יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
משתתפים: אבי פז אורית טירון אריק בכר דב אלפון דליה דורנר, שופטת בדימוס, יו"ר הרב יובל שרלו חיליק שריר יאיר גלר יואל הדר יוסי בר-מוחא ניצב יואב סגלוביץ' עו"ד אילן שדי עו"ד חיים שיבי עו"ד טליה לבני עו"ד יעל גרוסמן עו"ד אבנר פינצ'וק עמוס שוקן פרופ' יהודה פרידלנדר פרופ' יחיאל לימור צבי הנדל רועי כץ שמאי גולן

דליה דורנר: אני פותחת את ישיבת הנשיאות. יש לנו סדר יום גדוש. הראשון על סדר היום זה הפגישה עם ניצב יואב סגלוביץ' שעליה הסכמנו בישיבה הקודמת וניצב סגלוביץ' נענה לבקשתנו והנה הוא. הבעיה תוצג בפניו על ידי אריק ונשמע אותו. אני רק יכולה לומר שבאופן עקרוני הבעיה היא כמובן מין היטפלות לעיתונאים. ובשיחה לפני שנכנסנו הנה עם הניצב סגלוביץ' אמרתי לו שיש לנו חופש עיתונות במדינה ואני משוכנעת שלעיתונאים בעלי שם זה לא היה קורה. אבל דווקא ההגנה דרושה לעיתונאי צעיר שאפשר להתלבש עליו וזה חופש העיתונות במיטבו עליו אנחנו צריכים להגן. אבל בבקשה, תציג לו את הבעיה. יוסי בר-מוחא: אני מברך את נציב סגלוביץ' שנמצא איתנו פה. ניצב סגלוביץ' וזו דעתי הוא אחד מהקצינים הטובים ביותר שהיו לישראל באגף החקירות ומודיעין. ואני חושב שמדינת ישראל צריכה להיות גאה בכך שהוא האיש שמטפל בחקירות. לצערנו הרב ישנה תופעה במסגרת חקירות שמתנהלות באגף החקירות, חקירות כאלה ואחרות, במחוזות ומרחבים שבהם מוזמנים עיתונאים בעיקר כפי שאמרה השופטת דורנר, מוזמנים עיתונאים דווקא הזוטרים שבהם ולא הייתי בוחל במילה מתעמרים בעיתונאי. באמצעות חקירות מתמשכות וזה במסווה של מתן עדות. ואני מביא את דוגמה של אבי מוסקל שהוא חבר אגודה בתל אביב. שאריק כבר יציג את הבעיה. אבל באופן כללי כרגע אני אומר שבאמת היד הקלה על הדק של משטרת ישראל בכל מה שנוגע לפגיעה בעיתונאים זה דבר שצריך לטפל בו. ואני מעריך שניצב סיגלוביץ' בחוכמתו הרבה יידע לפעול. אריק בכר: אם יורשה לי זה אומר משהו על ערוץ 1 אם קוראים לעורך של תוכנית הדגל מבט לחדשות, כתב זוטר. לא משנה. מי שהעלה את זה, מי שהעלה את הדיון הזה זה אבי מוסקל עורך מבט. מה שקרה לפני מספר חודשים היה מקרה רצח ברחובות. הוא הפנה את הכתב הפלילי שלו באזור לדובר המחוז. הם לא ידעו שיש צו איסור פרסום חלקי על הפרשה. הוא אמר ליתר הביטחון הוא אמר לדובר אני הולך לפרסם א', ב', ג', והוא נתן לו אישור והם פרסמו את זה. ואז הופיעה המשטרה ואמרו שהם הפרו צו איסור פרסום. הוא זומן, הכתב והעורך בדסק החדשות. כל אחד מהם נחקר בנפרד שש שעות. לאחר מכן הוזמנו לחקירה, הם לא ידעו על צו האיסור הזה והם מכבדים צווים בדרך כלל. מה שהכי מדאיג אותם הם אמרו לי שבמהלך החקירה נרמז להם שהמשטרה מאזינה לשיחות הטלפון שלהם. ואם זה אכן קורה זה כמובן לא סימפטי עוברנו. עו"ד ארנה לין: והיה לנו עוד מקרה. אריק בכר: היה את ג'וש בריינר מוואלה שניצב סגלוביץ' פתר את זה בצורה מאוד אלגנטית. דליה דורנר: הפתרון הוא נקודתי. אריק בכר: נכון, היו לפחות שלושה מקרים כאלה בעת האחרונה ולכן העלינו את זה לדיון. עו"ד ארנה לין: צריך אולי גם להוסיף שמועצת העיתונות הצטרפה כידיד בית משפט לאותו בג"ץ שעליו דובר בחוק נתוני תקשורת והבענו את החשש בפני בית משפט העליון שאכן עשויים לקרות מקרים כאלה. אני לא משווה בדיוק, אני לא עושה עכשיו ניתוח משפטי של איך החוק לעומת איך המקרים האלה. אבל זה חשש שהיה קיים אצלנו עוד לפני שהיו המקרים הספציפיים, זה החשש שהיה קיים אצלנו כעקרון, באופן עקרוני. דליה דורנר: השאלה שלי בעיניי היא חשובה, האם עניין חופש העיתונות הוא מספיק נהיר, כי כמובן שאין שום זכות שהיא זכות מוחלטת ויש בהחלט עבירות דיבור ואם יש צו איסור פרסום צריך לאכוף ודברים כאלה ואחרים, אבל אני לא משוכנעת שאנשי המשטרה בעלי הסמכות ערים שמדובר פה בזכות אדם חשובה ביותר וצריך לנהוג בעניין הזה בזהירות המתבקשת כאן. עד כאן. ניצב סגלוביץ': קודם כל אחר הצהריים טובים לכולם. אני שמח על ההזדמנות, שווה השיח הזה בלי קשר לאירוע כזה או אחר. אבל מאוד בקצרה על שני המקרים הנקודתיים ואז אם יהיה כמה דקות זמן אני אתאר לכם כיצד אנחנו פועלים בדרך כלל בכל מה שקשור לאכיפה בדגש על הסיפור שעולה כאן. דבר ראשון לגבי הסיפור, אני לא נכנס פה לפרטים, יש גרסה כזאת, יש גרסה אחרת, יש חקירה משטרתית. אני לא יודע אם תנוח דעתכם או לא תנוח דעתכם, אבל ההנחיה לפתוח בחקירה במקרה הספציפי של ערוץ 1 הגיעה ממני באופן ישיר כמו שקורה ברוב המקרים. ברוב המקרים של חקירות רגישות, רגישות מאלף ואחת סיבות, במקרה הזה רגישות בשם זכות הציבור לדעת, עצם החקירה של העיתונאים ברוב המקרים מרב המקרים מגיעים אלי באופן אישי ואין כאן ביזור סמכויות. זה אצלנו בתוך הבית ישנו נוהל או אני או ראש חטיבת החקירות היום מנהלים את זה, עם היוועצות, עם חשיבה לעומק על המקרים. דליה דורנר: זו הוראה פנימית שלכם? ניצב סגלוביץ': זו לא הוראה פנימית שלנו. הוראה פנימית אומרת שבכל מה שקשור לעיסוקו של עיתונאי כעיתונאי. אני אתן פה דגש על מקרים שהם מקרים של הפרה של צווי איסור פרסום. ואני אגיד כמה מילים על העניין הזה. במקרים האלה ההחלטה של פתיחה בחקירה היא החלטה של ראש האגף החקירות. במקרה הזה אני. זה לגבי העניין של סיפור ערוץ 1 ולא ניכנס לפרטים. התיק מתנהל, התיק יסתיים, יגיע להיכן שיגיע ומי שצריך להחליט, יחליט. לגבי הסיפור של עיתונאי יהושע, היה פה אין לי מילה אחרת להגיד, אני אגיד מה שאני אמרתי לו אז אני אגיד את זה גם לכם. אני התקשרתי אליו אחרי שהסבו את תשומת ליבי לאירוע, זה היה פשוט תקלה. יש תקלות בשיקול הדעת, אני יכול לטעות בשיקול הדעת, הייתה פה תקלה הרבה יותר בסיסית, בעצם זימון לחקירה מאחר ולא נעברה שם עבירה. ועל רקע הזה עשיתי מה שהייתי חייב לעשות גם ברמה אישית וגם ברמה מערכתית. וכל מה שהיה צריך לעשות במובן הזה נעשה. אני כן רוצה לדעת בעניין שנאמר או לעתים נאמר על תופעות וכו' וכו'. תופעה יד קלה על ההדק כמו שראיתי, יד קלה בהחלטות. לא, היד היא לא קלה. אבל המקרים הם מאוד חמורים. וצווי איסור פרסום שיוצאים ואני מכיר את כל השיטות ההתחמקות למיניהם. מלשים את התמונה של עד המדינה בצד אחד וכאילו לא לכתוב כלום בצד השני. אז נכון, תאמינו לי שאני מכיר את הדין היטב ואני לא אורה לפתוח בחקירה פלילית. נותן לי לחשוב מחשבות על שיקולים אחרים שהם לא משטרתיים. אני שוטר, יש עבירה או אין עבירה, ורק אז אני מחליט. אבל אני גם אזרח לפני הכול ואני רואה את הדברים האלה ששווה מתישהו לחשוב עליהם. צווי איסור פרסום ואני מכיר את כל האמירות שהצווים גורפים מדי ועוד כהנה וכהנה. התקשורת השתנתה בעשר שנים האחרונות, מה שאני רוצה לומר שאני מעריך שתחרות היא דבר לא פשוט לכולנו בכל המקצועות כולם. אבל אני חושב לתקשורת ולעיתונאי וגם לעורך יש הרבה מאוד כוח שלא תמיד רואה את זה אז. ואני אומר כיצד אני בזווית של איש אכיפה רואה את הדבר הזה. אז אני מראש אומר שאני מעריך שיש לא מעט תקלות אצלנו בתוך הבית וגם אצלי באופן אישי. אבל מדובר פה על מערכת, אני מדברת על תקשורת כעל איזה שהוא גוף, זכות הציבור לדעת אז זכות הציבור לדעת גם עובדות. ולעתים תחת המעטה הזה של זכות הציבור לדעת נעשים דברים שאני חושב ששווה לעשות עליהם בדק בית ואני מדבר על אותם מקרים שאני רואה בעיניי. הדברים שאני מתעסק בהם, אני חושב ששווה לעשות חשיבה, אני חושב ששווה לעשות חשיבה משותפת. והגברת דורנר אמרה קודם לכן על הנושא של צווי איסור פרסום, מראש אני חושב שצווי איסור פרסום,הייתה וועדה ציבורית שעסקה בעניין הזה. המסקנות שלה נמצאות פה. מועצת העיתונות לקחה על עצמה גם את האחריות בצד השני באותם מקרים ואני אומר בקטע הזה תפתח דרך חדשה ברגע שנקבל את הגונג ליציאה. דליה דורנר: תקועים בבירוקרטיה. ניצב סגלוביץ': אבל המשטרה כמשטרה לי ברור, כי באמת הסיטואציה הזאת אתה כאיש משטרה כאילו אתה מחביא איזה דברים תחת צווי איסור פרסום גורפים כל הזמן על כל דבר וכל עניין, הוא לא נוח לי. לי נוח דווקא להתמודד בשדה בבית המשפט, להתמודד עם מה שחובתי להגן עליו מול מה שחובתה של התקשורת לחשוף. את האיזונים יעשה בית המשפט. אבל אני רוצה לומר, שהחלטה ופה אני עובר לעניין של חוק אמצעי התקשורת שהוא אחד הדברים היותר משפיעים שקרו למערכת האכיפה במובן החיובי של המילה, אני יכול להרגיע את הציבור הזה לפחות. זה לא שיושב איזה שהוא חוקר באיזה שהוא מקום וקדימה, יש פה עיתונאי כזה או עיתונאי אחר קדימה בוא נוציא צו. זה לא עובד ככה בפועל. המהלך ופה תנוח דעתכם, חקירות העיתונאים הם לא על סדר היום. זה לא נושא שמבחינתי הוא אתגר, זה לא משהו שצריך להתמודד מולו. יש תפקיד לתקשורת בחברה דמוקרטית, יש תפקיד למשטרה בחברה דמוקרטית. כל אחד צריך לעשות את העבודה שלו. הכללים אצלנו הם יחסית מאוד נוקשים לגבי כל מה שקשור לחדירה לפרטיות. התקשורת היא ממש לא יעד לטיפול. מקרים נקודתיים ואני פה מדבר רק על צווי איסור פרסום, במקרים נקודתיים של צווי איסור פרסום, עיתונאי שיפר בצורה בוטה ויש תשתית ראייתית כזאת של הפרת צו איסור פרסום, הוא ייחקר ככל מי שעבר עבירה. זה כן, זה אני מבטיח לכם מצד אחד.מצד שני, קבלת החלטות אני מבטיח להם שתיעשה גם בשכל, גם ברגישות תוך הבנה של זכות הציבור לדעת, ומה חופש העיתונות ומה תפקיד העיתונות. גם ברמת ההתנהלות וקבלת החלטות אצלנו לפחות במשטרה, זה לא נעשה בדרגי השטח בדרך כלל, זה לגבי החברים שיושבים פה וכל התקשורת כולה. אני התחלתי להגיד לכם, צווי איסור פרסום יטופלו. גם אצל מפורסמים יותר וגם אצל מפורסמים פחות. אריק בכר: תודה, עורך דין חיים שיבי. עו"ד חיים שיבי: ברוח הדברים החיוביים האלה שאתה משמיע איך אתה רואה מנגנון של הודעה נשיאת מועצת עיתונות לפני כל פתיחת חקירה נגד עיתונאי? איך היית רואה הודעה נשיאת מועצת העיתונות לפני פתיחת כל חקירה או זימון של עיתונאי לחקירה? ניצב סגלוביץ': אני לא חשבתי על זה קודם ואני לא רוצה סתם לשלוף, דליה דורנר: אני אגיד לך את האמת, גם אני לא. עו"ד לין: נגיד רגע לציבור שיש נוהל בלשכת עורכי דין בתל אביב, זה נוהל מימים ימימה שבו כאשר רוצים לחקור עורך דין אז מודיעים לראש המחוז, כדי שישלח נציג של לשכת עורכי הדין. צריך להבין היטב על מה מדובר. הרי הרעיון הוא החיסיון. אז כדי לשמור על החיסיון של הלקוח, לא של עורך הדין, באה הלשכה כדי לייעץ לעורך דין מה הוא צריך לתת בחיפוש.בחקירה עוד לא הגענו למצב חוקי שעורך דין יכול בכלל לשבת ליד איזה שהוא נחקר. אבל היו לנו מקרים במחוז תל אביב שגם בחקירה,כלל שהחקירה לא נוגעת חס ושלום לאיזה שהוא שיתוף פעולה או חשד בעבירה לגבי עורך דין. זאת אומרת אם אין שום טענה לגבי עורך דין אלא צריך ממנו משהו ששייך בהשוואה לפה, למקור שלו, ששייך ללקוח שלו אז המנגנון הזה פועל. אם חלילה עורך הדין חשוד בעבירה אז כמוהו כאחד האדם. עו"ד שיבי: אני מעלה את זה בעקבות החשש שהובא במקרה בריידן שמישהו רוצה לדעת מה הם המקורות של אותו כתב. כך קראתי בתלונה של האגודה לזכויות האזרח, יכול להיות שאני טועה. בכל מקרה, המנגנון הזה ראוי מפני שהוא מאפשר לעיתונאי איזה שהיא הגנה בכך שמישהו יודע ועוקב בשלבי החקירה. ניצב סגלוביץ': אני אתן לך תשובה ברורה ומיידית. לא. עו"ד חיים שיבי: תודה. חיליק שריר: אם אפשר רק הערה בעקבות דבריך, המצב השתנה. זה נכון שיש תחרות בכלי התקשורת והמצב לא דומה לפני עשר שנים אבל גם כמות צווי איסור פרסום לא מזכירה פה ברמז את מה שקרה פה לפני אסור. אין היום כמעט חקירה פלילית שמנהלת במדינת ישראל, בטח לא ברמה הארצית אבל גם במחוזות וגם במרחבים, זה פשוט הפך להיות בדיחה עצובה. כמעט בכל חקירה שולית ככל שתהיה, אין שולית, אבל באמת בעבירות מינוריות יש צו איסור פרסום. אנחנו מרגישים שאנחנו צועדים בסיקור פלילי בשדה מוקשים ואנחנו עלולים להיקלע למצבים האלה. צווים נצורים. מוציאים צו מבית המשפט, המערכות לא מקבלות הודעה על הצו, אם במקרה אני פונה לתגובה – אהה, יש צו. המצב הזה שאני מבין שבוועדה שבה השתתפתי והעדתי בפניה לפני ארבע שנים נתנה את הדעת לנושאים האלה וצר לי שזה עדיין לא טופל. אבל בניגוד למה שאולי מצטייר מהצד של זרועות החוק, אני משוכנע שלעיתונאים ולעורכים ובוודאי למנהלים של כלי התקשורת אין שום כוונה או רצון לעבור על צווי איסור פרסום. באמת שלא. לא מנסים להתחכם כמעט אף פעם אלא אם באמת מדובר במקרים חריגים. זה עניין של שיקול דעת. שלוש הערות קצרות אם אפשר. אחת, לגבי האזנה לעיתונאים, האם הדבר הזה, לא פירוט שיחות, לא צו מקורות, האזנה לעיתונאים בזמן חקירות, כתבים אצלנו מוטרדים מהסוגיה הזאת. שתיים גם עלתה שאלה לגבי מי הגוף שחוקר. היום בעצם כל חוקר בכל תחנה בכל מקום בארץ יכול לחקור עיתונאי. אין איזה שהיא יחידה שאמונה על חקירות מהסוג הזה. אני לא יודע מי מקצה או איך מקצים אבל אולי יש היגיון לרכז חקירות של עיתונאים בידי איזה שהוא גוף מרכזי. ושלוש, אני לא יודע עד כמה זה שונה משאר האוכלוסייה, התחושה שלנו שיש המון תיקים שפתוחים נגד העיתונאים שנחקרו ולא קרה שום דבר בעניינם. שנים על גבי שנים לא מקבלים הודעה על סגירת התיק. עו"ד פינצ'וק: כמה הערות קצרות לגבי איסור פרסום, אתה יודע כשהכול מסווג, זה בעיה. אני מניח, שוב, שלמועצה יהיה הרבה יותר קל לנסות להכניס איזה שהיא אתיקה ברגע שתהיה איזה שהיא סבירות מבחינת האופן והסיבות שבגללן מוציאים צווי איסור פרסום. מאוד חשוב, לגבי עיתונאי יהושע ויינר שהתיק ייסגר ומהר. בעילה של היעדר אשמה. אני חייב לציין זה הרבה פעמים קורה בעבירות של ביטוי, גם בהפגנות, במופעים אחרים של חקירות בשל עבירות ביטוי. החקירה נמשכת שנים. זה לא איזה פרשת ענק, התיק מעלה על איזה שהוא מדף אבק ולפעמים זה מגביל את האדם ואף אחד לא רוצה לחיות תחת תחושה שיש תיק פתוח. בטח כשמדובר בעבירת ביטוי. דליה דורנר: שאלת ביניים, האם בסוג התיקים האלה זה התביעה המשטרתית מטפלת בזה או הפרקליטות? עו"ד אבנר פינצ'וק: זה חייב להיסגר ומהר. גם דיברתי עם עיתונאים ודיברתי עם מפגינים, אני בעצמי יכול לומר לך, אני עורך דין כמעט עשרים שנה, כשעוצר אותי שוטר ברחוב אני מרגיש לגמרי אחרת. התיק חייב להיסגר כמה שיותר מהר, כמובן בהתאם לנסיבות העניין. אני מניח שבמקרה של יהושע ויינר הוא ייסגר מהיעדר אשמה. ניצב סגלוביץ': נסגר כבר. עו"ד אבנר פינצ'וק: לגבי הנוהל, יש הנחיה של פרקליט המדינה נדמה לי לגבי פתיחה וחקירה בעבירות בעלות רגישות ציבורית. אני חושב שראוי שהנהלים האלה יהיו שקופים וידועים. ניצב סגלוביץ': הנוהל הזה מפורסם, הוא באינטרנט. מי שרוצה יכול להסתכל. רועי כץ: ניצב סגלוביץ', שלוש שאלות. בהמשך לדברים האלה של חיליק שהזכיר את הצווים הנצורים, זה צווי איסור פרסום על צווי איסור הפרסום. זה אבסורד. הדבר השני לגבי צווי איסור פרסום על תקופות מאוד מאוד ארוכות. צו איסור פרסום היעילות שלו אני בטוח גם לשיטתכם היא כזו שהיא לזמן קצר. מדובר בחקירות של שנה ושנתיים שבינתיים גם במדיות החברתיות מהדבר הזה עושים צחוק מוחלט. לא שחס וחלילה אני קורא לצנזר משהו אבל ברור שזה מוציא את הצווים לכלי תקשורת ממוסדים יותר, מגוחכים לחלוטין. אני שבע רצון כמובן מזה שהחקירה השערורייתית נגד ג'וש נסגרה אבל בהחלט מעניין אותי המנגנון של זה. מתי חוקר סביר להניח זוטר למדי, אומר לעצמו, תשמעו, תרימו את הכתב הצבאי של וואלה ותביאו אותו לחקירה. מתוך הבנה שלחקירה הזאת של שעתיים עם כל מה שכרוך בה, יש השלכות לעתיד. זה לא כיף להיות בתוך חדר חקירות. ולאנשים שהם לא עבריינים זאת חוויה לא נעימה והיא משאירה בך משהו. ולכן אני שואל את עצמי איך זה בכלל קרה. ועוד הערה אחת שיש הרבה מאוד אספקטים לפעילות של המשטרה נגד עיתונות שלא קשורים לאגף החקירות. ואנחנו מכירים את זה מצוין. אנחנו מכירים בתוך הפגנות מצב שבו שוטרים פועלים נגד צלמים ונגד עיתונאים, כמובן שזה לא תחום העיסוק של ניצב סגלוביץ', אבל הטאקל עדיין קבוע בין תקשורת למשטרה יש אספקטים מאוד ברורים בשעת הסיקור, לא רק בשלבים שבו הסיפורים מתפרסמים. דליה דורנר: נשמע אותך. זכות התשובה. ניצב סגלוביץ': קודם כל לגבי מה שנאמר פה. צווי איסור פרסום זה לא איזה הנאה צרופה שלי להגיד הנה יש פה משהו, בואו נסתיר. צווי איסור יש להם תכלית. ברוב המקרים התכלית המרכזית היא לאפשר חקירה, להגיע לעדים, להגיע למסמכים, להגיע לראיות, לבדוק אליבי. יש לפעמים שהצווים הם גורפים, לפעמים הצווים הם מידתיים. אף אחד לא אוהב שיש צו איסור פרסום בוודאי שלא תקשורת. כי גם אם הוא לא ידע, אתה מודיע לו דע לך שיש כך וכך. גם אם הוא לא ידע. חלק מהמקרים אנחנו מעדיפים מה שאתה קראת צו נצור, זה לא המצאה חדשה. זה דבר שנהגו בו במשך הרבה מאוד זמן. וצריך להסתכל על זה גם במידתיות של הדברים וזכות הציבור לדעת. זה לא רק העניין של צו נצור. תראו, באותם צווים נצורים בדרך כלל, אני לא רוצה לעשות פה הכללות כי כל מקרה לגופו, בדרך כלל צווים נצורים בדרך כלל מגיעים, בדרך כלל חקירות סמויות מתנהלות שאתה רוצה להגיע למצב שאתה מגיע לחקירה גלויה בסופו של דבר אין לך הפרעות בדרך. זה ברוב המקרים. או בחקירה מאוד מורכבת שיש שם שלבים מסוימים ויש כבר צווים שאני יכול להצדיק אותם, אני לא יודע אם בית המשפט יקבל את זה, אבל לבוא להתמודד בבית משפט על צו לחמש שנים. מבחינתי המקצועית. יכול להיות שבית המשפט יחליט זה לא נכון, בואו נפרסם. זאת גם אפשרות. ברגע שיש צו ואתם חושבים שהצו הזה הוא לא נכון, תגיעו לבית משפט. היו מקרים, לא אחד ולא שניים. היו מקרים כאלה. אבל צו נצור אתם צריכים להבין, זה לא איזה שיש לי במחסנית עכשיו מאה צווים נצורים. זה כל מקרה לגופו אל מול הפרשיה, אל מול האירוע. וזה לא דבר חדש. באיזון שבין זכות הציבור לדעת ואני יודע שאני נמצא פה באפור שהכול זה זכות הציבור לדעת אבל יש עוד כמה זכויות בדרך שבסופו של דבר צריך לאזן אותם. אני בתור זה שאמור להגיע לממצאים בחקירה כזאת או אחרת, אני לא רואה רק את הצד של החקירה. כשמחליטים להוציא את הצו אתה רואה איזה שהיא מערכת איזונים וכמובן לא אני המאזן המושלם. יושב עורך העיתון בוודאי שזווית האיזון שלו היא אחרת לחלוטין. ומי שצריך לאזן בסופו של דבר את המערך כולו זה בית המשפט מתי שהדברים מגיעים אליו. צו איסור פרסום זה לא צו מנהלי, זה לא צו שאני יושב במשרד ומוציא אותו. עו"ד אבנר פינצ'וק: מה שיעור הסירובים של השופטים? ניצב סגלוביץ': זה שיש אחוז סירוב נמוך למשהו זה לא אומר שזה לא מוצדק. כלומר, תנוח דעתך שזה יהיה חמישים חמישים ואז אנחנו נמצאים בדמוקרטיה מפוארת? עולם הטיעונים שאתה מגיע לבית המשפט, הוא מה שקובע. שימו את המשטרה בצד. אין משטרה, אין ראש אגף החקירות שמגיע לפה. הרי מה אנחנו כל הזמן מקעקעים עוד ועוד מערכות. מה אתה אומר לי עכשיו? שהשופטים הם חותמת גומי? אז אמרת את זה בקול רם ואני אומר לך שלא. כמה צווים להאזנות סתר נדחו? אז מה אתה רוצה לומר על זה.אתה יכול לקחת אחד משתיים. אחד שהמשטרה באה עם עולם טיעונים מוצק ויסודי אחרי בדיקה מעמיקה והשופט נעתר. זאת האפשרות האחת שאני אוהב להסתכל עליה והאפשרות השנייה שאין לך בסיס ירוק לומר את זה, הוא לומר את ההפך. תגיע לבית המשפט. יש איזה שהוא צו כלשהו כרגע שמפריע לאיזה שהוא אמצעי תקשורת או לכולם ביחד? אתם אומרים מישהו הזה קיבל החלטה לא סבירה. תגיעו, אפשר להגיע עד לעליון. כל פעם נעצרים שם בשלום. תגיעו למחוזי ותגיעו לעליון. אנחנו נהיה שם, אתם תהיו שם. כל צו כל החלטה שיפוטית נקבל. אני אומר לכם מניסיון החיים הקטן שלי בתחום החקירות הפליליות, הדרך פתוחה לכולם. לעיתונות כזו, לעיתונות אחרת, גם כמובן למועצת העיתונות אם היא חפצה להצטרף כצד. אבל זה לא תמונת המצב שאני מזהה אותה. למרות כל מה שאמרתי לכם עכשיו בנחרצות אני אומר לכם שגם אני חושב שלי יותר נוח לבוא ולהתמודד עם עולם טיעונים שבאים אחרי שבעה ימים על פי ההצעה המשותפת שהייתה. שבעה ימים זה משהו שאנחנו עושים, ואז יגיע או נציג כלי התקשורת או נציג מטעם מועצת העיתונות. יותר קל לי ההתמודדות. אני מעדיף את ההתמודדות. מצד שני אני מגיע לפה ואומר לכם שני דברים. הדבר הראשון שהמשטרה בעיסוקיה או בהחלטותיה של חקירות של עניינים תקשורתיים ובוודאי עיתונאים, שוקלת שיקולים ענייניים ועמוקים ולא כלאחר יד. עו"ד אבנר פינצ'וק: מי מחליט לבקש צו איסור פרסום. ניצב סגלוביץ': אני תכף אגיד לך. למעשה בהקשרים האלה אנחנו כמשטרה לוקחים את כל מערכת השיקולים. בכל מקום שאני מזהה תשתית לביצוע עבירה פלילית, כל מי שצריך להיחקר, ייחקר. זה קל לי יותר בהתמודדות המקצועית, כי אנחנו באותה חברה, להגיע לבית המשפט. גם בלי השינוי במה שמוצע כרגע, בכל רגע נתון תגיעו לבית המשפט. תטענו את הטענות. עו"ד אבנר פינצ'וק: זה הליך מאוד מסובך וארוך. ניצב סגלוביץ': אני אומר לכם זה הדרך היחידה. לי יותר קל להתמודד בבית המשפט על דבר שאני חושב שהוא נכון מאשר להתמודד עם טיעונים כמו שאתם מעלים פה עכשיו. יוסי בר-מוחא: האם כל חקירה של עיתונאי מובאת לפתחך לאישור? ניצב סגלוביץ': לא. יוסי בר-מוחא: מדוע לא? בואו נעשה משהו. עזוב מועצת עיתונות לצורך העניין. מדוע כל חקירה של עיתונאי וחקירה של עיתונאי זה לא דבר של מה בכך. נכון אזרחים מהשורה, כולנו אזרחים אבל בכל זאת מדובר בעיתונות, בעיתונות חופשית פה, אנחנו עדיין מדינה דמוקרטית. אני חושב שאתה כמי שעומד בראש אגף חקירות ומודיעין אני חושב שחקירה של עיתונאי צריכה להיות מובאת לפניך לפני שנפתחת חקירה נגד עיתונאי. אין לי ספק ששיקול הדעת שלך, ואני אומר את זה מתוך הערכה מאוד גדולה אליך, אין ספק ששיקול הדעת שלך יפעל ואין ספק שבמקרה הזה אנחנו, כמועצת העיתונות, נבין את זה. זה יהיה שונה לחלוטין מאשר אם תהיה החלטה של ראש יחידה כזו או אחרת במקום מסוים שיחליט שהוא רוצה לחקור עיתונאי זה או אחר. אריק בכר: מה גם שאין הרבה מקרים כאלה. ניצב סגלוביץ': תראו, ההיקפים לא גדולים. דליה דורנר: אני מאוד מקווה. ניצב סגלוביץ': וחלק גדול מהמקרים גם כך מגיעים. דליה דורנר: אני הייתי הולכת עוד הלאה להקל, נניח שאתה אדם מאוד עסוק. אבל שיהיה גורם מאשר כי בכל זאת מדובר על עניין רגיש. חקירת עיתונאי, צו איסור פרסום. אתה חוקר עיתונאי על עבודתו, לא אם הוא הרביץ לאשתו, לזה אתה לא צריך אישור מיוחד, תחקור אותו מייד. אבל אם מדובר על עבודתו כעיתונאי זה עניין רגיש. אני פעם באיזה הצעה כתבתי שאנשי הביטחון למרות שהם גם צריכים לעשות איזונים מטבע הדברים רואים את הביטחון, אנשי החקירה מטבע הדברים רואים את החקירה. צריך להיות דרגה יותר גבוהה שזה יהיה תפקידו, מין רשות מבקרת שתגן לנו על החופש העיתונות שלנו, מתוככם. ואם הבוס עסוק, יהיה מישהו אחר. אבל יודעים שצרים לקבל אישור. איך זה נראה לך? ניצב סגלוביץ': רעיון מעניין. אני מבטיח שתוך שבוע אני אתן לך תשובה. אני אגיד לכם בבדיחות, שאם זה יהיה ציטוט שזה יהיה בבדיחות הדעת. שאלו אותי איזה יום אחד בכנסת תגיד אנחנו רוצים שתגיד לנו פה עכשיו כמה האזנות יש כרגע לחברי כנסת. אמרתי תשמעו, אתם לא רוצים לדעת את התשובה ואני לא אתן לכם אותה. אבל זה לא המקרה. לכן אני אומר את זה בבדיחות הדעת. לשמחתי כשוטר, כאזרח זה לא הסיטואציה. זה לא אומר שאם יהיה מקרה ייחודי שמצריך את העניין הזה. פרופ' יהודה פרידלנדר: אני חושב שאם המשטרה רוצה לחקור עיתונאי בתחום עבודתו היו צריכים ליידע מייד את העורך. אני חושב שהעורך תפקידו ללוות את העיתונאי הנחקר. ב', מאחר שמדובר כאן בצו שמוגש לבית משפט, חסר לנו את הצד השני של הפרוצדורה. הייתי מעוניין לשמוע משניים שלושה שופטים ממגזרים שונים במדינה מה הם השיקולים שלהם אם לאשר או לא לאשר צו איסור פרסום. כשהמשטרה מבקשת צו איסור פרסום זה צד אחד. השופט שומע את הצד הזה, יתכן ששומע גם את העיתונאי, אני רוצה לשמוע את השיקולים של השופט. דליה דורנר: העניין הזה טופל בצורה מעמיקה, יש לנו פתרון. על זה בשל הלחץ הרב, החלק הזה, כמובן במעמד צד אחד הוא כותב "כמבוקש" אני אומרת לך כשופטת. דבר אחר אם היה ערעור אז בודקים את זה. דבר אחר יהיה צו שני. והמשטרה רוצה את זה. באשר לעורך זה אני לא יודעת. ניצב סגלוביץ': בדרך כלל כשנחקר עיתונאי על משהו, בדרך כלל אחריו מגיע העורך. דליה דורנר: בסדר גמור. ניצב סיגלוביץ' וזה נראה לי דבר מעשי שיכול לצאת מזה, שלא חוקרים עיתונאי בלי לקבל אישור במערכת המשטרתית הפנימית, אני מאוד מקווה שנקבל על כך תשובה חיובית. ואני חושבת שהמשטרה בדרג העליון שלה מבינה היטב את המשמעות של חקירת עיתונאי, את האיזון שצריך לעשות. ולעומת זאת האיש בשדה רואה את החקירה לנגד עיניו. האישור הזה יכול לעזור לנו בהרבה, אם הוא לא יוכל אישית לעשות, יוכל לעשות מישהו מטעמו. ותודה רבה שבאת אלינו. מר יאיר גלר פה? הייתם אצלי בלשכה. בבקשה. צבי הנדל: אל"ף תודה שהסכמתם לקבל אותנו. הסוגיה שבה אנחנו דנים היא נושא האלכוהול. אני בחודשים אחרונים נתמניתי לעמוד בראש הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. אז מכוח תפקידי זה ברשותכם. סוף סוף אני עוסק בסוגיה שאין עליה כמעט חילוקי דעות. בתוך סמים ואלכוהול אנחנו מדברים בעיקר על אלכוהול כי לכאורה זאת סוגיה שמותרת. הבעיה היא במינון, בכמות, בגיל. והסוגיה הזאת תפסה בזמן אחרון אחרי מחקרים שאנחנו עשינו רוחב ציבורי כל כך גדול כולל הגיל, שזה מתחיל בגילאים מאוד מאוד נמוכים, סביב 10 – 11. וכולל הכמות. שהנזק שנגרם לאור בדיקות רפואיות שנעשו ומחקרים גם אצלנו וגם בעולם, מביא להתמכרויות ולנזקים גופניים כמו סמים, תלוי איזה, וברוב המקרים גם הרבה יותר מסמים. קשה מאוד להילחם בסוגיה הזאת כי זה לכאורה דבר מותר. סם זה שחור לבן. זה אסור וזה מותר ונגמר הסיפור. לכן בקשתנו ולצורך זה אנחנו פה, לקבל שיתוף פעולה מקסימאלי אפשרי מהתקשורת על גווניה השונים ובוודאי בעיקר אני מדבר על כל סוגי תוכניות המקור וסליחה אם אני לא מצוי במינוחים המקצועיים שבהם אתה רואה סרטון או תוכנית כזאת או אחרת שכמעט מעודדת את העניין הזה, עושה את השתייה כפעולה לגיטימית חברתית. היינו רוצים שתתמנה איזה שהיא וועדה או איזה שהוא צוות שיקבע כללים מה כלי התקשורת מסוגלים, רוצים לקבל על עצמם ברוח טובה. כי האינטרס הוא אינטרס של כולנו, הילדים הם ילדים של כולנו. אין פה איזה ניגוד עניינים כלשהו כמו בסוגיה של צו איסור פרסום. פה נראה לי שכולנו באותו צד. ואם נצליח להגיע לאיזה שהם איקס גדרות שהם יהוו את הכללים הבסיסיים שכולנו מקבלים על עצמנו וזה יחסוך לנו ולו במעט את המודה הזאת המאוד מאוד קשה של ילדים ששותים בכמויות. אתה שואל אותם ובכל המחקרים אתה מקבל תשובות מדהימות. דובר: אתה יכול להפנות אותנו לאיזה קווים אתה מצפה מאיתנו לייצר? צבי הנדל: הייתי יכול לשבת ביחד יחד עם המנכ"ל ולהכין עשרת דברות דרקוניות מבית מדרשו של השוטר הקשוח. ברגע שאני מבקש שיתוף פעולה אני רוצה הפריה של כולנו. אבל לדוגמה אני יכול להגיד שאם יש תוכנית כזאת או אחרת שהסוגיה של להיפגש בערב בסיפור העלילה להיפגש בערב כדי לשתות ביחד או לעשן סמים ביחד כחלק מבילוי אז שיהיה חלק מבילוי אחר. דובר: אתה מדבר על תכנים עיתונאים או תכנים בידוריים? צבי הנדל: אני מדבר בעיקר על הפקות. דובר: אם זה תכנים עיתונאים אין פה הרבה משחק. אם יש, צריך לדווח על זה. אבל תכנים בידוריים? צבי הנדל: המשבר הוא לא כל כך עמוק. לפני שנים היו מתפללים שיהיה כמו היום. דווקא המצב הרבה יותר טוב. אבל לעצם העניין, אני לא בעל מקצוע, אנחנו לא בעלי מקצוע בצד התקשורתי. אנחנו יודעים למה זה מביא. לכן צוות כזה אם הוא יקום, אני הבנתי שגם בסוגיות אלה אתם עוסקים. דליה דורנר: אנחנו עוסקים בחופש העיתונות ובאתיקה. אם אנחנו רואים משהו לא אתי, אז זה לא אתי. וזו השאלה. אנחנו עוסקים באתיקה העיתונאית. עו"ד ארנה לין: אני אגיד, מה שבעצם מר גלר רוצה זה מה שהיה פעם קוד הייס בארה"ב. שהיה מותר לנשק ככה ולא ככה, אבל זה קוד של שנות ה- 50 שכרגע לצורך העניין לא חשוב בכלל אם אני בעדו או נגדו אבל אני באמת חושבת שזה לא לשולחן הזה. הרי בעיקר הטענה שלך היא לגבי מה שמראים בטלוויזיה. סדרות בטלוויזיה, הפקות מקור, סדרות דרמה, כל הדברים האלה. אז אני לא אומרת שלמועצת העיתונות לא יהיה אולי משהו לתרום. אבל העיקר באמת זה מועצת הרשות השנייה, הכבלים והלוויין וכיוצא בזה, בעיניי, ככה לי זה נראה. דליה דורנר: כל מי שמתלונן מגיע אלי אני אומרת אני אביא ואתך לרשות השנייה. צבי הנדל: אולי עוד משפט אחד. הייתי מאוד מעוניין שצוות כזה שיגבש את הנושא הזה, הוא יביא אותו בפני הרשות השנייה. זה כוח אחר לגמרי. אני כביכול במירכאות אינטרסנט, חד צדדי. אצלם יש את הראיה התקשורתית היותר רחבה, אם אנחנו נצליח לחבור יחד יש לזה כוח הרבה יותר גדול. יאיר גלר: ברשותכם כמה מילים. קודם כל שוב תודה רבה על ההזדמנות. אני רוצה רק להשלים בכמה משפטים את מה שמר צבי הנדל דיבר. אנחנו במלחמה על הילדים שלנו, חברים. אנחנו מדברים היום על ישראל 2011 ששונה לחלוטין מישראל לפני עשר ו- 15 שנה. הנתונים הם מאוד מאוד קשים. לפי המחקרים שלנו כל ילד שלישי במדינת ישראל משתכר. זה קורה אחת לחצי שנה או אחת לשנה או אחת לחודשיים. כל ילד שלישי. שני חיילים מתוך שלושה שיוצאים לחופשת שבת משתכרים, חלקם בבסיסים. אנחנו לא מפרסמים את זה כל שעה ובכל מקום אבל הנתונים הם נתונים קשים מאוד. בגילאים אנחנו מקום שלישי באירופה, גילאי 10 – 11 כבר 19% מהילדים טעמו ומכירים אלכוהול. לא ברמה של נגיעה של טיפה כמו בחתונה אלא הם מכירים כבר היטב. יכול להיות אשם קצת האבא, קצת חבר, יכולה להיות אשמה מארגנת המסיבה של הבר האקטיבי, זה לא משנה, הילדים מכירים. אלימות בכל סופי שבוע, חלק מגיע לתקשורת חלק לא מגיע לתקשורת. אתם יכולים לצאת לנמל תל אביב, ליד חרוצים, למתחם בראשל"צ או לעמק האלכוהול בקריות בחיפה, בכל מקום אתם תפגשו מקרי אלימות. אנחנו כבר לא מדברים על התחלואה ועל מקרי מוות. התוצאות הן קשות מאוד. אנחנו היום למעשה בדקה 91. ואנחנו חייבים לעשות מעשה. ישבה הממשלה לפני שנה בדצמבר 2009 קיבלה על עצמה החלטות. ואנחנו פעלנו בשלושה ערוצים, כבר ב- 2010, (מדברים ביחד) עו"ד חיים שיבי: אני רוצה לעזור לך לתרגם את זה למשפטים. כאשר מדובר בתיעוד, תקשורת מתעדת ילדים שואפים גז וכדומה. כשמדובר בגלוריפיקציה ואולי זאת הנקודה שאתה רוצה להעלות אותה ועוד לא שמעתי, אתה לא היית רוצה שהתקשורת תהפוך את הילדים השותים לגיבורי תרבות. זאת הנקודה. יאיר גלר: הסיבה שהגענו לכאן זה שינוי אווירה ציבורית בכל הכלים שאתם יכולים לסייע לחברה הישראלית וסליחה על המילים הבומבסטיות על מנת להגיע לאווירה שונה ולמודעות שונה ולחברה אחרת. זו המשימה שלנו לצורך זה התכנסנו פה מטעמי. עו"ד חיים שיבי: לפני שאנחנו מגלגלים את הכדור למקום אחר, אבל הכתובת היא וועדת העורכים אני חושב. הכתובת היא שם. דליה דורנר: השאלה היא במסגרת האיסורים נניח היעדר גלוריפיקציה יכולה להיות בתקנון האתיקה. בוודאי שאם יביאו מידע שכל ילד שלישי, בוודאי, זה מידע והם חייבים להביא את זה. מצד שני יגידו הנה איזה ילד חמוד הוא כבר יודע לשתות שני בקבוקי בירה ביום. אז אפשר להפוך את זה בכלל אתיקה. נשקול את זה. יאיר גלר: איך אנחנו מתקדמים מפה? עו"ד ארנה לין: היום אתה לא רואה סרט אמריקאי שמישהו מדליק סיגריה. לעומת זאת תסתכל שלושים ארבעים שנה אחורה לא הייתה דקה בסרט אמריקאי שמישהו לא הדליק סיגריה. אין להניח שמועצת העיתונות האמריקאית עשתה את זה. זה באמת נגרם מקמפיין אדיר החברתי הבריאותי הגדול נגד הסיגריות. בוודאי שיש מקום להילחם עד חורמה ברעה החולה הזאת. רק אי אפשרי שמועצת העיתונות תהיה חוד החנית בנושא הזה. אריק בכר: אנחנו נצטרף לכל פורום. דליה דורנר: המקסימום שמבחינה פרקטית אפשר לעשות בזה, להכניס בתקנון האתיקה מין איסור צבי הנדל: יש לכם רעיון על איזה שולחן כדאי לעשות את זה? דליה דורנר: היעדר גלוריפיקציה זה פה, אין שולחן אחר ואנחנו נדון בזה. זה תקנון האתיקה שלנו. אריק בכר: אנחנו צריכים לחשוב ביחד איזה גופים אפשר לצרף. עו"ד ארנה לין: מועצת הרשות השנייה ומועצת הכבלים. אריק בכר: חד משמעית. עו"ד ארנה לין: כי שם הבעיה שלך. דליה דורנר: אנחנו יכולים לתת לזה גיבוי אתי בתקנות האתיקה. עו"ד ארנה לין: אני רק רוצה להבהיר שהנושא של גיבוי אתי זה צעד גדול. דליה דורנר: זה צריך לעבור קודם. לא אני מחליטה לבד. צבי הנדל: תודה רבה. דליה דורנר: תודה שבאתם. אנחנו עוברים לנעמ"ת. עו"ד לבני. אריק בכר: נושא אחר אבל קשור לגמרי אני מניח. דליה דורנר: כן, זה גם קשור במסגרת התלונות שפונים אלי כנשיאת מועצת העיתונות ואני מזמינה אליכם אז יש גם כמובן סיפור על אלימות במשפחה. אז עו"ד לבני בבקשה. עו"ד טליה לבני: היום המאבק באלימות המשפחה (לא ברור) לערוך סקר מתוך כבוד והייתי אומרת מתוך החשבת מעמדה המיוחד של העיתונות במדינת ישראל, הרשות הרביעית. ביקשנו לערוך סקר בנושא של רציחת נשים על ידי בעליהם. אלימות במשפחה התוצאות של הסקר מראות שבעיקר הדיווח הוא מאוד צהוב, הוא מאוד עסיסי, הוא מאוד פלסטי, הוא נותן תיאור בדיוק של ארבעים הדקירות או שלושים הדקירות מצד אחד, הוא נותן אפקטים שיש לזה הרבה מאוד השפעה לדעת פסיכיאטר מחוזי ותוסיף אחריי אורית טירון שהיא מנהלת המחלקה למניעת אלימות במשפחה, מנהלת מרכז גליקמן והמקלט. אפקט מדבק קיים, כפי שהוא קיים בנושא התאבדויות, קיים גם בנושא רציחות במשפחה. אנחנו הבאנו דוח לגבי מספר רציחות. ואנחנו רואים שמופיעות באותו חודש מספר רציחות. 4 רציחות בינואר השנה. שזה מספר מאוד גדול. אנחנו סבורים שאופי הסיקור, אנחנו תמיד בעד סיקור, אנחנו נהנות מהעניין של העלאת המודעות למאבק באלימות במשפחה, זה מסייע. אבל החלק של אופן הסיקור מאוד מדאיג מבחינתנו. זאת אומרת אם אכן קיים אפקט מדבק צריך לנהוג בעניין רציחות במשפחה בהתאם לכללי האתיקה כפי שנוהגים כלפי התאבדויות. יש לכם בסעיף 9 כלל קבוע. בדיווח התאבדויות על עיתון ועיתונאי לגלות רגישות, בדרך כלל ראוי להימנע מפרסום פרטים על שיטת ההתאבדות. דליה דורנר: היית רוצה את אותו תקנון להרחיב על רצח של נשים במשפחה? עו"ד טליה לבני: כן. דבר קונקרטי. דבר נוסף הייתי מאוד מבקשת מכם להקפיד על כלל האתיקה שכבר קיים בעניין תלונות על הטרדה מינית. כשאני שומעת בערב טלוויזיה, אני קוראת ביום הראשון הודעה על תלונה, אני יודעת שלמחרת האישה תתואר או כזונה או כמרובת רומנים. וזה היה בזמן האחרון. אנחנו ראינו את המתקפה האיומה שהייתה בפרשת קצב, הכול יצא מפרופורציה. אבל גם בנושא של אינס, ואני לא באה ואומרת, אני יודעת שזה יהיה השלב הבא וזה אכן קורה. ישנו כלל אתיקה שכתוב שאסור לבתי המשפט ואסור גם לעיתונות לעסוק בעברה של המתלוננת. העיסוק בעברה של המתלוננת הוא לא רלוונטי והוא גורם הרתעתי. אנחנו לא מעוניינים להרתיע מתלוננת. דליה דורנר: לגבי העניין השני אני יכולה לומר לך, את יודעת זה עניין של חופש הביטוי ובבית משפט אמרו שזה לא יהיה רלוונטי. עו"ד טליה לבני: אבל גם אתם כתבתם. כתבתם. כל דבר הקשור בעברה המיני של המתלוננת למעט המידע על קשר אישי קודם על הנילון. דליה דורנר: אם יש בתקנון ומפרים תקנון, אני מזמינה תלונות. אנחנו בהחלט בשביל זה. אין טעם לבוא הביתה ולומר כל העיתונות לא שווה כלום. אני מכירה את זה, באים אלי ותוקפים אותי ואני אומרת מה לא בסדר, תגיש תלונה. עו"ד חיים שיבי: שאלה, יש סתירה מסוימת בין הקריאה להגברת מודעות להבנת ההיקף של התופעה לבין החשש להתרבות הודבקה. במשווה הזאת לאן היית יותר נוטה, לכיוון של, עו"ד טליה לבני: טיפול בכל נושא, הייתה כתבה נהדרת אתמול לגבי שוטר שהכה את אשתו והוא קיבל 18 חודש, אבל עצם הכתבה זה עיסוק בנושא אלימות במשפחה כתופעה שקיימת. תופעה חברתית שקיימת. אנחנו היום התיאור בעיתונות מביא למצב של האדרה. כאילו זה קיים רק שם, זה קיים ברצח על כבוד המשפחה ואני אומרת במירכאות שזה גם ביטוי שמן הראוי היה לבטל אותו, כפי שהיה שינוי בעניין של רצח על רקע רומנטי. יש כוח עצום לביטויים ולמושגים שמכתיבה עיתונות. כוח עצום. דליה דורנר: את צודקת ללא ספק. עו"ד טליה לבני: אנחנו מנסים באמצעים הקטנים שלנו לעשות פעולת הסברה למניעת אלימות במשפחה. אין להשוות בכלל את היכולת של העיתונות בשינוי טרמינולוגיה. אני חושבת שבקטע הזה, דליה דורנר: זה בסדר גמור. עו"ד טליה לבני: רק אורית תוסיף לכם במשפט אחד מספרים. אורית טירון: אנחנו בדקנו מספר פניות טלפוניות של נשים נפגעות אלימות יום לאחר רצח. ואני יכולה לומר שיום לאחר רצח בדקנו גם ב- 2010 וגם ב- 2011 יש הכפלה של הפניות. כאשר מה אומרות הנשים? בעלי או החבר שלי אומר לי את רואה את זאת? את תהיה הבאה בתור. זה לא הגברת מודעות. זה יוצר לאישה גם חשש גדול. עו"ד טליה לבני: צריך להסתכל בעיניים בבעיה של הדיווח הצהוב, כי מה שעושה את ההדבקה זה הפרטים העסיסיים. דליה דורנר: יש הצעה קונקרטית להפעיל את אותו הסעיף גם על רצח. אנחנו נגלגל את זה. ואני מזמינה תלונות. עו"ד טליה לבני: תודה רבה. אריק בכר: תודה רבה לכם. יש לנו כרגע את הנושא של הסדרה עצמית של תוכן גולשים שזה נושא עולם ומלואו. יש לנו את המליאה שממתינה לנו שם. השאלה אם אנחנו יכולים בזמן יחסית צפוף לעשות את זה. אם ממש בקצרה תוכל להציג? דליה דורנר: יעל חייבת ללכת והיא העיקר פה. אריק בכר: כן. זה נושא כבד שאנחנו נקבע נשיאות במיוחד לנושא הזה. דב עפרון: הייתי רוצה לראות גם התייחסות לתוכן המסחרי המתחזה לתוכן מערכתי באתרי אינטרנט, כולל בלוגים. כלומר חברות מסחריות משלמות לבלוגרים. המערכת והנהלה מנהלים קרבות אינצ'ים על איך יראה תוכן מסחרי לעומת איך יראה תוכן מערכתי בעמודי הבית ואם כבר אנחנו מתקדמים לכיוון תוכן באינטרנט ומבחינים בין תוכן משתמשים לתוכן מערכתי אני חושב שכדאי להוסיף גם תוכן מסחרי, מה עמדתנו. אריק בכר: האם מקובל עליכם שבערך בעוד חודש אנחנו נכנס את הנשיאות רק לדון בנושא הזה? מקובל? אני כבר מחר קובע תאריך. דליה דורנר: צריך לתת לכם את הזמן הראוי. -הישיבה נעולה-