתון הארץ נוהג היה בקפדנות ראויה, אם היה מאזכר לפחות את הקשר המקצועי, בין המחברת יונית נאמן לבין כותבת הסקירה על אותו הספר. אלא שכפי שכתבנו, בנסיבות כפי שנגלו לנו, לאור חומר הראיות שהיה בפנינו, לא מצאנו כי עיתון "הארץ" נחשף לניגוד עניינים, ולו גם למראית עין, בין הכותבת לנשוא הכתבה, ועל כן, לאחר משמע הדברים וקריאת החומר שבידינו, לא התרשמנו כי לקה העיתון הנילון בהעדר אובייקטיביות, עד כדי עבירה על כללי האתיקה של מועצת העיתונות.משכך, ולאור כל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התלונה. ___________________ ___________________ __________________ גב' עליזה ז'ז'ק עו"ד חנוך קינן – יו"ר מר גיל קיסרי

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף