יום א', טז’ באדר תשפ”א
הרשת החברתית, עיתונות והמחוקק: תמונת מצב בינלאומית
EJN - ETHICAL JOURNALISM NETWORK -צפו כאן בדיון המנסה למצוא את האיזון בין הרשת הפרוצה, העיתונות הנאמנה לאתיקה - וסוגיית מגבלות על חופש הדיבור * ועוד: עיתונות אתית - קואליציה של עיתונאים, עורכים ואקדמיה - בדיון על התרבות בחדר המערכת והשפעתה על התוצר
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 9
 
 
נשיאות מועצת העיתונות שבה ואישרה את צירוף אגודת העיתונאים בתל אביב לשורותיה * צוות מוסכם יביא מסקנות באשר להיקף הייצוג
בקרוב: בחירת ההנהגה הבאה של המועצה לאחר ההודעה על פרישת הנשיאה והמנכ"ל * בצילום מס. 1 למעלה מימין באלבום הצילומים הנעים: רגעים בישיבת "זום" בפברואר אותה ניהלה מ"מ הנשיאה ארנה לין
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
תקשורת בימי הקורונה: המאבק בנגיף פוגע גם בסיקור העיתונאי
מהחרמת ציוד, ניתוב תקציבים לערוצים ששואלים פחות ועד מאסר עיתונאים באשמת "זריעת בהלה" * דיווח על עיתונות אירופית בימי הקורונה בדיון זום של מכון העיתונות הבינלאומי בוינה * צילום של המכון * ראו כאן גם את הדיווח המלא של ממצאיו בשטח
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 51
 
 
 
 
 
 
מדברים על פייסבוק ב- פייסבוק
מה עושות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולתקשורת בישראל? רב שיח ביוזמת הקרן החדשה לישראל ועמותת פרטיות ישראל - עם גיא רולניק, תהילה שוורץ אלטשולר, טל שניידר, נעמה מטרסו * צפו כאן
10:31 (12/11/20) מועצת העיתונות
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
מסר למועצת העיתונות במהלך מפגש בדלית אל כרמל: "מרגישים תחושה קשה של נבגדות"
חברי מועצת העיתונות ובראשם הנשיאה, השופטת בדימוס דליה דורנר ומנכ"ל המועצה מוטי רוזנבלום, שמעו דברים אלה וכאובים אף יותר, במפגש עם חברי מועצת דלית אל כרמל, בראשות רפיק חלבי * שיח הזדהות בעקבות חוק הלאום * השופטת דורנר: "המועצה אינה גוף פוליטי – זהו ביקור של סולידריות"
תגובות: 0   צפיות: 81
 
עוד סאטירה כזאת – ואבדנו
מועצת העיתונות והתקשורת מביעה זעזוע ומחאה בעקבות הדימוי שבו בחר להשתמש העיתונאי ינון מגל, בעת שיחה עם בן כספית, בתכניתם בתחנת הרדיו 103fm, כאשר עסק בתגובה אפשרית למבקריו של ראש הממשלה בתקשורת. לא נחזור על הניסוח המלא, כולל חיקוי קול צרורות תת-מקלע, רימונים ואף פיצוץ - שנבחרו להמחשת דרך נוספת להשתקת הביקורת על בנימין נתניהו. נסתפק בהבעת תקווה כי במציאות של משבר ממשלי, כלכלי ובריאותי חסר תקדים ובצומת מסוכן של מתחים גוברים ושסע חברתי, שבו די בניצוץ כדי להצית תבערה ואפילו קטלנית – לא תהיה חזרה על דימויים כאלה – גם לא כ"סאטירה -"כפי שהבהיר אחר כך מגל בסוג של התנצלות.
תגובות: 0   צפיות: 39
 
לא זרוע תעמולה * לא "שמאל אנרכיסטי" - רק תקשורת שמעזה לבקר וזה (עדיין) מותר
מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מוחה בחריפות על מתקפה נוספת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד התקשורת העצמאית בישראל כאשר הוא – או מי מטעמו-מדמה בפוסט בערוץ ראש הממשלה בפייסבוק את ערוץ 12 "לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי" שמטרתו "להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה".
תגובות: 0   צפיות: 20
 
 
בעקבות שידור כתבת תחקיר בנושא תעודת כשרות בעסקים, במסעדות ובמשחטות במסגרת התכנית "שטח הפקר"
 
 
מועצת העיתונות בישראל: ליבוי השנאה לתקשורת מצד ראש ממשלה - מצער ומעורר חששות כבדים
מועצת העיתונות מביעה צער נוכח התקפתו החוזרת של ראש הממשלה על התקשורת וליבוי השנאה כלפיה* מצער מאד ואף מעורר חששות כבדים, להקשיב לראש ממשלה בישראל כשהוא שב ותוקף את התקשורת ומפנה אליה טינת המונים * אין דמוקרטיה של אמת ללא תקשורת חופשית. סימונה כיעד לתקיפה פעם אחר פעם, הוא תמצית הבוז לדמוקרטיה ולזכות להביע כל דעה, גם ביקורת ואפילו על העומד ליד ההגה. מועצת העיתונות מביעה את תקוותה שבחודש הסליחות שבפתחו עומד הציבור הישראלי, ימנע ראש הממשלה מסגנון זה.
תגובות: 0   צפיות: 31
 
"אלה ימים קשים לדמוקרטיה ולחופש העיתונות בישראל"
כך אמרה נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, בטכס הענקת "פרס דרור", לאתר האינטרנט "העין השביעית". בהחלטת וועדת הפרס בראשה עומדת השופטת דורנר, נאמר בין היתר: "בזכות אומץ ציבורי, רצינות עיתונאית ושיתופי פעולה, מצליחה 'העין השביעית' להביא לתזוזה חיובית מתמשכת במיצוב של הערבים בתקשורת בישראל".
תגובות: 0   צפיות: 80
 
משתתפים: דליה דורנר, שופטת בדימוס, נשיאת מועצת העיתונות פרופ' שלומית אלמוג אבי פז טלי ליפקין שחק מוטי שקלאר אבי מוסרי הרב מתתיהו טננבוים עמוס שוקן אבי מוסקל יפה ויגוצקי דני זקן ורד ברמן פרופ' עמוס שפירא יוסי בר-מוחא יצחק טוניק עו"ד יעל גרוסמן ד"ר יהודית ריכטר אריק בכר רועי כץ

דליה דורנר: אני פותחת את ישיבת הנשיאות המיוחדת שאנחנו זימנו בדחיפות לבקשת חברה טלי ליפקין שחק שהעלתה בעיה באמת עקרונית שראוי שנדון בה ונדון בה מהר. בדיון הקודם שמענו את דן מרגלית. התרשמנו לפי הסיפור שלו בלי לדעת את הצד השני שיש פה בעיה שיכולה להשליך על חופש העיתונות.ואולי אמנם אם הדברים יבדקו יהיה ראוי שבהליך שהוא התחיל לנקוט להצטרף כידיד בית המשפט. הטלנו על היועצת המשפטית שלנו יעל גרוסמן לבדוק זאת. בינתיים התקשר אלי דן ואמר לי שהוא הגיע להסדר. הוא חוזר להנחות את ערב חדש. ובתמורה לכך הוא מושך את העתירה. ואי אפשר לעתירה שמושכים אותה להצטרף כידיד בית המשפט. אבל בינתיים פנתה טלי. הוא דווקא אמר שהוא מוכן להקריב את עצמו ואמרתי לו לא צריך להקריב, אתה הגעת להסדר. אבל בינתיים כמובן הדברים האלה מתגלגלים ויש אפשרות שיתחילו להוציא מכרזים לכל המנחים וזו בעיה לא פשוטה. ואני בדקתי אגב חוק חובת מכרזים, אני לא נותנת לכם ייעוץ משפטי אני רק אומרת שבדקתי וקראתי שיש הרבה מאוד תקנות פטור. ותקנות פטור בנושא של בידור וכו' שאפילו אתה מזמין תיאטרון אז אתה לא עושה מכרז בין הקאמרי להבימה. אולי אתה רוצה דווקא להזמין את הקאמרי ולא את הבימה. אני יכולה להבין שמשרד האוצר קובעים כמה כסף אם מדובר במוסד ציבורי הם יכולים להקצות לעסק הזה. זה לא עסקנו. אבל עסקנו זה התערבות ששי לה גם השלכה מעבר לעניינים שזה מדובר בעניין סובייקטיבי וזה עניינו של העורך ועניינים ששי להם השלכה על חופש הביטוי. על כל פנים זה נושא שיכולות להיות גם דעות אחרות. וכפי שאמרתי לטלי בשיחתנו הטלפונית מה שאני חושבת הוא חשוב אבל לא כל כך חשוב כי צריך שחברים ילכו ויחשבו. ונשמע את טלי ואחר כך נמשיך. טלי ליפקין שחק: אני רוצה רק להזכיר דני הוריד את העתירה השנייה, לא את הראשונה. היא עדיין עומדת הראשונה. השנייה היא לגבי, דליה דורנר: המכרז השני. טלי ליפקין שחק: התמחור השני. דליה דורנר: אבל לזה רצינו להצטרף. טלי ליפקין שחק: מה שהוא הוריד בעתירה הזאת, הוא מאפשר את המשך ההליך הפומבי ששי לו את הזכות להגיש ובינתיים הוא הגיע להסכמה עם הפרקליטות שהוא חוזר לשלושה חודשים. דליה דורנר: לפי מה שאני הבנתי אין היום תהליך תלוי ועומד, נכון? טלי ליפקין שחק: יש ויש. הגרסה השנייה שלו הפומבית, צריך להזכיר דן עתר בבקשה להחזיר אותו מיידית להגשה. דליה דורנר: אז הוא קיבל, טלי ליפקין שחק: צו בינתיים. טלי ליפקין שחק: ובמקביל לאשרר או להמשיך בהליך של המכרז בגרסה הראשונה שלו שהתחילה ושהחשב הכללי שיבש וסיכם ממש בעת פתיחת המעטפות ונדמה היה שיש ויכוח באיזה שלב החשב הכללי פתאום מצא לנכון לסכל את המכרז. מה שצו הביניים של השופט זפט קבע, השופט זפט קבע שהאוצר הטעה בשאלה של מתי האוצר התערב במכרז הראשון. בסופו של דבר דן חוזר להגיש ערב חדש למשך שלושה חודשים. ובמקביל הוא מוכן לגשת לתיחור בגרסה השנייה. אריק בכר: בסדר, טלי, יש פה אי הבנה. השופטת התכוונה שאין הליך משפטי כרגע. טלי ליפקין שחק: משפטי בוודאי שלא. אריק בכר: אין הליך משפטי. דליה דורנר: בכל זאת צדקתי אין הליך משפטי. כדי שיבינו. הנושא פה היה האם אנחנו מצטרפים כידיד בית משפט להליך משפטי. זה נפל כי אין הליך משפטי. טלי ליפקין שחק: אין הליך משפטי. דליה דורנר: לכן אנחנו נשמע אותך ונגיע להחלטה. אם נגיע להחלטה כזאת או אחרת ואני מקווה שתתקבל עמדה שאני חושבת נכונה. במקרה כזה יהיה לזה בוודאי היבט ציבורי. אבל אם זה לא יעזור תצטרכו אתם לפנות לבית המשפט, ההנחה שלי תהיה בסיטואציה כזאת שנוכל אז לבדוק את הצטרפותנו. אז קודם כל נשמע אותך. אריק בכר: אחרי זה יפה ויגוצקי ואחרי זה יוסי בר מוחא. טלי ליפקין שחק: אז תודה שנעתרתם בלוח זמנים קצר ויעיל לבקשה שלנו להיפגש ולדון במה שאיננו עכשיו הליך משפטי אלא הוא הופך לשאלה ערכית ועקרונית שעלולה להפוך גם שוב למשפטית משעה שבעקבות הפשרה דן מרגלית בינתיים חוזר להגיש ערב חדש. אבל כן נעתר להשתתף בהליך של תיחור\מכרז יבוא האוצר ויתבע מכל שדרי הרשות הציבורי באשר הם, הבעיה איננה של שדרי ערב חדש או מנחי ערב חדש. רשות השידור, גלי צה"ל, כל מי שמן הסתם מקבל את שכרו מהשירות הציבורי. לכן הבעיה איננה של מנחה ערב חדש. הבעיה של כל מי שעלול להיקלע לטווח התביעה הזאת שהאוצר יעלה וכבר מרמז לנו שהוא מצפה שיהיו מכרזים. והבעיה היא לא רק של אלה שידרשו לעבור מכרז. אלא שכל מי שחופש העיתונות יקר לליבו, חופש העיתונות, חוסר תלות בין מי שמשלם את השכר, במקרה הזה שכר ציבורי, לבין מי שבסופו של דבר עושה את העבודה העיתונאית. אם תיווצר זיקה כזאת שתתבטא במכרזים, עמדתנו, זה עמדת רונן, עמדת ברגן ואנוכי וערב חדש שזה נוגע לנו מיידית אבל גם לכל מנחה טלוויזיה חינוכית מפרפר נחמד ועד עושים סדר עם בן כספית וגל גבאי, שאנחנו לא יכולים להסכים לזה ומבקשים מכם עמדה חד משמעית בעניין הזה שתתמוך בנו. שתתמוך בעיתונות בכלל ותהיה חד משמעית הן בהחלטה שתצא מפה היום והן אם נגיע להליך משפטי תהיה החלטה זו מספקת כדי באופן אוטומטי לראות בה את הסעד שנבקש מכם בהליך המשפטי אם נגיע אליו. אני בטוחה שלא נגיע שאתם תצליחו לשכנע את האוצר שזאת תביעה מופרכת חסרת בסיס, חסרת תקדים בכל גוף שידור ציבורי בעולם כולו והיא קנטרנית. דליה דורנר: כן, בבקשה. אריק בכר: יפה ויגוצקי בבקשה. יפה ויגוצקי: אני רוצה לברך קודם כל ... להגיע לנושא של דן. כפי שאמרה יושבת הראש כבוד השופטת בחוק המכרזים ישנו סעיף של פטור מחובת המכרזים. בסעיף ב'-11 אומר התקשרות לרכישת שירותים שהם אינם תרבות בידור או הוואי. במהלך כל 44 שנות קיומה של הטלוויזיה החינוכית מעולם לא נעשה תהליך של מכרז על מי מהטלנטים שהנחו, שיחקו, שרו בטלוויזיה החינוכית. היו בעצם שני סעיפים שדיברו על הפטור. יש סעיף אחד שבוטל על ידי האוצר ב- 2008 ואז היה דיון בוועדת חוקה חוק ומשפט שד"ר מנחם בן צור היה יו"ר הוועדה. דליה דורנר: הוא איננו אז לא אכפת לי, אבל הוא פרופסור. יפה ויגוצקי: אז הוא היה דוקטור. בכל אופן בפרוטוקול של וועדת חוקה חוק ומשפט הוא מופיע כדוקטור. אני מתנצלת אם מישהו עשה טעות ואני חזרתי על הטעות הזאת. בכל אופן הנושא מועלה שם והיו בעצם שני סעיפים בחוק לגבי פטור בנושא הזה. אחד מהם נמחק והשני שציינתי אותו עכשיו נשאר. ומציין שם אוצר שבעצם ישנם שני סעיפים. אחד אני מצטטת אותו, אחד זה התקשרות לרכישת שירותים או טובין שעניינם תרבות אומנות בידור או הוואי שזה משמש גם לצורך העניין שאני מעלה אותו. וישנו סעיף נוסף שזה 21.3 של התקשרות הטלוויזיה החינוכית לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. את זה הם מחקו. אבל את הסעיף ב-11 הם השאירו. דליה דורנר: הוא כללי. יפה ויגוצקי: נכון. האוצר מחק את זה. משהו כמו ב- 2008. ואז יש התדיינות מה שנקרא טובין. דליה דורנר: זה חוק בלשון עממית. יפה ויגוצקי: ואז ישנו דיון בין חברי וועדת החוקה לבין האוצר כאן ומנסים להסביר, והם נותנים דוגמאות כאן של ציורים בלשכת הממשלה שזה טובין. ומתפתח כאן איזה שהוא דיון כאשר בסופו של דבר אומר יו"ר הוועדה שמבחינתו גם עיצוב תפאורה זאת אומנות. זאת אומרת הוא יורד לא רק לרזולוציה של מנחה אלא גם לעיצוב של תפאורה. אני הכנתי קצת שיעורי בית. אני הוצאתי מאתר אינטרנט שני דיווחים על פטור ממכרז. אחד של משרד האוצר. על סכום פעוט של 306 אלף שקלים ללהקה. להקה. להקה. אריק בכר: לאיזה צורך להקה? יפה ויגוצקי: התקשרות עם להקה, אני לא רוצה להגיד את השם, לצורך סבב הופעות נוסף בתערוכה מסוימת בהתאם לבקשת סמנכ"ל כלכלה ובשיתוף האגף לקשרי תרבות. סיבוב הופעות נוסף. זאת אומרת פעם אחת כבר נתנו להם. אז אנחנו מדברים על 700. לאחר הצלחת הופעתם הראשונה. מדובר בפניה מיוחדת. החליטו שדווקא הלהקה הזאת נותנת כבוד. למה? כי יש פה שיקולי דעת בתחום של תרבות, של אומנות. זאת החלטה. יש כאן פטור למכרז שאף אחד לא עצר אותו על 306 שזה כבר פעם השנייה, שזה כבר 712 אלף שקלים. אריק בכר: זה מהעת האחרונה? יפה ויגוצקי: כן, עכשיו הוצאתי. זה מ- 10.10 זה לאחרונה? אריק בכר: אחרי 2008. יפה ויגוצקי: עכשיו מ- 11.10 משרד ההסברה והתפוצות. מזמין זמר שקוראים לו קובי אפללו. ללא מכרז. הוא נבחר השנה להופיע בטקס ולשיר שיר שנכתב והולחן על ידו "ים הרחמים" בשל אופיו ומשמעותו של הטקס נמצא כי השיר משתלב עם הטקס ומתאים לאופיו. יש כאן פטור ממכרז. בשביל ההופעה הצנועה הזאת הוא מקבל 17.5 אלף שקלים. אני רק רוצה לבוא ולומר לכם שכדי לתת גושפנקא להליך, נתבקשתי מייד אחרי זה שפנינו, לעשות מכרז על עמנואל רוזן. אני מצטערת אין שום סיבה בעולם. דליה דורנר: מה זה התבקשתם? מי ביקש? יפה ויגוצקי: האוצר. לא מאפשרים לו הארכה. לגבי דן אמרתם שמדובר ב- 25 שנה או 28 שנה. לא בדקנו. כשהחלטנו להרחיב את התוכנית לשעה וחשבנו שזה נכון ששני מגישים יגישו והשעה היא בכל אופן אורך זמן ממושך ורצינו גם לשנות את הפורמט של התוכנית אז נעשה תיחור לפי ראות עיננו זה תיחור, עשינו אודישנים, בדקנו מחירים והחלטנו מה שהחלטנו. והעובדה היא שכל אחד ממגישי ערב חדש קיבל תעריף לגמרי שונה. ככה זה נקבע. יושבת כאן מישהי מהמגישות שיודעת שהתעריף הוא שונה. כשחישבנו לגבי עמנואל רוזן אמרתי רק לפני שנתיים הוא התחיל לעבוד, עשינו לו תיחור, איך עשיתם? היו קלטות של אודישנים, והיו הצעות מחיר ובסופו של דבר עמנואל נבחר. אישרו לי את עמנואל רוזן בהתחלה נתנו לי רק לחצי שנה. אמרתי לא, אני לא מפסיקה בשום פנים אופן באמצע העונה. נתנו לי אישור רק אחרי שהתחייבתי אחרי שלוש שנים לעשות תהליך של מכרז. והשבוע קיבלתי טלפון שעוד מעט נגמרים ההסכמים של המנחים האחרים ולפני שאנחנו מגיעים לשעת אפס כדאי להתחיל עם התהליך. אז זה לא מקרה אחד, זה לא מקרה יחיד. זה תהליך. גם פגיעה בחופש העיתונות, גם בחופש היצירה. ואני חושבת שצריך לעצור את ההליך הזה. ההליך הזה הוא הליך אנומאלי לחלוטין. אני לא חושבת שמוטי שקלאר יכול לעבוד ככה. זה נראה לי הזוי. שאלתי אותם בשיחה שקיימתי, שאלתי אותם שעומרי ניצן צריך להחליט מי יהיה השחקן הראשי ב"גטו" עושים מכרז? אני מניחה שישנם כמה שחקנים שחושבים שהם יכולים לעשות את זה טוב יותר. אותו דבר לגבי תיאטראות אחרים. בסופו של דבר מי גם קובע את הקריטריונים? הייתי צריכה לשלוח להם לאישור על איכות, כמה אחוזים היה ב"גטו" בכל כל אחד מסעיפי האיכות, גם אני נותנת לניסיון, כמה אני נותנת למעורבות באקטואליה. אריק בכר: טוב, יוסי בר מוחא ואחרי זה מוטי שקלאר. טלי ליפקין שחק: אבל לפני זה, דן מרגלית ביקש למסור שהוא נכפה עליו ההליך הזה. והוא קיבל את זה עליו במסגרת הפשרה ונשמרה לו גם הזכות במסגרת הפשרה לבטא גם מחאתו שלו לרעיון המכרזים או התיחורים לאחרים. הוא אומר אני כבר העמידו אותי בפני עובדה ולא נתנו לי ונאלצתי. אבל עמדתי ביחס לאחרים היא שאין להם שום מקום. אריק בכר: מכרז תחת מחאה. בבקשה, יוסי. יוסי בר מוחא: אני חושב שאת עיקר הדברים בהתייחס לרעיון לבצע איזה שהוא מכרז בעיקר כשהכול התחיל עם דן מרגלית אני אמרתי בישיבה הקודמת. ואין ספק שהאוצר טיפס על עץ גבוה מאוד, מאוד. בשל ניסיון לחיסול חשבונות עם דן מרגלית. אמרתי ואני חוזר על זה. אבל לא לזה אני נכנס. אני נכנס לחשש הכבד שאנחנו נכנסים פה למין מצב שבו כל, אבל כל תפקיד ברשות ממלכתית, רשות ציבורית, רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית במקרה הזה, כל תפקיד יצטרך לקבל אישור רק לאחר הליך של מכרז. וכאן זה נפתח גם כן לסרטים דוקומנטאריים. וזה יפתח כי למה הסרט הדוקומנטארי של זה הוא טוב יותר מזה. ואם הוא הגיש לי סרט דוקומנטארי אז מדוע השני לא יגיש לי סרט דוקומנטארי ואז נבחר את הסרט הטוב לנו. החשש הכבד ביותר שבעצם מלחיץ אותי ועיתונים רבים, קחו לכם דוגמה את רשות השידור, כן מוטי, רשות השידור. ברשות השידור יש וועדת המנהל, יש את המליאה ויש וועדת מכרזים שנגזרת מהמליאה או מהוועד המנהל. יושבים שם גם נציגים פוליטיים כאלה ואחרים. ואותו נציג פוליטי דעתו של ההוא לא נוחה לה, ואותו מגיש שנטיותיו הן קצת שמאלניות או נטיותיו הן קצת ימניות או לא מספיק מרכזיות הוא לא מתאים. יחסלו חשבונות ואז לאן אנו באים. אז יש תפקידי ניהול, או.קי. יש, יש מכרזים, אם זה פנימיים בתוך רשות השידור או בתוך כל גוף שהוא. אם נתחיל עם מכרז פנימי, ואם מחליטים לאחר מכן להוציא את זה החוצה, בסדר, בבקשה. אבל מחר נתחיל לבחור את העורך באמצעות המכרז? כי עורך זה מתאים יותר מהשני? החגיגה תמשיך כי בעצם יש לנו משרד האוצר ופקידי האוצר שבעצם רוצים לנהל כל חלקה טובה בעיתונות הישראלית. ואוי לנו אם נגיע ליום שפקיד ממשלתי יחליט מה יערוך, מי יגיש. זאת הטלת מורה על עיתונות, זו פגיעה בחופש הביטוי, זו פגיעה בחופש העיתונות. ואסור לנו כמועצת עיתונות לתת יד לדבר הזה. זה חמור מאוד. יפה ויגוצקי: מוטי, אחרי זה יצחק. מוטי שקלאר: אין לי הרבה מה להוסיף. אני מסכים עם כל מה שנאמר כאן. אבל אני כבר היום נדרש מהאוצר להוציא מכרזים לכתבים. אריק בכר: מתי זה התחיל? זה חדש, ממתי זה התחיל? מוטי שקלאר: מחפשים כתב כלכלי ונתבקשנו להוציא מכרז. יוסי בר מוחא: הנה, בבקשה, הגענו לזה. מוטי שקלאר: לנו זה קרה. אבל אנחנו הרווחנו את זה ביושר כמו שאומרים. לא נתנו לכל גורם, אנחנו מאלה שמוקפים שבכל תחום כלשהו ... כל המדינה מתנהלת כאן. אין שיקול דעת יותר. טלי ליפקין שחק: אתה אומר זה מגיע לנו? מוטי שקלאר: כך שאני מצטרף לכל מה שנאמר כאן. אני חושב שאולי יש כאן טעות אחת, אתם כנראה לא תופסים שמנחה, כתב הוא חלק בלתי נפרד מהתוכן. ההבחנה הזאת בין מגיש עורך כתב לבין תוכן שלכאורה, לא לכאורה, שם זה ברור שיש פטור ממכרז. אז ממה נפשך? אם זה באמת משהו חיצוני אז תעשה מכרז. ואם המנחה המגיש העורך הוא חלק בלתי נפרד מובנה בתוך התוכן. אז אני לא מבין מה הבעיה כאן. הוא חלק בלתי נפרד. דליה דורנר: בוועדת מכרז יושב תמיד נציג האוצר? מי יושב שם? מוטי שקלאר: אין נגיעה של פקידי האוצר. יש את וועדת המנהל וגם בתפקידי ניהול בכירים. יפה ויגוצקי: אצלי הוא יושב. מוטי שקלאר: גם זה אמור להימנע בהסכם החדש שבו וועד מנהל לא יושבים במכרזים גם למנהלים. דליה דורנר: אם דרשו ממך מכרז לכתב מי צריך לשבת במכרז? מוטי שקלאר: אנשים שלנו שיושבים. מכרז, הם קוראים לזה וועדת איתור, לא משנה נותנים לזה שמות כאלה ואחרים. דליה דורנר: לא נותנים לך כעורך להגיד מי הכתב. מוטי שקלאר: כמובן שיש שיקולים כאלה ואחרים, זה בוודאי לא יכול להיכנס בתחום המכרזים. זה התוכן. דליה דורנר: זה התוכן, בוודאי. אריק בכר: יצחק? יצחק טוניק: אני יושב כאן ואני שומע את הדברים וזה נראה לי סוג של תיאטרון האבסורד. אני לא יודע יש לי הרגשה מאוד רעה. כי יושבים אנשים נאורים גם שם. ונראה לי שמישהו כאן מנסה להפריע באופן מכוון. כי אחרת אני לא רואה שום סיבה הגיונית לבקשה מוזרה כל כך. אני לא צריך שגברת ויגוצקי תוציא מהאינטרנט שני פטורים שניתנו עכשיו כי הדברים האלה קורים כל הזמן. מדאיג אותי שאני שומע, אין, בלתי מתקבל על הדעת. אני יודע שאנחנו לפעמים מתווכחים עם הגוף שאנחנו כפופים אליו, משרד הביטחון, כדי לקבל פטור ממכרז עבור ספק אינטרנט. וגם אז אנחנו באמת מצליחים לשכנע אם באמת אותו ספק יודע לספק את העבודה כספק יחיד. נראה לי פשוט אבסורד. יוסי בר מוחא: ובעצם זה יכול להגיע גם אליכם. יצחק טוניק: בוודאי שזה יכול להגיע. על פי איזה פרמטר, איך אפשר בכלל לעשות מכרז? זה נראה לי פשוט אבסורד העניין הזה. אני חושב שהמועצה כאן צריכה להשמיע את קולה לא רק בדרך הרגילה שאנחנו רגילים כאן לעשות אלא ליזום אפילו פניה לשר האוצר. אני לא יודע, צריך לעשות משהו. לשר המשפטים, ליועץ המשפטי לממשלה. שמו על השולחן כאן נייר של האגודה לזכות הציבור לדעת. עם כל הכבוד הרב שאני רוכש לאגודה הזאת זה מריח לי פוליטית. הגוף הזה עם כל הכבוד מתערב בדרך כלל כאשר מרגישים שיש כאן הזדמנות פוליטית להשפיע על איזה שהוא הליך שקשור בדרך כלל לאיזה שהיא בחירה. בין אם מדובר באנשים או בתכנים. אריק בכר: הם מצאו הזדמנות לתפוס טרמפ, כן. יוסי בר מוחא: רק הערת ביניים אם אפשר. דליה דורנר: כן בוודאי. יוסי בר מוחא: לגבי המכתב הזה של התנועה לזכות הציבור לדעת. תרשו לי, מדובר הרי בגוף ימני קיצוני, תרשה לי, זה התבטאות שלי. אדם שאיפה שרק יש נגיעה בתקשורת, הוא מייד תוקף, כל עיתונאי הוא תוקף. כל מי שרק אפשר לגעת בו, כלי תקשורת שאפשר לגעת בו, מאחר ולפי עיניהם הם לא כשרים ולא עושים את העבודה נכון הם גם מלמדים אותנו איך לעבוד. לכן חתימתו של אלי פולק על המכתב, זה מוזר לי. אבל יש פה חופש ביטוי ניתן לו לכתוב את המכתב. יצחק טוניק: אם ניתן לעניין הזה להתגלגל וזה יגיע לגלי צה"ל אין שום סיכוי שנוכל להעסיק כתבים חיילים, כלומר כאלה שהשתחררו כיוון שאין שום סיכוי שהם יעמדו באיזה שהוא קריטריון. אין להם השכלה עדיין, כלום. כל אחד מאיתנו מראשי המערכות שצריך למנות מישהו לתפקיד בכיר, אולי הוא לא עושה מכרז אבל יש לו מערכת שלמה של שיקולים ותמיד יש לו יותר ממועמד אחד. ותמיד יש ערכים שונים שצריך להכליל. יפה ויגוצקי: רק לידיעתכם, עורכים ומפיקים עוברים אצלנו מכרזים. הפונקציה היחידה שלא עוברת מכרז זה מנחים או שחקנים או זמרים. כל השאר עוברים מכרזים. אריק בכר: עורכים גם? יפה ויגוצקי: עורכים גם. אריק בכר: איזה הליך? יפה ויגוצקי: לא היה הליך כזה 15 שנה כי לא קלטו אף אדם חדש בטלוויזיה חינוכית. אני לא יודעת איך בוחרים עורכים חדשים כי לא נכנסו חדשים אבל אם הייתי צריכה היום למנות עורך, יש לנו עורך שהוא גם מפיק, אז הוא צריך לעבור מכרז. אריק בכר: עורך במשרד מלאה? יפה ויגוצקי: משרה של עובד מדינה הוא נכנס בסטאטוס של עובד מדינה. זה לא קורה אצל מוטי ולא קורה אצל אף אחד. דליה דורנר: עובד מדינה זה סיפור אחר. אנחנו מדברים על אנשים שבאים לתת שירות. על זה אנחנו מדברים לא על אחד שרוצה לשבת במנגנון. יפה ויגוצקי: ברור, ברור. דליה דורנר: זה אינני יודעת. טוב. עוד מישהו רוצה להתבטא? מישהו עוד רוצה להתבטא, בבקשה. עמוס שפירא: הואיל ואני לא מבפנים אני פשוט לא יודע את המצב עובדתי לאשורו. נטיית ליבי ומוחי היא בוודאי בכיוון הכללי הזה ללא ספק. ולא רק משום שפולק חתום על המכתב הזה. גם סיבה טובה אבל לא מספקת. אבל היה לי נוח לגבי עצמי אילו הייתי שומע או מקבל אינפורמציה לעמדת האוצר אם יש עמדה כזו. יש נייר שלהם? יש הצעה שלהם? יש הנמקה שלהם? על מי הם רוצים להטיל את חובת המכרזים? על שדרים? על עורכים? על מגישים? על כתבים? במה מדובר? יפה ויגוצקי: על מגישים. אצלי זה על מגישים. אריק בכר: האם המקרה עצמו לא הספיק לך? עמוס שפירא: לגבי המקרה הספציפי, כמובן אנחנו יכולים להתמקד בו וזהו. יפה ויגוצקי: זה לא מקרה ספציפי. עמוס שפירא: זה איזה מדיניות. יפה ויגוצקי: כל מגיש חדש הם רוצים עכשיו מכרז. עמוס שפירא: הרושם שאני מקבל כנראה מתגבשת שם באוצר איזה מדיניות כללית שהיה טוב לו היינו מבינים אותה באיזה שהיא צורה ושמים אותה על השולחן. טלי ליפקין שחק: או לסכל אותה. עמוס שפירא: להניח אותה על השולחן להסביר בדיוק למה אתם מתכוונים, למי אתם מתכוונים, מה אתם מתכוונים במונח מכרז והאם זה חל רק על פרי לנסרים יקרים מאוד מבחינת הקופה הציבורית למשל או על כל כתב כל מגיש. טלי ליפקין שחק: אני יכולה להגיד לך שמדובר בערב חדש למשל, אז כיוון שכל אחד הוא שווה בסכום אחר, אז זה לא שאלה של יוקר המנחה. יפה ויגוצקי: ממש לא. טלי ליפקין שחק: אני חושבת שהמפגש הזה נועד לסכם את מה שנראה כמו כוונה מאוד ברורה של האוצר, באופן חכם וגם צודק. זאת אומרת לעזור להם לרדת מהעץ לפני שהם הגיעו לצמרת. מפני שנראה לי שבגלל שהם עוד לא ממש הגדירו בדיוק ועד הסוף אפשר לעזור להם לא להגיע לקצה. וברגע שהם יכריזו ויאמרו ויגדירו את זה באופן מפורט יותר יהיה קשה יותר נדמה לי, אם אני מבינה משהו, להשיג אותם מהעמדה הזאת. דליה דורנר: האם אפשר להתייחס אך ורק לעניין קונקרטי של מנחים. ולא להרחיב את העניין. אני יודעת אם יש להם מדיניות? אנחנו לא עם כל כך מסודר. אין לו מדיניות, הוא התחיל עם דן מרגלית אולי לא אהב אותו. בהזדמנות זאת הוא אומר בעצם אם דן למה לא טלי. זה דבר מביא לדבר. בעיקר שדן אמר למה אני? אמרו לו לא רק אתה, גם הוא. עמוס שפירא: אבל שאלה עובדתית. מנחים, נניח שאנחנו מתמקדים בדוגמת המנחים. דליה דורנר: לא, לא, יש לנו דבר קונקרטי. עמוס שפירא: האם המנחים הם כולם באור אחד בכל גופי השידור או העיתונות הרלוונטית לעניין שלנו, הציבורית. האם יש מנחה שהוא במשרה מלאה, האם יש מנחה שהוא פרי לנסר? טלי ליפקין שחק: מדובר באלה שמגישים קבלות. אלה שעובדים כנגד קבלות, פרי לנסרים, ברור. מוטי שקלאר: אני מציע מניסיון שלי לראות את זה כתקדים שעלול לחול כמעט על כל מי שעובד. יוסי בר מוחא: מחשש להשלכות. מוטי שקלאר: אני חושש שמחר תוכנית מסוימת עם כתב מסוים או מגיש מסוים, יבואו ויגידו למה בחרת באיקס? דליה דורנר: יבואו אליך וינהלו לך במקום שאתה תערוך את השידורים. עמוס שוקן: אני לא חושב שאנחנו צריכים לקבל עמדה מהאוצר. אנחנו יכולים להסתפק כשהאוצר מבקש שנעשה מכרז זאת עמדה ברורה לכל הדעות, כדי להחליט שזאת דרך לא נכונה לנהל מערכת עיתונאים. דליה דורנר: שפוגעת בחופש הביטוי ולא מתחייבת לחוק חובת המכרזים שבשביל זה יש לו תקנת פטור. זה המפתח. אנחנו יכולים לומר באו אלינו עיתונאים ואמרו שיש דרישות של מנחים בגוף זה וזה, הדבר הזה נראה לנו פוגע בחופש הביטוי, הוא לא מתחייב מחוק חובת מכרזים שיש לו תקנות פטור. שבוודאי נוסף לתקנת הפטור שמדברת על בידור וזה, פה נכנס אלמנט של חופש הביטוי שעוד מחזק את זה. אני לא הייתי בשלב זה חושבת שצריך ללכת לשר המשפטים ולשר האוצר, לא צריך לירות עדיין בתותחים. כפי שאת אמרת ככל שאתה מכניס אותו לאיזה שהיא התנגשות במקום להוציא החלטה כפי שאני אומרת, אני מקווה שיש לזה השלכה ציבורית, לא הייתי בשלב זה מגלגלת את זה לאיזה שהן דרישות או פניות לשרים האלה. אריק בכר: להוציא הודעה, את חושבת? דליה דורנר: כן, להוציא הודעה בשלב זה. אני מציעה. אריק בכר: מה הלו"ז של המכרז? יש פה סד זמנים של מכרז, מתי זה קורה, יפה? דליה דורנר: יש כבר דרישה למכרז? אריק בכר: יש מכרז כבר. יפה ויגוצקי: בוודאי, קיבלתי טלפון אתמול נתבקשתי להתחיל תהליכי מכרוז לכל מנחי ערב חדש. זה הסכם שמדובר בדצמבר ואני לא אגיע לדקה ה-90. דוברת: השאלה מה זה המכרז. כי יש כאן שני מישורים לגמרי שונים. אחד כמו שאני מבינה ממך שיש איזה שהיא רמה של מכרזים שאת מוכנה לקחת או שכפו אותם עליך בדרגים הכי בכירים. ואחר כך בדרגים שמנחים? יש לי שתי שאלות. השאלה השנייה, אני חושבת שבאמת בדרישה הזאת יש התערבות בתוכן. ואני חושבת שהדרישה למכרז היא חד משמעית הרי מה המשמעות של המכרז, מי כן. השאלה מה הקריטריונים? מי יגיד מה מתקבל ומה אינו מתקבל. יפה ויגוצקי: התפקידים .... מה שלא עבר מעולם מכרז זה כל הנושא של תרבות ואומנות ויצירה. היום אנחנו נאלצות ... למעצבי תפאורות. הם דרשו מאיתנו ליצור מאגר, אנשים שעוברים את מבחן הסף, הסף המקצועי שלהם, ואז יש ביניהם כאילו מכרז על התעריפים. מעולם לא היה את הנושא של מנחים. לא היה. דליה דורנר: אני רוצה להוסיף שאולי גם את זה אפשר, יוסי בר מוחא: ההבחנה היחידה שצריכה להיעשות זה לגבי תפקידי ניהול. (מדברים ביחד) מוטי שקלאר: יש דרמה? אתה מחפש מנהל למחלקת הדרמה, יש מכרז. יש מחלקת תעודה אז מנהל מחלקת תעודה יוצא מכרז. מנהל חטיבת התוכניות יוצא מכרז, מנהל החדשות יוצא מכרז. אבל כשמגיעים לתוכן עצמו בנושא סדרה כזאת או אחרת, זה התוכן. אני לא מוכן שעל זה יהיה מכרז. דליה דורנר: אני רוצה לגלגל את זה לסיום. האם יש למישהו דעה שונה שאנחנו צריכים לקבל דעתו של פולק, בסדר, לא פולק. יוסי בר מוחא:פה אחד נגד. הרב טננבאום: שאלתם בקשר לפולק, אני לא מכיר את האדם הזה, אריק בכר: תעזוב את פולק. הרב טננבאום: עזבנו. השאלה פה זה שאין פה אובייקטיביות בכלי התקשורת הממלכתיים זאת עובדה. עובדה. טלי ליפקין שחק: בני אדם אינם אובייקטיביים. הרב טננבאום: מסכים. אבל תכניסי עוד מישהו לא אובייקטיבי. (מדברים ביחד) הרב טננבאום: אם הייתי מראיין ואני לא רוצה להזכיר שמות, את אותו אחד בעל דעות סובייקטיביות הייתי מציג אותן שאלות הפוכות. אבל אין מישהו כמוני ברשות השידור שיעשה את זה. יש פרשן משפטי אחד שאני יכול מראש לקבוע, תעלו אותו לשידור אני אגיד לכם בדיוק מה הוא יגיד על כל שאלה. בדיוק. אני מוכן לחתום. אין ברשות השידור הממלכתית ואני אומר את זה בכאב רב, ואתם יודעים כמו שאני בעד חופש העיתונות כדומה, אבל כיוון שעלתה השאלה הזאת אם ניקח את מה שאירע שם, שום עמדה אובייקטיבית או סובייקטיבית של הצד השני לא הובאה. (מדברים ביחד) הרב טננבאום: אם אתם חושבים שזה בסדר? דליה דורנר: אני חושבת שצריך להיות גיוון. זה אין מה לדבר, אבל זה לא שייך לעניין. הרב טננבאום: לדוגמה יש מראיין לשעתיים שידור על הבוקר בשם אריאל גולן הייתי רוצה אחד כמוהו שיהיה לו גם יום בשבוע. (מדברים ביחד) מוטי שקלאר: המכרז לא יעזור לך. להפך. זה לא יכול להיות דרך מכרז, המכרז לא יעזור לך, להפך. דליה דורנר: זה נושא פשוט אחר. סליחה, זה נושא אחר. אני רוצה לומר, אני בהחלט חושבת שבשידור הציבורי צריך לתת ביטוי לדעות מגוונות לאנשים מגוונים. טלי, השאלה היא אם אנחנו נוציא איזה שהיא הודעה או את מצפה ויש לך רעיון אחר? טלי ליפקין שחק: חודש דצמבר קרב ובא כהרף עין. ולכן הבעיה, דליה דורנר: אז תקשיבי, אני אגיד לך מה אפשר לעשות, אם הם לא יתרשמו מהחלטה שלנו, תלכו להליכים. תלכו להליכים, נצטרף אז נעשה חגיגה. אם הם לא יסתפקו במועצת העיתונות שמייצגת פה מגוון רחב של כלי תקשורת, גלי צה"ל, רשות השידור, ערב חדש, אנחנו אנשי ציבור פלוס עיתונים. נדמה לי שהדרך שחשבנו לטפל בה בפרשת דן מרגלית והטיפול שלנו נפסק מפני שאין לי הליך משפטי להצטרף אליו. טלי ליפקין שחק: אשמח לא להגיע להליך משפטי. ואולי בכל זאת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה? עמוס שפירא: אני רוצה לומר משהו לפרוטוקול. דווקא משום שאני בא מתחום המשפטי המקצועי אני רואה בעניין הזה קודם כל ובראש ובראשונה עניין עקרוני ערקי. לא אם יש סעיף 13-4-א לחוק הקיים שאפשר לפרש אותו ככה או ככה, וזה יהיה נכון וזה יהיה לא נכון ואז נלך לבג"צ. אם יש צורך צריך לעשות את זה כמובן. אבל זה לא עניין עיקרי בעיניי. העניין העיקרי בעיניי הוא באמת העניין הערכי העקרוני. אז אני מסכים שאנחנו צריכים להתחיל באמת עם הוצאת גילוי דעת שלא מסתכם בשלוש שורות אלא משהו יותר סובסטנטיבי עקרוני וערכי. אבל לא להסתפק בפרסומו וכו' ואחר כך שהאוצר יעשה מה שהוא רוצה ואתם תעשו מה שאתם תמצאו לנכון, תלכו לבית משפט. דליה דורנר: אז מה את המציע? עמוס שפירא: לנסות לעשות יותר לאחר הוצאת גילוי הדעת. אם צריך ליזום פגישה או פגישות עם האנשים הנוגעים בדבר, לאו דווקא בצד המשפטי הטכני והפורמאלי, אלא בצד הציבורי. דליה דורנר: עם מי היית יוזם פגישה? יוסי בר מוחא: עם שר האוצר. חשוב שניפגש עם שר האוצר ונדבר איתו. להזיק זה לא יזיק. לנסות. בואו, בשביל זה אנחנו פה, לקבוע פגישה שהנשיאה יחד איתך, יחד עם חבר נוסף או חברה נוספת יחד עם אורנה לין להיפגש עם שר האוצר. אני חושב שהוא פתוח, מאוד פתוח. הוא ישמע הוא כנראה גם יאמר לפקידי האוצר להירגע. וכדאי לעשות את זה וכמה שיותר מהר. אני בדעה כזאת. מוטי שקלאר: אני רק רוצה לתקן, לא הייתה הנחיה מפורשת מהאוצר לצאת למכרזים בנוגע לכתב בצפון או כתב אחר. הייתה הבנה וזה בעיניי הגרוע ביותר, מצד הלשכה המשפטית בעקבות כל הרעש ושאלות שנשאלו גם מהאוצר, שנכון לצאת במכרז. יכול להיות שפורמאלית לא הייתה הוראה. דליה דורנר: אבל אני מצטערת לומר, העניין הזה יש פה היבט משפטי חזק. יש פה היבט משפטי חזק, מפני שבעקרון אתם רשויות ציבוריות ויש חובת מכרזים. נקודה. ויש פטור. השאלה איפה זה נכנס. ולכן אני יכולה לתרגם ערכי כאשר אני מגיעה לגוף ואני אומרת אל תעשו את זה ואני מכריזה. אבל זה לא נושא שהמשפט נכנס בו מהדלת האחורית. זה הנושא. הנושא הוא משפטי, לא יעזור כלום. הנושא הוא נושא משפטי טהור. יש במדינה הזאת חובת מכרזים. ואת אומרת לבד שאת לוקחת עובד ציבור לא חשוב באיזה תפקיד, הוא עובר מכרז. יפה ויגוצקי: הוא עובד מדינה. דליה דורנר: כי הוא עובד מדינה, נכון. נכון. את מבדילה למרות שזה תוכן. כך שהדברים זה לא שחור לבן. אני לא אלך לשטייניץ. אם שטייניץ רוצה לדבר איתי שיבוא אלי. יוסי בר מוחא: שיבוא אליך, בוודאי. צריך לקבוע איתו. דליה דורנר: אבל לא אכפת לי שאורנה ואתה תלכו אליו. אני חוששת מהדברים האלה. יוסי בר מוחא: אני אלך. אני מציע שאריק, אורנה ואני נקבע פגישה. שאריק יקבע פגישה עם שר האוצר. אריק בכר: אני אלך תחת מחאה. לדעתי זו דרך לא נכונה. דליה דורנר: רגע, עמוס רוצה להגיד. עמוס שפירא: אני חושב שצריך להוציא הודעה. יוסי בר מוחא: ההודעה תצא. עמוס שפירא: הודעה שיהיה בה אלמנט עקרוני מדוע הדבר הזה פסול. דליה דורנר: בוודאי. עמוס שפירא: שיהיה בה אלמנט מעשי שאנחנו קוראים להם לבטל את המכרז של דן מרגלית. דליה דורנר: כן, זה מה שאני רוצה. אריק בכר: אפשר לסכם את הנושא הזה? דליה דורנר: נדמה לי שכן. עמוס, אחרי שהחברים יתפזרו אתה תשב איתי ועם יעל אנחנו ננסח משהו ברוח הדברים. ורד ברמן: אני חושבת שאחד הדברים שברשות השידור אנחנו הרגשנו את זה יפה מאוד שבמשך שנים ידעו שכל מי שבוחר, איזה מפיק שהיה בוחר את המנחה זה ברור היה שהוא יבחר את המנחה שנראה הכי אטרקטיבי, הכי יודע, כי הוא רוצה שהתכנית שלו תצליח. באותו רגע שוועד המנהל אצלנו התחיל להתערב גם כן משיקולים פוליטיים ולא לעניין התחיל בלגן שלם. והמנחים עצמם מפעילים שיקולים האם הוא דעתי או שהוא לא בדעתי, ולא האם הוא מקצוען או לא. יש כאן קריטריונים למקצוענות שהם לא כתובים, ולא האוצר ולא שר האוצר יכולים לשים אותם על הנייר. אלא שזה ברור שהם ברורים לעובד עצמו, לעיתונאי ולא לאף אחד אחר. אני הייתי מציעה שלא נערב לא את שר האוצר ולא אף אחד אחר. אלא לשמור על התחום הזה כשאתה יודע מי זה מנחה או מי זה לא מנחה ולא לתת לאנשים אחרים להתערב. דליה דורנר: אנחנו קודם כל נוציא הודעה ונראה איך הדברים יתגלגלו. שולמית אלמוג: אני הייתי מרגישה הרבה יותר נוח אולי כי אני משפטנית כמוך, מה לעשות, אם הייתי יכולה לומר שהטיעון שלי הוא טיעון שעל פיו הדין הוא כזה וכזה, בקשר לטלי בקשר למגישים ואתם, האוצר, לא פועלים על פי הדין. הייתי מרגישה הרבה יותר נוח עם זה. אם זה העניין. אני לא בטוחה שזה העניין. אני לא משוכנעת שמשהו כאן, שיש כאן משהו שמתנהל בניגוד לדין. זה מה שאני רוצה לראות בצורה ברורה. טלי ליפקין שחק: אבל לכן הכנסנו את האלמנט הערכי. של חופש העיתונות וחופש הביטוי. דליה דורנר: לגבי הערה, שולמית, למיטב הבנתי ואני לא נותנת פסק דין פה, למיטב הבנתי זה בהחלט נכנס לפטור. שולמית אלמוג: זה מצוין, אדרבא ואדרבא. מצוין, ההודעה שלנו זה הבסיס שלה. דליה דורנר: אנחנו ננסח משהו. אנחנו נאמר המכרז לא מתחייב מחוק חובת מכרזים. אילו זה היה מתחייב הייתי אומרת צריך לתקן את החוק. אבל לדעתי זה לא מתחייב. תודה רבה. ואנחנו ננסח בסוף הישיבה איזה שהיא החלטה. אריק בכר: הסעיף הבא על סדר היום זה הדיווח של אבי מוסקל על צרותיו. דליה דורנר: אני מבינה שאתה יכול עכשיו לעשות תוכנית על חקירות. אבי מוסקל: לא מזיק לדעת איך זה מהצד השני. אני עורך מבט. יחד עם עוד שני עורכים נוספים לסירוגין. אחד הימים האחרונים קיבלתי טלפון מהיחידה הכלכלית שאני מוזמן להעיד כעד בנושא של חשד להפרת צו איסור פרסום באיזה שהוא סיפור שדיווחנו עליו לפני שלושה חודשים. אני לא יכול להיכנס לפרטי הסיפור ולא לפרטי החקירה. אבל באופן כללי הסיפור נגע לסיפור שדיווחנו עליו ובדיעבד התברר לי שדברים שנאמרו על ידי אחד המרואיינים שהוא בנה של הנרצחת הפרו לדעת המשטרה במידה מסוימת את צו איסור החלקי. דליה דורנר: היה צו איסור פרסום חלקי? אבי מוסקל: חלקי, בסיפור הזה. מה שהסברתי לחוקרים במשטרה שהצו הזה לא הגיע לידיי, לא ראיתי אותו. ברגע שידעתי מקיומו ביקשתי מהכתב שמטפל בזה שידבר עם המשטרה, עם דובר המחוז שהוא זה שהוציא את הצו. לברר איתו פרטים באופן אישי בדיוק מה הוא יכול להגיד ומה הוא לא יכול להגיד. וכמו שביקשתי זה מה שהוא עשה בדיוק. ואחר כך הוא עשה את הכתבה והכתבה הזאת שודרה. בסופו של דבר לטענתם זה סותר את הדברים. סותר את הדברים שאסור היה לפרסם אותם שקשורים בוא נאמר בין היתר לזירת הרצח. עוד פעם דברים שלא חקרנו אותם, אבל שמרואיין בכתבה אמר. אני באמת לא הייתי מטריח אתכם בסיפור הזה כי אני מבין שיש הרבה סיפורים דומים לזה. אני מניח שגם החוקרים או מי שצריך להבין בפרקליטות יבין שיש פה במקרה הטוב לכל היותר יש פה איזה שהיא אי הבנה או טעות בתום לב. מאחר שעם הצו הזה ופה אני חושב שזה משהו שמועצת העיתונות כן צריכה לשים לב אליו, אם צווי איסור פרסום נשלחים בפקס בדיוק כמו לפני שלושים שנה ומגיעים כפקס אחד מתוך מאה או מאתיים דפים באותו יום לפקס הראשי של המערכת ואף אחד במשטרה בניגוד נגיד, יש לי מערכות אחרות שאני יכול להשוות - דובר צה"ל, צנזורה. אף אחד לא טורח במשטרה ליצור קשר עם העורך ולהגיד תשים לב לזה ולזה, יש פה בעיה בעיניי. וצריך לראות גם מהצד של המשטרה איך פותרים אותה. כי זה שהם זורקים את זה לתוך הפקס זה לא פוטר אותם מאחריות, לדעתי גם לא פוטר אותנו, אבל גם לא פוטר אותם מאחריות לוודא שזה מגיע וזה מטופל. דליה דורנר: אני מבינה שבסופו של היום לא נקטו נגדך בהליכים, לא הגישו כתב אישום? אבי מוסקל: זה עדיין מתנהל. דליה דורנר: התיק עוד לא נסגר? אבי מוסקל: לא. אריק בכר: הוא שוחרר בערבות. דליה דורנר: מה אמרת על האזנות סתר? אבי מוסקל: אני נדהמתי איך בקלות ממעמד של עד אני עובר, כי אני באמת לוקח על עצמי את האחריות המקצועית, כי אני עורך מבט אבל לא את האחריות הפלילית כמובן, לא נעשה כאן שום דבר בזדון והבהרתי את הדברים בצורה הכי ברורה שאפשר, שש שעות עם שני חוקרים. שאני צריך לשמוע מהם תראה, אתם בצד של תקשורת ואנחנו בצד של המשטרה. אבל ברור לך שאתה בצד של התקשורת ואנחנו בצד של המשטרה אז אף אחד מאיתנו לא אובייקטיבי. לא הכי סימפאטי שאתה נמצא במקום הזה מול חוקר וכשהוא אומר לך אנחנו מנהלים את החקירה הזאת למען יראו ויראו. כל העניין נושא אופי של מצור, של ניסיון להטיל אימה על עיתונאים. נכנס כאן עוד אלמנט שהוא יותר מטריד מכל האחרים. גם אני וגם הבנתי על נחקרים אחרים, אני מבין את זה מהפרסומים שיצאו אחר כך, אני לא יכול לדבר איתם כמובן על הנושא הזה, אבל כולנו הוזהרנו ולחלקנו גם אמרו ששמעו, שיש, אני אגיד מה אמרו לי - יש את כל האמצעים להאזין לך ולעקוב אחרי השיחות שלך אז תשים לב לעניין הזה. אני חושב שאם הייתי חשוד באונס או ברצח או במעשה פלילי חמור אחר לא הייתי נמצא כאן ולא הייתי רואה שום בעיה בעניין הזה. אבל אם אני עורך מבט, אני מקיים 150 שיחות עם עיתונאים בערוץ 1 ביום אחד, שומע מהם סיפורים שונים, דליה דורנר: אולי הם סתם אמרו לך להבהיל אותך הרי אסור להם לעשות. אבי מוסקל: ממה שכתב אמיתי העורך במהדורה מקומית שהוא נחקר בנפרד, ממכתב שלו שהוא שלח ליו"ר רשות השידור אני מבין שבמקרה שלו זה נאמר בצורה יותר מפורשת. לא בלשון איום אלא בצורה מפורשת, אנחנו מאזינים לטלפון שלך. אני חושב שאם אנחנו שומעים כעיתונאים דבר כזה, דיברנו כאן על עיתונות וחופש הביטוי בהקשר של מכרזים ומה משמעויות. אני חושב שאם אנחנו שומעים דבר כזה וזה עובר לנו ליד האוזן, זאת אומרת אם חוקר במשטרה חושב שלגיטימי להשמיע את זה אפילו כאיום, יש פה בעיה. אריק בכר: זה מביא אותנו יפה לסעיף הבא שלנו. דליה דורנר: אתה הבוס שלו, מוטי? מוטי שקלאר: כן. דליה דורנר: זה דבר ספציפי. אם יש עברו על החוק, אז חוקרים, מה לעשות. רק רגע. מכל הסיפור הזה הדבר שמטריד הוא, אם זה נכון, האזנה. והאזנת סתר היא אסורה לפי החוק. איך אומרת שולמית, היא רוצה להיות בטוחה שיש כאן קייס חוקי. אבל אז כשאומרים דבר כזה העורך דין שלכם לא פונה למשטרה אומר מה הדבר הזה, אתם מאזינים לכתבים שלי? מוטי שקלאר: לשכה המשפטית מטפלת בעניין. אבל מה שאני מבין מאבי, זה עניין המשפטי גרידא האם ניתן לחקור אותם או אסור לחקור, דליה דורנר: לא אמרתי שאסור. המשטרה חוקרת. מוטי שקלאר: העבירה, התוכן של השיחות, התחושה שיצאה לכתבים השונים שהיו מעורבים בעניין שיש כאן איזה שהוא ניסיון שהוא מעבר למקרה הזה. להטיל אימה או לייצר איזה אווירה קשה שאנשים יחששו מלהתעסק בדברים האלה. מאבק כוחני פרופר. לבוא ולומר רבותיי, אתם אנשי התקשורת אנחנו יותר חזקים מכם, כמו שאומרים החבר'ה, דיר באלק, תיזהרו פעם הבאה. זה בעיניי מחוץ לכללי המשחק. דליה דורנר: זה כן. אז מה אתם עושים? אריק בכר: דני זקן רוצה להוסיף. דני זקן: אני רוצה לפני מוטי להבהיר, אני אשלים את התמונה של אבי. הנחקרים האחרים בפרשה היו העורך של הוט וכתב של הוט. כתב שהכין את הכתבה ועורך של מהדורה מקומית ששידר אותה. הבחור הזה התקשר אלי ממש לפני החקירה והוא אומר, הוא היה פשוט כשהוא דיבר איתי הוא רעד לפני שהוא נכנס לחקירה הוא היה ממש בלחץ. הצלחנו להשיג לו עורך דין, שידבר עם עורך דין לפני. ובתוך החקירה גם החוקר התקשר לעורך דין כי אני אמרתי לו לפני שהוא נכנס לחקירה, למעט אישור העובדות שאתה היית העורך ושאישרת את הכתבה, אל תגיד שום דבר. דליה דורנר: יש לו זכות לשתוק. דני זקן: שיגיד את העובדות שהוא היה העורך אבל שלא יגיד שום דבר. ואז החוקרים כעסו שהוא לא מדבר, והם התקשרו לעורך דין ועורך דין נתן לו את ההנחיות. וזה היה בסדר. אבל בפירוש זה היה מצב של הפחדה. החוקרים השתמשו בזה במכוון. אמרו את זה, גם הנושא של האזנה, אם זה נכון או לא נכון, זה נועד כדי להפחיד. בכל אופן היה בזה את האלמנט הזה של הפחדה. ובזה שהשוטר יכול להפחיד, הייתי גם כתב משטרה בעברי וראיתי את הדברים האלה קורים. דליה דורנר: לי יש תחושה שזה עוד לא יצא מספיק מפרט לכלל הנה. כלומר לי יש תחושה שרשות השידור, כלי התקשורת שאת כתביו מנסים להפחיד, צריך להגיד בצורה, גם המשטרה היא גוף ציבורי שנתון לביקורת ורגיש לביקורת. צריך להגיב לעניין הספציפי. נדמה לי. אני כמובן אשמע דעות שונות. מה את חושבת, יעל? יעל גרוסמן: אני חושבת שחקירת משטרה זה דבר טראומטי לכל מי שעובר אותו. ואני לא מתפלאת בכלל שהרגשת כפי שהרגשת. אין לי מה, אני לא יכולה לסנגר על שום חקירה שנעשית לא נעימה. לגוף העניין פה, היה פה כנראה חשד להפרה של צו איסור פרסום והייתה חקירה כדרכם של חקירות התנהלה בצורה לא נאותה, פוגעת ובעייתית. אבל אני ממש מסכימה שהפתרון, זאת אומרת זה לא, זה לא נראית לי באופן אישי איזה שהיא מדיניות של המשטרה להתענות לחופש העיתונות באמצעות חקירה ואיום על עיתונאים. זה נראה לי יותר פשוט חוקר ספציפי שלקח לעצמו חופש להתנהג בצורה לא נאותה. ככה זה נראה. לכן אני חושבת שצריך להוציא מכתב. רועי כץ: אני רוצה לברך את מר מוסקל על הצטרפותו למועדון. אנחנו בוואלה שורה רחבה בוגרים של מגרש הרוסים. מגרש הרוסים שנה שעברה שעות ארוכות של חקירה. עם התייחסויות של חוקרי משטרה על כך שאנחנו היינו מוותרים לכם אבל יהודה דיסקין ידפוק אתכם או כל מיני משפטים כאלה ואחרים. זה היה הפרת צו איסור פרסום. או חשד. דליה דורנר: זה בקורס מלמדים אותם ככה לדבר. רועי כץ: קודם כל אני שמח שיש קורס. אני לא התרשמתי ככה בחקירה שמישהו עבר שם קורס. דליה דורנר: סליחה שאני מתבדחת. רועי כץ: יש פה בעיה שהיא בעיה הרבה יותר רחבה. אם בהפגנות שוטרי יס"מ מרביצים באופן שיטתי לצלמי עיתונות. כדי שהם לא יצלמו אלימות שלהם. אנחנו ראינו את זה בהפגנות עופרת יצוקה, בעד ונגד המבצע. אם אתה רואה רצף של צווי איסור פרסום שהמשטרה מבקשת שאין להם שום קשר למציאות. דליה דורנר: זו בעיה אחרת. רועי כץ: אני חלוק על דעתכם. זו לא בעיה נפרדת זה בדיוק אותה בעיה. זה בעיה של משטרה שלא מבינה את מקומה, את מקומה של התקשורת ואת הקשר שבין שני הגופים האלה. וחקירות משטרה זה משהו שעיתונאים עוברים, הרבה עיתונאים מכל כלי התקשורת בשנים האחרונות בשיטתיות. דליה דורנר: תגידו לי מה דעתכם שנזמין איזה גנרל של המשטרה? נזמין את סיגלוביץ את הצד השני של המטבע. בזמנו מינו וועדה שתבדוק ותייעץ מה לעשות בצווי איסור פרסום. בראשה עמדה סירוטה שהלכה לעולמה. אבל העניין התגלגל הלאה. וסיגלוביץ הגיע אלי ללשכתי עם הצעה שצו איסור פרסום שנמשך יותר משבעה ימים יהיה הצד השני שלו, מועצת העיתונים. פניתי ללשכת עורכי הדין והם קיבלו על עצמם לייצג אותנו כי אני הרי לא אלך לכל מקום. ואז עכשיו אני מחכה. הם אמרו כן, אבל הם צריכים לקבל הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה. הם קיבלו אותה. אבל הם צריכים להתקין איזה תקנות. אז אני פעם בחודש מבקשת מאריאל בן דור שישב בוועדה לבדוק איפה העניין מונח. והוא מודיע לי שהם אחרי שכתבו את התקנות האלה במשך חודשים שלחו את זה לקבלת תגובות. אני אומרת לכם, לעבוד בממשלה זה משהו, קבלת תגובות מפרקליט המדינה ושמה זה מונח. אבל אני שומעת את אשר אתה אומר וזה מטריד אותי. אז יכול להיות שבינתיים עד שיבואו הימים הטובים שהם ישמעו את הצד השני. כמו שפעם הזמינו אותי לקציני משטרה דוברים למיניהם ואני דיברתי והם התלוננו כמובן על התקשורת. שיש צד שני, גם לא כותבים עליהם יפה, והם פוחדים מכם. אתה יודע, במקצועי אני שופטת. רועי כץ: סמכויות העיתונאי וסמכויות השוטר הן לא דמות. דליה דורנר: למשל פלונית שמדווחת על המשטרה מלגלגת, תשמע, יש תלונות לכאן ולכאן. אבל חשוב, אני חושבת שחשוב שהם ישמעו אותנו. אני לא אזמין את כל המשטרה, אני אזמין את סיגלוביץ. אני שוחחתי איתו. הרי הוא פנה אלי ואמרתי לו שאם אחר כך אנחנו נייצג אותו אז יהיה גם אפשרי, הרי הם לא כופים את צווי איסור פרסום, יש גם הפרות. אז אני אומרת, נגיע להסדר נכון. אני גם בעד שלטון החוק. אם יש צו איסור פרסום צריך לקיים אותו. אם מגזימים זה לא בסדר. אמרתי נגיע עד לבית משפט העליון ונתקוף את הקלות שבה נותנים צו. אבל אם יהיה צד שני ישמעו את זה יותר מאוזן. יחד עם זאת מה שאתם מספרים אתם אומרים יש רדיפה אחרי העיתונאים וכל מיני דברים. אז הוא ישמע, הוא ישמיע ונעשה דיון כזה כתוצאה מדברים ששמענו. זה נראה לכם, חברים? אבי פז: אני חושב שבהזדמנות הזאת אנחנו צריכים עם משטרה לקיים נוהל מסודר של הפצת ואכיפת צווי איסור פרסום. מכוון שלא יתכן שהצווים האלה מופצים בצורה שהם מופצים. זה פשוט שערורייה. זה מגיע לתוך הטרייד הזה במשרד, והולך לאיבוד לפעמים כשהצנזורה רוצה לוודא שמידע מסוים לא יפורסם, הם דואגים אפילו לשלוח מישהו שיושב במערכת ומגיע לאנשים הרלוונטיים ודואג שהם יוזהרו ויקבלו מידע על מה מותר ואסור לפרסם. פה הם שולחים פקס מגיע מגיע, לא מגיע לא מגיע. דליה דורנר: מעולה. על זה אנחנו ננהל שיחה גלויה. אתם תאמרו מחוויותיכם מהשטח והוא יאמר את דברו. (מדברים ביחד) דליה דורנר: רבותיי, סליחה. אני רוצה לסכם את הדיון בלי הצבעה אם אפשר. נדמה לי שהדרך הנכונה היא בכל זאת להזמין את סיגלוביץ ואריק יטפל בזה. אבל תבואו אז ותאמרו את דבריכם. עמוס שפירא: האם אתם רוצים יכולים להעלות את הנושא עם פירוט ככל הניתן על הכתב? לצורך הכנת פגישה כזאת. יוסי בר מוחא: הוצאנו היום הודעה לעיתונות. היועץ המשפטי של אגודת העיתונאים עו"ד יורם בומבך פנה היום לשר המשטרה. פנה למפכ"ל, במכתב חריף מאוד בעקבות התנהגות המשטרה. עדיין לא שמענו אותך, המכתב יצא קודם. הוצאנו מכתב היום. הוצאנו הודעה לעיתונות בעקבות המכתב הזה. אנחנו מצפים לתשובה מהמפכ"ל ומהשר. וזהו. דליה דורנר: זה מצוין. אבל זה לא מונע, אני חושבת בהמשך אנחנו נעשה את זה. אני מעוניינת, אני רוצה לומר לכם משהו. אפשר להכין את הכול בכתב, זה בסדר. יחד עם זאת אני מעוניינת בשימכם לשמור על שם הטוב של סיגלוביץ להביא את ההצעה שלהם לידי מימוש, כי נראה לי הצעה מצוינת. אז לא כדאי שנתנגש. לפי החוק הוא עושה מה שהוא רוצה, ולמרבה הצער השופטים כותבים "כמבוקש". הרי המשטרה עצמה הבינה שהעסק הוא לא טוב. אין הנמקה למה זה כמבוקש. השוטר בא אומר זה, אומרים כמבוקש. עמוס שפירא: איפה עומד התהליך הזה? דליה דורנר: אמרתי לך הם הכינו תקנות ושלחו אותם לתגובה. אני אעקוב אחרי זה. נזמין אותו, נשמע. בין היתר שאת צווי איסור פרסום שלו לא מפיצים נכון. כדאי שגם זה הוא ידע. ונראה. אבל תבואו ותכינו. עמוס צודק, תכינו איזה מסמך שמרכז את הטענות, אנחנו נפיץ את זה, נשים לו על השולחן וזה יהיה טוב, זה גם טוב. לפני שניפרד אני רוצה לספר לכם שיש כוונה הוא עוד לא הגיש, להגיש הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות חיסיון עיתונאי. כל החיסיון העיתונאי הוא מאוד מצומצם והוא כולו מעוגן בהחלטה של הנשיא שמגר. יחד עם זאת ההצעה היא טובה. למשל הדלפות היא נותנת חיסיון מוחלט, לשאר הדברים חיסיון חלקי. היא בסדר. אבל הוא כותב בדברי ההסבר שההצעה הזאת הוגשה כבר אלף פעמים ולא יצא ממנה כלום, על ידי חברי הכנסת השונים. למרבה הצער כל חברי הכנסת שהגישו אותה היו מהצד השמאלי של המפה. אפשר לחשוב שהצד הימני של המפה לא זקוק לחיסיון עיתונאי אני לא יכולה להבין זאת. הצעתי לעניין בהצעה הזאת ולצרף להצעה הזאת את אורבך שהיה עיתונאי ומבין זאת. מיקי איתן ולכל מי שזה, ואולי יהיה לנו מזל. אבי מוסרי: יש לובי שלם למען השידור הציבורי שכך קורא לעצמו שזה גם עיתונאים לשעבר וגם בכלל עוסק בעניין. אני אקח על עצמי לדבר איתם אחד אחד. דליה דורנר: הרי כל אחד רוצה לתפוס את זה. אם אתה רוצה לעזור, תצרף לעסק הזה חברי כנסת מהימין. מישהו מהחברים שלך יצטרף, זה חשוב. אבי מוסרי: בהקשר לכל ענייני משטרה, אני רוצה לתת דיווח קטן. לפני חודש בערך היה הסיפור של המשט היהודי לעזה. על המשט הזה היה עיתונאי ישראלי אחד, כתב של מקומות ירושלמי. הוא הלך בשליחות ערוץ 10, לקח מצלמות וטלפונים וכו'. ממש החרימו לו. לשמחתנו הוא אמר שהוא שלח מכתב לאהרונוביץ, ואז גם אנחנו שלחנו מכתב לאהרונוביץ שבוע שעבר. עשינו קצת לחץ גם עם המשטרה וכו'. אתמול הסתיים העניין, הוא הגיע לשם, נתנו לו גם את המצלמות וגם את החומר, מה שמפתיע כי לזרים לא נתנו את החומר וקיבלתי איזה תשובה מהלשכה של אהרונוביץ חיובית לגבי העניין העיתונאי. דליה דורנר: נקווה לטוב. אני רוצה לומר לגבי התלונות שאני מאוד מבינה אתכם אבל כיוון שאני נפגשתי גם עם אנשי המשטרה, הם פוחדים מכם פחד מוות. אז יש איזון. איזון. יש עוד משהו. אריק בכר: יש עוד משהו קצר. הגיע מכתב מהעמותה לדמוקרטיה מתקדמת. והם מלינים על כך שהמו"לים בישראל אינם מקיימים את סעיף התקנון שאומר צריך אחת לשנה לגלות גילוי נאות של אינטרסים כלכליים. אז אמר לי שאני אביא את זה. ואני לא לוקח משכנתא על העניין הזה. דליה דורנר: הבאת. אולי אין להם אינטרסים.