יום ב', יג’ בטבת תשפ”א
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 38
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 17
 
 
מהחלטות בית הדין לאתיקה: על תאגיד השידור הציבורי "כאן" לפרסם התנצלות בפני הרבנות הראשית לישראל
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 30
 
מועצת העיתונות מגנה הפרדה בין עיתונאים ועיתונאיות במהלך סיקור אירועים
צוות התגובות של מועצת העיתונות פרסם הודעת גינוי להפרדה בין העיתונאים והעיתונאיות במהלך סיקור ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בכותל בירושלים, שפגעה ביכולתן של העיתונאיות לסקר את הביקור.מועצת העיתונות בישראל תובעת מכל גוף המתאם סיקור עיתונאי לאירועים תקשורתיים, כמו גם מלשכת העיתונות הממשלתית, לקבוע מיקום אחיד וזהה לעיתונאיות ולעיתונאים לצלמים ולצלמות, המגיעים לשטח לצורך ביצוע שליחותם העיתונאית * בכל תרחיש ומקום – לא תתאפשר במהלך התיעוד העדפה ו/או שוני במיקום התצפית על בסיס מגדר * אם נוהל המקום מחייב דיווח מרחוק - הוא יחול על גברים ונשים גם יחד.
תגובות: 0   צפיות: 14
 
מועצת העיתונות בישראל: "יש להגן על זכות התקשורת להגיע לאזורי מתיחות בירושלים ובכל מקום בארץ ולסקר מקרוב את הנעשה ועל המשטרה לגלות לכך הבנה"
נשיאת מועצת העיתונות בישראל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר וצוות התגובות של המועצה, הביעו מחאה חריפה על הצרת צעדים של עיתונאים בשטחי סיקור בירושלים. המועצה מדגישה כי גם באזורי מתיחות גוברת, שמורה לתקשורת זכות לנגישות ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות כדי לדווח נאמנה ומקרוב.
תגובות: 0   צפיות: 238
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
בית הדין לאתיקה בהחלטת רוב: "מעריב" והכתב אבישי בן-חיים לא הפרו את תקנון האתיקה.

תל-אביב, 25.6.09 תיק: 8/2009 בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות תלונת הרב ישראל רוזן נגד עיתון מעריב ו-NRG נוכחים: חברי בית הדין: עו"ד יגאל בורוכובסקי – יו"ר רמי טל – חבר יוסי בר-מוחא – חבר המתלונן: הרב ישראל רוזן, ראש מכון "צומת" בגוש עציון ודיין גיור נציג הנילון: עו"ד מאיר בלייך, אומבודסמן עיתון מעריב החלטה דעת יו"ר המותב, עו"ד יגאל בורוכובסקי כללי: 1. תלונת המתלונן - עניינה בכתבה שפורסמה ביום 3.4.09 במוסף "סוף שבוע" בעיתון מעריב, וביום 4.4.09 באתר NRG בנושא בתי הדין הרבניים לגיור (להלן: "הכתבה"). הכתבה כוללת ביקורת קשה של המרואיין, סגן ראש מערך הגיור לשעבר, כנגד בתי הדין וכנגד דיינים בבתי הדין. המתלונן, רואה עצמו נפגע מדברי ההשמצה, לשיטתו, הכלולים בכתבה, ומכאן עתירתו לפרסום התנצלות וכתבה בהיקף דומה אשר תשקף את התמונה העובדתית האמיתית להבנתו. 2. למען שלמות התמונה, נציין כי המתלונן שוטח טענות גם כנגד כתבה שפורסמה בנושא דומה ביום 26.4 בעיתון מעריב – אלא שעל יסוד חוות דעתו של כב' השופט בדימוס, ג. שטרסמן, לא נמצא כי בכתבה זו נפלה עבירה אתית, ולפיכך בהתאם לסעיף 44 לתקנון, לא הובאו טענות אלו להכרעתנו. עיקרי טענות הצדדים: 3. עיקרי טענות המתלונן: א. הכתבה רצופה השמצות חסרות בסיס עובדתי (סעיף ב' לתלונה, וסעיפים 1-5 לתגובתו שהוגשה לבית הדין במהלך הדיון). במיוחד קובל המתלונן על הצגת הדיינים כמערימים קשיים מעבר לנדרש בהלכה על המתגיירים, בעיקר מטעמי פרנסתם, כאשר אליבא דאמת, כל הדיינים עושים עבודתם נאמנה, מתוך תחושת שליחות, ותוך ניסיון כן לסייע כמיטב יכולתם למבקשים להתגייר. ב. הכתבה הייתה לא מאוזנת במובן זה שלא הובאה עמדת מי מהדיינים המוכפשים או הגורם האחראי עליהם (סעיפים ג'-ה' לתלונה). ג. הכתב ידע כי המרואיין בעל אינטרס ברור להכפשת בתי הדין לגיור לאור הדרך בה סיים את תפקידו בבית הדין – מה שמעלה עוד יותר את חשיבות הבאת העמדה שכנגד (סעיפים ד'-ח' לתלונה). סעיפים אלו, מגבשים, כך לשיטת המתלונן, עבירה על סעיפים 3, 4א', 5א' ו- 6ג' לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. כב' השופט שטרסמן הוסיף על סעיפים אלו את סעיף 7 לתקנון האתיקה, המחייב תיקון טעות מהותית. 4. בתגובתו, טוען "מעריב", באמצעות האומבודסמן, עו"ד בלייך, כי המרואיין הינו "מקור מהימן" כמשמעו בסעיף 5 לתקנון האתיקה, כי העובדות שפורטו בכתבה מבוססות, ואין הן משקפות את דעתו של המרואיין בלבד. העיתון, פנה לקבלת תגובה הן למערך הגיור, באמצעות דוברות ראש הממשלה, הן לראשי המערך והן לדוברות בתי הדין הרבניים. משרד ראש הממשלה הגיב תגובה כללית, אשר אינה קשורה עם אי הדיוקים העובדתיים להם טוען המתלונן. תגובה זו נשמטה מן הכתבה למרבה הצער, ופורסמה במועד מאוחר יותר. דיון והכרעה: האם יש הכרח בפרסום תגובה לכתבה? 5. סעיף 8 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע: "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו" (שם) ודוק, החובה הקבועה בסעיף זה אינה מיוחדת לפרסום פוגעני כנגד פרט בלבד. סעיף 1 לתקנון מגדיר את המונח "אדם" ככולל גם "תאגיד, חבר בני אדם מואגד או בלתי מואגד וגוף ציבורי". אין חולק כי הכתבה כוללת טענות קשות ביותר כנגד בתי דין של גיור וכנגד הדיינים בהם. לפיכך, מוטלת על העיתון, מכוח סעיף 8, החובה לבקש את תגובתם של הנפגעים ולפרסמה. אם כן, טוב עשה העיתון כאשר ביקש תגובה לטענות הקשות המועלות בכתבה משלושה גורמים: משרד ראש הממשלה (אשר אין מחלוקת בפנינו כי הוא הגורם האחראי על מערך הגיור), בתי הדין הרבניים ו"ראשי מערך" הגיור (סעיף 6 לתגובה). 6. אלא שתגובת משרד ראש הממשלה הומצאה לעיתון אך לא פורסמה בכתבה בשל טעות טכנית, כך לטענת העיתון. התגובה פורסמה 10 ימים לאחר פרסום הכתבה, הואיל והטעות התגלתה בעקבות הגשת התלונה. 7. כלום, חלה על העיתון החובה האתית לפרסם את התגובה במועד פרסום הכתבה דווקא? עם שאלה זו התמודד בית הדין בעניין תיק מס' 35/08 גרינברג נ' "לב העיר": "הסוגיה העיקרית והעקרונית לדיון היא, איפוא, האם על התגובה להתפרסם בו-זמנית, עם הכתבה לגביה היא ניתנה ובמיקום סמוך לה בעיתון. לדעתנו התשובה לשאלה האמורה הינה חד משמעית חיובית: על התגובה להתפרסם יחד עם הכתבה, באותו מועד ובאותו מיקום. פרסום מאוחר יותר או חבוי בדרך כזו או אחרת, מסכל את מטרת התגובה והצורך בה. אין צורך להכביר במלים שלא מן הנמנע שפלוני יקרא את הכתבה, העלולה לפגוע בשמו הטוב של אדם, אך לא יזדמן לו לקרוא את התגובה אם תתפרסם ביום אחר או אף בעמוד אחר..." אני מצטרף לדעה זו. פרסום התגובה בגוף הכתבה – הינה הדרך האפקטיבית היחידה לאפשר לנפגע להציג את עמדתו ולמנוע, או למצער להפחית את הפגיעה בו. 8. טענת העיתון, כי פרסום התגובה נמנע בשל טעות טכנית, וכי פרסם את התגובה מספר ימים לאחר מכן, חשובה לעניין העונש, ולא לעניין עצם ביצוע העבירה. כך, הואיל ולדעתי, פרסום כתבה ללא פרסום התגובה, כאשר התגובה מצויה בידי העיתון, מהווה עבירה אתית, אף אם אי הפרסום נעשה בתום לב. מסקנתי זו נסמכת על הטעמים הבאים: א. סעיף 8 מנוסח בדומה לסעיפים של אחריות מוחלטת ("לא יפרסמו עיתון ועיתונאי..."), שאינה דורשת הוכחת כוונה לשם ביצוע העבירה. ב. להבדיל מסעיפים אחרים בתקנון האתיקה, אין בסעיף זה דרישה כי הפרסום נעשה ביודעין או במכוון (ראה והשווה סעיף 4(א) לתקנון), אף אין בסעיף מבחנים גמישים של סבירות (השווה סעיף 5(א) לתקנון "בזהירות הראויה לפי נסיבות העניין"). ג. פרשנות זו תואמת את תכלית הסעיף: פרסום או אי פרסום, הינה עובדה ברורה ופשוטה לבדיקה, באופן התואם את יכולתו של העיתונאי והאזרח להבין מהו קו הגבול הברור של המתחם האתי. אציין עוד כי בסיפא לסעיף 8 נכתב כי פרסום דבר פוגעני מצריך "ברגיל", ולא תמיד, פניה לנפגע ופרסום תגובתו. אלא שלהבנתו מינוח זה בא להכשיר את אותם מקרים בהם קבלת התגובה אינה אפשרית או אינה מעשית, ולא מקרים בהם התגובה הגיעה ולא פורסמה בטעות. לפיכך, אני סבור כי העיתון עבר על האמור בסעיף 8 לתקנון האתיקה. האם יש חובה אתית בפרסום כתבה "מאוזנת" 9. מלין המתלונן על כי הכתבה לא הייתה מאוזנת ולא הביאה את תגובת הדיינים. כאמור, פנה העיתון לשלושה גורמים למתן תגובה, וקיבל תגובה מאחד מהם בלבד. גם תגובה זו הייתה לקונית ביותר, ולא כפרה ברובן המכריע של ההאשמות הקשות שהועלו בכתבה. אציין, כי בדקנו את פניית הכתב למשרד ראש הממשלה שהומצאה לנו לאחר הדיון, ולדעתנו המדובר בפניה מפורטת העומדת בחובות המוטלות על העיתון מכוח התקנון (הפניה לשני הגורמים הנוספים לא הומצאה לנו). במאמר מוסגר, אציין כי אף המתלונן אינו חולק על חלק מהעובדות המצוינות בכתבה. כך לדוגמה, אין המתלונן חולק על כי הדיינים מקבלים את שכרם כפועל יוצא של מספר הדיונים בהם טיפלו. המתלונן טוען כי הדיינים, הינם אנשים ערכיים הפועלים לטובת העניין, אולם אין הוא כופר בעצם היותם בניגוד עניינים מובנה בין סגירת התיק, ובין קיפוח פרנסתם. עיתונאי, בשר ודם, אינו בוחן כליות ולב. אין ביכולתו לדעת, מתוך עצמו, אם טענות המרואיין נכונות הן אם לאו. זה הטעם בגינו קובע סעיף 4, כי פרסום עובדות שאינן נכונות מהוות עבירה אתית רק אם נעשו "ביודעין או ברשלנות". אף אם יודע הכתב כי המדובר במרואיין בעל אינטרס אישי, כל עוד המדובר במקור בעל ידע עובדתי רחב אודות נושא הכתבה (ועל כך אין חולק), וכאשר אין הגורמים הרלוונטיים טורחים להכחיש את הנטען על ידו – כיצד יוכל העיתון לדעת כי ברשותו מידע מוטעה? לפיכך, אני סבורים כי העיתון לא עבר על סעיף 3, 4א, 5א ו- 6ג כנטען. האם היה על העיתון חובה לפרסם את תגובתם של הדיינים? 10. הכתבה אינה נוקבת בשמות של דיינים בהם נפל פגם, אולם הינה כוללת האשמות קשות כנגד כלל הדיינים, עד כדי כך שהכתב מסכם את דבריו של המרואיין כשפיכת "עביט מי שופכין על דייני הגיור" (ודוק: שפיכת מי שופכין על "דייני הגיור" ולא רק על "בית הדין לגיור" כמוסד). בין היתר, נכתב בכתבה כי "מבין העוסקים במלאכה כמעט אף אחד לא באמת מעוניין בגיור", "יש דיינים שעסוקים בכל מאודם בנושא מספר התיקים שיגיע לפתחם. קרי: בעיבוי משכורתם."; "דיינים במערכת רודפים אחרי המתגיירים ומחפשים אותם." ועוד. ודוק: אין המדובר בציבור גדול – לטענת המתלונן המדובר ב"מעל 20 דייני גיור" בלבד – ואין להיפלא, כי המתלונן, כאחד מהדיינים, רואה עצמו נפגע מהאשמות אלו. בנסיבות אלו, גם הדיינים כפרטים, ולא רק מערך הגיור כמוסד, "עלול להיפגע" (סעיף 8 לתקנון) מהכתבה, ולפיכך יש מקום לדעה כי כמצוות סעיף 8 היה על העיתון לבקש את תגובתם של הדיינים ולפרסמה בצד ההאשמות הקשות כנגדם. טוב עשה העיתון, אם כך, כאשר פנה לא רק למשרד ראש הממשלה, כגוף האחראי על בית הדין, אלא גם ל"ראשי מערך" הגיור (סעיף 6 לתגובת העיתון). לצערנו, פניה זו והתשובה לפניה זו, ככל שהייתה – לא הומצאה לנו על ידי העיתון. ברור מכל מקום, כי העיתון לא פנה למתלונן, עובר לפרסום הכתבה. כלום היה על העיתון לפנות לכל אחד ואחד מן הדיינים מכוח סעיף 8? לדעתנו יש להשיב על שאלה זו בשלילה. במתן פרשנות לחובה האתית המוטלת על עיתונאי יש להתחשב בשיקולים מעשיים ומציאותיים. כאשר המדובר בהאשמה כללית כנגד ציבור, לא ניתן לפנות לקבלת תגובה של כל פרט מפרטי ציבור זה, ולצורך עמידה בדרישות סעיף 8, וסעיפים 4א ו- 5א לתקנון, די לדעתי בניסיון כנה לפנות לפרטים מייצגים באותו ציבור. כך מצהיר העיתון שעשה, וממילא לא עבר במועד פרסום הכתבה עבירה אתית. 11. מנגד, לאחר פרסום הכתבה, טען המתלונן בפני העיתון כי האמור בכתבה אינו אמת, כי הוא נפגע מהכתבה וכי הוא מבקש כי תינתן לו במה להעמיד דברים על דיוקם, לשיטתו. סעיף 7 לתקנון האתיקה מורה כי במקרה של פרסום "אי דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות", יש לאפשר לאדם שנפגע אפשרות הוגנת להגיב על הטעות. המתלונן טוען, באשר לרבות מן הטענות המועלות כנגד הדיינים בכתבה כי אינם אמת. בין היתר טוען שהדיינים חזרו וביקשו להפסיק ולהיות מתוגמלים על פי מספר התיקים, אך דווקא המדינה היא שסירבה לכך; כי בניגוד לנטען מעולם לא נבדקו הגיורים לאחר גיורם; וכי ראוי היה להסביר את הרקע לדבריו של המרואיין, שהינו, לטענת המתלונן, סילוק המרואיין מעבודתו בבתי הדין לאור המלצת דו"ח נציבות שירות המדינה; כי מחברי דו"ח נציבות שירות המדינה אשר בדקו את משך תהליך הגיור מצאו אותו סביר; אין אני מחווה דעה באשר למידת אמיתות טענות המתלונן בהקשר זה, אולם על פני הדברים דומה כי הדברים טעונים בדיקה. קל וחומר הדברים אמורים, שעה שאף לשיטתו של העיתון, הכתבה המקורית הייתה (גם אם בלית ברירה) חד צדדית, ומקורה היה בעל אינטרס. 12. לאור השיקולים שהזכרתי, אילו היה המתלונן פונה לעיתון ומבקש לפרסם את תגובתו (או אם יעשה כן בעתיד), הרי שהייתי סבור כי על העיתון לאפשר זאת. תוצאה זו מוצדקת הן מכוח סעיף 7 לתקנון – אם לאחר בדיקה, יימצא העיתון, כי בכתבה המקורית נפלו אי דיוקים מהותיים, והן מכוח סעיף 8, באשר זכותו של המתלונן להגיב לכתבה בה הועלו טענות כלפיו. יתר על כן, מסעיף 7 עולה כי חובותיו האתיות של העיתון אינן נבחנות במועד פרסום הכתבה בלבד. כך לדוגמה, גם אם במועד הפרסום לא היה לעיתון יסוד להניח כי הינו מפרסם דבר שאינו אמת (סעיף 4(א) לתקנון), הרי שככל שהגיע לעיתון, לאחר פרסום הידיעה מידע חדש ממנו עולה כי ייתכן וכך הדבר, הרי שחובה על העיתון לבדוק ולפרסם מידע זה במידת הצורך. באותו האופן גם מידת עמידתו של העיתון בכלל הקבוע בסעיף 8 נבחנת לא רק בעת פרסום הכתבה, אלא גם לאור התגובות שהגיעו לידיעת העיתון לאחריה. אלא שהמתלונן בפנייתו לעיתון כתב במפורש כי הוא מנוע מלהגיב בתקשורת בהיותו דיין, וכי אין לפרסם את תגובתו. בנסיבות אלו, אין לומר כי העיתון עבר עבירה כלשהי, כאשר לא פרסם את תגובת המתלונן. 13. לאור האמור לעיל, אני ממליץ לחבריי לקבוע כי העיתון לא עבר עבירה אתית בהקשר זה. עם זאת, טוב יעשה העיתון אם יבדוק לגופן טענות המתלונן, וככל שיימצא כי אכן נפלו אי דיוקים בכתבה המקורית – הרי שעליו לפרסם זאת, כמצוות סעיף 7 לתקנון. בהתאם, אני ממליץ לחבריי לדחות את בקשת המתלונן להורות לעיתון לפרסם התנצלות, הואיל ובעת פרסום הכתבה לא עבר העיתון עבירה בהקשר זה, וממילא אין מקום להבעת התנצלות מצידו. סיכום 14. לסיכום, אמליץ לחבריי לקבוע כי העיתון עבר על סעיף 8 לתקנון האתיקה בכך שלא פרסם את תגובת משרד ראש הממשלה במסגרת הכתבה, ולהטיל עליו את העונש המינימאלי של אזהרה הקבוע בסעיף 50(א) לתקנון. אחרית דבר 15. הועברה לעיוני חוות דעתו החולקת של חברי, ואבקש למקרא חוות הדעת להוסיף שתי הערות: א. חברי סבור כי על מנת להרשיע בעבירה אתית נדרש גם יסוד של כוונה. כפי שפירטתי לעיל, קיימות עבירות אתיות בתקנון, אשר על פי מהותן, ועל פי ניסוח התקנון דורשות כוונה כיסוד בעבירה. אי-פרסום תגובה, במקרה של כתבה שיש בה כדי לפגוע בצד שלישי, לדעתי, אינה עבירה מסוג זה, ואף לא ראוי שתהיה. נציין בהקשר זה, כי אחריות מוחלטת שאינן טעונה הוכחת כוונה, מקובלת במקרים המתאימים גם בדין הפלילי, ממנו שואב חברי את ההקבלה. כך בדיני תכנון ובניה, בדיני תעבורה וגם בין העבירות המפורטות בחוק העונשין. כך בעבירות קלות מסוג "סגירת מרפסת" או חניה במקום אסור ועד עבירות חמורות כגון גרם מוות ברשלנות. בדין הפלילי בעבירות מסוג זה אין צורך להוכיח "מידה גדולה מאוד של רשלנות וגם תוצאות חמורות" כדעת חברי. ברוב העבירות שצוינו לעיל, די להוכיח את המעשה נשוא העבירה, ובעבירות שעילתן כרוכה ברשלנות – די להוכיח קיומה של התרשלות ואין צורך בהתרשלות רבתי. ואם בדין הפלילי מקובלים הדברים במקרים המתאימים, הרי שבדין האתי על אחת כמה וכמה. אי פרסום תגובה, כשלעצמו, מהווה מעשה לא ראוי ולא רצוי, ויוצר נזקים. דרישת הוכחת כוונה, נוסף לעצם אי-הפרסום, תצמצם את יכולתו של בית הדין להושיט סעד באופן ניכר. יתר על כן, ככל שהייתה כוונה, יסוד מיסודות העבירה, הרי שהעובדה כי העיתון בחר שלא להעיד את כותב הכתבה, הייתה מקשה על קביעת ממצאים לטובתו. ב. חברי סבור כי טעויות טכניות מסוג של השמטת תגובה מתרחשות "חדשות לבקרים בעיתון יומי, בשל לחץ זמן". בהקשר זה, לא הובאו כל ראיות בפני בית הדין, ואין זה ראוי, לדעתי כי בית הדין ייקבע ממצאים בנסיבות אלו. אולם חשוב מכך, רוצה אני לקוות כי פרסום כתבה ללא תגובה – הינו חריג שבחריגים. אולם דווקא ככל שאין זה המצב, כפי שרומז חברי, הרי שחובה עלינו כבית דין לאתיקה להתוות את נורמת ההתנהגות הראויה, ולא להסתפק בשיקוף פרקטיקה הקיימת שאינה ראויה. ומהי הנורמה הראויה? לגבי דידי אין ספק, כי הנורמה הראויה היא פרסום תגובה של כל צד רלוונטי אשר יכול לראות עצמו נפגע מכתבה. על עיתון לעשות ככל שביכולתו, בגבול הסביר, על מנת שלא תצא תחת ידו כתבה ללא פרסום תגובה. טעויות, הן חלק מחיינו. אין אדם שאינו טועה. אולם דווקא, ככל שטעויות של אי פרסום תגובה הפכו שגרה, כטענת חברי, הרי שייתכן ויש מקום להנהיג בקרות נוספות, ובלמים נוספים, על מנת לשנות שגרה זו. חוות דעתו של חבר המותב, מר רמי טל 1. אין ספק כי כעסו של הרב רוזן, שהניעו להגיש את תלונתו למועצת העיתונות, אמיתי הוא ונובע מנהמת ליבו. אולם תלונתו, לא אל "מעריב" ולא אל כתבו, מר אבישי בן-חיים, צריכה היא להיות מופנית, כי אם אל הרב משה קליין, עמיתו וסגנו לשעבר. 2. לית מאן דפליג כי "מעריב" ומר בן-חיים לא התיימרו להציג את הכתבה כ"תחקיר", כי אם כראיון. מטבע הדברים, ראיון איננו מתיימר להיות אובייקטיבי ועובדתי, אלא לייצג את השקפתו של המרואיין, וכל קורא סביר מבין זאת מכללא. במקרה זה הגדיל הכתב לעשות, כאשר בפסקאות הפותחות הבהיר במפורש לקוראים, כי לרב קליין יש חשבון אישי עם מערך הגיור. כבר בשורה השביעית של הכתבה הארוכה ציין מר בן-חיים כי הרב קליין "טעון ומתוסכל", ובכך יצא ידי חובתו ואף יותר מכך. 3. גם אין מחלוקת כי מר בן-חיים נהג כראוי וכנדרש ממנו, בבקשו תגובה לכתבה גם מדובר בתי-הדין הרבניים וגם מדובר משרד ראש הממשלה, שמערך הגיור נמצא באחריותו. טקסט הכתבה הועבר לגורמים אלה כמעט במלואו, ובבקשת התגובה נכללו כל ההאשמות הקשות שהשמיע הרב קליין נגד מערך הגיור. אין מחלוקת כי דובר בתי-הדין הרבניים, הרב בן-דהאן, השיב כי אין לו עניין להגיב לכתבה. משרד ראש הממשלה מסר תגובה כוללנית, שאפשר להגדירה כ"מימית", ללא שום התייחסות ספציפית לטענות הקשות שהעלה הרב קליין בראיון. 4. יו"ר המותב, עו"ד בורוכובסקי, רואה באי-פרסום התגובה בצמוד לכתבה עילה מספקת להרשעת העיתון. דעתי שונה בתכלית. הרשעת העיתון בהפרת תקנון האתיקה בגלל תקלה טכנית היא דבר שהדעת איננה סובלתו. כפי שציינתי במהלך הישיבה, דעתי היא כי ברוב מכריע של המקרים, על מנת להרשיע בהפרת התקנון נדרש גם יסוד של כוונה, המקביל ל-mens rea בדין הפלילי. למיטב הכרתי והבנתי, יסוד כזה לא היה במקרה זה, ואף לא התקרב להיות. אכן, בעבירות של רשלנות ניתן להרשיע ללא הוכחת הכוונה, אך נראה לי שעל מנת להרשיע בעבירה על תקנון האתיקה בגין רשלנות יש להוכיח במידה גדולה מאוד של רשלנות וגם תוצאות חמורות, ולדעתי שני תנאים אלה רחוקים מלהתקיים במקרה זה. 5. בהחלט יש להצטער על כך שתגובת משרד ראש הממשלה לא פורסמה בצמוד לכתבה. אין ספק שרצוי לפרסם את התגובה יחד עם הכתבה עצמה. יחד עם זאת, אין שום סיבה לחשוד במניעי מערכת "מעריב" והכתב מר בן-חיים. לא הייתה ל"מעריב" שום סיבה שלא לפרסם את תגובת משרד רה"מ. אדרבא ואדרבא: פרסומה בצמוד לכתבה רק היה מחזק את טענות הרב קליין משום ש-: א. לא היה בה משום הכחשה כלשהי לטענותיו. ב. השתמע ממנה אישור לפחות לחלק מטענותיו, משום שנאמר בה כי הממונה החדש ינקוט צעדים לשיפור המערך. משום כך אני מקבל ללא פיקפוק את הסברו של אומבודסמן העיתון, עו"ד מאיר בלייך, כי אי-פרסום התגובה בצמוד לכתבה נבע מתקלה טכנית ותו לא. תקלות מסוג זה קורות בעיתונות, וגם אם מקובל על הכל כי רצוי שמספרן יהיה מצומצם ככל האפשר, הרי כולנו בני-אדם, כולנו טועים לפעמים, וטעות לעולם חוזר. בסופו של דבר פורסמה – במלואה - תגובת משרד ראש הממשלה ב"מעריב". לדעתי, בשום פנים ואופן אין להרשיע עיתון בשל תקלה טכנית, שכגון דא מתרחשות חדשות לבקרים בעיתון יומי, כתוצאה מלחצי הזמן. 6. זאת ואף זאת: משרד רה"מ כלל לא התלונן ולא פנה לעיתון בשל אי-פרסום תגובתו בצמוד לכתבה. היה זה הרב רוזן שנטל על עצמו לתבוע את עלבונם של הדיינים שהותקפו ע"י הרב קליין. לרב רוזן שמורה הזכות, כלכל אדם הנושא בתפקיד ציבורי, לפנות ל"מעריב" ולבקש כי עניין בתי-הדין הרבניים יוצג גם בצורה אחרת, המשקפת את דעתו שלו על הנושא. למותר לציין כי ל"מעריב" שמורה הזכות להפעיל שיקולים עיתונאיים מקצועיים ולהחליט אם יש לו עניין בכך. 7. דא עקא, שהרב רוזן הודה במפורש, במהלך הדיון, כי גם אילו "מעריב" היה פונה אליו, הוא עצמו לא היה מתראיין לעיתון. דהיינו, הרב רוזן מעלה תביעה חריגה – לפרסם כתבה "מאזנת" בת 2 עמודים לפחות, אך מודיע בשער בת-רבים כי הוא לא יהיה מוכן להתראיין לכתבה כזו... אם כך, על מה ואל מי תלונתו? נקודה זו צוינה בצדק במהלך הדיון ע"י עמיתי למותב, מר יוסי בר-מוחא, ואני מצטרף אליה בכל לב. מי שדורש תיקון עוול, כביכול, שנגרם לו ע"י כלי תקשורת, חייב במינימום להיות מוכן לטעון בעצמו ובשמו את טענותיו באותו כלי תקשורת, למעט בנסיבות חריגות ביותר, שאינן קיימות במקרה זה. 8. אף אינני רואה שום צורך לבדוק מחדש את העובדות שבכתבה. אילו הגופים האחראים על מערך הגיור היו דורשים זאת – ניחא, אך הם לא עשו זאת. הדרישה הועלתה ע"י הרב רוזן, המצהיר בריש גלי כי אם תינתן לו ההזדמנות להתראיין ולהדוף את הטענות שהועלו נגד מערך הגיור – הוא לא יעשה זאת. בכך, לדידי, נסתתמו טענותיו ואבד סברו. סיכום לנוכח כל זאת אני קובע כי אכן רצוי היה שתגובת משרד רה"מ תפורסם בצמוד לכתבה, אך אי-הפרסום נבע מתקלה טכנית גרידא. "מעריב" ומר אבישי בן-חיים לא הפרו את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות ולא חרגו ממנו בשום צורה, ותלונתו של הרב רוזן דינה להידחות. חוות דעתו של חבר המותב, מר יוסי בר-מוחא: אני מסכים לחוות דעתו של חבר המותב, מר רמי טל. החלטת בית הדין: לאור האמור לעיל, מזוכה הנילון בדעת רוב. ניתן ביום: 13.7.09 ____________________ _________________ __________________ עו"ד יגאל בורוכובסקי-יו"ר רמי טל – חבר יוסי בר-מוחא – חבר

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבה
 שיתוף